אני מתחילה בכך שאציין שאני אמא לביאה ששומרת על גוריה.
יש לי שתי בנות הגדולה בת 11 ניסיתי איתה הכל.
היא הורסת לי את החיים.
מגיל קטן החיים איתה לא קלים היתה מרביצה בגן נושכת.
היתה עושה דברים שמוציאים אותי מדעתי עד היום.
יש לציין שיש לה בעיות חברתיות עם חברות בבית ספר תמיד הייתי שם לצידה מסדרת לה את העניינים.
עם הזמן התגלה אצל הילדה בעיות קשב וריכוז. לוקחת כדור מיוחד לבעלי קשב וריכוז אתנט.
כל בוקר עושה בלאגן עם שתיית הכדור שיודעת שבסופו של דבר תשתה אותו.
גורמת לי לעצבים למילים לא יפות שאני לא מתגאה בהן ואחר כך הולכת עם נקיפות מצפון ומצב רוח ירוד לעבודה.
אחר כך גם מהעצבים של אותו בוקר רבה עם בעלי שאני צריכה להתמודד איתה כל בוקר לבד.
שהילדה הקטנה יש לציין שלעיתים רחוקות מתנהגת לא יפה.
המצב מתחיל להתדרדר ביני לבינה למצב שאני לא מסוגלת לחבק אותה עושה זאת כחובה כאמא.
הילדה הקטנה אני עפה עליה כי אין לי איתה צרות וחברתית מסתדרת מעולה ואהובה על כולם הגננות אף פעם לא מתלוננת עליה ומשבחות אותה.
הילדה בחצי שנה האחרונה החלה להתחצף ולהרים עליי ידיים.
יש לציין שאני גם לא שיא השלמות אני גם מרימה ידיים רק שאני על הקצה וזה קורה לעיתים רחוקות.
אני מיואשת ולא מסוגלת לגור איתה באותו בית.
הרסה לי ולבעלי את חיי הנישואין רק רבים בגללה לא מתפקדים כזוג נשוי.
אנחנו הורים שקונים לה עד אין סוף דברים.היא הולכת לבית ספר מטופחת עם בגדים שאין לאף אחת.
נעליים כמה זוגות.
הילדה הזו הייתי בעבר מדברת איתה עם העיניים היום כבר לא סופרת בהתחלה זה היה רק לענות פעמיים אחרונות קראה לי מטומטת והרביצה לי בעטה בי משכה לי בשיער.
אני ממש פוחדת שבסוף יגמר בינינו רע ולא אוכל להשתלט על עצמי והיא עצמה.
מה עושים אני מיואשת.
אחרי היום אני לא מסוגלת להסתכל עליה ולא רוצה לחיות איתה בכלל. איך אוכל להסתכל לה בעיניים?
כל הזמן אחרי מעשים והתהגות לא נאותה מבקשת סליחה ואחר כך זה חוזר על עצמו.
ניסינו המון דברים אני ובעלי טיולים נסיעות למסעדות הכל בלתי אפשרי איתה רבה עם אחותה הקטנה על מקום ישיבה באוטו על כל דבר כאילו עושה לי ולבעלי דווקא להקשות לנו על החיים.
אשמח לעצות חכמות.
וטיפול אצל מישהי לא עוזר.
