בחצי הלילה, הם קמו
והכו בקצה העולם.
כבני רשף, חשו הרחקיו עוף,
להשיב את כבוד האדם.
אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה,
אל הכרמל, והמדבר
אל עם אשר, לא יחשה,
שאת בניו, לא יפקיר לזר!
אל ארץ צבי
שבהריה, פועמת עיר מדור לדור
אל ארץ אם, לטוברה,
קשורים בניה בטוב וברע.
בחצי הלילה
עוברת, בשדותינו רוח שרב,
ערבה אילמת, תרכין אז ראש,
על אשר עם שחר לא שב.
אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה,
אל הכרמל, והמדבר
אל עם אשר, לא יחשה,
שאת בניו, לא יפקיר לזר!
אל ארץ צבי
שדמעותיה, נושרות על שדה חמניות
שעיצבונה, וששונה,
הם שתי וערב, בבגד יומה.
