ההפך!!

הולכות שם קדושות מטורפות וחיבור ענק של כל העם וכולם רוקדים למטרה טובה וקדושה ולא סתם רוקדים לתאוות

מאיזו בחינה?

ניסיתי.

אתה מתכוון מבחינה גשמית או רוחנית?

וזה לא ממש נכון שאין בעיה.

אין שום עניין ללכת למקום רע, מקום של השתוללות ואז להגיד "אבל התפללתי שאני אנצל מניסיונות"

מי שיגיד שהוא במדרגה עצומה ואדירה שיכול לעמוד בכל דבר או בכמעט כל דבר, אני לא מתווכח איתו. 

הוא בטוח בכוחו, או שיצליח או שלא.

אבל סתם בנאדם, בחור צעיר שלא מכיר, שלא יתפלל להנצל ושלא יסע.

מעל הכל זה נובע מחוסר הבנה בחשיבות העניין- משם כבר האצבע קלה על ההדק להגיד פשוט לא לטוס.

ועיין דבר רבי אברהם ב"ר נחמן שכל נסיעה מקרבת הגאולה

הוא היה נמלט כל עוד נפשו בו

ולא חוזר לעולם

האדם הנאור, יודע לנתח את הנסיבות

והוא מבין שלמרות מה ש"כולם אומרים"

מדובר בהשתוללות אחת גדולה, ולכן הוא יודע שהוא ישכיל לעשות אם ימנע מעצמו להיות בראש השנה

ואותך מעניין סמים טראנסים  ולהתפנן! מאשר להיות בציון ובסליחות זכור ברית להתחיל ב3 לפנות בוקר ולצום בערב ר"ה עד חצות ובימי ר"ה להתפלל   עד 4 כנראה שאותך לא מעניין קדושה והתחברות לצדיקים אז יאלה סע תתפלל בבית כנסת מפוקפק  עם הרצאה פילוסופית לפני התקיעות רפואה שלימה מחולי המזרחי 

‫המשך הגלריה מהקיבוץ הק' ברחוב קוליקה - ראש השנה תשע"ט ‬‎ – Google Drive

אלפי אנשים באומן מנצלים את כל היום בתפילה או לימוד ורובם נמצאים רק ליד הציון וקוראים תהילים או לומדים  

ורק אחוזים קטנים מסתובבים ועושים שטויות.

והוא קורא לזה השתוללות אחת גדולה... ענית מצוין לטרול המחופש! 

היו תקופות שאתרוגים עלו הון תועפות בגלל הביקוש והחוסר בהם. 

מה לעשות... אז קנו בכל זאת

מה לעשות שאצל אנשים הגיוניים זה לא עובד ככה. 

אפילו אם היינו מתווכחים על שטויות מה שכתבת היה כשל לוגי טיפשי

כל שכן פה, שזה הרבה יותר חשוב מבית משפט - זה תורה וקדושה!

אז או שתוכיח את דעתך או שתעזוב אותנו בשקט...

כי אנשים כמוך מלאים בתאווה פרועה וימצאו כל תירוץ כדי להגשים אותה.

כמ עוד תרד? 

תביא מניין, שופר ואוכל כשר. זה מה שצריך.

נוסעים לאומן כי הרב'ה ציווה. לא שואלים שאלות. ר' נתן אומר שמי ששאל את רבינו שאלות רבינו אמר לו לא לבוא, ואחרי זה רבינו היה מצטער עליו שהוא לא בא. וכמה הוא מסכן. גם כשהמניעות הם תירוץ טוב.

בסוף הרב'ה ציווה לבוא- אז באים.

לא צריך להיות עם האלה שהשתגעו על סבא והפכו את מילי דשטותא לתכלית.

אפשר להיות עם השול או עם קהילה אחרת. זה לא משנה מי נמצא לידך כשאתה ליד פני האדון ה'.

אגב- לא מומלץ לצאת מהארץ. סתם ככה- אין שום סבה לצאת וגם לא טוב לצאת. אלא שלרב'ה מותר לצאת, לפי השדי חמד ועוד פוסקים וכן מנהג אנ"ש.

אין שום מקור לכך

וגם בחסידות ברסלב ההיסטורית, זו הייתה שמועה שאומצה על ידי מיעוט קטן

אני יכול לענות לך על השאלה בקלות,

אבל קודם תענה לי, איפה רבינו ציווה לבוא לקברו אחרי מותו דווקא בראש השנה.

בדגש על הדווקא.

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין עָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ הַצֶעטְלִיךְ [קְוִיטְלַאךְ] שֶׁלָּנוּ וּמָעוֹת עַל פִּדְיוֹן. אָז שָׁאַל עַל אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב שֶׁלּא בָּא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל רַבִּי נַפְתָּלִי לְתָרְצוֹ וְלא קִבֵּל הַדְּבָרִים וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאד. וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עוֹד מֵאֶחָד שֶׁלּא בָּא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה מֵחֲמַת רִבּוּי מְנִיעוֹת וּמֵחֲמַת זֶה נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה וְסִפֵּר לוֹ הַמְּנִיעוֹת. וְצִוָּה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלא יִהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְזֶה הָאִישׁ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲשׁוּבִים וְהָיָה צַר לוֹ מְאד מַה שֶּׁלּא יִזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה עִמָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל לְהִתְעַקֵּשׁ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ רַק יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְלא נִתְרַצָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּדְבָרָיו וְגֵרְשׁוֹ לְבֵיתוֹ. וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֵינִי יָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמִי הַצַּעַר הַזֶּה מַה שֶּׁאַתָּה לא תִּהְיֶה אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אִם כֵּן אֶשָּׁאֵר בְּכָאן וְלא הִסְכִּים וְשָׁב לְבֵיתוֹ. אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה וְאָמַר שֶׁעָלָיו יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל. כִּי רָצָה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כָּאן עַל ראשׁ הַשָּׁנָה, אַךְ נִמְנַע מֵחֲמַת הַנַּ"ל. אַחַר כָּךְ עָנָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר בְּקוֹל חָזָק מֵעמֶק הַלֵּב וּמָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן בְּקוֹל [מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה וְאִם צַדִּיקִים אַחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ אָז עוֹד קֻשְׁיָא] כְּלוֹמַר הֲלא בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁין עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה וְיִהְיֶה קָשֶׁה עוֹד קֻשְׁיָא זאת גַּם כֵּן מַה שֶּׁהִקְפִּיד כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא. וּמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר אָז עִמָּנוּ לָמַדְנוּ כַּמָּה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ עוֹד הַפַּעַם עצֶם גּדֶל הַחִיּוּב לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ זאת מִכְּבָר אַף עַל פִּי כֵן רִבּוּימֵ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז הֵבִינוּ עצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב. וְגַם אָז לָמַדְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוּמֶין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה תָּמִיד לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וְשֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה. וְגַם לָמַדְנוּ כַּמָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּפְרָט הַמְּנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁבְרָם בְּיוֹתֵר וְלִהְיוֹת דַּיְקָא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁאֲפִילּוּ אִם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מְצַוֶה וּמַסְכִּים לִבְלִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִבְלִי לִשְׁאל אוֹתוֹ שׁוּם שְׁאֵלָה עַל זֶה כִּי הוּא יָשִׁיב בְּוַדַּאי לִבְלִי לִהְיוֹת וְאַף עַל פִּי כֵן בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ צְרִיכִין לִהְיוֹת דַּיְקָא [וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת]. וְעִנְיָן זֶה נוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י. וְהוּא מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים". וְכֵן בְּשִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים שֶׁהֻכְרַח משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ לְשַׁלְּחָם אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ לא הָיָה כְּלָל בָּזֶה. וְעִנְיָן זֶה רָאִינוּ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים בִּפְרָט בְּעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לָהֶם מְנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ וְהֵשִׁיב לָהֶם שֶׁלּא יִהְיוּ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְהִתְחִילוּ לְהִתְעַקֵּשׁ, הֲלא שָׁמַעְנוּ מִכֶּם גּדֶל הָאַזְהָרָה לִהְיוֹת אֶצְלְכֶם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וְגָעַר בָּהֶם שֶׁלּא יְדַבְּרוּ יוֹתֵר וְכֵן עָשׂוּ וְלא בָּאוּ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לִהְיוֹת רְגִילִים לַעֲמד לְפָנָיו. שָׁמַעְנוּ וְהֵבַנּוּ בְּרֶמֶז וּבְפֵרוּשׁ שֶׁפְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ אֵינוֹ נוֹחָה בָּזֶה כְּלָל רַק הוּא מֻכְרָח לוֹמַר לָהֶם כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל זֶה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר וּמְעַט מִזֶּה יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין לְהָרַב וְהַמַּנְהִיג עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּעֵין מְסִירַת נֶפֶשׁ צָרִיךְ לְהָשִׁיב לָאו אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ וִישַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד לִבְלִי לִשְׁאל אוֹתוֹ בָּזֶה כְּלָל. וְעוֹד תָּבִין עִנְיָן זֶה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהָבֵן מְאד נִשְׁמַט מִלְּעֵיל לְעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן אַף עַל פִּי כֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִילּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת חיי מוהר"ן תו

