אשמח לשמוע, בעיקר מנסיון.
בעלי פגע בי עד עמקי נשמתי. לא הכרנו זמן רב לפני החתונה ולצערי במובן מסויים התחוור לי שהוא רחוק מאוד מאוד ממי שחשבתי שהוא -
חוסך עלי מאוד, לא משאיר טיפים באופן כללי, מאוד מחושב, יכול לעשות בלאגן על עשרות שקלים שנגבו ממנו כנראה בשוגג בעוד שהדברים הגדולים נעלמים ממנו (הוא ישלול הזדמנויות טובות להצעות עבודה שמגיעות אליו, הצעות לבית בבניין שאהבנו מאוד בכל מיני טענות משונות), מדבר לא יפה ובעל דעות חשוכות מאוד (גבר לא צריך לעזור בבית, אבל אישה כן צריכה לעבוד וכמובן שאני עובדת וגם מפרנסת טוב מאוד כמעט כמוהו)
הוא פגע בי עד עמקי נשמתי, עלב בי, דיבר אליי לא יפה, האשים אותי בדברים חסרי שחר ועד עכשיו קשה לי מאוד.
הלכנו לטיפול זוגי ממושך במשך מספר חודשים. הוא השתפר מאוד , לא קילל אותי מאז, מתייחס אליי יפה, מבין יותר, לא דורש ממני לעשות דברים שאמללו אותי כמו בעבר, אבל במובן מסויים "אני לא קונה את זה", מרגישה שזה מזוייף, קשה לי להתאושש מכל מה שהיה, מהמילים המכוערות שאמר לי (מתוך בושה לא אציין אותן כאן)
יש לזה תכלית בכלל? אפשר להתאושש אחרי כזה דבר?
לא מרגישה שאני רוצה ו/או מסוגלת להיות איתו כבעבר.
חשוב לציין שיש לנו ילד מתוק בן שנתיים שאני כמובן מטפלת בו די לבד.
מה עושים?
בעלי פגע בי עד עמקי נשמתי. לא הכרנו זמן רב לפני החתונה ולצערי במובן מסויים התחוור לי שהוא רחוק מאוד מאוד ממי שחשבתי שהוא -
חוסך עלי מאוד, לא משאיר טיפים באופן כללי, מאוד מחושב, יכול לעשות בלאגן על עשרות שקלים שנגבו ממנו כנראה בשוגג בעוד שהדברים הגדולים נעלמים ממנו (הוא ישלול הזדמנויות טובות להצעות עבודה שמגיעות אליו, הצעות לבית בבניין שאהבנו מאוד בכל מיני טענות משונות), מדבר לא יפה ובעל דעות חשוכות מאוד (גבר לא צריך לעזור בבית, אבל אישה כן צריכה לעבוד וכמובן שאני עובדת וגם מפרנסת טוב מאוד כמעט כמוהו)
הוא פגע בי עד עמקי נשמתי, עלב בי, דיבר אליי לא יפה, האשים אותי בדברים חסרי שחר ועד עכשיו קשה לי מאוד.
הלכנו לטיפול זוגי ממושך במשך מספר חודשים. הוא השתפר מאוד , לא קילל אותי מאז, מתייחס אליי יפה, מבין יותר, לא דורש ממני לעשות דברים שאמללו אותי כמו בעבר, אבל במובן מסויים "אני לא קונה את זה", מרגישה שזה מזוייף, קשה לי להתאושש מכל מה שהיה, מהמילים המכוערות שאמר לי (מתוך בושה לא אציין אותן כאן)
יש לזה תכלית בכלל? אפשר להתאושש אחרי כזה דבר?
לא מרגישה שאני רוצה ו/או מסוגלת להיות איתו כבעבר.
חשוב לציין שיש לנו ילד מתוק בן שנתיים שאני כמובן מטפלת בו די לבד.
מה עושים?
) ובהתחלה כמו בכל התחלה זה קשה, אבל גם מי שעבר ניתוח קשה שוכב בחדר התאוששות, כואב לא ורע לו, אבל יודע שמפה אפשר רק לעלות ולהחלים. תני לזמן לעשות את שלו, אם ה' לא היה רוצה שתתחתני איתו, היית מזהה את המידות הללו לפני החתונה ולא היית מתחתנת איתו. ה' יודע מה הוא עושה והעלים זאת ממך וכנראה זיהה אצלך מידות וכוחות כאלה שיכולים ומסוגלים להתמודד עם אדם כזה. ה' לא נותן לאדם נסיון שאינו יכול להתמודד עימו.