לא מבין את אשתישםאנונימי
אשמח אם בנות הפורום תוכלנה לענות לי בבקשה...
כמובן גם הגברים, אם יש ניסיון.

התחתנתי לא מזמן, נשוי כמה חודשים מעטים ואשתי חוששת מאד מהמעשה ולכן עד עכשיו לא קיימנו יחסים מלאים.
היא אמרה שהיא צריכה מרחב ולוקח לה זמן ובהתחלה הייתי חופר לה שתלך למישהו מקצועי, שזה קצת תוקע אותי ובסוף החלטתי להיענות לבקשתה ולעזוב אותה.
כל פעם כשהייתי חושב לשאול מה קורה, הרגשתי שאני נתקל במן מחסום מצידה וכל פעם היא העדיפה שלא לדבר על זה בכלל.

לאחרונה היא הלכה לטבול וחזרה כולה בהיסטריה.
כשניסיתי להבין מה קרה, היא התחילה להתלונן על כך שלא התעניינתי בשלומה לגבי המקווה למרות שהיא רמזה לי שהיא הולכת לשם, שלא ביררתי אם היא הגיעה בשלום (היא הייתה שם בעבר, אבל לא מכירה טוב את האיזור), לא חיכיתי לה בבית כשהיא יצאה וכשהיא חזרה ושהיא לא רואה שום עניין ממני שאני בעניין שלה.

הבהרתי לה שעל כל הדברים האלה לא היה לי מושג שהיא מחפשת את זה, שחשבתי שאם היא תיתקע היא תגיד לי לפני ותברר איך להגיע ולחזור ושאם היא הייתה רוצה שאהיה בבית שתגיד לי (במיוחד כששאלתי אותה אם לחזור ולוותר על איזה שיעור שהייתי בו והיא אמרה שאין צורך).

ועכשיו מגיע הקטע בתכלס:
כן, פחות מעניין אותי הטבילה ובאמת פחות הראיתי לה חשק.
הסיבה היא שכל פעם כשהייתי מנסה, היא ישר הייתה מנפנפת אותי ונתנה לי תחושה שממש ממש לא בא לה וזה די הוריד לי את החשק ממנה.
אני מאד מעריך אותה בתור שותפה לדירה, אבל הקטע ההוא קצת ירד לי ממנה בגלל זה.

היא טוענת שהיא לא ממהרת לקיים יחסים כי זה כאב לה כשניסינו ולכן אם היא עושה את זה, זה רק בשבילי.

אין ספק (ואמרתי לה) שאני מעריך שהיא עושה דברים אפילו רק בשבילי, אבל זה די מוריד גם את החשק.
אמרתי לה שגם אם גבר יעשה משהו רק בשביל האישה ועם פרצוף חמוץ, זה היה מוריד לה את החשק.


והיא לא מפסיקה לטעון שהיא צודקת.
אני יודע שאתם שומעים רק את הצד שלי, אבל יש מצב שתסבירו לי בבקשה את הצד שלה?
שאוכל קצת להזדהות?

ודאי שרגשית אני יכול להזדהות איתה, אבל ברמה הפרקטית אני לא כל כך רואה איך זה לא 100% שהיא הביאה את זה על עצמה.

אולי זה גם לא הגיוני שירד לי ממנה בגלל זה, אני לא יודע...
פורום ציבורי וקשה להרחיב. לפנות לייעוץ.העני ממעש
אני לא רוצה1234אנונימי

להרחיב בפורום יותר מידי.

אבל בגדול, אם לאישה כואב, צריך להפסיק. מיד.

היא צודקת, ככל שממשיכים זה משפיע לפעמים הבאות.

לא עושים שום דבר שלא נעים לאחד מבני הזוג, גם אם בן הזוג השני מתבאס. כאב וחוסר נעימות זה קו אדום.

הנאה של שני בני הזוג זה בסיס לקשר בריא.

 

אני בטוחה שזה קשה לה והיא מרגישה לא נעים, גם ממך וגם מתוסכלת מעצמה.

עם כל הקושי, הכי חשוב שתראה לה שאתה מבין אותה, מכיל אותה ולא לוחץ עליה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה.

תהיה הכי עדין והכי מכיל בעולם, זה נושא כל כך רגיש והיא צריכה אותך מבין ועדין.

 

והכי חשוב- כדאי לפנות לייעוץ בהקדם. ממליצה על מרכז יהל, ככל שתפנו מוקדם יותר ככה יהיה קל יותר, אפילו אם זה נראה מביך בהתחלה. מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

סוסה אדומה
כואב לי מאוד...
תתיעץ עם המדריך חתנים שלך( אם יש)כלה נאה
ושהוא ידבר עם המדריכת כלות שלה. ותדריך אותה או תרגיע אותה או שתבדוק איפה הבעיה.

זה שאתה לא מלחיץ אותה היא מפרשת את זה שלא אכפת לך.
היא כן צריכה לראות ולהרגיש שאתה רוצה אותה גם אם היא מפחדת.
והיא ח י ב ת הדרכה טובה.
נשמע לי שזה מעבר לפחד מכאב.. כאילו שיש לה מחסום כלשהו לנושא.

תדבר איתה בפתיחות. להדחיק את הבעיה זה לא יפטור כלום.
אני לא מספיק מכירה את המקרה אבל משהו אחד בטוח-חדשה ישנה
זה לא מצב תקין ונורמטיבי.

יכול להיות שיש לה איזה טראומה מפגיעה כלשהי ( גם הקטע שחזרה בהיסטריה מהמקווה... מוזר ביותר)
יכול להיות שעברה הדרכה לא טובה
יכול להיות שגדלה בחינוך חונק שנותן עין שלילית על כל הקטע המיני.
ברור שצריך איזושהי הדרכה או טיפול , תלוי כמה המצב לא טוב. מה שחשוב זה לטפל כמה שיותר מהר שלא יהיו משקעים לא טובים.
תשאל את עצמך שאלות נוספות (אין צורך לענות פה.. ) - האם היא מתנגדת למגע בכלל? חיבוקים?מתנגדת למגע מיני בכלל או רק למעשה עצמו?
אפשר להתחיל במדריך חתנים/ מדריכת כלות שלה- אם היא תסכים לשתף פעולה. אפשר גם להתקשר למכון פועה , לשאול האנונימיות בטלפון והם מפנים לאן שצריך.

קחו נשימה עמוקה, אל תזלזלו בזה בכלל גם אם הטיפול מאוד יקר, זה בסדר עדיפויות הוצאה עליונה על הכל.
לא משנה כרגע מי משניכם צודק...*אשתו של בעלי*
גם אם שניכם צודקים,כל אחד מעמדתו ומנקודת מבטו,
אין ספק שהיא חייבת!!! ללכת לטיפול וכמה שיותר מהר.
רופאת נשים,סקסולוגית,מטפלת מינית...
אחרת תמצאו את עצמכם נגררים לתוך סאגה שלא תצליחו לצאת ממנה בקלות.
אפשר הסבר?שםאנונימי
לא הערכתי כמה זה דחוף...
נשמע מהתגובות כאן שזה די קריטי.
אתה טוען*אשתו של בעלי*
שאתם נשואים מס' חודשים ועדיין לא קיימתם יחסים מלאים...עקב החששות והפחדים של אישתך.
למה אתה חושב שזה יפתר מאליו ללא טיפול?
הפחדים שלה ימשכו ואף יתגברו ללא טיפול,
התסכול שלך עקב כך ימשיך ויגדל,
ולכן אין מנוס מטיפול ומהר.
ודאי שאני מסכיםשםאנונימי
הכוונה היא מה הנזק שיכול להיגרם שזה צריך להיות כמה שיותר מהר?

זה פשוט יכול להשפיע על דרך הפעולה שלי ואם להגיד לה שאנחנו חייבים ללכת כמה שיותר מהר.
זו החלטה שלכם יחד. תראה לה את כל הנל. בהצלחההעני ממעש
מה הנזק?? חסר מה?*אשתו של בעלי*
נתחיל בזה ש...במלים עדינות אתה תצטרך להתאפק ולא לגמור עד שהיא תוכל לשכב איתך כמו שצריך.(כמובן שתעשה כראות עינייך,כן? לא מתערבת ולא נכנסת לפינות של מה אתה עושה או לא עושה עם עצמך...בזמנך הפנוי)

דבר שני-לויודעת אם בוער לכם כרגע להביא ילדים לעולם,אבל...אתה יודע איך באים ילדים לעולם...

אה, חשבתי נזק נפשי כבד שלהשםאנונימי
כבר נבהלתי שכל רגע ורגע שעובר נגרם לה נזק נפשי מזה שאני לא יכול להבין...

את הבעיות הטכניות אני יודע וחווה לצערי
כן, גם נפשיתהסטורי
התסכול של שנייכם מהמצב - רק מעצים את הקושי.
נפשי גם..בוודאי*אשתו של בעלי*
עם הזמן שחולף מצטברים כעסים,תסכולים,אכזבות...שגורמים למתח נפשי אצל שניכם..
וואו איך מלחיצים אותךה' אלוקינו

אז אני בת , ואני אולי אראה לך את הצד שלי . 
לא הייתי משתפת את זה , אם לא הייתי חושבת שזה עשוי להציל אתכם . 
גם לי היה קשה מאד להפתח , רק אחרי חודשיים וחצי הצלחנו . 
לכו למקום אינטימי אולי צימר או משהו כזה עם גקוזי , תהיה נחמד אליה (!)( זו מילת המפתחחחח , היא תרצה להיות איתך מתוך רגש ולא מתוך יצר , ולכן ממש חשוב שתראה לה סבלנות ונחמדות ואהבה ורומנטיקה מצדך ) 
וכמובן , המון תפילות , זה מה שעשיתי בשביל להפתח . 
ב"הצלחה!!!
 

נ.ב. זה כן יכול להפתר.לגמרי .ה' אלוקינו

רק אל תראה לה שאתה בלחץ , זה יסגור אותה יותר

מניסיון, כאב זה לא דבר נדיר לנשואה טרייה.וואוו
פשוט צריך סבלנות, הרפיה ואולי טיפול. ממליצה על מכון פועה. המצב שלכם מצוי ולא נדיר. עם כל הקושי דע שאתם לא לבד, הרבה זוגות טריים מתמודדים עם זה.אשתך יכולה גם להתייעץ עם המדריכת כלות שלה.
וואו ממש קשה.הסטורי
אם היא חוזרת מהמקווה היסטרית - זה יושב על משהו. אולי טראוומה.

נראה לי שאתה חייב להתעקש, בעדינות אך בחד משמעיות שהיא תלך להתייעץ בהקדם, עם אשת מקצוע טובה ויראת שמים.

אחרת אתם רק תמשיכו להסתבך.


ועוד דבר. ברור שגם לך קשה. כדאי לך למצוא כתובת בשבילך רב/חבר מבוגר/ מישהו אחר, שאתה יכול לקבל ממנו תמיכה ועידוד ואתה סומך עליו.

בהצלחה רבה
היא טענה שאין לה טראומהשםאנונימי
וסתם לדעתה לא מתאים לפתוח נושאים עם אנשי מקצוע אחרים כי זה לא צנוע.

כבר מצאתי איך לענות לה על זה, אבל זה רק מעיד שבאמת היא ממש סוגרת את זה.
אם הבעיה סגירות ביישנות הגיע הזמן שתכפה עליה טיפולהתחברתי
אין לך מה לחשוש. ברגע שהיא תעבור את המחסום הראשון היא תברך אותך שלא הקשבת לה.
זה בדיוק כמו כל בעיה/מחלה אקוטית שהחולה נמנע לשתף פעולה וכופים עליו שלא ברצונו לטובתו.
המצב של אישתך לא חריג, אם זה פוגע בזוגיות שלכם באופן קבוע אז הגיע הזמן שתיקח את המושכות לידיים.
אני בוודאי לא יודע מה יש ומה איןהסטורי
יתכן שאין טראומה - אבל מה כן יש? הלחץ שלה לא סביר. אם יש רק כאבים פיזיים - צריך למצוא מטפלת מתאימה שתטפל בכאב. אבל, לא פעם כאבים פיזיים (אמתיים לגמרי!) בהקשרים האלו, יושבים על משהו נפשי. זה יכול להיות סתם חינוך מלחיץ בענייני גוף, שלא מאפשר להיפתח עכשיו. אבל עלול להיות משהו יותר רציני.

מה שכן, אתה צריך לקחת בחשבון, שיתכן שיש טראומה, אלא שיש לנו מנגנוני הגנה בגוף ובנפש, שכביכול משכיחים טראומה. האדם לא מסוגל להזכר באירועים הטראומטיים, אבל הגוף זוכר. כשמגיע הקשר שמזכיר במשהו את העניין - נכנסים להיסטריה, אבל לא מבינים ממה היא.

תנסה להסביר לאשתך, שבדיוק כמו שהולכים לרופא, גם בעניינים פחות נעימים, כך גם בענייני נפש - אין ברירה, יש מצבים שחייבים עזרה מקצועית.
בהצלחה רבה
אין לא צנוע במקרה הזה*אשתו של בעלי*
איך היא חושבת שיוולדו לכם ילדים?
נראה שהיא לא בוגרת בעליל עם טענות כאלה.
והגיע הזמן להתעורר ולהתבגר.
מציע להיזהר מהגדרות ואבחוניםהסטורי
איני יודע אם היא בוגרת או לא. אבל, בהנחה סבירה, שהעניין יושב על טראומה כל שהיא (יתכן חינוך לחוץ בנושא ויתכן יותר מזה) - הגיוני שהיא בוגרת מאוד ועדיין היא נעולה בנושא.
לא הגדרתי ולא אבחנתי*אשתו של בעלי*
אבל די ברור שיש פה חוסר גרות מסויימת לאור מה שהוא מתאר.
גם אם זה נכון מה זה מוסיף ומועיל לכתוב דבר כזה לפותח?לצמוח ולהצמיח
משפט כזה בטח לא עוזר לו לשפר את הזוגיות ולא לפתור את הבעיה
עוזר לו להתעורר*אשתו של בעלי*
אני רק אגיב על זה לפני כל השאר:שםאנונימי
הקטע של חוסר בגרות מצידה כבר עבר לי בראש.
זה לא שזה שרשמת את זה גרם לי לחשוב על זה לראשונה.

אבל (אני מקווה) שזה לא המצב שלה. כלומר זה לא שהיא עושה דווקא כשהיא באמת בקלות יכולה ללכת לטיפול ולא הולכת.
יש משהו שבאמת מציק לה.
ממש לא נכון. ממש לא בטוח. וצריך להיזהר מאודסוסה אדומה
מלהלחיץ ומלספק הגדרות ואיבחונים על מישהי שאפילו לא שמעת.
אם היא שאננה למצב שלה*אשתו של בעלי*
אז חוסר הבגרות פה צועק הצילו,
כי טיפול כלשהוא היא חייבת!!
שתתחיל במשו...
אבל זה לא חייב להיות חוסר בגרותרקלתשוהנ

אולי זה פחד גדול מאד וזה לא שאננות אלא בריחה,

אולי אלף דברים

 

את לא יכולה לדעת כמו שאף אחד אחר כאן לא יכול 

אני לא רואה איך תגובות מהסוג הזה עשויות לעזורסוסה אדומה
מי אמר שהיא שאננה?
היא ביקשה זמן ומרחב = לחץ לא עושה לה טוב. כלומר, יש לה לחץ משל עצמה והיא צריכה עזרה בשביל להשתחרר ממנו.

לא בטוח שהיא חייבת טיפול...

בקיצור, מדובר בחתן צעיר, לא צריך להלחיץ אותו לחינם.
תעמדי רגע במקומה... לא היית רוצה שיגידו עליך דבר כזה גם אם היה נכון וכל שכן שאין לך שום דרך להגיע באמת למסקנה שהגעת אליה.

בקיצור, אמנם זה פורום פתוח, אבל אנחנו צריכים לגלות אחריות ולהיזהר במילים שלנו, כי א"א לדעת שלא יהיו לזה השלכות.
= הגדרתי ואבחנתירקלתשוהנ

 

כל הכבוד לה ששומרת על הצניעותOrit39
אבל תסביר לה שיש אנשי מקצוע ייראי שמיים שיכולים להציל חיי נישואים ושאין בכך בכלל חוסר צניעות. אולי באמת בגלל החינוך שקיבלה היא רואה באקט כחוסר צניעות? צניעות, היא צריכה להבין צריכה להיות מול אנשים זרים, מול בעלה זה לא. זה דבר חיובי. ביהדות הזמנים האלו ממש מקודשים! יש מי שעושה הרצאות על כך, לא זוכרת את שמה..
גם בשם הצניעותלמה לא123
יכולה לגרום לבעלה בעיות צניעות חמורות הרבה יותר
מצטרפת לכולם כאן שאמרו שהיא צריכה לטפל בזה ולבדוק למה השורשנפשי חמדה
של החוסר בצורך/רצון/הצלחה להיות ביחד. זה בהחלט קריטי לזוגיות בטירוף!
אבל- אתה חייב (!!!!!!!) להשתנות גם.

זה ממש לא משנה ש'הבהרת' לה שלא היה לך מושג שהיא מחפשת את זה, שחשבת שאם היא תיתקע היא תגיד לך, והעיקר- שאם היא הייתה רוצה שתהיה בבית שתגיד לך.
בעיני אתה צריך לעשות את זה מעצמך.!
לדעתי זה בסיסי שתהיה איתה ביום הזה- בהרגשה. לגמרי. לא רק ביום הזה- אלא כל השבעה נקיים.
בטח ובטח לא ללכת לשיעור ולא להיות בבית כשהיא חוזרת ! ושוב- זה לא משנה ששאלת אותה והיא אמרה שאין צורך.
אתה אמור להתעניין בה, אפילו לקחת אותה למקווה אם יש לכם רכב, לחכות איתה, להתרגש איתה, לרגש אותה.
אתם זוג צעיר ואין סיבה שלא תשקיע בטבילות בתקופה הזאת.

אשה לא תמיד תדע להגיד לך שהיא 'מחפשת' את זה. אתה צריך ללמוד איך לתת לה את כל היחס שבעולם גם היא כביכול מראה שהיא לא צריכה.

ומעבר לזה- זה הזמן לעבוד על תקשורת, שיקוף, ללמוד אחד את השני, איך כל אחד מבין את השני ואם הוא הבין את מה שהתכוונתי. ואם צריך עזרה- פונים לעזרה.
בהצלחה
איזה כיף שכתבת את הנקודה הזאת תוך כדי שכתבתי סוסה אדומה
היה בי חשש שרק אצלי זה ברור מאליו שמקווה הוא יום משותף לשני בני הזוג.
רק עכשיו שמתי לב שהפותח כתבחדשה ישנה
שלא חיכה לה בבית ביום המקווה לפני ואחרי...
אז זה הזוי. אתם זוג צעיר, זה צריך להיות יום יותר מיוחד מערב חג/שבת... כל זוג עושה מה שהוא אוהב- מנקים את הבית, שמים נרות, ארוחה מושקעת או שקונים משהו טעים, בשמים וכו'. גם זוג מבוגרים משקיעים אבל לפעמים זה פחות פרקטי בגלל הילדים... זה לגמרי יום לא סטנדרטי שהולכים לשיעור בערב! אני לא באה לתקוף רק להציג עניין חשוב שצריך לשים עליו את הדעת. בעיני יעוץ והדרכה עבורכם יחד זה בסיסי! והיא לא צריכה לרמוז שיש מקווה! אתם סופרים יחד את הימים, מצפים יחד... יש פה קצר בתקשורת. קצר קשה..
זה נכון כשהיחסים תקיניםלמה לא123
גם כשחא. אבל אי אפשר לשפוט גבר כשיודע שתכלס מהיום הזה לא ייצא כלום. למה הוא אמור לצאת מכליו?
לדעתי גם אם אם שניהם צריכים טיפול היא צריכה הרבה יותרקורא סמוי

אני דווקא די הבנתי אותו...

אם הוא במצב שאישתו לא בקטע ולא מעוניינת להיות ביחד בכלל והיא עוד דורשת ממנו להתרחק ממנה ולא להתעסק בנושא הזה בכלל. ברור שהיחס שלו לאותו ערב יהיה לא לפי הנורמה. 

זה לא הגיוני ולא אנושי לדרוש ממנו להיות מאה כשאישתו מגרדת את האחד בקושי.

קראתי את כל התגובותסוסה אדומה
קודם כל חשוב לי להגיד לך אחרי כל זה, חשוב שלא תילחץ.
בלי לחץ.
לחץ לא יעשה טוב, לא לך וכל שכן שלא לה.

כואב לי בשביל שניכם.
כואב לי שאתה נשוי מצד אחד ולא יכול לגמור.

אבל אגיד לך בכנות, ממש בא לי לחבק אותה.
היא אומרת על עצמה שהיא צריכה זמן.
ולמדתי ושמעתי ממספר מדריכות (עוד לפני שהתחתנתי) שהרבה מאוד זוגות לא מצליחים להגיע לביאה מלאה בהתחלה. זה לא משהו נדיר...

אז קודם כל, אפשר להרגע

למה כואב לי?
כי אני מבינה את שניכם...
אתה מצד אחד מיואש... אתה מרגיש שאין לך ממה להתרגש מהמקווה.
והיא מצד שני, צריכה סיבה בשביל לרצות את זה.

כתבו לך הרבה דברים מלחיצים, וזה לא שאין בדברים אמת, אבל אני רוצה קצת לאזן את התמונה, ולענות לשאלה המקורית שלך כי ביקשת שננסה להסביר את אישתך.

אז ככה, לאישה, בניגוד לגבר, המעשה הזה כואב בהתחלה.
מכל מיני סיבות.
א. היא בתולה. ב. לפעמים גברים חסרי נסיון (ב"ה) לא יודעים לעשות את זה נכון, וגם נשים חסרון נסיון (ב"ה) לא יודעות לכוון. קודם כל תהיו מודעים לאפשרות שיכול להיות שרק על זה זה עומד.
ג. לפעמים יש איזו הגבלה פיזית שאפשר לברר אותה אצל רופאת נשים.
ד. לפעמים זה נפשי - כשאישה לא משחררת בראש, קשה לה לשחרר פיזית ואז היא למעשה חוסמת את עצמה.
ואולי יש אפשרויות נוספות שלא עולות לי.

עכשיו, כל אחת מהאפשרויות כשלעצמה מספיקה בשביל להבין קודם כל למה המעשה הזה לא קל לה.
וכל שכן, אם יש פה יותר מאפשרות אחת.

עכשיו ננסה להבין אותה מתוך הדברים שאמרת.
חפרת לה שתלך למישהו מקצועי, במילים אחרות (ולא שאי אפשר להבין אותך) - הלחצת אותה.
ואם אני מבינה את האופי שלה נכון - היא צריכה בדיוק את ההפך. נראה שהיא צריכה לשחרר דווקא.
כשאתה אומר לה שזה קצת תוקע אותך אתה מגלה מולה את הצד האגואיסטי שלך (לא שאין לו מקום, אבל יש מקום גם לזה שזה יחסום אותה - להרגיש את זה).
כשרצית לשאול מה קורה, שוב הלחצת אותה, וכמו שהבנו - היא צריכה את ההפך

ובוא נניח רגע את הדברים במקומם, נשמע מהדברים שלך שלא קיימתם יחסים *מלאים*, כלומר, מה שהיא יכולה - היא נותנת. (זה מאוד משמעותי מול המחשבה שאולי זה יושב אצלה על משהו פסיכולוגי... כנראה שלא).

לגבי מה שקרה ביום של המקווה.... בא לי לבכות
א. אני חושבת שמקווה הוא יום של שניכם - היא לא צריכה לרמוז לך. אתם שניכם מודעים מראש ליום של המקווה ואפילו אם יש צורך - תלווה אותה לשם.
היא הולכת לבד, וחוזרת לבד ואתה לא מראה לה שום עניין (אני דומעת כשאני כותבת את זה. כואב לי הלב...)

היא מתאמצת כל כך הרבה כדי להיות מותרת לך, ואתה לא זוכר ולא מתעניין כשהיא חוזרת.
ברור שהיא לא תרצה להכאיב לעצמה במעשה הזה.
היא רוצה קשר, היא רוצה להרגיש נאהבת ולא שאתה רק חושב על הסיפוק שלך. (ושוב, אני לא מזלזלת בכאב שלך. אבל יש המון מקום לכאב ולהרגשות שלה).

אתה לא צריך לשאול אותה אם לוותר על שיעור. אתה צריך להראות לה כמה אתה רוצה אותה ואת הקרבה שלה, ואפילו תלך לפני כן לעזור לה לארגן את הבית בשביל זה, להכין ארוחה טובה, תיקח אותה למקווה או שתלווה אותה.
היא לא תגיד לך לוותר על שיעור, אתה זה שצריך להתעקש מרוב געגוע.

זה טוב שאתה מודע לעצמך ואתב כנה עם עצמך שבאמת התייאשת.
לא ירד לך ממנה. התייאשת...
אבל אין ייאוש.
ואתם לא לבד שם...

עם מעט הדרכה נכונה (לשניכם!) תוכלו להגיע לשם.

היא טוענת דבר נכון, היא לא ממהרת לקיים יחסים מלאים כי זה כואב לה מאוד.
והיא עושה את זה רק בשבילך.
היא אומרת לך את האמת.
אצלך כל גבר זה עלול להתפרש לא טוב, אבל היא אישה... ואצלה כל מה שקודם לזה הרבה יותר משמעותי.
וברור לי שאם לא היה כואב לה, רק מלראות שאתה נהנה היא היתה רוצה ונהנת גם מהמעשה עצמו. כי היא רוצה שיהיה לך טוב.

אבל קשה לה להרגיש שהיא מעניינת אותך רק בתנאי שאתה מסופק.
ש"ירד לך ממנה".
שההנאה שלך יכולה לבוא על חשבון הכאבים שלה וזה לא מזיז לך (זה מה שהיא מרגישה).


אני מבינה את הרצון שלך שהיא תעשה את הדברים בחשק.
אבל זה מה יש. המעשה בפעם הראשונה לא כיף לרוב הנשים בעולם.

תגיד תודה לה', שהיא אישה שמחוברת לעצמה ולא מכריחה את עצמה להכאיב לעצמה בכח רק בשביל לרצות אותך (כמו הרבה נשים אחרות).
שהיא מחכה להיות בשלה ומשוחררת (אגב, זה יכול לקרות מאוד מהר אם גם אתה תעשה שם עבודה נכונה).
אחרי שתלמדו יחד לענג האחד את השניה, היא תוכל להיות במקום שבו היא לא עושה את זה רק בשבילך.
הרצון שלכם זהה. שניכם רוצים שזה לא יהיה רק בשבילך
תתן לה להיות שם.
זה לא קל, אבל זה מה שנכון.


מקווה שהצלחת להזדהות קצת. ואשריך על הרצון המתוק הזה להזדהות ולהבין את אישתך ❤



לסיכום, תנסה להגיע אליה מתוך מקום אלטרואיסטי ולא אגואיסטי.
מתוך מקום שחושב איך לשמח ולענג את אישתו...

מידי פעם אתה יכול להגיד לה באהבה, בלי להלחיץ... "כואב לי שם... אבל אני לא רוצב להגיד לך את זה כדי לא להלחיץ אותך"...
אני בטוחה שהיא תעשה את כל המאמצים הדרושים כדי להגיע איתך לזה, והפעם מתוך רצון ואהבה ולא מתוך לחץ.

בהצלחה...
ובשורות טובות.
אין לכם שום בעיות... ומקסימום, תמיד אפשר לפנות למרכז יה"ל וכו'.

והמון חיבוקים לאישתך בשמי.
מציעה לך לחזר אחריה ולפייס אותה כי אני מרגישה שהיא מאוד נפגעה. אולי זה גם יפתח אתכם לטוב.

יווו! איזה תגובה!! איזה צדיקה את!!מופאסה
את צודקת בבסיס אבל זה לא כל כך פשוט כמו שאת מתארתהסטורי
כשמדברים על סביר שלוקח זמן, הכוונה שלא להלחץ מהלילה הראשון, מהנסיון השלישי או השישי. אם במשך כמה חודשים לא הולך, משהו לא תקין. זה לא אומר שמישהו אשם, או שהיא לא מתנהגת יפה, אבל כן משהו לא תקין.

אגב, גם לגבי הליל טבילה. ברור שבמיוחד אצל זוג צעיר, זה אמור להיות לילה שמתכוננים אליו ביחד, חושבים ביחד על ההתארגנות, מה? מתי? וכו'. (אגב, גם אצל זוג מבוגר. לפעמים יש יותר אילוצים טכניים, אבל מחשבה והשקעה משותפת, כולל החלטה משותפת מה שייך ומתאים ועל מה מוותרים - נצרכת מאוד)

אבל, כפי שהוא כתב, אחרי כמה פעמים שהוא חיכה וציפה והיא נפנפה אותו, נגמר לו. זה חבל, אבל זה סביר לגמרי. הוא לא סופרמן, אחרי כמה פעמים הוא הפנים את המסר, שלה. סביר לצפות מבעל שיחכה בבית לאישה שחוזרת מהמקוה עם רצון, אפילו אם קשה לה. אבל אם השדר הקבוע שלה הוא שהקירבה אליו היא מועקה - למה הוא צריך להפסיד שיעור?!

לסיום, יש כאן בעיה. נקודה. זה לא אומר שמישהו אשם, אבל כן צריך לטפל. כפי שעלה בתשובות כאן, יכולים להיות כל מיני כיוונים. החל מחוסר בהדרכה מספקת (אפילו ברמה הטכנית, מכיר מקרה), דרך קשיים רפואיים כאלו או אחרים ועד טראומה חמורה. אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת בוודאות (למרות שלענ"ד הסימנים כאן בהחלט מראים כיוון), בשביל זה צריך ללכת ליעוץ.

משפט חזק ששמעתי מהרב אליהו האיתן (ממכון פוע"ה): "בקש עזרה מועטת בתחילה ולא תזדקק לעזרה מרובה בסוף".
קראתי את מה שהוא כתבסוסה אדומה
וזה נשמע לי סביר...

כלומר, גם אני ממליצה להעזר (שניהם. לא רק היא. והבעיה לא נמצאת רק אצלה אלא אצל שניהם יחד - כל אחד לחוד ובתקשורת בינהם).

אבל להגיד שזה לא תקין, זה לא עוזר.
ואני חושבת שבדרך הטבע, דברים נעשים לאט...

גם זוגות חילוניים (בריאים), לא נמצאים יחד על הרגע הראשון. הם לומדים להכיר האחד את השניה עד שהם מגיעים לזה...
צריך לשחרר את הלחץ, לדעת שהקושי הוא טבעי במיוחד בצד של האישה.
לשנן כמה זה לא תקין לא יעזור לאף אחד.

קודם כל צריך להרגע ולהעמיד את הדברים במקומם.

כתבתי את מה שלענ"ד יכול לעזור לה להשתחרר (לא קראתי משהו בדברים שלו שמעיד על טראומות, סה"כ קושי טבעי).

והוא לא חייב אותה בשביל להעזר, הוא יכול לפנות למכון פועה או מרכז יה"ל או מישהו שהוא סומך עליו ולשאול מה לעשות במצב הזה...

ברור שהשאיפה היא להגיע לביאה מלאה אפילו רק בשביל שגם הגבר יהיה מסופק.
אבל הטבע גם הוא גורם בלתי נפרד בסיפור, וחלק מזה זה להכיל את זה ולתת לזמן לעשות את שלו בלי לחץ.

הבעיה פה היא הלחץ בעיני הרבה יותר מכל ההשערות הלא מקצועיות שהועלו כאן.

ובגדול אני מסכימה איתך.
אהבתי את התגובה! תקשיב לה!Orit39
מגיב לשרשור הזה ולזו שמעלייך:שםאנונימי
קודם כל בעיקר פתחתי את השרשור בשביל הקטע הזה שרשמתן.

אני מגיב פה לכמה דברים והאמת שאשמח לתשובה עבור כמה שתוכלו (בעיקר החלק הבא):


מעניין אותי (וסליחה שאני חי בסרט) - באמת גברים כאן סופרים יחד עם האישה את הימים ומלווים אותה ומשתוקקים ונמצאים בבית לפני ואחרי?
נשמע לי כמו השקעה מטורפת ויישר כוח לכל העוסקים במלאכה.

באמת באמת שלא מזלזול במעשה - קצת קשה לי להבין מה גדול במעשה הזה באופן שונה מזה שאני צריך להתפלל 3 פעמים ביום.
באותה מידה אני יכול ללוות אותה כל יום לעבודה, שהיא תלווה אותי לתפילה בבוקר ולא יודע מה...
שוב, באמת לא מתוך זלזול, אלא חוסר הבנה.

לגבי האלטרואיזם - אני באמת באמת מאמין שאני בא אך ורק מתוך מטרה לשמח אותה.
כנראה שאני עושה משהו לא נכון והיא לא תופסת את זה ככה.
למרות שכנראה מדובר רק ברמה המינית כי ברמה הטכנית לדעתי היא כן יחסית מרוצה.

ולגבי דברים שעלו בפורום - זה לא אפס נגיעה. יש דברים שהיא כן נותנת (קשה לי לראות את זה כ"נותנת"... כי אם היא לא רוצה בזה, אז גם לי לא בא). לשמחתי כשזה קורה, אני יותר מרגיש רצון ממנה (אבל עד לשם).


"אתה לא צריך לשאול אותה אם לוותר על שיעור. אתה צריך להראות לה כמה אתה רוצה אותה ואת הקרבה שלה, ואפילו תלך לפני כן לעזור לה לארגן את הבית בשביל זה, להכין ארוחה טובה, תיקח אותה למקווה או שתלווה אותה.
היא לא תגיד לך לוותר על שיעור, אתה זה שצריך להתעקש מרוב געגוע" -

אני יכול לעשות את זה ברמה הטכנית, זה קל.
להגיד שאני מתגעגע ל"לחטוף שוב סטירה" של "אני לא רוצה לדבר על זה", זה נראה לי בלתי אפשרי.
אבל אולי הפתרון זה להתחיל ככה בצורה טכנית...
אני חושבת שיש לך וכנראה גם להנפשי חמדה
הרבה מה ללמוד על העומק של ליל טבילה בפנימיות, ובכלל על הרובד הזה בנישואין.

ולגבי השבעה נקיים- אני מאמינה שיש עניין לשמוח ביחד שהצליחה לעשות הפסק, ולהיות שותפים בהתרגשות ובציפייה להיות מותרים סופסוף. זה לא צריך להיות הדיבור כל היום, כן? אבל להרגיש את זה. לשמוח שהבדיקות יוצאות נקיות וכו'..
לדעתך צריך לשתף בזה?שםאנונימי
כלומר על כל יום שעובר אם נקי?
כי זה ממש לא מה שקורה אצלנו :/
בתחילת הנישואין יש נשים שכןלמה לא123
כל ההתעסקות הזו חדשה להן. ויש כאלה שצריכות לשתף
אל תדאג בהמשך זה לא יקרה
לא כל יום ולא חובה בכלל.נפשי חמדה
אבל כן לחכות ולצפות ביחד, להיות בזה ביחד. זה עמוק מאד- לספור שבעה ימים לקראת טהרה. לקראת זיווג של איש ואשתו אחרי שבועיים שלא נגעו אחד בשני. ואם לא מונעים אז בכלל! זה לילה כ'כ גבוה- להיות שותפים עם בורא עולם ליצור ביחד נשמה חדשה.
איך אני חווה את זהלמה לא123

שונאת את יום הטבילה,כבר טובלת לא מעט שנים.

אני צריכה לעשות אמבטיה בגלל שצריך בזמן שהכי לא מתאים לי,וזה זמן קצוב.וצריך לבדוק הכל היטב,וח"ו בלי שום חציצה (מלחיץ)

לצאת מהבית בזמנים מוזרים לפעמים,ללכת חתיכת דרך לבד,להיכנס לרחוב שאם מישהי עוברת שם,אז הכי ברור לה בעולם למה אני הולכת לשם.לחשוש כל פעם מלפגוש שכנה/חברה טובה/אחות/גיסה

לטבול מול אישה אחרת (מביך מאוד) להתארגן ולצאת ושוב הקטע של הרחוב

חוץ מזה להתחמק מלצאת באותו יום עם חברה לסיבוב/או עם אחות לקניות

וקדם לזה שבעה נקיים של חיטוטים ובדיקות (סליחה על התיאור)

בעלי יודע שאני שונאת!!! את היום הזה ומנסה מאוד להתחשב כמה שאפשר.

כשהייתי צעירה  לקחתי את זה פי מיליון יותר קשה,היום אני כבר הרבה יותר רגועה מפעם

גברים ממש לא מבינים את זה,ולא יבינו עד הסוף לעולם.אבל זה חלק מנישואין.יש דברים שבעלי עובר שאני לא אבין ומנסה להבין ולהתחשב

ואל תשווה!!!! תפילות להליכה למקווה,זה לא מתקרב אפילו

עד המשפט האחרון שלך כן השוויתי...שםאנונימי
ואז רשמת לא להשוות.
מודה שעדיין לא הבנתי למה.

שוב, לא מזלזל.
באמת מנסה להבין למה זה לא שניהם קושי הלכתי שנאלצים להתמודד איתו (לטובה ולרעה)
תפילות זה בינך לבין אלוקיםלמה לא123
טבילה זה משהו שהיא עושה בשביל שניכם. אני מדברת באופן עקרוני בלי קשר למצב שלכם כרגע.
תפילה הוא קושי מסוים. אבל הוא לא כולל מנעד של רגשות.
סליחה שאני נתקע על זה...שםאנונימי
זה לא בקטע של הגדרות, זה באמת מתוך זה שאני רוצה להעריך אותה:

היא טובלת בשביל שנינו, מקבל.
אבל שנינו עושים המון דברים בשביל שנינו (לנקות בית, ללכת לצד שלי/שלה, קניות, להוריד זבל, לבשל, לשטוף כלים וכו').
בסופו של דבר שנינו פועלים בשביל שנינו.


למה שאת זה אעריך יותר מדברים אחרים?

רשמת שזה דורש מנעד של רגשות.
אני גם באמת מקבל את זה, למרות שאני לא מבין למה.
אבל אז מבחינתי זה כמו כל משבר בעבודה, עם חברות וכו'.
קטעים רגשיים שחווים כחלק מהחיים.

ושוב - אני באמת באמת לא מזלזל ברעיון. אני פשוט מנסה להבין את ההבדלים.
תשובהרקלתשוהנ

משערת שכל אחת יכולה לענות רק ממה שהיא חוותה

 

קודם כל, ליל טבילה זה עמוס רגשות, בע"ה עם השנים זה יהיה רק רגשות חיוביים של ציפיה ושמחה.

 

תחשוב.

כל הקשיים שיכולים לעלות מהעיסוק בטהרה, מועצמים בליל המקווה.

במיוחד לכלה צעירה ולא מחוספסת ולא מנוסה.

זכורה לי מאד התחושה שבתוך כל הטוב והיופי אני חייבת לוותר על הבושה הטבעית שלי, ויותר מזה, הרגשתי שאני חייבת לוותר על הצניעות שלי. (למרות שלמעשה זו הצניעות האמיתית. אבל זה שינוי עצום!!)

הגוף שלי נהיה עיסוק טכני בכל מיני דברים, הבדיקות, הספירות, ההכנות.

לא רוצה!! כלומר, רוצה את כל השאר, אבל לא רוצה את כל החשיפה הזאת.

ליל טבילה זה חשיפה ענקית, זה לחץ של קיום הלכות מפורטות שאם אני לא אעשה נכון איזה עבירה גדולה על הכתפיים שלי.

זה גם לחץ (בע"ה הופך להיות מתח חיובי וציפיה והתרגשות) שנבנה ונבנה מיום ליום, ומגיע לשיא ביום של הטבילה.

 

מעבר לכל זה תוסיף אצל אשתך את הפחד מהכאב, לאכזב אותך שוב, להתאכזב מעצמה שוב, לנסות ולהיכשל, לנסות ולהיכשל. 

אולי יש תחושות קשות שהיא חווה עם עצמה (אני יפה? ... מעניין אותי אם גברים יכולים להבין כמה משמעותי לאישה להרגיש יפה) שמקשות עליה להרפות, בטח מולך. ולהרפות, מקווה שכבר הבנת, זה מילת המפתח. זה הבסיס שבלעדיו כלום לא מתאפשר.

 

מעבר לכל זה, אולי היא לא מרגישה שאכפת לך כבר (לא מאשימה אותך בכלל), אולי היא כבר לא מרגישה רצויה כל כך, אם לחשוב על עצמי, בסיטואציה כזאת זה פשוט היה ים של דמעות וכאב ותסכול מעצמי וכעס עליך ועוד ועוד ועוד.

אני לא יודעת איך להסביר עודלמה לא123
אם לא הבנת עד עכשיו
רקלתשוהנ כתבה יפה
תחשוב שעד לחתונה אנחנו הכי צנועות בעולם. פתאם להיחשף לאישה זרה. לגבר.
משבר עם חברות או עבודה וכו אפשר לשוחח על זה עם אמא או חברה.פה את הקושי אפשר להעביר רק איתך!!!
במקום לשאול בפורום, תשאל את אשתך.תיתי2
זה גם יעזור להרבה מהקשיים שלכם.
פשוט תשאל אותה
ותקשיב לה
ותתעניין
ותקשה בעדינות
עד ששניכם תרגישו טוב יותר
היא תרגיש שהקשבת, שהתאמצת, ושהבנת במשהו את החוויה שלה
ואתה תרגיש שאתה מבין אותה יותר.

חבל, ממש חבל לבזבז את הבירור הזה על פורום.......
הכי טוב לדבר איתה.
אלף תגובות של שלל נשים הן לא תחליף לשיחה אחת עם אשתך

זה גם יעזור לך להבין.
כי אתה תופס את החוויה ממקום שכלי ומברר אותה ממקום שכלי ומארגן אותה בנפש שלך באופן שכלי.
זה אחלה, אתה גבר.
אבל כשתדבר פנים מול פנים עם אשתך, שאתה אוהב, וקשור אליה, והיא תבטא רגשות באופן אותנטי
אתה תבין.
תבין שגם אם אפשר לארגן את זה בצורה יפה במוח
כחוויה רגשית שהיא חלק מהחיים
עדיין, זו חוויה רגשית ממשית! שעוברת עליה! ונראה בצורה שונה צריך שאתה חווה חוויות רגשיות.
וככה תצליח להתחבר אליה.
וזה מה שהכי חשוב.

קח אותה לדייט ותבקש ממנה לספר לך על חווית הטהרה שלה, אתה רוצה לשמוע הכל, להיות איתה בזה.
כשאני מנסה את זה, היא נסגרתשםאנונימי
ב"ה המצב השתפר (כי התחלנו לגעת שוב), אבל אני בהחלט רואה את זה חוזר שוב...
אם זה סוגר אותה אולי תנסה דרך מכתב מלב אל לבלצמוח ולהצמיח
זה יכול לחולל המון בעז"ה!
לפעמים קשה להעלות דברים בשיחה, במיוחד בנושאים טעונים. אבל דרך מכתב אתה יכול להביע את כל מה שאתה מרגיש, את האהבה וההערכה כלפיה, באופן כללי, ובפרט ההשתדלות שלה בתחום הזה, וגם בעדינות את הקושי שלך והרצון שתצליחו למצוא דרך משותפת להתקדם יחד גם בזה, בלי לחץ, בשמחה ואהבה. לשתף כמה אתה רוצה לשמח אותה ולשאול איך נראה לה שתוכלו להתקדם בנושא.
היא תקרא עם עצמה ותמצא את הדרך להגיב בחזרה, בכתיבה או בשיחה או בדרך אחרת.
רק מחזק את הרגשתי שצריך פה יעוץ מקצועיתיתי2אחרונה
כדי לעזור לכם לבנות תקשורת טובה.
מה שתעשו עכשיו יחסוך לכם הרבה יותר בהמשך...
אני חוזרת על מה שכבר כתבתינפשי חמדה
אם אתה לא מצליח להבין מה הרובד של חיי אישות וכל הכרוך בזה בנישואין ולא מפסיק להשוות את זה לכל דבר אחר ששניכם עושים אחד בשביל השני בשגרה או ברוחניות-
חסר לך משהו מאד בסיסי בהבנה של זוגיות.

אתה חייב ללמוד, תקרא ספרים תתייעץ עם יועץ/רב

כואב לי בשבילכם שאתם במקום הזה, תעשה עם זה משהו
קיבלתי. אנסה ללמוד את זה.שםאנונימי
תודה רבה.
אצלינוחדשה ישנה
בעלי בהחלט מחכה ומצפה וסופר את הימים לא מתוך רצון לתמוך בי (ב''ה אין לי בעיה מיוחדת בטבילה או בהכנות אליה, לא זקוקה לתמיכה מיוחדת.. הולכת לבד חוזרת לבד.. אם צריך משהו ספציפי אני מבקשת) אלא מתוך שהוא פשוט מצפה ןרוצה כ''כ... מחכה לזה יותר ממני ולו יותר קשה כל הקטע של להיות אסורים שבועיים. אז זה שהוא מוותר על שיעור זה לאו דווקא למעני כי הוא כ''כ מקדיש את עצמו בשביל אשתן אלא כי *הוא* מרוגש ומצפה כ''כ. וכמובן שזה לא אינטרס אישי שלו אלא עניין זוגי...
אבל כמו שאני מבינה שהציפיה וההתרגשות אצלך נהרסו בגלל החוסר שיתוף פעולה שלה בנושא, זה מובן. ולכן שוב, ללכת לייעוץ, לטיפול. חבל למרוח את הזמן.. אישות זה משהו מאוד בסיסי בזוגיות גם אם זה נראה שלא.. הרבה מריבות וכעסים ומתחים בכל נושא זוגי הרבה פעמים נובע בכלל מחדר המיטות. לא לזלזל בכך כלל!
צודק לחלוטיןשוקולד פרה.

 

כלומר- שלא צריך להפוך כל עניין לרגשי אם זה לא מתאים לך.

 

אבל נשמע פה שאתה מאוד בעמדה של הצודק.

גם בהודעת פתיחה וגם בהודעה הזו.

אתה מחפש רציונל במקום של רגשות- וזה גברי ומובן, אבל זה לא יוביל אותך למטרה.

אל תחשוב- מי מאתנו צודק? תחשוב- איך אני מקדם את העניין באמת.

 

נראה לי שקודם כל, כפי שאתה כבר יודע- אתה נדרש כאן לסבלנות רבה.

אני בטוחה שכחתן טרי ציפית להרבה יותר זרימה בנושא, שיהיה כיף וחיובי-והאכזבה מכה בך שוב ושוב. זה לא פשוט!

אתה ניצב בעמדה "נחותה" יותר-

אתה רוצה אותה והיא דוחה את פנייתך.

זה משפיל וזה מעליב. זה כואב. לפעמים זה כואב במקום הכי פנימי והכי רגיש.

וכמובן שזה סוגר אותך יותר ומותיר אותך מתוסכל יותר.

 

העלבון הזה ייפתר רק אם תכיר בו וגם תעלה אותו על השולחן.

אל תהסס להגיד לה שזה פשוט מעליב אותך שהיא מרחיקה אותך בכל פעם מחדש. 

מה היא תעשה עם זה? אין לדעת. אבל התפקיד שלך הוא לטהר קודם את השולחן *בצד שלך*. להביא את הרגש כמו שהוא ולא לשבור את הראש באלף התחשבנויות למיניהן.

זו לפחות דעתי.

באותה הזדמנות גם תביע את מה שאתה מוכן לעשות כדי לעזור לה יותר. אולי זה יהיה במתנה, אולי בלשחרר אותה מהלחץ, אולי בלהתעניין יותר מה שלומה וכו'.

 

 

מלבד זאת,

אני חושבת שוב, שאתה צריך להבין שכשאין לאחד מבני הזוג חשק מיני- זה משפיע מאוד על הזוגיות. במיוחד אצל זוג טרי.

ובמיוחד במיוחד- אם לא למדתם לתקשר את הרגשות שלכם ואתם מתבצרים.

במקום להודות בכאב ובחוסר האונים מתחילים בסאגה של האשמות (שזה כמובן מאוד מאוד נפוץ...)

 

אני אישית מאמינה שלחץ ומתח מצידך,

יכולים להרוג עוד יותר את החשק העדין (אם ישנו).

 

הפתרון הוא, בעיניי, להגיד באופן לא מניפולטיבי מה אתה מרגיש בנושא.

לשתף אותה במה שעובר עליך מהצד שלך.

ויחד עם זאת להרגיע אותה שזה לא אומר שאתה לא אוהב אותה.

להציע את האופציה של הטיפול ולהגיד לה שתחשוב עליו.

 

ברמה האישית- לשתף רב במצוקה שלך. 

חושבת שזה חשוב להתייעץ עם מישהו שמכיר את הנושא (אתה בוודאי לא הראשון והאחרון שנתקל בתופעה..)

וגם שיהיה איפה לפרוק, כי אז המתח יכול ממש להעכיר את האווירה.

 

בהצלחה! 

וכמובן תודה לכל המגיבים ועל התגובות הארוכות שםאנונימי
רוצה לציין שקוראת את תגובתייך בפורומיםלהיות בשמחה1

וכל פעם נפעמת מחדש, את אישיות מדהימה!

 

רוצה להיות הפסיכולוגית שלי? קורץ

חח איזו חמודה, אני סתם אחתסוסה אדומה
כל הסיפור הזהלמה לא123
יכול לקרות אפילו רק מקרום בתולין עבה מאוד. ניתוחון קטן וכל העסק נפתר
שמעתי לא מזמן ממישהי שנסחבה עם הסיפור הזה יותר משנה. כמה תסכולים. דמעות וצער הם עברו. ובסוף התברר לה שזה הסיפור ואפילו הרופאת נשים הרגילה לא איבחנה את זה
שתלך לרופאה קודם כל לבדיקה אנטומית לראות שהכל תקין
בהצלחה
הי שלום לךאמא וגם
רק אגיד בקצרה שאישה כדי להרגיש בנח צריכה להרגיש אהובה, רצויה, מחוזרת ובטוחה.
אמנם זה נראה שאולי קצת כי נפגעת וקצת כדי להגן על עצמך לקחת צעד אחורה,
ואפשר להבין את זה, אבל זה לא מקדם את המצב שאליו שניכם שואפים.
צריך לחשוב יחד איך להתקרב יותר, גם אם לא מגיעים לאישות אז כן מגע קרוב ואוהב.

אשתך כנראה מרגישה שלא רק שאתה לא רוצה אותה, מחכה לה והיא יכולה לבטוח בך שתהיה שם, היא כבר לא מעניינת ולא רלוונטית.

למותר לציין שזה לא מקל על הקושי שכנראה יש לה.

אני לא יודעת מה בדיוק המצב ביניכם… אבל נדמה לי שכדאי להתייעץ עם כתובת שמבינה (מדריכי חתן כלה שלכם, מכון פועה, אולי יה”ל) לברר אם הדבר הנכון הוא לחכות באופן הזה או לפנות לעזרה מקצועית.

מזל טוב והמון שמחה!
שניכם צריכים יעוץ...תיתי2
איך לצאת מהפלונטר
יש לכם קשיים טבעיים לזוגות צעירים, הקשורים באישות מבחינה מעשית ומבחינה נפשית ומבחינת התקשורת ביניכם
כל הזוגות מתמודדים עם זה ברמה זו או אחרת.
אצלכם הדברים קצת מועצמים יותר, ולכן אל תזניחו- תטפלו עכשיו לפני שיהיה מאוחר, ותצברו עוד טינה תסכולים, פגיעות ודחיה.
האישות היא הדבק של הנישואין ואם לא תשקיעו, שחקתם את הדבק. זה לא עניין סתמי או שולי בחיים, אלא עניין שמשפיע על הכל- הרגש, התקשורת, ההתנהלות. אתה מתאר את זה כבר... איך יורד לך ממנה לגמרי...

זוג חכם, יודע לפנות לעזרה מוקדם.
ולשלם על זה כמו שצריך.
עזרה בחינם שווה חינם (למשל בפורום). יכול לעזור ויכול לרסק אתכם בעצות שגויות.
חבל על הזוגיות שלכם.

ממליצה לך לפנות למכון פועה ולשתף רב משיב במה שקורה לך וביניכם.
הם אלופים בזה, בללוות, להמליץ על יעוץ מקצועי, לדבר על הלב של אשתך, במיוחד שהיא חושבת שזה "לא צנוע", להסביר לך את הצד שלה.
וגם לפתור כמה שאפשר סוגיות הלכתיות שבשלב מסויים יכולות לחסום את התפתחות הקשר.

הייתי מציע ללכת ליעוץ כדי שתפתחו זוגיות בריאהבסדר גמור
תקשורת בריאה תפתור את רוב המוחלט של הדברים שאתה מתמודד איתם
יש לי הרגשה,מופאסה
מתוך דברך שקבלת הדרכה חתנים ממש גרועה.

לא ברור מתוך דבריך אם יש מגע אינטימי ביניכם מעבר לנסיונות להגיע לביאה. אשתך הולכת למקווה, חביבי תחבק אותה, תנשק אותה שהיא תרגיש אהובה מחוזרת. אני קצת מזועזע ממה שכתבת (אבל טוב שכתבת..) היא בטח פגועה עד עומק נשמתה.

בקיצור, אני חושב שאתה צריך הדרכה. איך לגשת אליה, איך לפתוח אותה ולהיפתח אליה מבחינה אינטימית.
הוא חיכה לההסטורי
לפני חודש
ולפני חודשיים
ולפני שלושה

וחיכה לחבק ולנשק אותה והיא הפנתה לו כתף קרה והבהירה לו שאינה מעוניינת. אז החודש הוא התנתק, לא בכוונה, פשוט כמה אפשר לצפות ולהתאכזב?!
נראה לי שלא הבנת את מה שכתב למעלה...סוסה אדומה
(פותח השרשור)...
נראה לי שהבנתי היטב...הסטורי
הוא כתב בפתיחה, שהסיבה שאחרי כמה חודשים הטבילה לא מעניינת אותו, זה שלפני כן במשך כמה חודשים, כל פעם שניסה להתקרב, היא היתה מנפנפת אתו.
אני הבנתי את זה אחרתסוסה אדומה
שהוא ניסה - רצה לקיים את המעשה לגמרי...
היא היתה מנפנפת אותו.

לא נשמע לי הגיוני לפי הסיפור שלו שמגע מסוג אחר מרתיע אותה. אבל אם לא הבנתי נכון, אז זה משנה את התמונה.

בכל מצב, לפי מה שהוא כתב עד עכשיו, נראה שההתנגדות היא למעשה עצמו בלבד.
כי הוא כתב על יחסים מלאים, משמע שיש יחסים חלקיים...
גם אני חושבת כמוך! הוא לא מתלונן על יום אחרי חתונהכלה נאה
על כמה חודשים עד שהוא נכבה.
גם גבר בן אדם.
סליחה שיצרתי ספקות..שםאנונימי
יש מגע אינטימי, אין ביאה מלאה.

במגע עצמו היא הרגישה מחוזרת (ראיתי את זה עליה), אבל כשזה היה מגיע למעשה עצמו, היה כואב לה (כנראה נפשית) ומאז היא הייתה נמנעת מלהיכנס למעשה ה-ביאה הסופית.

יכול להיות שאני אולי לא סטנדרטי, אבל עם כל כמה שהמגע האינטימי הוא נחמד, זה מבאס אותי ממש (ולפעמים כואב) שזה נגמר שם ולא מגיע לסוף.
אני לא נותן ביקורת עליה או משהו, פשוט מתאר את הצד שלי.
היכולת1234אנונימי

שלנו לפרט בפורום מוגבלת.

 

זה טוב שיש מגע והיא לא נרתעת לחלוטין. זה טוב גם שהיא יודעת להימנע ממה שכואב לה, הכאב עלול להחמיר מפעם לפעם אם ממשיכים בכל אופן.

 

אני ממליצה לפנות ולדבר עם מישהו חיצוני שיוכל לענות לך על השאלות בצורה טובה.

אם יש לך מדריך חתנים שאתה בקשר טוב איתו, זה מצויין. אם לא, העלו כאן גם את האופציה של מכון פועה וגם מרכז יהל.

אפילו אם היא לא מוכנה לפנות לייעוץ, אתה יכול להתחיל לבד. שיהיה מישהו שיוכל לכוון אותך וגם לתמוך בך בסיטואציה.

 

ולגביה- אם מתאים לך, אתה יכול להראות לה את השרשור. שתקרא ותבין מה עובר עליך, אבל שתבין גם שזה נורמלי שזה קורה ופשוט צריך קצת עזרה מבחוץ והכל יכול להסתדר.

 

היא יכולה לנסות לפנות לרופאת נשים מומחית בתחום (ד"ר אושרית ברט, ד"ר חנה ספיר, ד"ר אחינועם לב שגיא ועוד). הרופאות האלו הן רגישות, עדינות וידעו לתת מענה לכאב ובכך להקל עליה ועל שניכם.

בשיא הזהירות שאפשר להגיב בפורום מעורבהסטורי
טוב שיש את מה שיש. אבל לאורך זמן זה לא שייך. אתה סטנדרטי לגמרי, מבחינת גבר אם אין עד הסוף לפחות פעם ב... שאר המגע, כמה שהוא נעים מכניס למתח בלתי אפשרי.

אם זה ככה, סביר שבהחלט כדאי להתחיל את הבירור מרופאה מומחית לכאבים הנ"ל.
אוקי. זה נשמע כבר אחרת לגמריחדשה ישנה
לא הבנתי אותך נכון.

אם אשתך בעניין אני יכולה להגיד לה משהו באישי.

לא יכולה לפרט בפורום אבל זה יכול לנבוע מכמה סיבות. ממליצה בחום לדבר עם מכון פועה, יש אנונימיות, אנשים מקצועיים ויראי שמים, כדאי אפילו שהיא תדבר אולי היא תקח את המושכות לידיים.. לא מסכימה עם כל מי שכתבה לחזר, להיות נחמד, לקחת לג'קוזי. . זה לא עוזר כשכואב מאוד ומהלחץ לא רוצים אפילו מה שמסביב. .
זה תמיד טוב בשביל הזוגיות אבל זה לא יפתור את הבעיה.
וואו!Orit39
בת כמה היא? אולי היא עוד לא בשלה מספיק? לא יודעת מה לייעץ לך, אתם צריכים מישהו מקצועי! אני רק יכולה להגיד לך שזה לא תקין ואתם לא תוכלו להמשיך כך לאורך זמן.
לא קראתי את כל התגובות אבל רק אומר שאחרי אישה צריך לחזר. אצל גבר זה בא מהר, אישה צריכה את המילים הטובות, (מתנות יכולות מאוד לעזור עם פתק קטן מומלץ) את השיחה, ורק אחר כך גם את המגע וגם זה בהדרגה...
תסביר לה,ד.

שהיה כאן פלונטר הדדי..

 

אתה חשבת שהיא לא בענין, בגלל מה שכבר היה עד כה, ולכן פחות גילית ענין. כמובן, אם היה אחרת, היית מחכה לה בשמחה.

 

היא כנראה חשבה שאם תקבל אותה יפה - היא תרגיש טוב יותר. לא הבינה שאתה עושה את זה בגלל "נסיון קודם".

 

 

אז הענין הוא להסיק להבא. שתחליטו מראש, ששניכם מגלים מראש ענין זה בזה.

 

ואכן תאמר לה, שזה ממש לא טוב שהיא "עושה בשבילך", בלבד...

 

אם חשוב לה שתגלה בה ענין ורצון, בהקשר הזה, אז צריך שזה יהיה גם רצון שלה. לא רק "בשבילך"..

 

 

ואם יש בעיה "טכנית", כאב וכד', שגורמים לה לא לרצות - תאמר לה שחבל לך גם בשבילה. אתה רוצה שהיא תשמח. אז כדאי שהיא תתייעץ עם רופאת נשים, או איזו מומחית, מה ניתן לעשות. לא מסובך כל כך.

שניכם צריכים לדעתי טיפה הכוונהבטעות נכנסתי
בתור נשואה טרייה גם, המקרה הזה אולי לא קורה לכולם אבל לא נשמע לי שזה משהו חריג ביותר, שניכם צריכים טיפה הכוונה שיכולה לעזור לכם מאוד נאוד.
אני יכולה להגיד שלפעמים גם אחרי שאין קרום בתולים עדיין יכול לכאוב כי לא עושים את זה מספיק טוב, היא מפחדת שיכאב לה כי פעמים קודמות כאב לה ואז אוטומטית היא מכווצת את השריר ואז זה כואב שוב...
לדעתי אתם צריכים לפגוש את המדריך חתנים שלך או מישהו אחר שיסביר איך לעשות בצורה שלא תכאב ואפילו תגרום הנאה לשניכם... זה מפתיע כמה שזה יכול לשנות את הכל...

לגבי הטבילה אני יכולה להבין את התסכול אבל מהצד של האשה תחשוב שכל ה7 נקיים ויום הטבילה זה מאמץ שהיא עושה לא רק לעצמה אלא גם לך, תראה אכפתיות ואחריות ותתעניין, ותראה לה שאתה בזה איתה ביחד. ולדעתי לחכות לה בבית זה מינימום אם לא ללכת איתה למקווה ולחכות לה בחוץ....

בהצלחה רבה מאוד!!
לחכות בחוץ?!הסטורי
לי תמיד הסבירו שאסור לגבר להיראות באזור בשעות הטבילה. הוא אמור גם לפגוש בנתיים את כל יי שהולכת?!
בדיוק מה שחשבתי...Orit39
בעלים יקרים! נא לא לחכות מחוץ למקווה נשים! חוץ מנשותיכם האהובות נכנסות ויוצאות גם נשים אחרות שזקוקות לפרטיות וצניעות. תודה בשם הצוות וההנהלה!
חכה לה בבית עם ארוחה ונרות עדיף...
לא מחכה לי בחוץ ממש זה באמת לא לענייןבטעות נכנסתי
מחכה לי באוטו בהמשך הרחוב...
עונה בתור אחת שסבלה מכאבים קשים כמה חודשים אחרי חתונהכדור
אם היו אומרים לי אז ללכת לייעוץ באמת לא בטוח שהייתי מסכימה.. בהתחלה כל הנושא הזה מביך מאוד מאוד את האישה וצריך להבין אותה. לבעלי נניח לא היה לו שום בעיה לדבר על זה.

מה שכן אני מציעה
לקבוע איתה שיחה באוירה טובה לא בלחץ ובלי ביקורת
להציג את המצב- זה מצב שכואב לשניכם ושניכם רוצים להגיע לפיתרון, לאמר שאתה מבין שכואב לה אבל כמו בכל קושי בחיים לא מרימים ידיים.

באהבה לנסות לקיים יחסים מתוך אמונה שזה יילך וישתפר.
יש דרכים להקל על הכאב לא כאן המקום לפרט אבל ממש לא חסר..

אחרי כל ניסיון המצב משתפר חשוב מאוד לעודד אותה ולחזק אותה זה באמת לא קל ומסתכל
לא כל הנשים חוות כאב כזה וזה מרגיש שמשהו בגוף פגום לכן ממש חשוב לחזק אותה בלי סוף.


בהצלחה רבה!


איך לחזק?שםאנונימי
חוץ מלהעריך אותה על הצעדים שהיא עושה?
דרכים לחזקלצמוח ולהצמיח
לתת לה הרגשה שאתה איתה בעניין וזה לא רק שלה.
לחזר, להחמיא, לתת הרגשה שהיא מושכת גם אם אין איחוד פיזי מלא.

כי ההרגשה ש"ירד לך ממנה", עוברת אליה ועושה את ההיפך מלחזק את הביטחון שלה בתחום...
הערכה זה חשוב מאודכדור
להגיד אני יודע כמה זה לא פשוט לך ואיזה אלופה שאת משתדלת למען שנינו..
כל שיפור והשתדלות שלה להעצים
שתיראה כמה אתה מעריך אותה על ההשתדלות..

בנוסף תראה לה שאתה נמשך אליה ולא חלילה ההיפך.

רק רוצה1234אנונימי

להגיד לגבי מה שכתבת שאם ממשיכים זה ילך וישתפר.

זה יכול להיות נכון וזה יכול להיות לא נכון. זה תלוי מה המקור של הכאב.

אז אפשר אולי לנסות, אבל אם רואים שזה לא הולך אז לא.

הכאב יכול גם להתגבר מפעם לפעם כי הגוף "זוכר" את החוויה מפעם קודמת.

את צודקתכדור
אבל ברוב המקרים זה נפתר לבד עם עבודה של בני הזוג.

פה הם לא מנסים שוב ושוב היא מפחדת לגשת לזה וכדי לדעת אם יש בעיה או לא צריך קודם לנסות לבד ולא ישר ללכת לייעוץ וטיפול.

זה דעתי בכל אופן..
אממ אני לא יודעת1234אנונימי

להגיד לגבי רוב המקרים. יש כאלו ויש כאלו.

אבל גם היא הבעיה היא "רק" יכולת לשחרר, לפעמים צריך מישהו מבחוץ שיעזור בזה.

וודאי שאם הבעיה היא רפואית זה משהו שכדאי לטפל בו כמה שיותר מהר. ולפעמים זה גם שילוב של שניהם.

 

עבודה של בני הזוג נצרכת תמיד, גם אם ניגשים לייעוץ.

מכיוון שאנחנו לא מכירים את הסיפור, אנחנו לא באמת יכולים לייעץ מה בדיוק נכון, אלא רק להציע כיוונים, אז היה לי חשוב לכתוב גם את הצד השני.

רק מזהירה מכל ההלחצות שהגיבו לך. כמה נקודות חשובותמיקי מאוס
אתה ממש לא יכול "לכפות" עליה ייעוץ. והיא לא "חייבת" כלום אם אתה מאמין שהחיבור ביניכם הוא מתוך כבוד והדדיות.
וגם אי אפשר לומר שיש בעיה שלא הגעתם ליחסים מלאים וצריך להתאמץ כדי לעשות את זה, זה לא יעד בפני עצמו. ואישה בחיים לא תגיע לזה מתוך איזה לחץ או הכרח...

יש פה בעיה זה ברור, אבל לדעתי היא קודם כל בתקשורת ובהבנה ביניכם, ונשמע שגם ברמה הפיזית אצלה שמשליך מיידית על הרגש והיחס לנושא (לא אמורים להיות כאבים).
אני חושבת שקודם כל אתה צריך לשוחח איתה על זה בפתיחות כמה שזה קשה, להבין אותה עד הסוף ושהיא תבין אותך, ושהיא תרצה מעצמה לפתור את זה.
להתייעץ על כזה נושא זה מאוד מאוד מביך, מאוד לא נעים וחושפני, ובטח לכלה צעירה שכנראה התרחקה מהעניין עד לחתונה (דמיין את עצמך אצל אורולוג או מנסה לטפל באין אונות וסליחה על הבוטות)

כשהיא תרצה ללכת לרופאה שמתמחה בזה או לייעוץ מיני(או גם וגם ;)) אז זה יכול להיפתר בעז"ה
(מצטרפת להמלצה על מרכז י.ה.ל)

נקודה חשובה נוספת- נכון שעד עכשיו ציפית וחיכית ואתה מרגיש מאוכזב כי לא היו יחסים מלאים אז אתה קצת דועך . טבעי וברור שאתה מאוכזב ומתוסכל אבל תחשוב רגע עליה- כשאתה מזלזל בליל הטבילה ובמגע והאינטימיות איתה אתה משדר שהיא חשובה לך רק לסיפוק היצר. מאמינה שזה לא המצב חלילה אבל זה השדר. ברור שהיא נעלבה, זה פוגע ומחפיץ וזה עוד יותר מרחיק אישה מהרצון והחשק.
חוץ מהתמיכה הרגשית סביב הטבילה כמו שאמרו מעלי שחשובה במיוחד בהתחלה

ונקודה אחרונה אחרונה, סליחה על האורך-
אתה יכול לעשות את הצד שלך בעניין וללמוד בעצמך איך לעזור לה, עוד דרכים לטפח בה חשק ורצון, ודרכים לתקשורת בריאה גם בנושא הזה. וגם - לשאול רב שמקובל עליך: יש פתרונות זמניים כשמבחינת האישה א"א יחסים מלאים (ואם קשה לה מבחינה רגשית ובטח אם יש כאב זה לגמרי נחשב א"א לעניינים מסוימים ולרב הדעות) ואולי יקלו מבחינת הקושי שלך והתסכול בחוסר הזה

המון הצלחה!
וכמו שכבר כתבו- להשקיע בזוגיות זה הכי חשוב בשלב שלך בחיים. גם אם זה יצריך זמן וכסף....
מסכימה עם מה שכתבת , רק לגבי ההתחלה-חדשה ישנה
''אתה ממש לא יכול "לכפות" עליה ייעוץ. והיא לא "חייבת" כלום אם אתה מאמין שהחיבור ביניכם הוא מתוך כבוד והדדיות.
וגם אי אפשר לומר שיש בעיה שלא הגעתם ליחסים מלאים וצריך להתאמץ כדי לעשות את זה, זה לא יעד בפני עצמו. ואישה בחיים לא תגיע לזה מתוך איזה לחץ או הכרח...''


היא כן 'חייבת'
וכן יש בעיה . לא לייפות את המציאות.
וכן יש מטרה להגיע ליחסים מלאים.. לא מבינה מה הקטע לדכא את הרצון הטבעי והנורמאלי הזה?

אף אחד לא אמר לעשות בכח או להכריח אותה לעשות דברים, ברור שהכי אידאלי זה שהכל יבוא מתוך רצון והדדיות של שני בני הזוג אבל מה לעשות שהיא לא משתפת פעולה? אז נגיד שאין בעיה?
זה לא שהיא לא משתפת פעולה כי לא בא לה אלא כי יש קושימיקי מאוס
ומה שצריך זה לפתור אותו ולא להתרכז בתוצאה הסופית, זה מה שהתכוונתי.
הכוונה שאין יעד להגיע לקיום יחסים מלאים. היעד הוא להגיע לשם בדרך נכונה ובריאה.

ואם הם יתחילו חיי נישואים מתוך גישה שהיא חייבת לו משהו זה מוביל לאבדון. דווקא בגלל שזה טבעי ונורמלי זה צריך להיות מתוך רצון פנימי לשינוי
אני איתך...סוסה אדומה
רק הערה קטנהישנה חדשה
ייעוץ זה מעולה.
יש מרפאות לטיפול מיני
ודברים מעולים מעולים

הייתי ממליצה לכם לפני כל הסיפור הזה
ללכת לרופאת נשים
מישהי שיש עליה איזה המלצה
לא סתם רופאה
אפשר שתכתוב פה איזור וקופת חולים.
וקודם לתאר לרופאה מה בדיוק כואב לה.

יכול לעזור המון.
בשלב שני
מטפלים וכו'
ד'' אחינעם לב שגיאבאר מרים
היא המומחית הכי גדולה בתחום.
ויש עוד כמה רופאות שהיא הכשירה..
התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך