(סליחה אם זו התערבות שלא מתאימה או שזה סתם לא עושה טוב. אבל היה לי מערבל קצת השיחה אתמול. וכמו שאתה מכיר אותי, דברים שוקעים אצלי לאט יותר. ופתאום יש לי מה להגיד. ואתמול גם המוד לא היה פרקטי מעשי, אז אולי טוב שזה ככה. אתה יכול להגיב, אבל אשמח אם אפשר כאן בתגובות ולא בפורמט אחר, כדי שלא נגרר לשיחה ארוכה מדיי)
קודם כל, שמחה שדברים יותר מונחים בנפש
מקווה שפחות כועס ופגוע ושונא ונוטר ורוצה לנקום ומפחד והלוואי שדברים יותר מוארים וברורים וקיבלו צורות נעימות יותר. באמת שזה היה חשוב אתמול, מרגיש לי שהבהרנו שדברים יותר הדדיים ואנושיים ואכפתיים ומרגישים. ותודה שאפשרת ולא התגוננת, אפילו שזה לא קל.
מתפללת שתצליח לנתב את הדמיונות למקומות טובים יותר, ולא להשאב לרע למרות שהוא שואב ולהצליח להחזיק את הקול הפנימי של השכל הישר מדיי פעם, אולי גם כשכל הרגשות מתפוצצים, אולי לא. זה נורא קשה אבל אני חושבת שזה ידייק אותך ויעשה לך טוב.
ורציתי גם לומר וזה פשוט לא היה שייך אתמול. שבורות נועדו להתמלא. נכון רציתי להקליט ואז הלכתי לשעתיים בערך ופחות היה קשור אחכ? אז מה שרציתי לומר זה שדיברתי עם אחותי שיוצאת לשירות, היא קצת בלחץ מזה ששנה הבאה היא לא תצליח לשמור על קשר עם חברות שלה שמאוד חשובות לה ונניח לא גרות בישוב ואז שבתות פחות אופציה. או בנות שסוגרות מלא שבתות. וכל אחת בחור שלה בשירות והזמנים לאו דווקא מסונכרנים וגם הפניות הרגשית ולכל אחת יש עולם חדש משלה. זה ממש מלחיץ אותה. ודיברתי איתה על זה. ואמרתי שבעיניי החכמה היא לא להתבייש. לשלוח הודעה גם אם לא דיברנו חודש ולא לפחד שאני תקועה עכשיו ומה הקשר והיא כבר שכחה ממני. אלא לחשוב שהיא מתגעגעת בדיוק כמוני, ואם לא יתאים באותו רגע אז מקסימום היא תענה כמה שעות אחכ. פשוט לא לפחד ולהכניס לראש דמיונות שטותיים שרק אני מתגעגעת ורק לי היא חסרה ורק לי בודד וקשה לפעמים. כולם אנשים. אז פשוט להעיז ולדעת שכמו שישמח אותי, ככה זה ישמח ויעשה טוב גם לצד השני. וגם לא להבהל מזה שאין זיקוקים באוויר תמידית, כי כל אחת והעולם שלה והמצברוחים שלה והכל טוב, להשתדל לא להרתע מזה. וגם לא לוותר על סופשים. חמישי, מוצש. אם חברה רחוקה יותר אז גם לנסוע לשבתות כשמתאפשר. לא לתרץ שאנחנו עייפים (לפעמים מותר, אבל פשוט לא לוותר מהר מדיי על חברויות, זה כלכך חשוב) ולהפגש. וחשבתי גם בלי קשר, שאפשר גם ליצור קשרים חדשים. צה"ל שלך הוא לא מסגרת חברתית במיוחד, אבל יכול להיות גם קצת כן. זה מאוד תלוי בך ובהסתכלות על דברים. ונשמע שיש שם גם אנשים טובים מסביבך, אבל אולי זה לא מתאים ואני סתם אומרת. וחוצמזה, להתעקש על חמישי בערב וגם מוצשים שעוד מעט מתחילים להתארך בחזרה, עם החברים הקיימים. אולי לנסוע יותר שבתות לישיבה? אני באמת לא יודעת. תגיד אתה. סתם זורקת כיווני מחשבה.
בכלל, לעשות מה שיהיה לך טוב. השעמום עושה לנו לא טוב. מכניס מחשבות קשות ומצברוחים לא נעימים. הוא מגדיל את הריקנות והבורות ומעצים אותם למימדים מוגזמים. אני מנסה לומר קצת, מצטערת אם לא רלוונטי. אמרת שיש טופס ירוק ושסיימת ללמוד לתיאוריה, ניגשת גם? דיברת עם מורה או ביררת, כבר לא זוכרת. משהו התקדם מאז? התחלת ללמוד? יש מישהו שידרבן אותך להגשים חלומות שלך? תעזר בו. אני ביקשתי מאמא שתזכיר לי מדיי פעם על אנגלית לאמיר"ם, לא בהגזמה אבל כן. אולי יש מישהו כזה בסביבה שלך? או שזה יותר להזכיר לעצמך. פסיכומטרי נניח. אם נפתח הקורס ההוא בצה"ל אז מעולה. אם לא, מה אכפת לך להתחיל בקורס של קמפוס באינטרנט? זה חינם, אפשר בפלאפון במיטה, זה לא דורש יותר מדיי. ואם לא הולך, אז תפסיק ולא הפסדת כלום. סליחה אם אני פרקטית מדיי. רק רוצה שיהיה לך טוב. להשקיע אולי בתחביבים שלך? לחזור יותר לצילום, לכתיבה. מה עוד אתה חולם? קורס גלישה? ללמוד לנגן על כלי חדש? להתחיל לעבוד? שיעורים פרטיים מה שדיברנו אז מזמן. החופש הגדול זה אחלה הזדמנות בשביל להתחיל. כאילו לעזור לילדים/ נערים להתאפס ולסגור פערים לפני שנה"ל הבאה. ובטח יש עוד עבודות, אני לא מכירה מה הולך שם אצלכם, או מה בא לך לעשות אם בכלל. אני בטוחה שאתה יכול לענות לעצמך מה יעשה לך טוב ואיך למלא יותר את היום, לא בקטע חונק. בנחת, פשוט עושה פחות מקומות ריקים להתבחבש בתחושות קשות (ישארו מספיק רגעים כאלו, אל תדאג) ואפשר בטח גם דברים כביכול קטנים. לרוץ יותר (בטח אתה כבר עושה) לקרוא יותר (אותו כנ"ל), חופש עכשיו. להשקיע קצת באחים הקטנים. להסתכל על לגור בבית כהזדמנות שלא תחזור יותר. אשכרה פחות מחצי שנה, וזה כנראה לא יקרה שוב. יש את הצדדים המעיקים, אבל אפשר גם לנצל בקטע הטוב. לא יודעת מה אמרתי פה. מקווה שיהיה לתועלת ולפחות לא לנזק.
ובאמת מרגיש לי שהיה חשוב אתמול. שדברים קיבלו מקומות יותר רגועים ופחות טעונים. שיהיה יותר נחת כמו שביקשת. מקווה שככה גם אתה רואה את הדברים. הלוואי. כבר לא יודעת כלום. בכל אופן, תודה אני חושבת. וסליחה גם. מקווה שכל זה בטוב לך ואני לא סתם מזיקה עם כל המלל הזה. אם זה לא מתאים, פשוט תדפדף הלאה.
קודם כל, שמחה שדברים יותר מונחים בנפש
מקווה שפחות כועס ופגוע ושונא ונוטר ורוצה לנקום ומפחד והלוואי שדברים יותר מוארים וברורים וקיבלו צורות נעימות יותר. באמת שזה היה חשוב אתמול, מרגיש לי שהבהרנו שדברים יותר הדדיים ואנושיים ואכפתיים ומרגישים. ותודה שאפשרת ולא התגוננת, אפילו שזה לא קל.
מתפללת שתצליח לנתב את הדמיונות למקומות טובים יותר, ולא להשאב לרע למרות שהוא שואב ולהצליח להחזיק את הקול הפנימי של השכל הישר מדיי פעם, אולי גם כשכל הרגשות מתפוצצים, אולי לא. זה נורא קשה אבל אני חושבת שזה ידייק אותך ויעשה לך טוב.
ורציתי גם לומר וזה פשוט לא היה שייך אתמול. שבורות נועדו להתמלא. נכון רציתי להקליט ואז הלכתי לשעתיים בערך ופחות היה קשור אחכ? אז מה שרציתי לומר זה שדיברתי עם אחותי שיוצאת לשירות, היא קצת בלחץ מזה ששנה הבאה היא לא תצליח לשמור על קשר עם חברות שלה שמאוד חשובות לה ונניח לא גרות בישוב ואז שבתות פחות אופציה. או בנות שסוגרות מלא שבתות. וכל אחת בחור שלה בשירות והזמנים לאו דווקא מסונכרנים וגם הפניות הרגשית ולכל אחת יש עולם חדש משלה. זה ממש מלחיץ אותה. ודיברתי איתה על זה. ואמרתי שבעיניי החכמה היא לא להתבייש. לשלוח הודעה גם אם לא דיברנו חודש ולא לפחד שאני תקועה עכשיו ומה הקשר והיא כבר שכחה ממני. אלא לחשוב שהיא מתגעגעת בדיוק כמוני, ואם לא יתאים באותו רגע אז מקסימום היא תענה כמה שעות אחכ. פשוט לא לפחד ולהכניס לראש דמיונות שטותיים שרק אני מתגעגעת ורק לי היא חסרה ורק לי בודד וקשה לפעמים. כולם אנשים. אז פשוט להעיז ולדעת שכמו שישמח אותי, ככה זה ישמח ויעשה טוב גם לצד השני. וגם לא להבהל מזה שאין זיקוקים באוויר תמידית, כי כל אחת והעולם שלה והמצברוחים שלה והכל טוב, להשתדל לא להרתע מזה. וגם לא לוותר על סופשים. חמישי, מוצש. אם חברה רחוקה יותר אז גם לנסוע לשבתות כשמתאפשר. לא לתרץ שאנחנו עייפים (לפעמים מותר, אבל פשוט לא לוותר מהר מדיי על חברויות, זה כלכך חשוב) ולהפגש. וחשבתי גם בלי קשר, שאפשר גם ליצור קשרים חדשים. צה"ל שלך הוא לא מסגרת חברתית במיוחד, אבל יכול להיות גם קצת כן. זה מאוד תלוי בך ובהסתכלות על דברים. ונשמע שיש שם גם אנשים טובים מסביבך, אבל אולי זה לא מתאים ואני סתם אומרת. וחוצמזה, להתעקש על חמישי בערב וגם מוצשים שעוד מעט מתחילים להתארך בחזרה, עם החברים הקיימים. אולי לנסוע יותר שבתות לישיבה? אני באמת לא יודעת. תגיד אתה. סתם זורקת כיווני מחשבה.
בכלל, לעשות מה שיהיה לך טוב. השעמום עושה לנו לא טוב. מכניס מחשבות קשות ומצברוחים לא נעימים. הוא מגדיל את הריקנות והבורות ומעצים אותם למימדים מוגזמים. אני מנסה לומר קצת, מצטערת אם לא רלוונטי. אמרת שיש טופס ירוק ושסיימת ללמוד לתיאוריה, ניגשת גם? דיברת עם מורה או ביררת, כבר לא זוכרת. משהו התקדם מאז? התחלת ללמוד? יש מישהו שידרבן אותך להגשים חלומות שלך? תעזר בו. אני ביקשתי מאמא שתזכיר לי מדיי פעם על אנגלית לאמיר"ם, לא בהגזמה אבל כן. אולי יש מישהו כזה בסביבה שלך? או שזה יותר להזכיר לעצמך. פסיכומטרי נניח. אם נפתח הקורס ההוא בצה"ל אז מעולה. אם לא, מה אכפת לך להתחיל בקורס של קמפוס באינטרנט? זה חינם, אפשר בפלאפון במיטה, זה לא דורש יותר מדיי. ואם לא הולך, אז תפסיק ולא הפסדת כלום. סליחה אם אני פרקטית מדיי. רק רוצה שיהיה לך טוב. להשקיע אולי בתחביבים שלך? לחזור יותר לצילום, לכתיבה. מה עוד אתה חולם? קורס גלישה? ללמוד לנגן על כלי חדש? להתחיל לעבוד? שיעורים פרטיים מה שדיברנו אז מזמן. החופש הגדול זה אחלה הזדמנות בשביל להתחיל. כאילו לעזור לילדים/ נערים להתאפס ולסגור פערים לפני שנה"ל הבאה. ובטח יש עוד עבודות, אני לא מכירה מה הולך שם אצלכם, או מה בא לך לעשות אם בכלל. אני בטוחה שאתה יכול לענות לעצמך מה יעשה לך טוב ואיך למלא יותר את היום, לא בקטע חונק. בנחת, פשוט עושה פחות מקומות ריקים להתבחבש בתחושות קשות (ישארו מספיק רגעים כאלו, אל תדאג) ואפשר בטח גם דברים כביכול קטנים. לרוץ יותר (בטח אתה כבר עושה) לקרוא יותר (אותו כנ"ל), חופש עכשיו. להשקיע קצת באחים הקטנים. להסתכל על לגור בבית כהזדמנות שלא תחזור יותר. אשכרה פחות מחצי שנה, וזה כנראה לא יקרה שוב. יש את הצדדים המעיקים, אבל אפשר גם לנצל בקטע הטוב. לא יודעת מה אמרתי פה. מקווה שיהיה לתועלת ולפחות לא לנזק.
ובאמת מרגיש לי שהיה חשוב אתמול. שדברים קיבלו מקומות יותר רגועים ופחות טעונים. שיהיה יותר נחת כמו שביקשת. מקווה שככה גם אתה רואה את הדברים. הלוואי. כבר לא יודעת כלום. בכל אופן, תודה אני חושבת. וסליחה גם. מקווה שכל זה בטוב לך ואני לא סתם מזיקה עם כל המלל הזה. אם זה לא מתאים, פשוט תדפדף הלאה.
)