תָּה נָאֶה לִי לְסַפֵּר כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם: וְהִנֵּה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הֻכְרַחְתִּי לְהִתְעַכֵּב בְּאוּמֶין כְּדֵי לְסַדֵּר חֲלֻקַּת הָעִזָּבוֹן בֵּין יוֹרְשָׁיו וְתֵכֶף אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הִתְחַלְתִּי לַחְשׁב מַחֲשָׁבוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת עַתָּה וְשָׁלַח הַשֵּׁם בְּלִבִּי שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַדְפִּיס שְׁאָר הַקּוּנְטְרֵסִים מִתּוֹרוֹתָיו שֶׁכָּתַבְתִּי אַחַר שֶׁנִּשְׁלַם סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֵם סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא וְתֵכֶף נִזְכַּרְתִּי בְּדִבּוּרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּשָׁנָה אֶשְׁתָּקַד בְּעֵת שֶׁעָסַקְתִּי בִּכְתִיבַת הַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ה') רָמַז לִי בִּדְבָרָיו שֶׁיִּהְיֶה נִדְפַּס גַּם הַתִּנְיָנָא וְכֵן עוֹד כַּמָּה רְמָזִים מִדְּבָרָיו וְעַל יְדֵי זֶה נִתְחַזַּקְתִּי בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בָּזֶה גַּם נִתְחַזַּקְתִּי תֵּכֶף שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עַל ראשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמֶין כְּמוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ וְהָיוּ לִי עַל-זֶה כַּמָּה רְאָיוֹת מְבאָרוֹת מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד בִּפְרָט בְּעִנְיַן צַוָּאָתוֹ עָלֵינוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כִּי סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ מַמָּשׁ לא שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ כִּי-אִם דִּבּוּרִים מוּעָטִים וּקְצָת מֵהֶם נִרְשְׁמוּ לְמַעְלָה וְלא צִוָּה לָנוּ אָז שׁוּם הַנְהָגָה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלּא סִדֵּר לָנוּ יָפֶה וְלא צִוָּה לָנוּ כָּרָאוּי כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ מִקּדֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו, בְּכֻלָּם לִמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, בְּחַיָּיו וּלְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וּבִפְרָט כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַשִּׂיחוֹת וְהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ מִיּוֹם שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַוָּאוֹת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד רַק שֶׁבְּחַיָּיו הָיוּ כַּמָּה דִּבּוּרִים שֶׁלּא הֵבַנְתִּי הֵיטֵב עַד הֵיכָן הֵם מַגִּיעִים, אֲבָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד וְהֵם מַיִם נוֹבְעִים מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ וְהֵם טְמוּנִים בְּלִבִּי, וּבְכָל פַּעַם הֵם נוֹבְעִים מַיִם חַיִּים וּמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ וּמַזְכִּירִים אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל הָעִנְיָנִים וַאֲנִי מֵבִין בְּכָל פַּעַם לְמַפְרֵעַ מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וּבִפְרָט שֶׁהַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים רַק לא שָׂמוּ לָהֶם לֵב אָז, רַק אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הֵבִינוּ וְרָאוּ הַכּל שֶׁצִּוָּה לָנוּ בְּפֵרוּשׁ עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב

וּכְבָר סִפֵּר לִי מַעֲשֶׂה מֵעִנְיָן כָּזֶה מִצַּדִּיק גָּדוֹל שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם תַּלְמִידוֹ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁסִּפְּרָם לא הֵבִין כְּלָל מַה כִּוֵּן בָּהֶם וְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק אוֹתוֹ הַצַּדִּיק אָז הִתְחִיל תַּלְמִידוֹ לְהָבִין לְמַפְרֵעַ בְּכָל פַּעַם זֶה כִּוֵּן רַבּוֹ הַצַּדִּיק, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ וְעָבַר עָלָיו בְּכֻלָּם נִזְכַּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹ וּמָצָא הַכּל לְמַפְרֵעַ בְּדִבְרֵי רַבּוֹ וְגַם זאת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר לִי חִזֵּק אוֹתִי הַרְבֵּה לָשׂוּם לֵב לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּחַיָּיו, וְעַל יְדֵי זֶה עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִתְחַזַּקְתִּי בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲסֹק בָּהֶם:

כפי שכבר ציינו כאן בדיוק.

הכל בחינת שמועה

בשנה האחרונה ל פִּי כֵן רִבּוּימֵ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז הֵבִינוּ עצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לפי זה מוהרנת הבין שרצונו ממש גם לאחר הסתלקותו כמו שאר ההנגות (עיין ימי מוהרנת

 אות כג

הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגילה בענין מעלת התיקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על ידי ההתקרבות אל הצדיק, וכל הפרטים שיש בזה, כל דבריו ז"ל בזה חיים וקיימים לעד, וגם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקיבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלימוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקיבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש השנה וכו' כידוע ומבואר כל זאת במקום אחר על כן צריכין לבאר קצת, איך פרטי התיקונים שבמאמר זה נמשכין גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל

וגם רימז להם מגודל מעלת התיקון הגדול שנעשה על ידי הנסיעה לצדיקים על ראש השנה שעל ידי זה נכללים כל נפשותם בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים ועל ידי זה נעשה שמחה בחינת (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח שזה בחינת חדי ר"ש וכו' ומה שאמר רשב"י להחברייא שלו (זוהר ח"ג קכ"ח) אנן בחביבותא תלייא, היינו האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה עיקר ההמתקה והתיקון וכו' כמבואר בפנים, שזה בחינת מה שנתבאר למעלה שהבטיח להם שגם אחר הסתלקותו כשיהיו נכללים יחד באהבה ואחדות אזי בוודאי יגמור עמהם לטובה מה שהתחיל לעסוק עמהם עד שיהיו כולם כשרים וצדיקים, ואפילו מי שיתחבר עמהם יהיה גם כן איש כשר וצדיק באמת וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים היה דעתו ז"ל גם כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ"ש בכל שנה לאומין להשתטח על קברו הקדוש, ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש השנה, ואחר כך מתפללין כל הקיבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאוד כל החברים זה לזה ממש, כולם בלב אחד כאיש אחד ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבינו ז"ל אשר כל רעותין טבין של כלל אנ"ש תקיעין תמן גם כל השנה בעבודה שעובד את השם יתברך כל אחד בביתו, בפרט בזמן קהילה לכל בעת שמתקבצין ומתאספין כולם לשפוך את לבם ברחמים ותחנונים לפני השם יתברך על ציונו הקדוש, ואחר כך מתפללין יחד בראש השנה בהתקשרות גדול בלב ונפש לכל הצדיקים גם להשוכני עפר כמבואר בדבריו ז"ל במאמר אבא שאול סי' נ"ה, בפרט אליו ז"ל והחוש מעיד שענין זה של הקיבוץ שמתקבצין כלל אנ"ש על ר"ה לאומין, זהו עיקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ"ש בקשר אחד, ורק בזה אנו מקיימין רצונו ז"ל להיות מחזיקים את עצמם כלל אנ"ש בקשר אחד באהבה ואחדות כנ"ל, ורק על ידי זה עיקר קיום הארת השארתו הקדושה לנצח, כאשר הבטיח ז"ל שענינו לא יופסק והאש שלו תוקד עד ימות המשיח כנ"ל, וכנראה בחוש אשר זה יותר מששים שנה אחר הסתלקותו ז"ל, והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחיבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת בוער בלב אנ"ש עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסוק בעניניו ז"ל בכל פעם בהשתדלות טוב וכבר יש רבים מאנ"ש אשר כמעט שלא הכירו ולא ידעו ולא ראו גם שום אחד מתלמידיו הקדושים ז"ל, ואף על פי כן בוער בלבם עסקיו ועניניו של רבינו הקדוש ז"ל כאש יוקדת ממש, ושותים בצמא את כל דבריו ודברי תלמידיו הקדושים ז"ל, והם עליהם ממש כמים קרים על נפש עיפה, ועובדים את ה' באמת בכל לבם ובכל נפשם, והכל בכח קדושת ההתנוצצות הארת הדעת הקדוש שנשאר בעולם מרבינו הקדוש ז"ל על ידי חיבוריו ותלמידיו הקדושים; ועיקר יסוד קיום כל הענין זה הנ"ל הכל הוא על ידי הענין הקדוש של ההתקבצות וההתאספות יחד של כלל אנ"ש על ר"ה וגם כפי אשר יתירה ביותר להפיץ מעיינותיו חוצה להדפיס חיבוריו ז"ל, ולבנות בניניו הקדושים, ולעסוק בכל ענייניו עלצ צד היותר נתבאר למעלה שרצון רבינו ז"ל היה שגם אחר הסתלקותו ז"ל יהיו כל אנ"ש באגודה אחת וקשר אחד וכאן במאמר זה מבאר שעל ידי האהבה והכלליות שנכללין יחד על ידי זה נמתקין כל הדינים ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, אז בוודאי הזמן גרמא לזה ביותר להתאסף כולם ביחד בכללות אחד (שזה בחינת מה שגם בכלל ישראל מתאספין על ימים נוראים מכל הכפרים להתפלל ביחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות), ולהשען בכח וזכות הצדיק הקדוש והנורא שהוא בחינת אבן שתיה, ולהתפלל אל השם יתברך שימתיק כל הצמצומים והדינים מעלינו ומעל כל ישראל ויוציא כאור משפטינו בפרט כפי מה שביארנו למעלה מה שבעתים הללו אמר מה שמבואר בסי' רי"א שמה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים הוא כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי קדושת המחשבה בחינת מוחין זכים וטהורים, ולזה זוכין על ידי התקשרות לצדיקים בבחינת (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וכבר מבואר למעלה שגם ענין זה נכלל אחר כך בר"ה במאמר זה הקדוש של חדי ר"ש) ובזה

כתוב "למדנו מדבריו" לא שהוא אמר.

אַף עַל פִּי כֵן רִבּוּימֵ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז הֵבִינוּ עצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב. וְגַם אָז לָמַדְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוּמֶין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה תָּמִיד לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וְשֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה.

הוא בעצמו לא אמר את זה. הם הבינו את זה לבד.

שמבין דבר כזה (ולא איזה דבר חידוש. דברי רבינו על ראש השנה עומדים וקימיים על מעלת ההתקבצות והתיקונים הנעשים ע"י זה ) בא התלמיד (כרבו ממש) והבין מדברי רבו בראש השנה האחרון לחייו שכוונתו גם לאחר ההסתלקות

מזל שיש לו אנשים כמוך שיכפישו את זכרו בגלל התאווה שלהם לנסוע בראש השנה.

ואני לא רואה מניעה לנסוע, אבל לעוות כל דבר בשביל הנסיעה?

אבל אין חולק שמוהרנ"ת הוא התלמיד (וכונתי שמוהרנת הוא המקור הכי מוסמך )  ויש מסורת מרבינו שהמשיך אותה מוהרנ"ת  ורבי נחמן מטולטשין ורבי אברהם 

עיוות אז רבי נתן עיוות כל הציטוטים מימי מוהרנת ופרפראות לחוכמה זה עיוות תגיד אתה נורמלי?

אֲבָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד וְהֵם מַיִם נוֹבְעִים מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ וְהֵם טְמוּנִים בְּלִבִּי, וּבְכָל פַּעַם הֵם נוֹבְעִים מַיִם חַיִּים וּמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ וּמַזְכִּירִים אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל הָעִנְיָנִים וַאֲנִי מֵבִין בְּכָל פַּעַם לְמַפְרֵעַ מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וּבִפְרָט שֶׁהַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים רַק לא שָׂמוּ לָהֶם לֵב אָז, רַק אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הֵבִינוּ וְרָאוּ הַכּל שֶׁצִּוָּה לָנוּ בְּפֵרוּשׁ עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב

מה שהוא אמר , הוא אמר

ומה שהוא לא אמר ולא שהייתה שום סיבה שיגיד הוא לא אמר

ר' נתן כותב בחיי מוהרן, וגם בימי מוהרנת מובא העניין של אומן גם אחר הסתלקות הרב'ה.

מלבד זה- כל חסידי ברסלב כולם ק בלו את זה. מה שאתה מציג מיעוט- אתה צריך להביא ראיה לדבריך. כי השול כמעט ריק בר"ה וכולם אצל הרב'ה. וכן בכמעט כל מקום של קיבוץ חסידי ברסלב- כולם נוסעים לרב'ה על ר"ה.

על ידי שיק ודורפמן, אבל כמובן, מי בכלל מכיר אותם?

חוץ מזה , אתה רחוק מלייצג את כל חסידי ברסלב ולא יכול לדבר בשם כולם

וזה לא כתוב לא בחיי מוהר"ן ולא בספרים אחרים שמתייחסים למה שרבינו אמר בעצמו

ואתה יכול ללכת בירושלים בראש השנה ולמצוא כמה וכמה וכמה בתי כנסת של ברסלב שמלאים עד אפס מקום

ואנשים שם יכולים לנסוע , לפחות חלקם, אבל לא נוסעים, כי הם חושבים שזה לא לעניין

א. בתקופת מסך ברזל ע"מ להגיע לציון הקדוש (הלו תזהר לא שאני קשור יותר נכון איני קשור לרב שיק.  ור' מיכל) 

ב. אם כבר מי שהתחיל את האופנה א.ב שר"י 

ג. תלמד לקרוא את המקורות שלמעלה 

ד. השול אמנם אינו ריק אך מתחלקים לכמה סוגים מי שלא יכול לסוע. ילדים  וכאלה שנשארים דווקא בא"י ואנשים שר' לוי יצחק מינה אותם להחזיק את הקיבוץ (חזנים וכו)

יש מצווה להגיע לציון.

על זה אנשים עשו מסירות נפש.

גם בתקופת מסך הברזל וגם קודם.

וברלנד לא עשה שום דבר מיוחד.

הוא לא "פתח את הדרך" ולא כלום.

הוא , כמנהגו תמיד, מנכס לעצמו דברים שעשו אנשים אחרים.

הסיפור של ברלנד באומן הסובייטית היה מאוד פשוט. הוא עשה מה שאחרים עשו. נסע לאמריקה לכמה חודשים, קיבל ויזה מיוחדת של "אנשי דת" ונסע לאוקראינה כמו הרבה אחרים, עם מסמכים חוקיים.

זה היה אז מקובל, עניין של הרבה כסף והרבה זמן , אבל לברלנד לא היה מחסור לא בזה ולא בזה, כן אז כן היום.

הקיבוץ זה דבר אחר. הקיבוץ זה מנהג, לא עשו על זה מסירות נפש כי לא היה עניין.

מתי זה הפך להיות עניין? אצל שיק ודורפמן לפני שלושים שנה. הם קידמו את הפיכת העליה לרגל בראש השנה והפכו אותה לאופנה.

אבל אנשים כמוך עושים סלט מהכל ודרך אגב, אתה לא היחיד שלא יודע ושלא מבין.

שמעת על הקיבוץ בלובלין ועל הקיבוצים בזמן מסך הברזל 

כנראה אתה מבין יותר מדי

אכן, יד מוכרי הכרטיסים על העליונה

ומי שלא רוצה לנסוע שלא יסע.

אבל מה? שלא יעשו מזה מצווה. זה לא ואף פעם לא היה.

לעלות לציון כן, אבל לאו דווקא בראש השנה

יעויין בספר חובות ור' נחמן כותב את זה בליקוטי מוהר"ן.

ר' נחמן אמר שבראש השנה יש מעלה שאין בשאר השנה זה ידוע.. 

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?