גם אם זה במשהו "ממשי", יש בך יחוד שאין לאחרים.

ב. אם זה משהו "ממשי" שיש לו סיבה שניתנת לטיפול, וזה מפריע לך - טפל בה. לא בשמיים..

אם לא - שמח בחלקך. 

מציע לך, לקחת "שני כדורים ביום"... דהיינו: לשבת פעמיים ביום, לכמה דקות, ולהסתכל על הטוב שיש לך. הן "מסביב" (כולל שאתה רואה, שומע. הנוף מסביב וכו'..), והם בתוך עצמך. משהו טוב. אפשר גם להגיד תודה לה'.

ההרגל הזה, יכול לשנות את ההרגל הנגדי. לבטל אותו. להחליף אותו.

ג. אם אפשר לעזור לך במשהו, בשמחה..

יכול להיות שבעולמות תוכן שחשובים לך הם מצליחים, אבל יש להם את ההתמודדות שלהם בעולם.

וגם פעם זה לא היה אפשרי כי האשה עסקה בעבודות הבית וגידול הילדים כל היום

ה' לא רוצה מאיתנו הצלחות, ה' רוצה את ההשתדלות שלנו,

אם נצליח או לא זה רק ה' קובע.

לכן אתה צריך למדוד את עצמך לפי כמה הרצון שלך חזק וכמה אתה משתדל, גם אם במעשים בפועל לפעמים נראה שאין לנו כמעט בחירה חופשית, ברצון תמיד יש בחירה חופשית. ומהשרשור כאן בהחלט נראה שיש לך רצון חזק.

ובטח שלא להשוות לאחרים, כי לכל אחד יש את הקשיים שלו שאנשים אחרים לא יכולים לדעת עליהם בכלל.

הרב חרל"פ-

"אי ההבנה בתכלית האדם וקביעותיו, הוא הוא הגורם לאי ההתרצות וממילא לידי סבילת עמל. לו היה מצוייר הדבר כמו שהוא באמת שאין המבוקש הוא ההגעה אל התכלית, אלא אדרבה השאיפה אל ההגעה היא היא התכלית, לא היה כל מקום להתאוננות על העמל ועל אריכות הזמן." 

כשמדובר בגשמיות, מה לעשות שכל הדיבורים האלה לא משכנעים את המציאות. 

@אחיתופל  אולי אתה מתמקד בהצלחה בתחום מסויים בזמן שאתה יכול להצליח בתחום אחר בינתיים?

או אולי הגדרת לעצמך מטרה גדולה מידי ליכולת שלך?

גם אריות בצעירותם מתחילים לצוד קודם כל ארנבות וכדומה ואח"כ עוברים לחיות גדולות

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)