והחתן כלה יעשו את החשבונות שלהם מה הם מעדיפים.

צריך לעשות שינוי חברתי בנושא הזה מהיסוד. 

חתונה הפכה להיות הפקה מיותרת ומלאה פאר (שמכניסה זוגות לפערים כלכליים מיותרים בשביל לילה אחד).

פאר אינו שמחה ושמחה אינה דורשת פאר. 
החתן והכלה לא מארחים את האורחים שלהם. האורחים בחתונה באים לשמח את החתן כלה, לא למלא להם את חשבון הבנק במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע לחסות את ההוצאות האסטרונומיות שהוציאו על הפקת חתונת השנה שלא תשכח עד עוד שבוע.

לרצונות הזוג הצעיר

לא יצטרכו לצאת במסעות גיוס כספים כדי לחתן כמה ילדים או לעזור ליתומים שידם אינה משגת.

שהחתונה צנועה...

זה באמת לא מכובד שאין מקום לשבת ואוכלים שאריות.

אצל החרדים יש מספיק מקומות כאלה!!

ואני ספציפית שהייתי רוקה ובאתי רק לריקודים(חברות לא קרובות) לא שמתי מעטפה!!!

עפ מה שנפסק לך בראש השנה.
בדיוק השבת שמעתי על כך שיעור. אתה תעשה את ההשתדלות שלך והקבה יחזיר לך

אם זה חבר ששם לך סכום גבוה אתה חייב להחזיר.

מבחינתי שלא ישתמש בכסף מהחתונה שלו!!!

אם זה דוד יותר מבוגר או משפחה קרובה(ולאחים אחיות גם נראה לי צריך להחזיר) זה משהו אחר!!

בעל השמחה לא ניזוק מזה,

ולהיפך, הרוויח עוד חבר שהגיע לשמח בלב שלם ושמח.

אם יש לו והוא מרגיש שחשוב לו ולילדים- למה לא? וברור שהמוזמנים לא חייבים לעמוד בסטנדרטים וזכותם לתת מתנה בשווי מנה סטנדרטית.

רק אחכ אחי שאל מה חסר לנו... זה עולה 40 שח...אפשר אפילו למצוא בפחות.... 

וזה שיא השימושי...

מסויימת של נשואות שמשלמות לבד בצ'קים שלהן, ואז כבר לא שייך לעשות איסוף כסף כיתתי.

וגם, אחרי שכבר נשואים, ויש ילדים ויש הריון, זה הרבה יותר קשה להתארגן על לבוא לחתונה.

אני התחתנתי בין האחרונות בשכבה (לצערי יש עוד כמה שלא התחתנו),

ולמרות שחלמתי להתחתן הכי פשוט שיש, מצידי ברחוב בו גדלתי,

כשהקריטריונים שלי לאולם היו - נגיש לכיס, נגיש לנכים וזקנים, נגיש מבחינת תחבורה (וחמותי לא הסכימה מעבר לקו הירוק שהמשפחה שלי לא מכירה בקיומו...),

בקיצור, מכאן ניתן להבין שלא תכננתי וואחד הפקה, אבל מצד שני, זו אכן היתה הפקה.

יש צד שני - שהתעקש על יותר "מכובד" ממה שרציתי,

ומצד שני, אכן הגיעו אורחים מחו"ל שבאו במיוחד בשבילי, כי אני בקשר עם המשפחה

ומהכיתה שלי הגיעו הרבה בנות יחסית למה שכבר מגיעות, הפתיעו אותי - ובאמת לא היה הוגן שלא יהיה להן מקום.

כמה מהן באו עם בטן הריונית ממש ועם חמישה ילדים בבית, כמה הגיעו מיישובים נידחים,

הן אמנם הגיעו כדי לשמח,

אבל האחריות שלי היתה להתחשב במאמץ שעשו.

והרוב אגב, לא השאירו מתנה, אבל כל כך התרגשתי מזה שהן השקיעו כל כך, שפשוט לא אכפת לי.

ב"ה הוצאות החתונה כוסו גם ככה מהצ'קים האחרים...

אבל צריך לקחת בחשבון שמצבים משתנים ומה שמחליטים בסוף שמינית - לא ממשיך הלאה לרוב.

חברה שלי עשתה בר מצווה והיה חשוב לה כל כך שיבואו אני יודעת שמבחינתה שיבואו ושישבו 

ושלא יביאו מתנה ..

ובקושי הגיעו

אני יודעת מ2 חברות שהעדיפו לא לבא ולתרץ משהו ולא לשלם 200 שח .

חברה אומרת לי זה המון בשבילי ולבא  אפילו להגיד מזל טוב בלי לשים מעטפה אני מתביישת אז אני לא אבא זה היה ביננו ..

אבל בפרוש הרבה מפסידים מיזה...

אם לא היה תעניין של המעטפה היו לה לפחות עוד 20 חברות שהיו באות להגיד מזל טוב לרקוד  לא לשבת...

לא צריך לתת 200 שח מתנה אם אין.

תקנה מתנה אל תתן כסף.

תקנה מתנה יפה ושימושית, ובכסף שאתה יכול.

אתה לא צריך לממן לאנשים את החתונה

אבל לא בדקתי אם זה נכון...

אם היו שואלים אותי, היתי מעדיפה שבכל החתונות יהיה כיבוד קל בלבד ולא מנות שעולות הרבה כסף ועיקר השמחה תיהיה בריקודים.

לא כולם יודו בזה אבל בוודאות הרבה אנשים לא מגיעים לחתונות רק כי הם צריכים לשלם כסף וחבל שזה כך.

יש אצלנו סיפור במשפחה שבבר מצווה של אחי ( וואו זה היה כל כך מזמן) בא חבר של אחי+אמו ו-2 אחיותיו (שלא הוזמנו) ולא הביאו שקל וגם לא מתנה ועד היום זוכרים את זה... 

אולי היא לא ממש לא היתה צריכה להתנהג כך ,

אבל כל כך הרבה שנים עדין לזכור את זה כ..סיפור במשפחה...

אישית ממש לא מקפידה עליה 

אבסורד שזוג שמגיע לבדוק אולם מתחיל לעשות טעימות כאילו זה מרכז הערב, וסטייקים וארוחות שחיתות..פשוט העיקר נהפך לטפל

לא כולם יודו בזה אבל בוודאות הרבה אנשים לא מגיעים לחתונות רק כי הם צריכים לשלם כסף וחבל שזה כך.

זה בדוק לחלוטין שהרבה היו רוצים לבא ולשמח בלי לשבת לאכול אבל בגלל המחויבות של המעטפה לא באים.

אני ממש ראיתי את זה אנשים יוצאים מהחתונה מתחילים לדבר איזה אוכל היה לטוב ולרע הסטייק היה ממש קשה הזה היה כך וכך ובזה נמדדת החתונה...

ואכן אנשים איבדו את השמחה האמיתית .

אני לא חושבת לממן את החתונה. אבל אם מישהו נתן לך מתנה אתה חייב להחזיר לו!!

אל תצפו לקבל אם לא נתתם...

אני בהחלט לא נותנת מתנות לפי אופי הארוע(מפואר כן/לא) אלא לפי הקרבה ואירועים קודמים שלי!!

חוזרת על עצמי-

אני לא מביאה כפי רמת ההשקעה!!!

השקעת-תממן את זה בעצמך!!!

אבל אם מישהו הביא לי סכום אני אחזיר לו לפחות אותו דבר!

שום חברה לא מחויבת לכסות לי את הארוע. ואם היא נתנה גם אני אתן!!

בקשר לבר מצצות ובריתות אותו דבר.

יתרה על כך גם אם הברית הייתה בשבת והם הביאו לי מתנה אני אחזיר!! 

