כבר תקופה באותה תחושה. אני אניח אותה פה באופן בוגר בלי להתבייש.
סליחה שאני מנצלת את הפורום הזה אבל אני מניחה שמי שהגיע אליו כנראה משופשף קצת יותר.
הבנתי שאנחנו שתי תרבויות שונות. זה הצחיק בצחקוק של נערים וכשפניתי בפרטי לנסות לברר זכיתי לשתיקה.
במקום לנהל נכון את הבעיה כולכם החלטתם להתנהל איך שבחרתם להתנהל. אני לא מדברת על חלק מכם פה שמקסימים באמת אלא החבורה גדולה שקשורה בהידוק.
אני יודעת להתמודד עם שתיקות באופן שונה, להגיע לאמת. אני לא תכננתי שכך הדברים יתגלגלו. האחראיות הייתה שלכם. הייתם צריכים להתנהל נכון ועתה התחושה שאתם שופטים אותי על הטעות שלכם.
אלו השתיקות הארוכות שלכם שאינן לרוחי. היכולת שלכן לפתור בעיות. העובדה שאם פורץ "ריב" – הדבר "הנכון" בעיניכם לעשות יהיה למחוק כאילו לא קרה כלום. אם יש בעיה פותרים ומתקנים. למחוק זה לא הפתרון לאותה בעיה.
יש את העין הרע. נכון?
"לא על כל אחד אפשר לסמוך
ובשיחה אישית איתו לפרוץ
אנא הזהרו,
ועל נפשכם שמרו"
השרשורים שלכם שבהם אתם פותרים בעיות. גם הילדים שלכם. כל אחד מעלה וככה אנשים היום פותרים בעיות במקום לדבר ולומר מה מטריד אותם בחיים.
זה שהם מצד אחד מרגישים הכי בנוח "לשדך" לך אדם, להשתובב איך שבא להם – להם מותר הכל ועוד בפומבי – ככה מול כולם אבל קצת בצנע כשאתה בודק ובוחן האם אתה מדמין את שאתה מרגיש - אתה יודע מה הייתה האמת ולא אוהבת לחשוב עליה באמת.
זה זה שגבר פונה אליך בפרטי ואת אומרת לו כל שאלה רק בפומבי ואז לפתע, כשאת שואלת אותו בעניין שלדעתך חשוב קצת יותר - אולי קצת לא בדעת - הוא נשמע קצת מרוחק כאילו קרה משהו. כאילו עשית משהו לא בסדר.
אם למשהו יש בעיה מוזמנים לפתור את זה במילים. אם אתם מפחדים מאנשים שיקלקלו את הילדים שלכם...מה אומר - אשתוק :/
אבל גם את זה אפשר לומר במילים
