אמא שלי מדברת איתם בצרפתית ואנחנו עברית ואנגלית

אני לא יודעת צרפתית וחבל- אמא שלי לא דיברה איתנו בצרפתית בגלל שאבא שלי לא ידע

הם עוד קטנים...

אבל עברית ואנגלית הם ידעו לדבר

מה שתבחרו לעשות, יהיו ילדים שיזרמו עם זה וילמדו שתיים וגם שלוש שפות

ויהיו ילדים שיהיה להם ממ קשה ויתכן שיהיה להם עיכוב בדיבור

זה פשוט תלוי ילד והכשרון שלו לשפות

מה שחשוב זה 

1. לדבר בשפת אם אמיתי שלך. אם אנגלית לא טבעי לך אל תדברי בה,את רק תלמדי אותם שגיאות בשפה וגם תוך חצי שנה תגלי שאת לא יודעת איך מתקשרים איתם כי חסר לך כל מיני מילים בשפה (למשל איך אומרים- תראה הנה מערבל בטון? ואיך אומרים - יש פה ניצנים על העץ הזה) ותחזרי לשפה שטבעית לך. אז חבל לבלבל

2. להיות עקבי עקבי עקבי. להחליט על שפה ולדבר בה, לקרוא בה ספרים, לשיר בה. הכל. לא לבלבל אותם

לדעתי אין שום בעיה שאת תדברי צרפתית והוא אנגלית. עברית הם יקלטו בבית הספר, ולגנים תשלחי אותם לפי מה שתמצאי ומתאים לך. 

אחד האחיינים תלת לשוני ולפני גיל שנתיים כבר ידע איזו מילה להגיד לאיזה מבוגר.

המח מאד גמיש בגילאים  הצעירים ועוד לפני שיש ממש הבנה מתפתח במח זיהוי הצלילים האופייניים לכל שפה.

נראה לי רק רווח נקי לילדים

יש לי בת אחת שהיה לה מאד קשה עם הדו לשוניות ודיברה אך ורק שפה אחת, ואז בגיל 4 עברה לעברית ותוך חודש עברה לדבר אך ורק בשפה הזו

לעומת השאר שדיברו בשתיהן חלק ועשו מעברים חלקים וערבבו והכל

והילדה הזו היא הכי כשרונית שלי בקטע של קליטה ותפיסה מהירה, תופסת דברים עוד לפני שגמרתי את המשפט

אז אני כן רואה את זה ככישרון לשפות, ואני רואה אצלה גם בלימודים שקשה לה בשפות ואיזה מזל שהנחלנו לה אנגלית כי היא ממש לא טובה בזה (בערך המקצוע היחיד שהיא לא טובה בו)

לגן בגיל 4 הגיעה ילדה דוברת צרפתית ואנגלית, שלא ידעה מילה עברית.

תוך חודש דיברה עברית, אמא שלה התלוננה שהיא כבר עונה לה בעברית.

לא חייבים לשלוח למעון בעברית ילדים קולטים גם בגיל קצת יותר גדול משנה.

ועל הילדים שלי לא ראיתי בעיית אוצר מילים.

ממה שעלה פה דיברו המון על התועלת באנגלית, ובשפה שניה, וכמה זה יועיל וכו'.

בתור גרועה באנגלית, לא מזלזלת בזה בכלל, אבל!!-

השנים הראשונות של הילד הן שנים קריטיות להתפתחות הנפש הרכה שלו. ולכן מילים כמו תועלת פחות שייכות לגיל זה. בגיל כזה צריך לחשוף אותו כמה שיותר לקודש, ולגדול על טהרת שפת הקודש זה דבר שלא יסולא בפז.

העברית, בניגוד לשפות אחרות, היא שפה שעל פיה נברא העולם, היא שפה שבונה קודש, ולכן לדעתי בגיל זה הילד צריך להחשף ע"י ההורים רק לעברית.

אנגלית, וגם צרפתית, יהיה לו את כל החיים ללמוד. במיוחד אם הוא שומע אותן בבית של סבא וסבתא לעיתים קרובות...

אבל הרושם שנחרט ע"י שימוש בעברית כשפת אם הוא מופלא וקדוש.

שפת הקודש היא שפת הקודש

עד כמה שידוע לי אין היום מי שמדבר עם ילדיו בשפת התנ"ך בלבד, ועברית אמנם מבוססת על שפת הקודש ויש בה הרבה מילים משפת הקודש, אבל היא בעצמה, מורכבת מעוד הרבה מילים שהומצאו או נלקחו משפות אחרות ואין בהן קודש

גדולי ישראל רבים גדלו על שפת האידיש שמבוססת על גרמנית טהורה

ואנגלית וצרפתית או כל שפה אחרת קשה ללמוד, הבדל של שמים וארץ ממי שגדל על זה ומי שלמד את זה. זו המציאות , אז אי אפשר לומר שתמיד אפשר ללמוד, כי המציאות מוכיחה שההבדל הוא עצום.

בסופו של דבר כמובן זה החלטה של כל אחד, אבל שתהיה מבוססת על עובדות נכונות

אחרי שהוא שמע את העדות של אייכמן והוא הבין כל מילה בלי צורך בתרגום כל ה"קדושה" של האידיש נמחקה בשבילו.

אישתי גם רוצה לדבר עם הילדה בשפת אם שלה. מבחינתי אין בעיה אבל אני אומר לה שבע"ה בקרוב המשיח מגיע וכולם ידברו לשון הקודש אז זה מיותר.

שפת אם לבין רכישה מאוחרת של שפה.. שלרוב הישראלים מאוד קשה

לגבי העניין של הקדושה דוקא בדיבור של חול יש בעיה לדבר בשפת הקודש אבל מכיוון שהעברית שאנחנו בדבריןם היא לא שפת הקודש אין בעיה.. דוקא אוכלוסיות שמקפידות על זה מדברות באידיש או באנגלית בכוונה

בקשר לקריאה וכתיבה את ממש  צודקת האותיות הראשונות שהילד צריך ללמוד הם עברית כדי שיוכל ללמוד תורה

כלומר, חשוב לי מאד האנגלית

אבל בחיים לא חיברתי את זה לדוסיות בשום צורה ובטח לא לאידיאולוגיה תורנית.

ממש מענין לשמוע, אם כי לא קריטי. אז רק אם בא לך...

אף פעם לא חשבתי על זה ככה

תודה על כיוון המחשבה, ותצליחי בדרכך החשובה!!!!!!

זה חשוב מאד, מסכימה עם כל הסיבות שאמרת, ואני מצטערת מאד שאני לא יודעת אנגלית טוב, שוב- מהסיבות שאמרת, ומהסיבה הפשוטה שיש לי משפחה אהובה בחו"ל.

א ב ל - אני התכוונתי רק לעניין האנגלית בגיל צעיר. ולדעתי, עד גיל שלוש צריך להתחנך על ברכי העברית.

ואחר כך- ללמד אנגלית הכי טוב שאפשר!

אבל עד גיל שלוש, זה הגיל הכי קריטי למלא את הילד בתום הילדות. בקודש.

ולהגיד- נלמד אותו אנגלית/חשבון/קריאה כדי להכין אותו, כי אז הוא קולט הכי טוב- זה לפספס את השלב הקריטי הזה.

ושוב, במיוחד לימוד אנגלית, כי השפה היא בסיס קודש ביהדות.

תקראו את מאמר תום הילדות של הרב טאו..

ואני דווקא לא מגדירה את עצמי דוסית על חלל כמוך..

כלומר בגישה שלך צריך לבחור או או, אי אפשר בגיל שלוש פתאום להתחיל דבר שפה אחרת לגמרי

וגם, נגיד שכן, מה עם הילדים היותר קטנים? תדברי עם ילד אחד אנגלית כי הוא כבר בן שלוש ועם ילד אחר עברית כי הוא בן שנה. 

לא עובד.

זה לא גיל של תועלתנות, זה גיל של קבלה אינסופית.

ולכן, אם את בוחרת להכניס בגיל הזה קודש, זה יהיה בסיס כל חייו.

והאנגלית, עם כל יתרונותיה, היא שפת חול.

ונראה של נסכים על זה, אז לא מרחיבה כרגע,

אבל רק רציתי לתת קול אחר לכל התועלתנות שעלתה פה..

זה לא שמישהי פה דנה אם לשבור את השיניים בשפה בכח בשביל התועלתנות. 

זו השפת אם שלי, האם לדבר בה או לא...

ושוב, את אומרת שקשה לך עם האנגלית שלך, ושלדעתך מגיל שלוש כדאי לדבר בזה, אבל זה רלוונטי רק במשפחות של ילד אחד

ואני אומרת שעברית זה לא שפת קודש

אז באמת לא נסכים

שכל הורה ידבר בשפתו. עברית הילדים ילמדו מחברים ובגן . אם אין לילד בעיה בשפה הוא יקלוט את שלוש השפות. רק יתחיל לדבר מאוחר יותר

או הפיוטים של אבן עזרא לעברית מדוברת של היום. 

באמת, לא מבינה.

רב הילדים של היום לא יבינו את רב המילים שם

אפשר לומר שזה שפה קשורה, אבל לומר שכדאי לגדל בשפה הזו כי היא קדושה, בעיני מצחיק. אנחנו לא מגדלים בשפה הזו, ובשיעורי ספרות ילדים לא מבינים מילה מכל הפיוטים והשירים, אז אם לא מכירים את רב המילים, אין שום קשר לומר שצריך לגדל בשפה הזו

והעברית של היום היא לא שפת קודש (לפחות לא בעיני)

"כסות של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת".

אף אחד לא יכול להבין את הטקסט הזה, זה כאילו הוא כתוב בלטינית. רגע, מה? זה כן מובן? אוף. טוב עזבו, לא משנה.

ואני גדלתי באותו חינוך, ובלי דוברי אנגלית בסביבה, ובכל זאת עם דיבור השפה האנגלית חלק, (לדעתי זה חשוב ומודה להורים שלי עד היום) רק אומרת שזה מקסים, אבל לא חייב להיות תלוי זה בזה.

לדעתי זה חיוני , והאנגלית שלומדים בבית ספר ממש לא מספיקה, וממש אי אפשר להשוות 

אבל כל אחד כהבנתו יעשה

דוברי אנגלית בשיעורי אנגלית בישראל יוצאים בד"כ קירחים מכאן ומכאן, גם לא נכנסים לשיעורי אנגלית הרגילים כי יודעים יותר מדי בשביל זה, וגם לא למדו את השפה בצורה רשמית ולא יודעים הרבה מהכללים ותיקונים של דברים שלמדו מהבית.

אני גם יודעת אנגלית יותר טובה מחלק מהחברות שדיברו אנגלית בבית. אבל אצלי זה כן קשור לזה שאני ממשפחה שיש בה דוברי אנגלית והשפה לא היתה לי זרה כמו להרבה ישראלים, וגם כי דיברתי שפה נוספת בילדותי (שאמנם אני לא מדברת או מבינה אותה כיום, אבל ההשפעות של דו-לשוניות בילדות ממשיכות גם ללימודי שפות נוספות בהמשך החיים). המצב הקיים הוא שהרבה תלמידים שמכירים את האנגלית כמעט רק בבית הספר (ובפרט אצל דתיים, שיש בהם אחוז הרבה יותר גבוה של ילדים שלא מכירים אנגלית מטלוויזיה ושירים) לא מסוגלים לנהל שיחה או להבין הוראות פשוטות באנגלית בבגרותם (אני יודעת כי יוצא לי הרבה ששכנים שלי, בגילי ואף יותר, מבקשים ממני תרגום לדברים יומיומיים פשוטים שיש להם צורך בהם והם לא מבינים מספיק כדי להמשיך). שלא לדבר על אנשים שלא מתקבלים לעבודות מסוימות כי אין להם אנגלית מספיק טובה בשביל זה, וזה אפשרי לרכוש רמה כלשהי במהלך החיים אבל זה בהחלט מעכב.

גם דברו כמה שפות (אותו סיבה כמו אצלכם)

כולם חוץ מאחת דוברים היום 3 שפות- בעיני זה פשוט נכס.

מה שכן- התחילו לדבר מאוחר...

יש לנו מכרים שיש להם ילד מיוחד (ת.דאון) והם דברו גם איתו 2 שפות וזה עבד להם.

זה קשה עד גיל 3 שזה ילדים גדולים ומתוסכלים קצת שעוד לא מדברים.

ומאד חשוב כדי שבאמת ילמדו את השפות- שיהיה נורא ברור 

עם אבא מדברים אנגלית

עם אמא צרפתית.

בגן עברית.

(אנחנו ספרנו מה למדנו בגן בשולחן שבת בשפה אחת לאמא ואז 'תרגמנו' לאבא.. היה לנו ברור שצריך..)

בהצלחה!

בעלי מדבר איתם רק באנגלית (כולל הכל, שירים, סיפורים, יום-יום, שיעורי בית מה שאפשר),

ואני מדברת איתם רק בעברית.

בהתחלה היתה לנו מחשבה שגם אני אדבר איתם באנגלית (יש לי אנגלית מאוד טובה, שפת אב שלי), אבל זה לא זרם לי מספיק כדי להתחייב להכל, ובנוסף לא יכולתי להשאיר את לימוד העברית של הילדים שלי בידי מערכת החינוך (וסליחה לאנשי החינוך שפה, אתם מן הסתם מודעים גם לטעויות הרבות שהילדים לומדים במסגרות רשמיות).

חשוב לנו שהם ידעו אנגלית, גם כדי לדבר עם המשפחות שלנו וגם כי זו מיומנות חשובה שעדיף לרכוש בשלב מוקדם יחסית בחיים כי אחר כך זה יותר מורכב בד"כ.

אז הילדים שלי בעיקר מבינים אנגלית, פחות מדברים (מחוסר רצון, הגדולה בת 6 מסוגלת לפחות לנהל שיחה בסיסית עם הסבאסבתא שלה), אבל ברור לי שברגע שהם יתחילו ללמוד אנגלית בצורה רשמית בביה"ס יש להם בסיס חזק של מילים בסיסיות רבות ושטף משפטים.