וגם אם נולדה בת ולא עשו אירוע באולם אני אחזיר!

חאלקה וימי הולדת-לא בבית ספרנו. ושלא יתנו לי כי אני ממש לא מתכוונת להחזיר. מקסימום מתנות קטנות.

מי שחושב שלא צריךך להחזיר בבקשה שמה שנותנים לו שישים בצד לארוע של אותו חברֱ

בדיוק משהי לידי פתחה הזמנה ובמקום להגיד מזל טוב אז היא אומרת עוד 300 שקל זה כבר השלישי החודש ..

חבל שאיבדו את הטעם הטוב של פעם ...

בחשבון המנות"..

הרי אנשים מבקשים אישור מי מגיע - כדי לדעת כמה מנות להזמין.

אין צורך לסעוד בכל חתונה, במקומות שהמקובל בהם הוא ש"מממנים" את המנה (לא בכל מקום זה כך).

של להגיע ולא להביא גם אם זה היה להגיד מזל טוב ...

לכן יש כאלה מעדיפים לא לבא בכלל וזה עצוב שזה מה שנוצר והלוואי וזה השתנה ...

ב"ה, לא מכיר את זה...

ואת צודקת.

מה שמצחיק אותי שהרבה מהתגובות או האנשים שאני מכירה מדברים בדיוק בצורה כזו - "אנשים איבדו את זה", "זה עצוב", "ככה החברה". והחברה היא אנחנו... רוב האנשים מגיעים ושמים סכום מכובד או שמעדיפים לא להגיע... ביננו.

כל ההתחשבנות של "נלך לבד או ביחד?" זה הבדל של 300 ש"ח. 

ובכללי כל תעשיית החתונה זה נוראי בעיני. אני בכלל רציתי להתחתן עם 40 איש בראש הר, אבל ככה זה שיש משפחה מאלצת 

פשוט רציתי להתחתן כבר, לא עניין אותי כל כך המסביב 

רציתי להתחתן באיזה מקום בטבע, או מקום יפה, ממש רק עם המשפחה הקרובה והמצומצמת.

והיו התערבויות(פחות מבחינת הצד שלי) "איך לא נזמין את אלה ואת אלה? אני לא יכול/ה לעשות את זה! אי אפשר, זה לא מכבד"

ושוב... לא רציתי להתחיל את חיי הנישואים ככלה שנואה או עקשנית, ולא כל כך עניין אותי. בחרנו אולם יחסית פשוט וצנוע, ואז כללללל המי והמו באו. 

(אה וכמובן שאחר כך הייתה את השיחה "כמה ההוא הביא?" "והם?" מה הוא לא הביא?! )

להזמין חברים ומשפחה לשמחתם?? למה שהבת לא תתחשב בהם?מה לעשות שזה לא מסתכם בכמה עשרות אנשים על גבעה.

אחרים אפשר, אלא אם כן הם קריטיים לה מאוד.

לכסות מנות יקרות רק כי בעלי הארוע רוצים בהן. ובקשר לחברים/חברות באמת כדאי לקבוע מראש בכיתות/מדרשות וכד שכולם מביאים לכולם 50 שח ולא יותר וכך חוסכים את המצב העצוב שלא מגיעים לשמח רק בגלל יוקר ההוצאה. כבר שמעתי על כלה שלא התחתנה בין הראשונות, ושמעה שהרבה לא באות כי יקר להן, והתחננה לחברותיה שלא יבואו עם מתנות וכסף ובלבד שיבואו לשמח. מצב מביש..

אפילו כשמבקשים מנות משמחים לחלק מהמוזמנים הם מתנגדים. גם באולמות זולים, המנה עדיין לא באמת זולה, רק יחסית לאחרים. נראה לי צריך הסעה למרחקים (שגם עולה הרבה כסף) כדי למצוא תנאים כמו שתיארת. הלואי שהיה- זה נשמע מצוין

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.