אני לא יודעת מאיפה להתחיל, כי הסיטואציה והצורה שבה אתה מדבר מאוד מזכירה לי את החצי שלי ואותי.
בעיני, בזוגיות אנחנו לוקחים "פיקוד" כשצריך, ויש פעמים, ששני בני הזוג בקריסה, ושאין תקשורת נכונה או הבנה של שני הצדדים בעניין, יש תוהו ובוהו וחוסר הבנה מוחלט. אם תעשה שיקוף לאשתך יש לי הרגשה שהיא תחווה תחושה דומה "אני קורסת, אני לא מרגישה טוב, ולא מצליחה לסדר, ולא מצליחה להתפנות אלייך..."
אני הייתי אומרת לעצמי במקרה הזה כמה דברים,
ההבנה שזה זמני, בע"ה היא תרגיש יותר טוב, תתחזק פיזית ונפשית, והכל יחזור לשגרה.
היא מעריכה מאוד מה שאתה עושה בשבילה, ויכול להיות שאפילו מרגישה בעצמה שהיא לא מספקת אותך כרגע כמו שאתה רוצה בחייכם המשותפים.
כשאתה תצטרך את העזרה בעתיד היא תתן לך את כל כולה, היא ראתה שאתה נותן את כולך ללא גבולות, ללא עסקת קח תן, אלא פשוט נותן מאכפתיות ואהבה.
תהיה בטוח שזה בונה, ומעצים. (בתור מישהי שכל הסופ"ש הייתה חולה ובעלי היה ממש בתפקוד מלא על הבית ועל הילדים, אני כ"כ מעריכה ומבינה כמה הוא נותן מעצמו).
אתם כן צריכים בתוך כל ה"עומס" הזה למצוא זמן כל יום אפילו במשך רבע שעה לדבר, ולאט לאט לבנות קשר של הבנה, זה ייתן לשניכם כוח פיזי ונפשי.
זה גם יקל עלייך לדעתי, תרגיש שיש לך בת זוג, שמבינה ושהיא ממש פיזית לידך, אבל כרגע צריכה להתמקד ולתת את כוחותיה לתחומים אחרים.
ובכלל, כמובן שאל תזניח את עצמך, תתן לעצמך גם את הזמן שלך, בתוך כל מה שאתה עושה.
תתחזק, בשביל עצמך, בשבילכם.
לפעמים שאני מגיעה למקומות האלה אני רואה ששכחתי את הזוגיות, ולאו דווקא את עצמי...
יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל אני אעצור כאן.
אגב, אני אישית לא מסכימה עם שתי התגובות שכבר נכתבו כאן, ברור שאתה מחפש את התמיכה ואת האוויר "אתה לא יכול יותר...." הכי קל יהיה לי לכתוב לך שתתמקד בעצמך. זה לא הפתרון לדעתי.
הפתרון הוא במרחב הזוגי, והוא גורם למרחב האישי להרגיש כזה.
