אם מעורב בעוד חומרים - אז זה לא חרדל אמיתי. גם עולה פחות.

ולגבי "חרד"ל" - ביטוי מומצא ע"י אנשים שכנראה קשה להם להכיל את זה שגם בתחום התורני, יש התקדמות והתחזקות, כולל אצל אנשים מהציבור הדת"ל, תורניים יותר; ובכלל שיש גוונים. אז המציאו תיוג בלי קשר למציאות.

משרת גם עיתונאים, שצריכים פלומבות-מהירות, ללא מחויבות למציאות - וגם "אנטישמים-בגרוש", שצריכים מטרה מסומנת, שאפשר להוציא מתוכה כל מי שהוא באמת ממש אותו ציבור, אבל פופולרי מידי מכדי להיות מסומן כ"אויב"..

אין דבר כזה.

אם היו אמרים "תורניים לאומיים", זו רמה תורנית. שבוודאי היא באה מהשקפת עולם עמוקה יותר. וגם ה"שמרנות" שלה, היא היכן שזה דבר שנדרש עפ"י דרכה של תורה. לא משהו סכמתי.

אבל ה"חרדי" מניין זה בא?

המאפיין העיקרי של ההבדל בין התפיסה ה"חרדית" לגווניה, לבין התפיסה התורנית הלאומית, הוא היחס לשיבת ציון בימינו, למדינה.

וכמובן, אלה שהם מכנים אותם כך - הם הכי לא כמו ה"חרדים" בנושא זה.

לכן, זו המצאה.

[גם הביטוי "קווניקיות", יש בו מאפיינים של פלומבות. אני מכיר חלק מהאנשים שאליהם מתייחסים בזה - זה פשוט לעשות משהו שחור-לבן מדָבר שהוא לגמרי לא כך]

החשמל - הוא לא המצאה, אלא גילוי של דבר שקיים באמת.

הביטוי הזה, הוא שקר מיסודו.

כזה "איפכא מסתברא".

מלבד מה שכל מטרתו הוא קטלוג מזוייף.

מניסיון התוצאה תמיד מאכזבת

פשוט כי כל נסיך דיסני הוא דמות שטחית ומעצבנת ועצלנית שלא מזיזה אצבע והעולם היה טוב יותר בלעדיה

יש לו 3 משאלות. הוא יכול לבקש הכל!

יכול לבקש שלא יהיו עוד מחלות ויכול לבקש שמחה ואושר לכל העולם אבל לא! הטמבל מבקש להיות נסיך כדי שהנסיכה תתחתן איתו.

כזאת אגואיסטיות לא ראיתי מימיי. הבחור גנב, פושע. 

הנסיכה לא צריכה להתחתן איתו. אין בנישואין האלו שום תועלת לממלכה והוא לא ראוי להיות מלך בשום אופן!

פשוט בושה של סרט. בושה.

הוא מבקש בהתחלה להינצל מלמות במערה, זה סבבה להציל את עצמך למרות שזה עדיין אגואיסטי כשאתה יכול להציל את האנושות במקום.

אבל אחרי זה הוא מבקש להיות נסיך שעל זה אני חולקת (לבקש אהבה הוא לא יכול כי הג'יני לא יכול לעשות את זה, אז הוא מבקש את התנאים שצריך כדי שהנסיכה תאהב אותו מעצמה. ואגב, לבקש שמישהו יאהב אותך בדרך קסומה ולא מרצונו החופשי זה סוג של אונס לדעתי. הוא כזה אדם רע)

ואחר כל לשחרר את הג'יני, סבבה, הכרת טובה. אבל האנושות!!!!!!

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל