תשתחררי. תפסיקי להיות כל הזמן בדריכות מתמדת כאלו מישהו מצמיד אקדח לרקה ולוחש לך 'שקט'. צעדים קטנים וידיים ארוכות מתלפפות סביבי. מצמידות. וכאב בלתי נשלט נשטף מכך רגל עד ראש, כואב לי.
בלילה את יושבת בתוך המיטה, והשיער שלך שתמיד אסוף בקפידה מפוזר בדיוק ללילה אחד, ואת תוהה לעצמך מתי התחלת לאבד שליטה. שליטה על החיים, ועל הכאב הזה. כאלו מתכת חמה מוצמדת לעור ושורפת אותך לאט לאט חלקים חלקים. ואת לא יודעת מה מצמיד אותך לכאב, ואת לא יודעת מה החיים רוצים ממך. את רק יודעת שאת רוצה לברוח מהכל, רק לא להרגיש את הכאב הזה שוב. אז לילה אחד את בורחת, והרעידות משתלטות לך על הגוף. ואת מתפרקת על האספלט החם. הידיים שלך ננעצות בבשר המת שלך, רק כדי להוציא את עצמך מהכאב הזה. ששוטף כל חלק וחלק בך.
אנשים לא מבינים רעידות באמצע הלילה וכאב שלא נגמר.בטיפת השליטה העצמית שעוד יש לך. את קמה, הולכת שתי צעדים ונעצרת. סופרת עד מאה וממשיכה. וככה איכשהו את מגיעה לאולפנה ומתפרקת. שוב רעידות. וכשיש ליידך אנשים את לא יכולה להשחית את הגוף שלך. את לא יכולה להקיא. ובלילה את כבר לא מצליחה לישון. והבוקר חרא. ואת עובדת קשה, רק כדי לשכוח את עצמך. רק כדי לשכוח. רק כדי לא לחשוב.
אנשים לא מבינים את זה, נכון? הם לא מבינים

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת