הוא ישן עם טיטול עם בלי?
אני מאמינה שאם מורידים את הטיטול אז לא להחזיר אח"כ, גם אם בורח לו הרבה, זה עלול לגרום לחוסר ביטחון.
אנחנו הורדנו את הטיטול בלילה, ברגע שהגמילת יום הייתה בשליטה (גם כשהטיטול עדיין היה רטוב בבקרים) בריחות זה חלק מהתהליך וצריך לנשום עמוק.

טיפ קטן, לתת לו להתמודד עם הבריחות. אנחנו אומרים להם להתפשט / להתקלח(תלוי בגיל) לבד אחרי שבורח להם. לפעמים ההתמודדות והקושי שיש להם בניקוי אחריהם עוזר למנוע את הבריחה הבאה.

בהצלחה!!

ממש מחכה להפרד מהטיטול....

מאמינה שיש כאלה שלא יסכימו איתי...
לפי דעתי גורם לבילבול ולחוסר אמון של הילד בעצמו.

פשוט להתחיל גמילה ולהבין שזה דבר שלוקח זמן והרבה כוח. אבל חלק מהחיים

זה שעכשיו נגמל אצלי ברח לו לילה אחד 3 פעמים. זה בהחלט מתיש!!
כדי להקל על עצמי אני לא מצפה להם את השמיכות. הם ישנים או רק עם ציפה או עם שמיכה לא מצופה (יש לי שמיכות שאפשר לכבס חופשי אז לא מפריע לי)

והכי חשוב לשדר לילד שלא נורא שברח לו! זה בהחלט קורה!! ועם-זאת שינקה את עצמו אח"כ!

הוא כולה בן שלוש... נראה לי לא רלוונטי בגיל הזה

הוא צריך להוריד לבד את הבגדים (את התחתונים כשהם רטובים די קשה להוריד אז אני עוזרת לו) ולשים את הבגדים בכביסה. זה מאוד מגעיל אותו והוא לא רוצה. אך זה הדרך שלנו ללמד אותו להתמודד עם דברים שקורים לו גם אם לא נעים ונוח... וזה יכול גם לעזור למנוע את הבריחה הבאה. יכול להיות שאם הוא רואה כמה קשה לנקות אח"כ הוא ינסה לשלוט יותר..

אני בתור ילדה הרטבתי עד גיל ממש גדול (12-13 בערך). אחד הדברים שההורים שלי עשו היה להעביר לי את האחריות על טיפול בהרטבות- להחליף בעצמי בגדים, מצעים, בגיל יותר גדול כשכל זה לא עזר הם החליטו שאני אכנס ביד את המצעים באמבטיה וקיוו שזה יהיה מספיק קשה כדי למנוע את ההרטבות.
אני היום חושבת שזה אחד הדברים שההורים שלי הכי טעו בו בגידול שלי (ב"ה הם עשו הרבה דברים טובים אחרים, אני מאוד מעריכה אותם ויש לי קשר טוב איתם, אבל בזה אני חושבת שהם ממש טעו).
אני תמיד הרגשתי שההרטבה היא לגמרי לא בשליטתי. זה לא שהרגשתי שאני צריכה ללכת לשירותים ולא היה לי כוח, באמת עשיתי מתוך שינה ופשוט התעוררתי למיטה רטובה ומגעילה. היחס הזה של 'להעביר אחריות' גרם לי להרגיש שלא מספיק הסבל שלי שאני מתעוררת ככה רטובה, אני עוד צריכה להתמודד עם זה לגמרי לבד (ואחר כך גם לכבס את המצעים ביד כשאפשר במכונה, שזה היה ממש הרגשה לא נעימה).
ובגיל כזה קטן (פחות משלוש) בכלל אין ציפייה שתהיה שליטה על הסוגרים בלילה. יש ילדים שכן, אבל יש ילדים שהיכולת הזו פשוט לא הבשילה עדיין וכל מה שתעשי לא יעזור להם כרגע (את כותבת 'הוא ינסה לשלוט יותר', אבל אם הוא לא יכול הוא באמת לא יכול, איו פה עניין של לנסות...).
לדעתי להחזיר לילד טיטול בלילה (עם הסבר ואולי אפילו לקרוא לטיטול בשם אחר כמו 'תחתוני לילה') זה הרבה יותר מכבד אותו ועוזר לו בשלב הזה. ואם בכל זאת לא רוצים, אז לפחות לעזור לו כשהוא מפספס ולא לתת לו הרגשה שזה באשמתו אז שיתמודד עם התוצאה.

כמו כל תהליך חינוכי אני חושבת שחייבים להיות תמיד עם "יד על הדופק" ולראות איך זה משפיע על הילד. אני חושבת שמה שקרה לך הוא קיצוני ומצער.

אבל אדגיש! אני ממש ממש לא מענישה את הילד שלי כשבורח לו! אני לא כועסת אליו ח"ו!!
כמו שאנחנו מלמדים אותו לסדר אחרי שהוא שיחק, זה לא עונש לסדר, זה חלק מהחיים. אם משחקים צריך לסדר אח"כ כמו שאם בורח צריך להחליף. אני חושבת שלתת לכבס ביד כשאפשר לכבס במכונה זה כבר לא חלק מהחיים ולכן זה בעיני עונש ולא מתאים...

ובעיני להחזיר את הטיטול כן קצת לא מכבד אותו. הוא כ"כ התרגש מזה שהוא כבר גדול והולך לישון עם תחתונים ובגלל שהוא פיספס כמה פעמים הוא חוזר להיות קטן??

לנו בכל-אופן זה מצליח (טפו טפו טפו) וכבר כמה לילות שהוא קם יבש ב"ה!!

ושוב, כמו שכתבתי בהתחלה, כל תהליך משפיע על כל ילד בצורה אחרת. וההורים צריכים תמיד לבדוק אם ואיך מתאים לילד שלהם. לא לקבל כל דעה מבחוץ כתורוה למשה מסיני!

בהצלחה!

כמה דברים בכל זאת-
1. אני מסכימה שיש הבדל גדול בין לתת לכבס ביד כשאפשר במכונה ובין לתת לילד להוריד בגדים לבד. ועדיין גם כשנותנים לילד קטן להוריד את הבגדים הרטובים, אם זה קשה לו ולא נעים לו, וההורים מתעקשים שהוא צריך להוריד למרות שזה לא נעים והם לא יעזרו לו (גם אם זה לא בכעס), זה יכול לתת תחושה שמשאירים אותו להתמודד לבד על משהו שמבחינתו אין לו בכלל שליטה עליו.
אני לא יודעת איך זה אצלכם, יכול להיות שאתם עושים את זה בצורה שלא פוגעת בכלל בילד. אבל בגלל שאני חוויתי משהו דומה בגיל מספיק גדול בשביל לסגור את ההרגשה האישית שלי בסיפור אני חושבת שזה חשוב לדעת איך זה עלול להרגיש וממש לנסות לדמיין את הסיטואציה שקורית מנקודת המבט שלו כדי להיות בטוחה שזה לא מה שהוא חווה.

2. לגבי להחזיר את הטיטול- אם אתם רואים שבאמת יש שיפור, אז זה בהחלט נשמע הגיוני להמשיך ולא להחזיר לו טיטול.
אבל אני לא חושבת שזה נכון לכתוב באופן גורף שאם מורידים את הטיטול- זה לא נכון להחזיר כי זה עלול לגרום לחוסר ביטחון, או שזה לא מכבד את הילד.
אם יש ילד שבאופן פיזיולוגי לא מסוגל בכלל לשלוט על הסוגרים שלו בגיל 3, ויהיה מסוגל לזה רק בגיל 7, האם זה יותר מכבד לתת לו להתעורר רטוב כמעט כל בוקר? במשך 4 שנים? האם זה לא יגרום ליותר חוסר ביטחון? (ותחשבי על הורים שצריכים להחליף ולכבס מצעים כל בוקר מחדש, האם הם באמת יצליחו במשך 4 שנים להגיב תמיד בנחת ובסבלנות בלי לכעוס עליו בכלל? או שמידי פעם זה כל כך מתסכל אותם שהם בכל זאת יכעסו, והוא יחווה כעס על משהו שלגמרי לא בשליטתו וקורה רק בגלל הבחירה של ההורים לא להחזיר לו טיטול כי כבר הורידו לו?).
אז נכון אולי לציין שגם אם יש פספוסים אחרי שמורידים טיטול אפשר לתת לזה עוד צ'אנס ולראות אם תוך כמה זמן יש ירידה בכמות. וכדאי גם לציין שסתם כך להחזיר טיטול לילד שכבר הורידו לו זה יכול להיות פחות מכבד עבורו.
אבל לדעתי אם רואים שילד בכלל לא בשל, יהיה הרבה יותר טוב ונכון גם לו וגם להורים להחזיר לו את הטיטול, וכדאי באמת לחשוב איך לעשות את זה בדרך שהכי לא פוגעת לו בכבוד או בביטחון העצמי (למשל- 'חמוד שלי, איזה כיף שאתה כזה גדול ויודע ללכת לשירותים כל היום! אתה יודע, נכון שכמה פעמים בלילה קצת רטוב והיה לנו לא נעים? אתה יודע שזה בגלל שלפעמים גם בלילה יש לך פיפי שרוצה לצאת ואתה ישן כל כך חזק ולא שם לב? אתה יודע שזה קורה להרבה ילדים בגן, ולאט לאט כשהגוף גדל אז הוא לומד להעיר אותך כשאתה צריך לעשות פיפי גם בלילה? אבל בינתיים, כדי שלא יהיה לך לא נעים להתעורר רטוב, קנינו לך תחתוני לילה מיוחדים, שהם ישמרו על הפיג'מה והמיטה יבשים גם אם בטעות יצא לך פיפי. ואם אתה בכל זאת מתעורר ומרגיש שאתה צריך לשירותים אז בטח שיותר טוב לקום וללכת לשירותים כמו שאתה הולך גם ביום. ואתה תמיד יכול להעיר אותנו גם באמצע הלילה אם אתה צריך עזרה ללכת לשירותים...')
לי זה נשמע הרבה יותר מכבד ותורם לביטחון העצמי...

קודם כל- רוגע.
צריך לדעת שגמילה בלילה ממש לא תמיד מגיעה יחד עם גמילה ביום.
יש לי ילדות שרק בגיל 7, 6, 5 הפסיקו להרטיב בלילה.
אחת מהו דווקא גמלתי יום ולילה ביחד, וזה הצליח לזמן קצר מאוד.
אז באמת- לא להילחץ. יש ילדים שנגמלים מהר ויש שלא. אני אישית לא חושבת שכ''כ נורא לנסות להוריד ביטול ואם לא הולך אז להחזיר.
אני מעדיפה ככה מאשר להיות מתוסכלת מכמויות של מצעים לכביסה כל בוקר, או לחילופין לשים טיטול ו להיות מתוסכל ולחוצה ''מתי לא נצטרך יותר טיטול''.
אני אחרי כמה שנים שאני מכנה אותן ''שנות פיפי''...ופשוט הבנתי שצריך לשחרר לגמרי בקטע הזה. עד גיל 7 או קצת.יותר זה נחשב לנורמלי לגמרי שילד לא גמול בלילה.

ברגע שאת שמה לו טיטול בלילה בלבלת לו את כל המערכת. ואח"כ תתמודדי עם הרטבות בלילה....
אז יש שבוע שבועיים של כביסות בלי סוף.(אני תמיד אומרת שגומלים כשהאמא מוכנה ולא הילד...) אבל אחר כך נגמר הסיפור. אולי נסיגה קטנה אם נולד אח תינוק אבל גם זה עובר.
אגב שנה וכמה חודשים? אולי הוא עדיין לא בשל לזה?

מעדכנת שהילד כבר גמול בבקרים למעלה משנה... פשוט אמרו לי שיום אחד הוא יקום יבש.
וקצת ביאס אותי העניין שהיום הזה לא הגיע.
מסכימה איתך רק כדי לענות. אני ממש חוששת שהילד ירגיש את מה שירגיש ורק מי שחווה מזדהה. אבל נראה לי שבגדול ההמלצה היא טובה (למרות שקשה לי לומר לו להחליף לעצמו..)
אני אחת שקמה בלילה לשירותים אז כן לוקחת אותו פעמיים לשירותים.
אתמול פספס קצת והיום אני שמה לה שהוא שומר. לא כל רגע שיש מוציא. וזה משמח. בעה נראה בבוקר איך עבר הלילה.

תודה רבה לכולן!!! ממש חיזקתן אותי!

זה באמת מבאס שזה לא פשוט קורה לבד... (דווקא פה אני לא מדברת מניסיון, אצל שני הילדים שגמלתי בינתיים הורדתי טיטול בבת אחת ביום ובלילה, עם כוונה להחזיר אם נראה שממש לא בשלים בלילה, ובאורח פלא הם מההתחלה היו מתעוררים כל פעם לשירותים, נראה לי שמעולם לא עשו מתוך שינה... כן היו כמה פספוסים כשלא הספקתי לבוא לקחת אותם לשירותים אחרי שהתעוררו, אבל זה היה ממש פעמים בודדות...).
לדעתי אם את זהירה ורגישה לחוויה של הילד אז זה לגמרי בסדר ונכון להמשיך לנסות. וטוב לשמוע שאת רואה שיש קצת שיפור.
עוד פיתרון (לא יודעת אם לגיל הזה או רק להמשך) זה לקחת זמזם מיד שרה. אבל חשוב להשתמש בו בצורה נכונה- להבין שזה נועד לגרום למוח של הילד לקשר בין שלפוחית מלאה להתעוררות. אז בהתחלה זה אחריות ההורים לקום ולעזור לילד לקום וללכת לשירותים (למרות שקצת כבר הספיק לברוח אז אולי צריך ממש להחליף בגדים והכל) ובהמשך המוח כבר אמור ללמוד את זה והילד יתעורר לבד עוד לפני שהוא לו. אבל צריך עם זה סבלנות, לפחות חודש...

עושה המון לחץ סביב נושא בריחת השתן בלילה.
אני השארתי טיטול כל עוד היה צריך. ואם התברר לי שהופסק טיטול וצריך, החזרתי.
לא מבינה מה הבעיה.
שהילד/ה הרגישו שלא צריך את זה הם סרבו לטיטול בעצמם.
בחיים לא נתתי פרס על גמילה מטיטול, לא עשיתי שיחות מוטיבציה בנושא, פשוט שמתי, עד שהינוקא התורן הודיע, שהוא לא צריך את זה.
כולם נגמלו מעצמם באופן טבעי. אם זה קרה לפני גיל שנתיים או אחרי, לא עניין לא אותם ולא אותי.

למזלי- גם החברות שלי באותו ראש ולא עשינו תחרות הישגים על הילדים שלנו.

כנ"ל לגבי מוצצים
חפץ מעבר
וכולי

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות