את יכולה להישאר ולחנך או לברוח, הבחירה בידייך

פפפפלללל

הבנתי שזו מילת גנאי,אבל כלפי מי היא מכוונת?

אסור להגיב לשרשורים? זה כל העניין בפורום, לא?  

שפעם גם היא הייתה מהחדשים הצעירים? 

אני מנסה להבין מאיפה המילה מגיעה. מה השורש של זיינוק? מאיזו מילה זה מגיע?

אבל זה כבר הפך למילת גנאי בלי קשר לכיתה שלך

סוף סוף הסבר פשוט ומובן. תודה!

ובהשאלה: לכל מי שמגיב בחוסר טקט.

הקובלים מרה על נוכחות של פנים חדשות בפורומים?

איך זה היה כשאתם הייתם חדשים? כשרק פתחתם את הניק?

אולי, אם תחשבו על זה לרגע, גם אתם הייתם כאלה פעם?

וחוץ מזה - למה זה מפריע לכם?

לא הייתי מגיבה על כל דבר שמישהו כותב פה, לא הייתי נדחפת לשרשורים,

הגיוני שהיו פעמים שכן, אבל נכנסתי לפה אחרי קריאה ממושכת והבנתי םחות או יותר מה קורה פה ומה עושים ומה לא עושים.

כל אחד הוא זיינוק בתקופה כזו או אחרת. השאלה כמה מהר עוברים את זה.

פעם הייתי יכולה לכתוב פה הרבה יותר, ואנשים שלא הייתי רוצה שיגיבו לי לא הגיבו. היה פה מקום מכיל יותר, ומאופק יותר.

לי אישית מפריע קצת שעכשיו כל אחד מגיב לכל דבר שהוא רואה. והיי, אם זה לא מתאים לאדם שפתח את השרשור? או סגנונות של תגובות שבחייאת, תעשו טובה ואל תגיבו לאדם שאומר שהוא שונא את אלוהים שאלוהים הוא טוב ושהוא אבא ועל כל דבר צריך להתפלל. 

אני באמת פשוט נמנעת מלכתוב פה ולהגיב פה, אבל יש דברים שממש ממש עצבנו אותי כבר, ואני ממש משתדלת להבליג, כי זה מקום ציבורי.

וכדאי לקרוא את המכתב שריעות כתבה, הוא יעזור לחדשים להבין פחות או יותר מה הולך פה.

אבל אני חושבת שלאחרונה לכל שרשור שפתחתי, ורובם לא מיודעים לכלל הציבור אלא לאנשים מסוימים, היו אנשים שלא קשורים אליי, שאני לא מכירה אפילו לא טיפה, שהגיבו תגובות מעצבנות והתעצבנו שביקשתי מאוד בנימוס אם אפשר לא להידחף. ואני לא עושה את זה הרבה, בדכ אני פשוט מתעלמת.

או כשאני שואלת אם יש מישהו שאני *מכירה*, למה יש 10 חדשים שקופצים שאני לא מכירה אותם ומתחילים לנצלש?

וטאקט פה זה דבר שקצת חסר. וחבל ממש.

בש"א? המטרה העיקרית של שרשורים, בפרט בנסיופ, הוא שהם יהיו פתוחים לציבור הרחב.

במיוחד אם זה כמה אנשים ביחד.

ולא, אני לא אפתח שם קבוצות לכל פעם שאני רוצה לדבר עם אנשים אחרים.

ואם זה כמה אנשים, אפשר במסר.

זה אולי קצת פחות נוח, אבל אם את כותבים בפורום, זה תופס את המרחב לכולם, וככה נבלעים שרשורים אחרים. פורום נועד להיות מקום ציבורי. בשביל שיחות פרטיות הוקמו הש"א והמסרים.

ואני לא קופצת על אנשים סתם ככה. זה פשוט נהיה תופעה מציקה כבר ממש ממש. 

ולעניות דעתי ותיקים עוזבים כי יש םה מליון חדשים. וכן, כם אני הייתי פעם כזו. אבל אני לא זוכרת שהיתה כזו הצפה של חדשים

אני חושב שנוסטלגיה זאת נטיה אנושית טבעית, אך שגויה ברוב המקרים.

ואני חושב שזה טוב שיש פנים חדשות בפורום, ובליעדיהן הפורום הזה היה גווע לחלוטין.למיטב ידיעתי, יש כמה וכמה פורומים סגורים לוותיקי נסיופ, כולם שוממים לחלוטין.

אבל, בנוגע לשאלה האחרונה, יש לי תשובה.

זאת הכללה, אבל רוב הזיינוקים והזיינוקיות מפריעים לבוגרים יותר בשני דרכים.

1) תגובות חסרות טקט. זה מפריע במיוחד כשמישהו פורק פה. ואז זיינוק כותב לו "למה אתה עצוב??? צריך להיות שמח תמידדדדד!!!!!!!!"

או תגובה מעין זאת. את מבינה למה זה מפריע?

2) הרבה פעמים זיינוקים כותבים תגובות שהם לא חסרות טקט, אלא סתם מיותרות, לדוגמא, יש דיון על איזשהו נושא, נגיד, על הסכסוך הערבי יהודי ויש דיון מעניין בנושא, ואז זיינוק כותב לדוגמא תגובה כזאת: "צריךךך להרוג את כול הערביםםםםםםםםםם!!!!!! הרב כהנא צדקקקקק!!!!!!!!!". ובעקבותיו באים עוד 10 זיינוקים ומאה סימני קריאה. וככה התגובות המעניינות נבלעות, ומישהו שרצה להגיב לזה, ויש לו דברים מעניינים שהוא חושב בנושא, רואה שבשרשור הזה אין סיכוי לנהל דיון, ולא כותב את דעתו. וכשלרו השרשורים קורה אותו הדבר, ואם נוסיף לזה את העובדה שגם הרבה שרשורים נפתחים מלכתחילה על ידי זיינוקים, גם אם נועדו רק להגיד שלום לחברה של פותחת השרשור, אז השרשורים המעניינים נבלעים, והרמה של נסיופ יורדת.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים