זה לא מרוע לב, זה פשוט מצב נתון.

 

לפתוח את הלב לעולמות אחרים זה שריר שאפשר (וצריך!) לאמן אותו. היו לי תקופות שהייתי ממש טוב בזה ותקופות שלא הייתי בכלל - תלוי הקשר.

את רק מרגישה ככה

אם זה מישהו קרוב, אני בטוחה שהוא לגמרי רוצה לשמוע מה עובר עלייך

@הלב שלי, את לגמרי מוזמנת לשתף באישי

את לא מעיקה, לא חופרת ולא מדכאת. ובטח שמה שעובר עלייך מעניין מישו

רק שאני כן משתפת אבל אחכ חוזרת בי ,כי או שאני חושבת שאמרתי שטויות ,או שבאופן כללי אני לא אוהבת לדעת שיש למישהו מידע עלי חוץ מאיך קוראים לי ואיפה אני גרה.

לקח לי הרבה זמן להבין שכמו שאני שמחה לשמוע את חברות שלי וזה ממש לא חופר לי, גם הן שמחות לשמוע אותי.

ויש בנות שאני יודעת שאני מדברת איתן המון, אז במקרים שפחדתי שאולי אני בכ"ז אחפור ביקשתי בכנות שיגידו אם זה מפריע. פעם אחת אחת מהן העיזה להגיד, וזה ככ שימח אותי, ואחכ הרגשתי ממש משוחררת לדבר מתי שרציתי וידעתי שכשזה לא מתאים היא אומרת (והפוך)

עוד משהו שעזר לי זה לכתוב. אם פה, לעצמי, או לשתף מידי פעם חברות.. מתישהו לומדים לכתוב בצורה שאנשים ישאלו למה הכוונה, ואז מתפתחת שיחה על מה עובר עלייך באמת.

עצה שנתנו לי פעם (והאמת שלא ניסיתי ליישם) זה לחשוב על 3 סיפורים מעניינים שקרו לי היום, שהייתי שמחה אם חברה היתה משתפת, לפני שאני יושבת ומדברת עם חברות. ואז אני מרגישה שיש לי על מה לדבר.

והאמת ששנה שנברה הבנתי שכשאנשים שיותר שקטים ופחות מדברים בוחרים לומר משהו, זה מעניין ומסקרן את האנשים סביבם.
אני מהאנשים שלא מדברים הרבה, בעיקר מקשיבה. ולמדתי לקבל את זה בעצמי. וכשאנשים מסביבי גם לומדים את זה הם לומדים להעריך את מה שאני אומרת, או להבין דברים מהשקט.

ולמדתי גם שזה לא מביך לומר לאנשים שאני צריכה קצת שיקשיבו. או שישבו לידי ונשתוק ביחד.

יאו.
יאו.
אמאלה.כתבת אותי.
כל מילה מדוייקת.

אבל מוזמנת,אני אקשיב לך(: