למרות הכל
לפעמים אני מעדיפה שפשוט י'הי'ה קל.
כי כן, אין מנסים אדם א-לא אם כן הוא יכול לעמוד בו,
ואנחנו בחרנו בזה,
והכי אידיא-לי לעבוד מתוך קושי
וזה מה שד' יתברך באמת הכי רוצה
אבל
די
קשה לי
יש דברים כ"כ בסיסים, שנכון למחות עלי'הם. ואסור
והרב אמר עזות דקדושה, אבל אני לא האדם לזה! אני לא האדם!
רק בעצמי למחות ידעתי.
באמת. אני משתדלת להיות אדם נוח וטוב לבריות, במיוחד כא-לו שמראש היחסים בינינו לא במצב כ"כ אידיא-לי. אבל, כשחייבים למחות?
(כן, גבול הלכתי זה קו אדום, לא עוזר אם מסתירים אוכל לא כשר, זה לא הופך אותו לכשר, ללכת לראות פריצות זה לא כמו ללכת ברחוב וזה אסור, כן אפשר לשמור עיניים וללכת ברחוב. למה אני לא מסוגלת פשוט לומר ודי, לקיים את זה?)
אז כן. אסור, ובכז. אני רוצה רצונו וללמוד ולא להתעסק בלהאבק על הדברים הככ בסיסיים הא-לו.
(ובליל שבת, כשהדלקתי נרות והתחלתי לומר זכני, אמרתי וזכני להתחתן ולעובדך באמת ומתוך נחת. ובלי לשים לב אפילו. 'מחזיק אני טובה לראשי' שיודע יותר טוב ממה שאני מוכנה להודות בו.)

- לקראת נישואין וזוגיות