אחרי שאמרתי לה לא להכניס.

אמרתי לה שלוש פעמים- אם את מכינסה את אמא שלי את יוצאת.

מספיק אשה אחת לפי ההלכה!

צחקה לי.

וכשהתחלתי לרדת למים הכניסה את אמא שלי

שאמרה לי מראש שהיא תכנס רק אם אני אבקש....

אחרי החתונה לא באתי לשם שוב...

החלפתי כמה מקוואות עד שמצאתי מקווה מקסים עם בלניות מקסימות.

אולי ככה כולם רגילים שם?

בכל אופן אין לי בעיה עם אמא שלי יש לי בעיה שמתעלמים ממה שאני אומרת.

ואישית אני חושבת שהגוף שלי הוא פרטי. סבבה שיש מישהי אחת ע"פ ההלכה שרואה שאת טובלת. אבל למה גם אמא גם בלנית? או או.

ואת לא יכולה לעשות כלום בנידון, זה גועל נפש

לכן לא חזרתי לשם.

אמרה לי שהיא תלווה אותי ותשאר בחוץ (בחדר ההמתנה).

היא שם ומתפללת ואני יכולה לקרא לה ולבקש מה שאני צריכה.

(באמת הרגשתי לא כ"כ טוב והלכה להשיג לי אקמול)

היא אמרה שאם אני רוצה הבלנית תקרא לה.

לא רציתי. אז לא ביקשתי.

הבלנית הציעה.

אמרתי שאני לא רוצה.

הסברתי לה שאם זה נראה לה כ"כ חשוב לאמא (וכל מיני נסיונות שכנוע)

שתצא, ואז אמא שלי תכנס.

לא נעים לי להחשף לפני 2 נשים ככה.

(וגם ידעתי שהיא לא תצא)

אז היא צחקה עלי שאני כ"כ מתוחכמת,

וכשהתחלתי לרדת למים פתחה את הדלת ואמרה לאמא שלי

'בואי אמא, תראי איך הבת שלך טובלת'

אמא שלי הבינה שאני ביקשתי..

זהו.

וואי הסיפור הזה גורם לי גירודים ועצבים בכל הגוף

לי זה נשמע כמו "ילדה טיפשה לא מבינה כמה זה חשוב לאמא שלה ומתחכמת איתי, אני אתחכם איתה בחזרה, היא לא מבינה מה טוב לה"

שלא לדבר על זה שלפתוח את הדלת באמצע שהיא טובלת????? רק זה היה גורם לי לצווח מבהלה

יש משהו בסיטואציה של מקווה

של אישה חשופה

מול אישה לבושה

שמייצגת את עמדת ההלכה הרי

שממש קשה לעמוד מולה.

בפעם הראשונה אחרי החתונה היה לי וויכוח עם הבלנית על משהו

(רוצות לחוות דעה? היא טענה שאם בעיון מצאתי טיפת מרכך על האוזן אני צריכה להתקלח מחדש.)

ובסוף בכיתי בגללה וככה חזרתי הביתה.

עם יד על הלב- אני דעתנית מאד, חזקה,

באמת- קשה לריב איתי.

והתקשיתי להסביר לבעלי מה קרה לי.

איך נתתי לה לנהל אותי?

ככה.

זה סיטואציה קשה מדי.

מחלישה מדי.

אז אני מעדיפה ללכת קצת יותר למקווה רחוק

ששם הבלנית מראש בצד שלי.

נכון אני יכולה לריב

ולהתווכח

ואולי לנצח

אבל זה לא הפוזה שאני מצליחה לעמוד בה על שלי,

לא משנה כ"כ מה אני רוצה.

זה עצוב לי

אבלך הבלניות לוקחות על עצמן הרבה יותר מדי כח..

אוף.

טוב, סליחה שניצלשתי.

ערום זו סיטואציה מחלישה

לא קשור להלכה גם כן

סליחה על ההקבלה, אבל למשל עושים את זה בבתי כלא בחו"ל ,ובסיטואציות שרוצים להחליש מישהו, שמים אותו בעירום

זה סיטואציה קשה להתווכח עם מישהי כשאת ערומה, ועוד על משהו כל כך חשוב לך כלחזור הביתה טהורה

באמת קשה

חיבוק

בלי להכליל

במקוואות באזורים חרדיים.

כל הסיפורים מהז'אנר ששמעתי היו מכאלה מקומות.

בלניות שגם מרגישות תמיד יותר צדיקות ממך 

ו'יהודיות' ממך

ואת הכי לא מבינה כלום

ו'בכאילו'

ולא יודעת.

ובדרך הביתה הייתי כולי עצבנית

אבל חשבתי שזה פוגע וגם מיותר להגיד לאמא שלי עכשיו

'אבל לא רציתי קהל כשאני טובלת'

ברור שהבת שלי מהממת ויפה, 

בהחלט תגעיל אותי הסיטואציה שאני אראה אותה ערומה טובלת לכבוד בעלה. 

בחיים לא חשבתי ולא אחשוב על הגוף של הבת שלי איכס

ואם חס ושלום חס וחלילה אצטרך, לא עולה על דעתי לתת למישהו אחר לטפל בגוזלה שלי

ואני אהיה איתה בלידה אם צריך

ואשמח להדריך אותה בהנקה

והלכתי איתה להתאים מידה חדשה בחזיה לא מזמן

להיות בחדר בסיטואציה שהיא טובלת ערומה לקראת יחסי אישות עם בעלה עבורי זה הרגשת איכס לגמרי.

מרגיש לי מציצני, נכנס למקומות שאמא (או אף אחד) לא אמור להיכנס אליהם -בגלל הסיטואציה! לא בגלל הערום עצמו. ולכן זה גם היה בלתי אפשרי עבורי שאמא שלי תיכנס איתי. מבחינתי טבילה היא הקדמה לאישות וחלק ממנה, והכי מקום לא קשור ולא מתאים לאמא בעוללללם.

זהו , לא ארחיב עוד אבל מקווה שהפעם הובנתי

למקווה עצמו את נכנסת לבד (עם הבלנית)

אני מאד קנאית לפרטיות שלי והיא הייתה די בהלם שאמרתי לה שבטבילה עצמה אני רוצה ליהיות לבד

היא כבדה את זה למרות שהיה לה מאד אכפת ובהחלט כאב לי לצער אותה

גם לי קשה להבין איך בנות יכולות לתת לאמא שלהן להכנס ברגע שהוא כ"כ אישי ואינטימי...

אני מניחה שזה פשוט ענין של אופי

אמא שלי ואחותי חיכו לי ברכב. לא הסכמתי בשום פנים ואופן שיכנסו איתי.

כמובן שהן יכולות לחכות בחוץ רק שלא תכנס לטבילה עצמה

לא חלמתי על האפשרות  שאמא שלי תהיה איתי בטבילה, יותר מרגישה כמו מיואשת בענין הזה...בעיני עובר את הגבול

אבל ...

הבלנית שאלה ותאמת,

הרגשתי שמגיע לאמא שלי להתרגש איתי בטבילה...

(הייתה לי תקופת ארוסין קשה וההורים שלי מאד עזרו לי בה.

הייתי על סף שבירת שידוך....ואוו עכשיו להזכר בזה,צמרמורות...יש לי את הבעל המושלם בעולם ב"ה...)

אז כן, זו הייתה חוויה לא נעימה להיות חשופה מול אמא שלי,

אבל בהחלט חוויה מרגשת שאני אף פעם לא אשכח.

 וכשראיתי איך אמא שלי התרגשה (אחת הפעמים היחידות בחיי שראיתי אותה בוכה).

שמחתי כל כך שהכנסתי אותה...

חשוב לשמוע מישהי שהרגישה כמוני אבל בכל זאת עשתה את זה (עכשיו אני מרגישה בת רעה...)

כל הכבוד לך! 

בטוחה שהביא לך הרבה זכויות לנישואין לרגש ככה את אמא שלך

בכל אופן, אני לא מתחרטת, לא באמת מרגישה רעה

כי אני יודעת שזה היה עושה לי ממש טראומה לבוא לליל החתונה ככה, היה לי מאד לא נעים

אבל אולי יכולתי לומר לה את זה יותר יפה

בכל אופן משתדלת מאז להיות הבת הכי טובה בעולם, עובדת על זה

לאמא שלי היה נורא אכפת שלא הסכמתי

התייעצתי עם הבלנוית לפני כן,

אמרתי לה שאמא שלי נורא רוצה אבל לי זה ממש קשה, ברמה שיעשה לי רע

זאת הייתה בלנית חכמה ומנוסה,

והיא ענתה לי שבסיטואציה הזאת שהיא גם ככה לא פשוטה, ערב חתונה, היא חושבת שאני קודמת ואם אני חושבת שזה יעשה לי רע אז זה לא שווה את זה ובאמת לא נתתי לה לכנס והיה לה אכפת 

וכן עד היום יש איזושהי פינה קטנה בלב שכואבת כשאני נזכרת בזה..

וזה לא סותר את הקשר המצוין שיש לנו ב"ה.

הגיוני הכי בעולם ולגיטימי כל כך להרגיש לא בנוח,

ובעיני, לא פחות חשוב- להקשיב לתחושות והרגשות שלך.

אני הרגשתי קצת חובה אחרי מה ש'העברתי' אותה, זאת אומרת- זה היה חלק מהקשר מסוים, לא יודעת אם הייתי עושה את זה סתם כך....

את נשמעת אישה מקסימה ובטוח לי שאת גם בת כזו!

אני מאוד פרטית.

אבל כשגדלים שזה המנהג יותר קל תודעתית לקבל אותו,

(מה שכן שמעתי על כאלה שהרבה מגיעות איתן ללובי כולל בנות דודות וכו'.. וזה היה נשמע לי מופרך..)

אמא שלי ודודה שלי ישבו לידי שהתארגנתי שרו לי שירים עדינים הסבירו לי על מנהגים שונים שעברו מאם לבת,

והן 2 נשים משכילות עם תואר שני.. וכו'...

זה ענין של מנטליות,

אח"כ שבאתי לרדת לבור כיסו אותי עם המגבת, 

והרגשתי שלא מסתכלות כדי לכבד ,

באופן כללי הייתי קצת נבוכה,

באופן פנימי כל העניין הזה זכור לי אך לטובה,

והים כשאני לפעמים הולכת החוויה הראשונה הזו כל כך עושה לי טוב, באמת!

שאמא שלה ישבה על שפת האמבטיה כשהיא עשתה הכנות.

והזכירה לה כל הזמן מה צריך לעשות.

לה זה התאים מאד

(זה היא בקשה מאמא שלה..)

זה נראה לי יותר תפיסה וחינוך אצלנו יש מגע ורגש .. אז אולי זה היה יותר קל,

ודבר נוסף זה היה חדר כלה גדול והיו זכוכיות למקלחת אז חלק מהזמן הן היו כאלה מרחוק ורק שמחו איתי ,

וזה ממש היה לי כיף, וחלק הן כן היו בסמוך אלי לפי בקשתי.

לי ולאימי יש קשר אדוק מאוד!

והיא לא נכנסה . לא ביקשה בכלל. חיכתה עם אחותי הגדולה בחוץ.

אם היתה מבקשת הייתי מזדעקת. וממש לא מסכימה.

ויש בנינו קשר מאוד מאוד קרוב. כמו שכבר כתבתי.

אם אני שואלת את עצמי למה לא.

א. גדלתי בבית קרח מבחינת רגשות, אף פעם לא קיבלתי חיבוק או נשיקה, אז לראות אותי ערומה???

ב. נראה לי שזה משהו מאוד אישי וממש לא קשור אליה בגרם.

אחרי שיצאתי מהמקווה לא הפסקתי לבכות. למה? אין לי מושג.

הייתי ממש עצבנית.

היום עדיין קצת קשה לי . אבל כבר זורמת יותר ונינוחה יותר.(עד כמה שאפשר להיות נינוחה כשאת ערומה)

כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי זה נשמע הזויי, איך קשר אדוק ואין רגשות..אבל כן....זה קשר מאוד מוזר!

אפילו לא עלה לי במחשבה שהיא תיכנס איתי לטבילה עצמה ואני חושבת שגם היא לא חשבה על זה. לא הרגשתי צורך. 

אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר

זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.

יש עם איזופיקס ויש בלי.

קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים

ויש להם דברים שאין במקומות אחרים

(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)

אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.

בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.

ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס

ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר

ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן

וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

ומה שיותר כלכלי והגיוני בוסטר גב, זה הרבה יותר נוח לילד מסתם בוסטר אז זה שיקול, וכמובן זה גם יותר בטיחותי אז זה עדיף מבוסטר רגיל. 

להוריד את החגורה למטה, שתתחיל ממקום נמוך יותר. ניסיתם?

יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים

גיל 3-6 כזה

ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם  מטפלת רגשית

או אפילו אפשר

להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)

לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "

ומי שמנחש נכון מקבל אותו.

מנצח מי שיש לו הכי הרבה.

לגילאי יסודי + 

יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות

כך שזה לא רק חינוך למידות טובות 

(גם בסיפורי צדיקים!)  אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.

עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית

למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל

או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"

או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."  

או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"  

הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם. 

אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.

תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?

תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.

מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.

או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף. 

אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..

אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..

את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה. 

ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.

(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...

או למשל:

"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..."  זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)

יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,

ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ

ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.

אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.

אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות

ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.

אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.

ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.

מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.

אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם. 

אפשר פשוט לשאול אותם

או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.

לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?

מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו

קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?

אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל

גם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..

הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..

בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות 

מניסיוני לפחות

בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן

ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅

לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️

זה עבודה

מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...

בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך

ממליצה ממש תמצית שנקראת  cerato היא פותחת רגשית

את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה

וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.

ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,

יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו

אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...

אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות 

כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות  

יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך

ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.

אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.

אפשר לנהל יומן רגשות.

זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב

ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה. 

לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול, 

לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה

אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.

אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.

לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק

ממליצה בחום ממש!

בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת

אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט

וההוצאה לא כזה כואבת

מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי

איך קראו להתקן ?

כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...

לא זוכרת משהו היסטרי

כאבי מחזור כאלו,

לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה

למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.

כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה

כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי

אחרי לידה זה כאבים נוראיים

אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,

הרגשה שיש משהו ברחם מציק

ותוך כמה ימי זה הסתדר.

לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....

קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה

אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.

בפעם הראשונה אם אני לא טועה בפעם השניה לקחתי אקמול לפני כן כדי שלא יכאב לי...

בכל מקרה היתה פעם אחת שלא לקחתי וגם לא כאב. הרופאה היתה ממש עדינה

אני עשיתי לפני כשש שנים, ההכנסה לא הייתה כואבת. עשיתי באלעד ,לצערי לא זוכרת את שם הרופאה.

יכולה להזהיר ולהגיד שזה לא מתאים לכל אחת, לי זה גרם לדלקת חריפה מאוד באגן וברחם, לקח לי חצי שנה עד שהכל עבר והייתי צריכה להיכנס להריון נוסף כדי שהכל יתרפא. ברור שכל אחת מגיבה אחרת אבל זה משהו שיכול לקרות.

שכחתי את שמה

בעיניי הזיה שלא משתמשים בחומרי הרדמה או משככי כאב

התקנתי פעם אחת, כאב פיגוזים אבל גם ההתקנה עצמה הייתה בעייתית אז זה בהכרח גרם לחלק מהכאב

בגדול צוואר הרחם זה איזור רגיש, ובהתקן עוברים דרכו וההתקן יושב בתוך הרחם עצמו…

ברמה שלא האמנתי לו כשהוא אמר לי שסיים.

זו הפעם השלישית שהתקנתי וזו הייתה חוויה ממש טובה.

הזוי שאני אומרת את זה כי הפעמיים הקודמות זכורות לי כדי נוראיות.

ממליצה עליו מאד אבל הוא מקבל בירושלים, בלאומית

ד"ר יהונתן שוסהיים (הבן)

אם הראשון אז-

אפשר מלכת הממתקים או הפרחים- שמלה נפוחה כמו של כולם ולחבר ממתקים/פרחים שתכינו מחומרי יצירה בבית.

אפשר מלכת קשת בענן.

ילדה בגשם. עם מטריה שקופה שמשתלשלות ממנה טיפות.

משחק מילים או משהו מקורי שהוא פשוט לא ''מלכה כמו כולן...''?

אולי חיה כלשהי? נגיד ינשוף, עכבר, טווס

מקצוע? אחות, מגדת עתידות, מדריכת טיולים, מלצרית על סקטים (או בלי)

דמות מסרט? נגיד עוגיפלצת
 

אולי משהו כמו ''החיים שלנו תותים''

''החיים קשים''

וכד'

מניחה שזו תחפושת עם הרבה קשיות שתיה?

יש קטע בתחפושת מקורית לחלק משהו שקשור לתחפושת אז אפשר לחלק בכיתה טרופיות עם קש..

אותו והוא התחפש ךיונה במעי הדג

הבת שלי נניח חשבה להתחפש למכונת מסטיקים ולחלק מסטיקים עגולים. אז אמנם תחפושת כזו אין באליאקספרס אבל יש שם שמלות חמודות ממש בנושא ממתקים, בטח יש עוד, אמנם לרובן צריך בגד גוף מתחת אבל אולי יתאים לכן. 

יש באמאזון ובאתר הלוויין קאסטום

משניהם הזמנו תחפושות מעולות לגמח תחפושות שלנו

צריך קערה חד''פ שקופה

מחברים אליה רצועות מגומי עבה בדבק חם. ממלאים בפונפונים. סוגרים עם עיגול של לבד או בריסטול.

זה והבת שלי לא התלהבה אז כרגע ירדה מזה.

לא יודעת באמת מה היא דמיינה, אבל מסתבר, שלא את הקטע עם הקערה השקופה והפונפונים 

הייתי לבושה כזה כבד, ואיפור כבד קצת בעיניים, ועם תינוק

ואז זה רואה את הנולד

אבל

אציין שאף אחת מהכיתה לא עלתה על זה או הבינה מה זה מגדת עתידות (אני נהנתי מאוד ביום פורים כי המבוגרים שבמשפחה כן הבינו, אבל בכיתה זה היה קצת מעפן)

לוכדת חרקים

עורכת דין

כובסת של פעם

כל מיני מקצועות לא שגרתיים

אבן נייר ומספריים , קוביה הונגרית

שחמט , טאקי . סבתא סורגת

פופקורן

זה הרעיונות שעלו אצלי בבית

אם משהו מעניין אוכל לתאר לך או שתחפשי בגוגל

אבן נייר ומספריים

שחמט

ופופקורן?

נשמע מעניין

תחפושת פופקורן למשל ותראי מלא רעיונות

או באנגלית

popcorn costume diy

1. בגד שחור ועליו 3 ציורים שצריך ליצור של אבן נייר ומספריים מדביקים לבגד.

2. בגד משבצות שחור לבן (או שחור ואפשר להדביק עליו משבצות לבנות)

קשת שמדביקים עליה שחקנים מאליאקספרס/סטוק או יוצרים כובע עם שחקן אחד גדול (מלכה למשל)

3. פופקורן יש מלא סרטונים של היצירה של תחפושת כזו. בגדול זה ליצור את השקית באדום לבן, פופקורן מאקרילן שצבוע מעט בצהוב. מדביקים ואפשר להוסיף גם כובע שעליו מודבקים פופקורנים 

פררו רושה

העץ של המן (בגדים חומים, בסגנון שק יוטה, ועליהם תלויים 11 בובות)

מגילת אסתר (תחפושת של אסתר המלכה, וסביב הגוף כרוך קלף שמייצג את המגילה)

שרח בת אשר (חלוק כזה של בגדים של פעם וכינור - זה היה לילדה שמנגנת בכינור)

גוש קטיף (חולצה של גוש קטיף ואת החצאית צובעים בצבעי כחול של יום וצהוב של חול וגם מדביקים חול)

איילת השחר (קרניים של איילה שמהן מציצות קרניים של שמש. אפשר גם להתאים את הלבוש ולהוסיף איפור של איילה)

שרה אימנו (חלוק של פעם, מעל בד בצורת אוהל, על הראש קשת שאליה מחובר ענן - קרטון שעליו מודבק צמר גפן - וביד קערה עם עיסת בצק - אפשר משהו שמדמה אותה)

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך (בגדים שחורים ובמרכז עיגול צהוב של אור)

שמתחיל במשפט

אני מבינה שאת מרגישה ככה ורוצה איקס

סופו מועד מראש לכישלון

כי הוא הקדמה ל'אבל'

וסתם טרחני עבור השומע

בטח אם היא בגיל 2.5

היא אבדה את הקשב באמצע המשפט הראשון

הבעיה היחידה בהתנהלות שתארת

הוא הציפייה שלך שמשהו אחר יתרחש

ככה מתנהגים ילדים בני שנתיים (חלקם) וזה תקין לחלוטין

הפתרון הוא לצפות את זה מראש ואז זה לא מעצבן

או לפחות הרבה פחות מעצבן

כשלא מתעצבנים

מצליחים להגיב יותר נכון ויותר בסבלנות 

שיש אצלם פער בין המחשבה לביטוי.

זה יוצר לפעמים קושי רגשי. תחושתי ועוד.

תנסי לראות אם יש גם קושי בכיוון הזה, ואז לאבחן ולטפל לפי הצורך.

וכדאי לחפש מה יכול לעזור לה להרגע. אם זה חיבוק. או אולי עיסוי.

שגם אם זה מאד נפוץ

זה לא אומר שזה תקין וטוב.

הרבה ילדים (ומבוגרים..) היום תקועים במגננת אלפא

ומאד לא קל להיות הורה לילד במצב כזה

מחזקת אותך ברצון לשינוי.

אין הרבה מה לעשות מלבד להבין שככה זה ולהכיל את התסכול.

כדאי מיוזמתכם להציע לה דברים שהיא יכולה להיות עצמאית בהם. למשל לחתוך מלפפון, לקלף גזר, לקפוץ על מזרון. לתת לה זמן לעכל את החלופה.

אפשר למלל לה "רצית א ואמא אמרה שאי אפשר. את מתוסכלת". להציע חיבוק, להציע מרחב ולתת לה להרגע ולקבל את השינוי בין הרצוי למציאות. לא להבהל ולא לכעוס אלא להשאר ביציבות רגשית כדי שהיא תוכל לחזור לרוגע בהדרגה.

בהצלחה

זה שלב קשה ומדהים בו זמנית. היא לומדת כרגע איך להיות עצמאית ואת הגבולות שלה. אח"כ מגיע שלב הלמה😅

אבל אני מרגישה שיש פה משהו מעבר, קשה לי להסביר בדיוק. אבל אולי בכמ אין מה לעשות בגיל כזה.

כלומר העצה הכי טובה כרגע זה מה שאמרת - שאנחנו נשאר יציבים רגשית ולא נכעס, כי לדבר איתה על זה ולצפות ממנה יהיה רלוונטי בגיל מאוחר יותר. אבל זו גם העצה הכי קשה 😅

זה גיל ממש ממש קשוח.

לי מאוד עזר להגיד לבן שלי כשרצה משהו (למעשה עד היום)

נגיד היום רצה מאוד ברד

אני אומרת לו: אתה רוצה ברד?

הוא: כן

אני: אני מבינה שאתה רוצה ברד, איזה צבע ברד אתה אוהב?

הוא: הכי אוהב כחול וסגול

אני: זה באמת מאוד טעים, בוא נחשוב על איזה יום חגיגי מתאים שנלך לקנות ברד

וגם כשהוא מתעקש ומתעצבן, אני משתדלת להיות סבלנית ולחזור שוב ושוב על מה שאמר

"אני מבינה שאתה מאוד רוצה ללכת, לעשות, לשחק ב... זה באמת כייף"

את ה"לא" אני משתדלת להגיד רק פעם אחת

ולהבין את הרצון שלו מלאאא פעמים

אבל פשוט לא זורמת עם הרצון.

ובכנות, קל לכתוב. יש לנו מלא אתגרים איתו ואנחנו מנסים ללמוד מה הכי עובד לנו איתו. 

יש צרחות ומשתטח על הרצפה.

אני מתיישבת לידו על הרצפה ואומרת אתה ממש עצוב, אני מבינה, רצית לצאת ע-כ-ש-י-ו מהבית ועכשיו אי אפשר, רק יותר מאוחר. אתה ממש ממש כועס, נכון? רצית לצאת? כן, אני מבינה. עכשיו לא יוצאים, רק אחר כך.

שותקת קצת, נותנת לו לצרוח ולבעוט. מדברת עוד קצת, שותקת עוד קצת, עד שהוא מתרכך ואפשר כבר להרים אותו ולתת לו חיבוק, ולהציע רעיונות חילופיים לפעילות אחרת.

כמובן שזה במצב האידאלי שאני באמת פנויה לשבת על הרצפה לידו...

עם רופא בטלפון או עם אחות/רופא במוקד.

מנסיוני-

לפני כחודשיים חשדו שיש לבייבי שלי התפשלות מעי כי היתה לו צואה שחורה שנראה כמו זפת.

והוא צרח צרחות מחרידות, הסטריות ונוראיות במשך שעות ארוכות

ב"ה הילדון נרגע לאחר יממה, כל הבדיקות היו תקינות ושוחררנו.

הסבירו לי אז שצואה שחורה עלולה להצביע על דם בצואה, כי דם נהפך לשחור בצואה.

על צואה כחולה לא שמעתי, לכן המלצתי להתייעץ

מתייעצת בדחיפות.

צבע ירוק זה תקין לתינוק יונק, אבל מראה שהוא לא מקבל מספיק חלב אחורי - שומני.

צבע כחול נשמע לי מלחיץ.

לא עשה בטיטול איזה שבוע

כשברגיל היה עושה כל יום

אם את דואגת לכי איתו לבדיקה

ובזמנו כתבתי כאן בדיוק כמוך

הצטערתי שחיסנתי ולא חיכיתי

בעז"ה זה יעבור

אבל פעם הבאה כנראה אני בהחלט אשקול את העניין מחדש

כמעט שבועיים לא עשה בטיטול

והיה נראה שממש סובל מכאבי בטן

כמובן שהרופאה אמרה שאין קשר לחיסון (ברור שיש קשר)

אחרי שבועיים הסתדר

מאז יש לי טראומה קלה מהחיסון הזה.

אמרו לי שזה יכול לגרום לשלשול או לעצירות.

לגבי הצבע, אני שמתי לב שאם אני לא מחליפה מיד אלא אחרי כמה זמן זה נהיה יותר ירוק אבל מיד כשהוא עושה זה יותר צהוב (רק יונק) תנסי אולי לשים לב מה הצבע מיד אחרי שהוא מילא את הטיטול. כחול נשמע לי מוזר באמת

קשור לצינון

כשהבת שלי הייתה מצוננת הצואה הייתה ירוקה

פשוט הוספתי עוד משהו שאף פעם לא אמרו לי והופתעתי לגלות אבל זה מאוד עקבי אצל התינוק שלי, כשהצואה שוהה זמן בטיטול היא נהיית ירוקה וכשאני מחליפה לו מיד היא פחות ירוקה. ככל שעובר יותר זמן (למשל עשה בלילה והחלפתי לו בבוקר) זה נהיה עוד יותר ירוק.

אז אני חושבת שזה מידע שיכול להרגיע.

ירוק זה תקין בכל מקרה אצל תינוקות יונקים ומניחה שיש לזה הרבה סיבות