טוב חבר'ה:
א. תודה על ההעינות.
ב. האמת שהמצב שתיארתי הופיע לא רק אצלי אלא גם אצל מדריך אחר שאני מכיר
ואני מעריך שזוהי תופעה שנמצאת. אז ככה, האמת שהרבה דיברנו על זה (אני והמד"ש) והתייעצנו
עם אנשים מבינים (רבנים ואנשי חינוך) והגענו לכמה מסקנות:
כמו שאמרו פה ואמרו נכון, צריך לשתף כמה שיותר את החניך בפעולות וכך הוא ירגיש חלק מהפעולה
ולא יפריע במהלכה, זה פיתרון יפה, אבל אי אפשר להשתמש בו כל פעולה... וגם מצד שני, אם פתאום הערת לו, או אמרת משהו שהרגיז אותו, אז הוא יפעל נגדך ופועל יוצא מכך אין לך פעולה.(כמו שאמרתי)
עכשיו מה שהחלטנו בעקבות כל מיני דברים שקרו. שיש להעיר לו רק כשהוא עבר את הגבולות האדומים שקבענו לעצמנו, הכוונה יש הערות שלא הערנו לו, כדי שהקשר איתו עדיין ימשך. אבל מצד שני כשהוא עבר את הקווים האדומים אמרנו חד וחלק בלי לפחד ש"את זה לא עושים" (לדוגמא: חילולי שבת וכו'..).
היה מקרה שהשעינו אותו וזה היה אחרי מחשבה (אשמח להתפלסף למה כמה ואיך, בשירשור אחר...) לשבועיים, מה שגרם לו להעריך יותר את הסניף, (להתגעגע אליו) ומתוך כך בשבועות הראשונים אחרי ההשעיה להתנהג טוב יותר.
אך כמובן זה לא אידיאלי, ואת זה עשינו רק אחרי בערך חצי שנה- שנה שדיסקסנו על הנושא.
(הבאתי את המקרה בגדול לתועלת הרבים, אשמח אם תעלו גם אתם. אני אישית בעז"ה אשתדל לפעמים להעלות בעיות בהדרכה כי בעצם בשביל זה הפורום נוסד).
נ.ב
הכי חשוב לדעת שהדרכה זה דבר שצריך להשקיע בו מחשבה ולא לעשות כלאחר יד.
(מצטער על ההודעה הארוכה....)
יומטוב ובהצלחה!!
אלי.