אם היינו רוצים ללמד אותם שפה שלא מלמדים בבתי ספר היינו מקפידים איתם יותר משלב מסוים שגם יענו וידברו בשפה.

עוד עצה שקיבלנו בנושא: מדי כמה זמן מופיעה בשיחה מילה שהם לא מכירים ומבינים. יש לזה כמה פתרונות: אצלנו אם אני בבית הם מבקשים ממני שאתרגם (ואז אנחנו משתדלים שהם יגידו באנגלית את המילה שהם מחפשים את פירושה), ואם לא אז מנסים קודם כל להסביר להם מה המילה בלי לתרגם (נגיד מה זה ball? זה משהו עגול שמשחקים בו, הוא קופץ, וכן הלאה...)

ילד רגיל יכול להסתדר גם עם שלוש שפות.   זה לא מבלבל אלא אם כן יש לילד בעיה.

מומלץ ביותר לדבר כמה שפות.  הילד קולט. ומקבל בחינם שפה נוספת.

בנוסף יצאו מחקרים שמראים שלילד שחשוף ליותר משפה אחת מתפתח המח בצורה אחרת מלילד שחשוף לשפה אחת, ומעניק לו יכולות גבוהות יותר.    (גם חשיפה למוסיקה אגב מפתחת מאוד).

אנחנו דיברנו אנגלית, ועברית הם אוספים בכל מקרה, כך שלא צריך לדאוג לעברית.

כדאי לדבר את שתי השפות, אנגלית וצרפתית.  עברית הם ילמדו בגן ובבית הספר.   

תתמידו גם בעתיד על שימוש בצרפתית ובאנגלית.   לא הכל צריך להיות באותה רמה. העיקר שזה לא זר לאוזן ואפשר לדבר ולהבין.

אם את תדברי רק בשפת האם שלך, ובעלך רק בשפת האם שלו - הילד/ה ידע את שתי השפות על בוריין.

הצרות מתחילות כמדברים עם שגיאות בשפה שפחות שולטים בה.

לגבי 3 שפות- שוב, אם מקפידים לא לערבב אותן- יש סיכוי טוב. תלוי בילד.

אף פעם אל תכניסי בתוך משפט בשפה אחת מילה משפה אחרת. זה מתכון לשפה עילגת 

אני כן לפעמים עוברת במטבח ואוספת דברים לפח.

כרגע בחופשת לידה אז קצת יותר זורמת ופחות מקפידה.

לא ניקיון יותר מידי. לאסוף משחקים (מתחילה עם הילדים אבל עדיין קטנים אז זה יותר בשביל החינוך), לפנות שולחן, שיש, ערימות של בגדים ותיק לכל ילד ובשבילי.

לא מטאטא, שוטפת כלים, מנקה שיש, מפנה ספה. ממש המינימום

זה לוקח זמן, אבל אז כל הבוקר נראה אחרת.

בתקופות של פחות הקפדתי רק לארגן דברים למחר ולשים את המשחקים בערימה בצד של הסלון

אז בגדול בדכ כן אני עושה איפוס ערב כולל שטיפה (ואם אינלי כוח לשטוף עם שוטף שואב מפעילה איירובוט)

בפועל בתקופות עמוסות כמו שאת מתארת אני חושבת שעדיף לשחרר

רושמת את זה תוך כדי שאני יושבת בסלון הפוך ואוכלת מנה חמה לנחם את עצמי😅

מקפידה בעיקר על המטבח, שלא יישארו שאריות אוכל וצלחות על השולחן. כלים לכיור, זבל לפח. שייראה מסודר, גם אם לא נקי.

אם נשאר כח אז גם סלון אבל ממש לא תמיד.

סידור הבית מתרחש בשוטף ולא בסוף היום

ככה לא מצטברת עבודה

לא שאני עושה את רוב הסידור

בעלי מסדר הרבה

אבל גם אני מסדרת על הדרך דברים

איפוס סוף יום מזכיר לי סיטואציה בעבודה

כל פעם שיש לי עומס

מצטברים הרבה מיילים שלא נענו

לקרוא עשרות מיילים ביום אני עושה בשוטף

לא מקצה לזה זמן מיוחד

אבל כשהם מצטברים למאות

זו נהית עבודה

שצריך לשבת כמה שעות לטפל

אם הבלגן כל הזמן מצטבר

בעיניי זה יכול להיות סימן שהחיים תחת עומס גדול מדי

ולסדר אותו לוקח הרבה יותר זמן (ואולי גם אנרגיה)

מלסדר בשוטף 

חלק לפני שהילדים ישנים כמו מכונה/ מייבש/ קיפול כביסה

חלק אחרי כי הם אוכלים ארוחת ערב מן הסתם ומתקלחים וכו'/ משחקים בסלון ( מדיח/ שולחן)

מטאטא ברצפה

שירותים

לפעמים הילדים קצת מסדרים.

בסוף השבוע מסדרים את הבית ושוטפים. בעלי והילדים מסדרים ואני שוטפת.

לפנות כלים מהשולחן אנחנו עושים במשך היום. אבל יכולים להשאר פירורים מתחת השולחן.

גם קיפול כביסה אני עושה בדרך כלל במשך היום.

מה שבסיסי מבחינתי:

ניקיון שולחן אוכל, טאטוא במטבח, שטיפת כלים והכנת אוכל למחר למסגרות (סנדוויצ'ים )

לפעמים אפ אכלנו אחרי זה נשארים כלי שניים בכיור

לצערי כביסה, שירותים ובטח חדרים לא נכנסים בזה ומחכים לערב שיש לי יחסית זמן פנוי ( או שישי, או במקרה הגרוע פסח)

אין יום שעובר בלי לאפס חזרה את הבית,

שזה אומר: ניקיון כיורים, מטבח, שירותים  ושטיפת רצפה סלון מטבח

מה שכן, כביסה לא תמיד אני מאפסת ולפעמים נשאר לי כביסה לקפל שאני משאירה על המכונה...

אם האיפוס הזה לא יקרה זה עושה אותי עצבנית ולא רגועה

כשהבית לא מבריק זה מגרד לי בגוף 

יש לי כמה רמות של איפוס:

האידאלי הוא הדחת כלים, ניקוי משטחים, סדר כולל בסלון ומטבח, לפעמים קצת גם בחדרים ושטיפת רצפה בסלון ובמטבח. לפעמים גם קצת ניקיון וסדר בשירותים-אמבטיה.

מודה שזה לוקח לי הרבה זמן... כשעה וחצי או יותר. (אבל שומעת תוך כדי דברים מעניינים, וככה אני 'מתעוררת' גם כשאני גמורה מעייפות. גם עצם התנועה מעורר)

אם ממש אין לי כוח, אז משתדלת רק לסדר את כל הבלגן (מחזירה דברים במטבח למקום, מטאטאה את כל הסלון והמטבח ואוספת, לפעמים עושה רק מיון חלקי לדברים שנאספו לערמה). זה לוקח כעשרים דקות-חצי שעה.

כשאני ממש ממש עייפה אני רק מחזירה דברי מאכל למקום, כדי שלא ייהרסו...

השאיפה שלי היא ללמד את הילדים לסדר אחריהם, אבל בינתיים זה עוד לא קורה... (כרגע אני עובדת איתם על לסדר את החדרים שלהם)

מכיוון שאני עובדת מהבית, זה עוד יותר חשוב לי שיהיה מסודר מסביבי, כי זה תורם לנחת שלי...

זה עושה לי דיכאון אם מבולגן בסביבה החיצונית

(בארונות המצב נוראי ולא מצליחה להגיע לזה אבל לפחות החיצוני)

לק"י

נניח לא להניח דברים במקומות לא קשורים, אלא ישר לשים במקום (לא לרוקן את התיק לספה, כי את צריכה את התיק. לא להניח מכתבים על השולחן...).

לאסוף משחק מיד בסיום.

קל לדבר כמובן🤭

זה עושה לי תחושה טובה כשעושה

אבל לא מצליחה להקפיד על זה בכלל

לא יודעת מה זה נקרא נמוך אצלך

אבל יש גמחים שמלווים כמה עשרות אלפים (20-30) בלי ריבית.

מה שכן, לפעמים זה עם המתנה.
לצערי אין לי מספרים להביא לך, אבל תחפשי ב'פרוג' יש שם בטוח מידע ומספרים

עוד אופציה- זה לבדוק אם יש איזה הטבה בפתיחת חשבון בנק,

אני יודעת שלפועלים היה עכשיו הטבה בפתיחת חשבון חדש אצליהם הלוואה עד 40 אלף ללא ריבית בכמה תנאים בודדים (העברת משכורת ושימוש בכרטיס אשראי משהו כזה)

בהצלחה רבה
 

אפשר לבקש 30K הלוואה ללא ריבית

אם לא יתנו לך תביאי הצעה מבנק אחר ומיד שימור לקוחות יפנו אליך 

אם את סטודנטית בהרבה מוסדות אוניברסיטאיים מאפשרים לקחת הלוואה של 10 אלף כזה, לשנה, בלי ריבית.

תבררי? אולי דרך אחים אחיות שלך ושל בעלך?

על סכומים גדולים יותר לא מכירה משהו מוסדר.

בשביל בני משפחה שאני סומכת עליהם בכיף הייתי מלווה

(במקומך הייתי שואלת כמובן רק בני משפחה שהגיוני שזה יהיה להם בסבבה, כאילו מבחינת מצב כלכלי וכו)

אבל במקרה הזה זה תקין

אני מניחה שיעל מעדיפה לא לכתוב בפורום פתוח את הסיבה שלא יפנו אנשים מפוקפקים, אבל יש לה דרך לעזור לאנונימית.

היא ניקית ותיקה ועם דרך טכנית לעזור במקרה כזה.

ויש הרבה בפורום שגם מכירות אותה במציאות(אני לא, אבל יודעת מי כן.. למשל)

היא לא מישהי חשודה.

וגם- חמה הן כבר יכולות לשים לב? נניח תקיאי.. תמיד אפשר לתלות את זה בוירוס/ קלקול קיבה

הנשים שיהיו איתך מכירות אותך, יוכלו לשים לב לשינוי, או שהן לא מכירות אותך ביום יום?

ויש לה חושים לדברים האלה...

אצלי הכי הרבה זה בחילות מריחות כלשהן אבל לא עד כדי כך מוקדם.

לעניות דעתי, רופאים כבודם במקומם מונח.

אני חושבת שכדאי לבדוק וללמוד כמה שיותר לפני שמגיעים לרופאים

לא כדי לזלזל בהם ולא להקטין מהידע שלהם 

אבל כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהעלות עוד נקודות למחשבה.

וגם הרפואה היום לצערי לא כל כך הוליסטית

אם יש בעיה במשהו מתמקדים רק בו ולא כל כך מסתכלים על ההקשר הרחב ועל תופעות נוספות שאולי קשורות.

גם אם לא ככל הנראה היא לא היתה מתחילה בivf לפני שהייתה עושה בדיקות דם לבדוק מאגרים ופרופיל הורמונלי.

יותר מזה, קופת חולים וביטוח לא היו מאפשרים להתחיל תהליך יקר של ספירת זרע והזרקות לפני בדיקת דם.

למלללללא בדיקות לפני התחלת הטיפולים. 

ועוד לפני שפניתי לרופא פוריות, ראשית הרופא נשים שלח אותי לבדיקות דם מקיפות וטען בתוקף שגוף בריא עם מלאי ברזל וויטמין D צריך לאזן את עצמו... אמנם לא עבד אצלי

אבל בהחלט יש רופאים שכך עובדים- וכך צריך לעבוד.

זה מה שמבאס אותי ברפואה את הידע יש וזה ידע מטורף אבל בפועל לא תמיד משתמשים בו אלא יצרו איזה פרוטוקול אחיד וזהה יחסית לכל מטופל אולי כדי לחסוך בזמן... בפועל תמיד אני אעדיף רפואה שרואה אותי כאינדיבידואל, רפואה שחושבת יצירתית ומחוץ לקופסה ובעיקר מדוייקת לנתונים של הגוף שלי... 

מתקדמת לעידן של רפואה מותאמת אישית.

דבר שני באמת להרבה מאוד דברים ואנשים הפרוטוקול האחיד מתאים, להרבה לא.

אבל זה לא שלא משתמשים בידע העצום.

וגם כן, בשביל רפואה שתהיה נגישה לציבור הרחב לפעמים צריך לעשות ויתורים מסויימים

נתקלתי כבר ברופאים שלא יודעים מה הם אומרים

ממציאים תאוריות

מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

ודוחפים הורמונים בלי לחשוב פעמיים

לעומת זאת גם נתקלתי ברופאים קשובים, מבררים הכל לעומק לפני שמתחילים טיפול

ולא מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

אחלה מחירים לדברים..אבל אל תצפי לאיכות בשמיים.

בינתיים מחזיקה יפה

הבנתי שהם קשורים לביתילי

ושהאיכות סבבה

כרגע ממש מרוצים

נראה אחלה איכות

רק חצי שנה על הכביש

גם בסבב הקודם לא ילדו בחניונים.

חדרי לידה הם מרחב מוגן במרבית בתי החולים.

יש אפידורל כרגיל.

האשפוז אחכ בחלק מבתי החולים ירדו לחניון לתת קרקע ושם התנאים לא כמו במחלקה כמובן...

אנחנו כרגע לא שם.

אני לא הייתי חושבת על זה בכלל פשוט מדחיקה

אבל אם את לא מצליחה

תנסי להסתכל על זה ברוגע ולנתח נתונים.

לפעים כשממפרקים זה עוזר:

מה הסידור הצפוי לילדים בהינתן ויש שגרה? ומה הסיבה שלדעתך המלחמה זה לא מתאים?

אם זה מקום עם מרחב מוגן ודמות מוכרת לילדים לא רואה סיבה שלא יכולים להשאר שם גם אם ח"ו תהיה מלחמה.

כנ"ל לגבי הנסיעה לביח-כמה זמן נסיעה מדובר?

בשום מצב לא היה הנחיה לא לצאת מהבית. כמובן, לא מטיילים ברחובות סתם בשעת מלחמה אבל גם לא אמורים להסתגר בבית.

אם הנסיעה ארוכה אז זה מעט מלחיץ, אבל בדרך כלל יש בארץ בתי חולים במרחק סביר...

זה בכלל לא פשוט לתפקד בתנאים כאלה.

מקווה שהכל יישאר רגוע 

יש את אסותא באשדוד שבו החדרי לידה ממוגנים

בטח יהיה עמוס כי עוד ירצו לבוא ללדת שם, אבל אם זה מרחק סביר שווה נסיעה.

וכדאי להתקשר לבתי חולים לברר מה הם עושים עם החדרי לידה בזמן חירום. עכשיו הם כבר בטוח יודעים...

כאילו לומר לתינוק חכההה יש התראה..חח

נראה לי 'אי אפשר לרוץ למקלט תוך כדי לחיצות אז זה נשמע כמו נסיון להרגיע..אולי

ולפותחת- וואי זה באמת מממש מובן הלחץ

לפני לידה גם ככה יש מלא סימני שאלה ומתחצומה יהיה אם

אז בטח במצב ההז

גם לי יצא ללדת במלחמה בכל מיני מצבים פעם אחת באמת במרתף של בי''ח והיה פחות מוצלח האשפוז אחר כך ופשוט השתחררתי הכי מהר שאפשר..ככה שקצת מעודדת שאם מתמקדים באוצר הקטן ובנס ההז מצליחים להתמודד גם עם תנאים פיזיים פחות נוחים..

לפני זה מאיים

אחר כך אפשר גם להסתכל על זה כסיפור לספר

יש לי מלא מהלידות האלו

במבט לאחור מסתכלים על זה אחרת

מפחדת מזה שיהיה בלאגן, שלא יתנו אפידורל ומכל הלחץ של אזעקות גם מבחינת הלידה וגם עם הילדים האחרים אני חושבת שבעלי יצטרך להישאר איתם.

אין לי בעיה גם להשתחרר שנייה אחרי הלידה חח

רק שבע"ה הכל יהיה טוב 

ממליצה להתקשר לבית החולים שבו את מעוניינת ללדת ולשאול אותם

לי זה מאוד עזר.

אם רלוונטי לך המיקום.

שיהיה בשעה טובה ובקלות  בידיים מלאות.

זה נראה כאילו זה אמור לקרות כל לילה

וכל יום כמעט יוצא הודעה בנושא

וכבר שמעתי מכל מיני מקורות הנה הלילה זה הלילה....

ולא לילה ולא כלום.

קיצר תהיי רגועה יש סיכוי גדול שתלדי רגיל בזמן רגיל 

(חוץ מ2 שהם מוגנים חלקית)

לגצפמרי לגיטימי בעיני לברר את הנתון הזה

מה שיתן לך את הרוגע שאת צריכה

אנחנו סובלים הרבה מפחדים של לפני ופשוט חבל

יש איזה תרבות של הפחדה בלתי פוסקת בתקשורת (רייטינג פשוט) וזה ממש משפיע על כולם וחבל.

כרגע אין אינדיקציה בכלל מה יקרה במידה וארה"ב תתקוף והאם זה יהיה בסדר גודל של מה שהיה

מבינה את הלחץ בטח בזמן של חודש תשיעי אבל באמת שחבל על פחדים מראש, אישית זה מה שלמדתי בשנים האחרונות, לנסות למזער את הדמיונות והפחדים מראש... נראה לי שכבר כעם הוכחנו את היכולת להתמודד עם הרבה מצבים מורכבים...

אפשר להוסיף לו דייסה לפירות.

או אולי להכין יותר סמיך ולתת לו לאכול עם כפית.

או שתמצאי מישהו למסור לו.

בן 1.4 ואוכל הכל. כבר לא אוכל פירות טחונים.. סליחה שלא הייתי ברורה.

יותר סמיך עם מה? עם תמל את מתכוונת? 

להמתקה והבת שלי מאוד אוהבת

ננסה

לק"י

אז אני לא קונה או מכינה בבית בכלל.

אז אם זה מיותר, הייתי מוסרת בשמחה😅

קודם מערבבת עם מיים ואז מוסיפה

הבן שלי היה ממש אוהב את זה 

לדבר לדבר לדבר.

סליחה על הקלישאה

אבל צריך תיאום ציפיות והבנה שאת לא האחראית הבלעדית על ההריון.

האם המחיר של התמוטטות של בעלך לא שווה את ההחזקה של ההריון?

(ובואי נפרק רגע, מה זו התמוטטות? האם זה קושי לתקופה הקרובה או שאת מתכוונת להשלכות רחוקות יותר?)

אני בכוונה מקצינה

כי לפעמים מה שכאן ועכשיו נראה לנו הרבה יותר קשה מהטווח הרחוק, אבל אם תצללי ממש פנימה, צריך להעמיד את זה על קושי תקופתי, מול ילד.

ועכשיו עם המטרה המשותפת הזו, את ובעלך חושבים איך מנהלים את הבית.

את לא צריכה למצוא לבעלך פתרון לקושי ואת לא צריכה לפחד שיהיה לו קשה

אתם צריכים יחד לחשוב איך מנהלים את התקופה הקרובה כך שאת תצליחי לנוח כמה שיותר

ואם משהו יותר מידי בשבילו, אז חושבים יחד על אופציות אחרות.

ולגבי ניהול סיטואציה, זה משהו שאת יכולה לעשות גם במנוחה?

נסי לחשוב איך את כן מעורבת בהתנהלות, בלי לאמץ את עצמך פיזית.

אם את מחליטה לשמור ולא לסכן את ההריון

אז תחליטי

תנוחי. נקטדה

והכל יסתדר לפי זה

לבעלך יהחה קשה-והוא יתמודד

ואיפה שלא-קחו עזרה חיצונית

אפשר גם מראש להקל עליו ולקחת

זה כן מקל מאוד

אפשר מישהי שתדאג לכלים לשטיפה לכביסות

ואפילו שתעסיק את הילדים אחה''צ

את תקפלי כביסות בישיבה ותספרי לילדים סיפורים ותחתכי ותקלפי ירקות בישיבה..

תקנו מלא חד פעמי ואוכל פשוט

מינימום מקלחות

תתנו תורנויות לילדים עם פרסים

תתפלאי כמה הם יודעים לעזור ככה..

גם אני לא מחנכת בפרסים קבוע..אבל כשחייב אז חייב

למצוא פתרונות תמיד אפשר

אבל אם לא תחליטי כלום לא יקרה

מבינה אותך ממש עברתי את זה

זה קשוחח שולחת חיבוקים

רק מחזקת לנוח כמה שיותר.. יודעת כמה זה קשה והבית על גלגלים, אבל לפחות אצלי ראיתי שרק כמה שיותר מנוחה (ותפילות) השפיעה שתספג

היתה תקופה קשה ממש שלא הרמתי כלום בערך והבית נראה כמו שהוא נראה אבל בסוף נספגה וההריון המשיך רגיל

הליכות קצרות רגועות אין בעיה, זה אפילו מומלץ כדי להימנע משכיבה ממושכת.

רגועות הכוונה לא בלחץ, לא לרוץ,

לא להפעיל לחץ על שרירי הבטן.

שבוע 9 זה ממש הזמן לעשות הכל כדי שההמטומה תיספג כמה שיותר מהר וזה יהיה מאחורייך.

בהמשך ההחלמה מתארכת כי התינוק מבפנים בועט בהמטומה, אז כבר לא יעזור גם אם לא תזוזי.

לכן עדיף עכשיו לתכנן חודש קדימה עם יותר מנוחה ופחות מאמץ ולא להרים דברים כבדים.

שימי לב שאם את מרימה משהו רחוק יותר מהגוף, אז יש את אפקט המנוף ואז מופעל לחץ גדול יותר על הבטן, לכן עדיף צמוד יותר לגוף.

אם צריך נגיד להכניס ילד קטן לאמבטיה,

אפשר כשאת יושבת על שפת האמבטיה להצמיד שרפרף לדופן האמבטיה,

ללמד את הילד לשבת על שפת האנבטיה, לסובב רגליים לבפנים, להחזיק ואז להיכנס פנימה.

וכן על זו הדרך.

הייתה לי ילדה בגמילה, לימדתי אותה לעשות בצד בלי להרים אותה, מוצאים פתרונות..

לגבי עזרה בתשלום זה מעולה.

לא חייבים לסדר את הבית כל הזמן, כשהמנקה תגיע שתרכז בערימה את כל מה שמפוזר, ואז מה שהילדים יודעים שהם יסדרו, ומה שלא, ישאר אחר כבוד עד מתישהו.

לפעמים לא צריך לנהל את הבית, לפעמים צריך לשאוד ולתת לגל לעבור.

הרבה בריאות!!

(כמו בנים)

מורידים את התחתונים לגמרי, מרימים את השמלה, מפסקים ועושים..

מה שנרטב נרטב,

בהתחלה הרטיבה את הסנדלים עד שלמדה איך עושים.

לא יודעת אם זה שווה את הבלאגן כשיש ברירה,

לי זה היה שווה שתהיה עצמאית בנושא כדי לשמור על ההריון.

אפשר גם לצאת עם סיר ושקיות ואז יש לה איך לשבת רגיל.

לקניון נגיד הייתי עושה ככה. כדי לא להרים אותה בשירותים ציבוריים.

אולי אם אין ברירה להוריד את הגרביון לגמרי,

לנקות עם מגבון את הרגליים ואז להתלבש שוב.

או לחפש שיטות אחרות,

בטוח יש עוד פתרון חוץ מהורה מתכופף למרות שזה הכי נפוץ.