בבוקר.

יש לי ילדה בת שנה וארבע, בעלי מוציא אותה בבוקר, בדרך כלל היא לא ערה כשאני יוצאת.

מכינה לה בגדים מהלילה ליד המיטה, מסודר הכל כולל הנעליים, הגרביים, טיטול וכל מה שצריך. בלעי מלביש אותה בדיוק ממה שהכנתי על השידה, ככה לא מסתבך (אם צריך אפילו מקפלת שרוול/מכנס/גרב וכו').

כאמור הכל מהלילה.

אוכל, היא לא צריכה כי מקבלת במעון, בעלי מעיר אותה (פותח תריס, שר לה, היא מתעוררת לאט לאט ובחיוך ), נוטלים ידיים שוטפים פנים, אם היא רוצה ויש זמן משחקת קצת. אם לא בעלי מלביש אותה, לעגלה, משהו לנשנש ביד ויוצאים למעון.

כל זה יכול לקחת בין 10-20 דקות, תלוי כמה היא רוצה לשחק. 

טיפים להתארגנות טובה בבוקר:

1. הכלל הכי טוב והכי עוזר- להכין מה שאפשר מראש, בערב קודם.

אצלנו זה כולל: אוכל למחר (כן גם סנדביץ יכול להחזיק מצויין מהערב במקרר, עוטפים אותו בנייר כסף או בניילון נצמד ומקסימום אן רוצים ויש זמן מוסיפים לו חביתה טריה בבוקר).

לחתוך פירות וירקות ולחלק בשקיות לכולם, מי שאוהב ורוצה.

כנ"ל נשנושים אחרים, כל אחד לפי העניין, מכינים מראש בשקיות לכל אחד.

בקבוקי שתיה, אותו כנ"ל. מראש...

2. בגדים - להכין מהערב, ככה לא נזכרים שיש חולצה לאו מכנס לגהץ וכו'. מכינים הכל מסודר לכל אחד (אני אפילו שמה לבעלי ליד החולצה והמכנס גם זוג גרביים ואת הנעליים).

הכין לכל ילד בנפרד בערמה, אחת שתיים מתלבשים ככה בבוקר. (כולל הנעליים! חוסך חיפוש מיותר בבוקר אחרי נעל אבודה )

3. שעון מעורר אני תמיד שמה 10 דקות יותר מוקדם ממה שצריך, כיף להימרח כמה דקות במיטה ולא ישר לקפוץ למרוץ...

4. לשים שעון מעורר מספיק זמן מראש, לא להתקמצן, לזכור שעוד חמש דקות שינה לא יתנו לך כלום למשך היום, ולהתארגנות בבוקר הם דווקא יתנו הרבה!

5. אם הילדים שותים שתיה חמה, אחרי שהם התלבשו (או לפני, תלוי איך את אוהבת), לרכז אותם ביחד לחמש דקות של שתיה ביחד, זה כיף ומגבש ונותן הרבה חיוכים וצחוקים לבוקר.

6. אם הם לא מתעוררים לבד, להעיר אותם מספיק זמן מראש ובנחת...

בהצלחה!

(אני מגיעה מבית ברוך ילדים, אמא שלי סופר מאורגנת ואני הכי מכולם ירשתי את התכונה הזאת ממנה, ככה נהגנו וככה אני  נוהגת גם בבית הפרטי שלי, כמובן בהתאם לכמות האנשים )

סתם סתם.. אבל אני יודעת שזה נדיר.. היא קמה מאוחר! למעשה רוב הימים צריך להעיר אותה (באזור 7 וחצי או שמונה בבוקר, תלוי בבעלי ובסדר בוקר שלו ).

אני מרוויחה מזה בענק בימי החופש, שאני יכולה להמשיך לישון עד מאוחר.

כולם כבר גדולים אצלי אז זה לא מדד

אבל לקטנה מכינה הכל, תיק עם כל הדרוש, בודקת שיש אוכל, שוטפת בקבוקים

בגדים פחות מכינה לה כי אין צורך , היא לא מתלוננת על הבחירות שלי  ותמיד יש מספיק

בגדול גם לגדולות מכינים סנדויצים בלילה

לדעתי מי שהכי בעייתי ולוקח הכי הרבה זמן בהתארגנות הבוקר זה בעלי...  נואשתי מלשנות אותו , והוא פשוט לא בתוך המשוואה. מה שהמטלות שלו הוא מכין בלילה וזהו. בבוקר לוקח לו כפול זמן מכולנו 

זה היה מוכן מהערב. הייתי באה מהעבודה, מעבירה לבקבוקים שלה שמהם שתתה, רוחצת את הבקבוקים של המשאבה וכל החלקים ומניחה לייבוש. ובערב מארגנת לי אותם בתיק ליום למחרת.

בעלי היה רק צריך לזכור לקחת אותם מהמקרר.

ולגבי בעלך, תראי את נשואה אמנם טיפה, ממש קצת, יותר שנים ממני אבל אם עוד לא התייאשת... בעלי מגיע מבית הפוך ממאורגן. אבל בדיוק הפוך. בתחילה לא לחצתי עליו בקטע הזה. פשוט עשיתי דברים והוא נכנס לזה מעצמו. הכנתי לו את הבגדים, את האוכל, הכל. אפילו השעון מעורר שלו היה עלי. לאט לאט ועם הזמן והתלות שלי בו (בגלל ההריונות וכו') הוא נכנס לזה מעצמו.

היום הוא חלק מהארגון בערב, הוא מכין את האוכל לדוגמא.

המשפחה שלו צוחקים עליו שהוא נהיה יותר מאורגן ממני (בבקרים הלוואי בשאר הדברים שצריכים ארגון.. אבל שם זה קל לו כי הוא נכנס לדפוס קבוע).

בהצלחה!

כמו שאמרתי הוא מארגן כל מה שהוא צריך בלילה, כולל אוכל לילדות שזה תפקיד שלו תמיד

פשוט בבוקר הקטע של לקום מהמיטה ולהתלבש לוקח לו שעוווות, לאלוקים פתרונים, כנראה ענין של אופי 

ובגלל שאני נשואה טיפ טיפה יותר ממך  למדתי להרפות ולדעת שהבוקר שלו לא פרודוקטיבי עבורי, וכל מה שאני צריכה ממנו צריך לקרות בלילה

הוא צריך להיות בבית אחרי תפילה כשאני יוצאת לעבודה...

אולי תחליטי שאת י וצאת לעבודה בשש וחצי בבוקר?

הוא יהיה מוכן בזמן

זה פשוט לוקח לו המון המון זמן

הוא יודע מתי הוא צריך להיות מוכן, והוא מוכן אז

אבל בזמן שהוא קם מהמיטה ושוטף פנים אני התקלחתי התלבשתי והתאפרתי

הבנת?

בהתחלה הייתי משתגעת מזה

היום אני מקבלת שזה הקצב שלו וזהו, אי אפשר לבקש ממנו תחזיק רגע פה, תביא רגע משם, כי אין לו רגעים פנויים כאלו והוא לא יודע לפצות בזריזות יתר על עיכוב כלשהו

בקיצור זה בסדר גמור, זה הוא  

חשבתי שבעלי הזוי בקטע הזה

אם יש פה עוד בנות עם בעלים שמתארגנים כל בוקר בזמן שלוקח לבחורה להתארגן לדייט ממש מושקע, קדימה, תכתבו

לגבי הבעל

בדיוק מה שניסיתי לומר..

לגבי העצה לאוכל, הרסת אותי, זה עצה? זה עצה לסופרוומן

העצה שלי זה להכין סנדויץ מלחם קנוי בלילה, להכין בצק לבד לאוכל לילדים למעון... וואי וואי. שאפו לך!

היתה לי אחת כזו

ברגע שהגיעה לבי"ס והיה לה חשוב להגיע בזמן לכתה (כתה ג כזה פתאום היא קלטה שזה חשוב ) פתאום ווש -ווש-ווש מוכנה בצ'יק

ועכשיו בתיכון בכלל היא מאורגנת יותר מכולנו יחד ויוצאת ראשונה מהבית (התיכון רחוק)

אז יש תקווה!

תמשיכו לחנך

אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר

זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.

יש עם איזופיקס ויש בלי.

קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים

ויש להם דברים שאין במקומות אחרים

(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)

אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.

בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.

ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס

ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר

ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן

וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅

ומה שיותר כלכלי והגיוני בוסטר גב, זה הרבה יותר נוח לילד מסתם בוסטר אז זה שיקול, וכמובן זה גם יותר בטיחותי אז זה עדיף מבוסטר רגיל. 

עם רופא בטלפון או עם אחות/רופא במוקד.

מנסיוני-

לפני כחודשיים חשדו שיש לבייבי שלי התפשלות מעי כי היתה לו צואה שחורה שנראה כמו זפת.

והוא צרח צרחות מחרידות, הסטריות ונוראיות במשך שעות ארוכות

ב"ה הילדון נרגע לאחר יממה, כל הבדיקות היו תקינות ושוחררנו.

הסבירו לי אז שצואה שחורה עלולה להצביע על דם בצואה, כי דם נהפך לשחור בצואה.

על צואה כחולה לא שמעתי, לכן המלצתי להתייעץ

מתייעצת בדחיפות.

צבע ירוק זה תקין לתינוק יונק, אבל מראה שהוא לא מקבל מספיק חלב אחורי - שומני.

צבע כחול נשמע לי מלחיץ.

לא עשה בטיטול איזה שבוע

כשברגיל היה עושה כל יום

אם את דואגת לכי איתו לבדיקה

ובזמנו כתבתי כאן בדיוק כמוך

הצטערתי שחיסנתי ולא חיכיתי

בעז"ה זה יעבור

אבל פעם הבאה כנראה אני בהחלט אשקול את העניין מחדש

כמעט שבועיים לא עשה בטיטול

והיה נראה שממש סובל מכאבי בטן

כמובן שהרופאה אמרה שאין קשר לחיסון (ברור שיש קשר)

אחרי שבועיים הסתדר

מאז יש לי טראומה קלה מהחיסון הזה.

אמרו לי שזה יכול לגרום לשלשול או לעצירות.

לגבי הצבע, אני שמתי לב שאם אני לא מחליפה מיד אלא אחרי כמה זמן זה נהיה יותר ירוק אבל מיד כשהוא עושה זה יותר צהוב (רק יונק) תנסי אולי לשים לב מה הצבע מיד אחרי שהוא מילא את הטיטול. כחול נשמע לי מוזר באמת

קשור לצינון

כשהבת שלי הייתה מצוננת הצואה הייתה ירוקה

פשוט הוספתי עוד משהו שאף פעם לא אמרו לי והופתעתי לגלות אבל זה מאוד עקבי אצל התינוק שלי, כשהצואה שוהה זמן בטיטול היא נהיית ירוקה וכשאני מחליפה לו מיד היא פחות ירוקה. ככל שעובר יותר זמן (למשל עשה בלילה והחלפתי לו בבוקר) זה נהיה עוד יותר ירוק.

אז אני חושבת שזה מידע שיכול להרגיע.

ירוק זה תקין בכל מקרה אצל תינוקות יונקים ומניחה שיש לזה הרבה סיבות

ממליצה בחום ממש!

בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת

אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט

וההוצאה לא כזה כואבת

מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי

איך קראו להתקן ?

כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...

לא זוכרת משהו היסטרי

כאבי מחזור כאלו,

לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה

למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.

כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה

כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי

אחרי לידה זה כאבים נוראיים

אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,

הרגשה שיש משהו ברחם מציק

ותוך כמה ימי זה הסתדר.

לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....

קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה

אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.

אם הראשון אז-

אפשר מלכת הממתקים או הפרחים- שמלה נפוחה כמו של כולם ולחבר ממתקים/פרחים שתכינו מחומרי יצירה בבית.

אפשר מלכת קשת בענן.

ילדה בגשם. עם מטריה שקופה שמשתלשלות ממנה טיפות.

משחק מילים או משהו מקורי שהוא פשוט לא ''מלכה כמו כולן...''?

אולי חיה כלשהי? נגיד ינשוף, עכבר, טווס

מקצוע? אחות, מגדת עתידות, מדריכת טיולים, מלצרית על סקטים (או בלי)

דמות מסרט? נגיד עוגיפלצת
 

אולי משהו כמו ''החיים שלנו תותים''

''החיים קשים''

וכד'

מניחה שזו תחפושת עם הרבה קשיות שתיה?

יש קטע בתחפושת מקורית לחלק משהו שקשור לתחפושת אז אפשר לחלק בכיתה טרופיות עם קש..

אותו והוא התחפש ךיונה במעי הדג

הבת שלי נניח חשבה להתחפש למכונת מסטיקים ולחלק מסטיקים עגולים. אז אמנם תחפושת כזו אין באליאקספרס אבל יש שם שמלות חמודות ממש בנושא ממתקים, בטח יש עוד, אמנם לרובן צריך בגד גוף מתחת אבל אולי יתאים לכן. 

יש באמאזון ובאתר הלוויין קאסטום

משניהם הזמנו תחפושות מעולות לגמח תחפושות שלנו

צריך קערה חד''פ שקופה

מחברים אליה רצועות מגומי עבה בדבק חם. ממלאים בפונפונים. סוגרים עם עיגול של לבד או בריסטול.

זה והבת שלי לא התלהבה אז כרגע ירדה מזה.

לא יודעת באמת מה היא דמיינה, אבל מסתבר, שלא את הקטע עם הקערה השקופה והפונפונים 

הייתי לבושה כזה כבד, ואיפור כבד קצת בעיניים, ועם תינוק

ואז זה רואה את הנולד

אבל

אציין שאף אחת מהכיתה לא עלתה על זה או הבינה מה זה מגדת עתידות (אני נהנתי מאוד ביום פורים כי המבוגרים שבמשפחה כן הבינו, אבל בכיתה זה היה קצת מעפן)

לוכדת חרקים

עורכת דין

כובסת של פעם

כל מיני מקצועות לא שגרתיים

אבן נייר ומספריים , קוביה הונגרית

שחמט , טאקי . סבתא סורגת

פופקורן

זה הרעיונות שעלו אצלי בבית

אם משהו מעניין אוכל לתאר לך או שתחפשי בגוגל

אבן נייר ומספריים

שחמט

ופופקורן?

נשמע מעניין

תחפושת פופקורן למשל ותראי מלא רעיונות

או באנגלית

popcorn costume diy

פררו רושה

העץ של המן (בגדים חומים, בסגנון שק יוטה, ועליהם תלויים 11 בובות)

מגילת אסתר (תחפושת של אסתר המלכה, וסביב הגוף כרוך קלף שמייצג את המגילה)

שרח בת אשר (חלוק כזה של בגדים של פעם וכינור - זה היה לילדה שמנגנת בכינור)

גוש קטיף (חולצה של גוש קטיף ואת החצאית צובעים בצבעי כחול של יום וצהוב של חול וגם מדביקים חול)

איילת השחר (קרניים של איילה שמהן מציצות קרניים של שמש. אפשר גם להתאים את הלבוש ולהוסיף איפור של איילה)

שרה אימנו (חלוק של פעם, מעל בד בצורת אוהל, על הראש קשת שאליה מחובר ענן - קרטון שעליו מודבק צמר גפן - וביד קערה עם עיסת בצק - אפשר משהו שמדמה אותה)

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך (בגדים שחורים ובמרכז עיגול צהוב של אור)

קחי הלוואה בשביל להשלים את הדמי לידה ועזרה בבית בתשלום עד אז.

שווה עכשיו להיכנס לזה כדי להעלות את המשכורת אחר כך, ונשמע שאת צריכה ממש להיות על הלימודים ולתעדף את זה ממש גבוה בסדר עדיפויות שלך כדי לעבור.

ממש לחשוב על מה את מוותרת, בבית או בעבודה כדי שיהיה לך זמן ופניות נפשית ללמוד.

אבל עפ המון עזרה וכמובן לא עבדתי תוך כדי

מה שאת מתכננת נשמע לי לא סביר שיעבוד..  צריך לחשוב מאיפה אפשר להוריד באופן זמני

ילדתי פעם אחת במהלך התואר

ועכשיו בהריון שני עדיין באמצע התואר

קשוח מאוד מאוד

אני לא עובדת במקביל, לא רואה איך אפשר לעשות את זה

מצד שני אני עושה 6-7 קורסים בסמסטר ואת צריכה רק אחד

את צריכה להבין שזה תקופה קשה מאוד ולהרפות ממטלות בית, לקחת עזרה בתשלום ובעלך יצטרך לקחת יותר אחריות

וללמוד בערבים כשכולם ישנים

@הילושש נשמע עמוס ממש ממש, זה נשמע באמת שאי אפשר ממש לעבוד יחד עם הקורס הזה. את עובדת בעקרון משרה מלאה? כי לצערי זה לא נראה אפשרי לשלב יחד עם הקורס 😬

זה נשמע באמת קורס כבד מאוד

אני נרשמתי למשהו הרבה פחות קשוח ודחיתי את הקורס למועד לא ידוע זה פשוט היה בלתי אפשרי מבחינתי גם עם עבודה וילדים 

עשיתי את זה, אבל לא עבדתי תוך כדי.

אני חושבת, שאי אפשר הכל.

את מתארת שאת בעצם גם סטודנטית, גם אמא וגם עובדת במשרה מלאה (וגם הריון, שמוסיף אתגר)

לפי דעתי, זה לנסות לרקוד על כל החתונות, ועלול לגרום המון תסכול.

אני ראיתי שאצלי מה שהכי עזר לעבור תקופות עומס, זה סדרי עדיפויות.

התחושה של לנסות להשיג הכל ולצאת בלי כלום, היא מתסכלת מאוד.

אז הייתי משתדלת להגדיר סדרי עדיפויות.

אם החלטת שהקורס הזה חשוב, הוא צריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלך.

זה אומר שאת מנסה "לנקות" מסביב את כל הטכני. זה אומר גם להוריד סטנדרטים, ואם יש יכולת, לשלם למישהו חיצוני שיעשה את הבסיס.

לגבי הילדים - אולי זה לא העולם שלי ואני לא מבינה, אבל בעיניי יש הרבה הקלה כששני ההורים עובדים ביום, ואז בערב נמצאים יחד. להיות לבד עם הילדים רוב השבוע, זה מאתגר ובאמת מעייף.

השאלה אם העבודה של בעלך יכולה להיות גם בבקרים?

האם זמן הלימוד יכול לעבור לזמנים אחרים שהילדים הולכים לישון?

(את לא צריכה לענות לי כמובן, זה נקודות למחשבה שלכם)

נסי לחשוב מה תקע אותך בפעמים קודמות, מה היה מה שמנע ממך להצליח, ואז לנסות לחשוב איך הפעם זה לא מהווה מכשול, איך את מתגברת על זה.

נשמע קצת בלתי אפשרי

באיזה קורס לומדים כל כך הרבה שעות?

בקשר לכביסה ולמשחקים, נשמע שיש שם יותר מדי משניהם, תנסו לשבת שניכם איזה שעה מרוכזת למיין ולהרים/לתרום כל מה שלא בשימוש. כשיש הרבה נהיה בלאגן מהר יותר .

בעד לתת כוח, כשזה ריאלי.

אבל את מתארת משהו שאת מנסה לעשות כבר הרבה זמן ולא מצליחה

ולכן העידוד כאן מבחינתי זה לחשוב מה הפעם את עושה שונה כדי להצליח, ואם נעודד אותך פשוט ללכת על זה בלי לחשוב, זה יהיה נחמד עכשיו, אבל מתסכל אחר כך.

וללכת איתו עד הסוף. כי לנסות בנוסף לעומס המטורף שיש לך כבר עכשיו להוסיף משהו כ"כ משמעותי לא נראה לי מוצלח.

אם את על הקורס הזה: להפחית עבודה למינימום, להפחית מטלות בית, להפחית נסיעות. כבר מעכשיו, וכשיתקרב המבחן אז עוד יותר.

אם את על העומס של החיים: לדחות את הקורס לזמן אחר. לחשוב מה הזמן שיהיה לך הכי ריאלי. אולי כ4-5 חודשים אחרי הלידה? ואז נניח להאריך חל"ד עד לתאריך של המבחן ובחודש חודשיים האחרונים גם לשלוח את התינוק למסגרת.

בקיצור, לחשוב הכי תכל'ס איך יהיו לך הסיכויים הכי גדולים לעבור את זה.

אני עברתי תואר עמוס עם הריונות ולידות, אבל תוך כדי התואר לא עבדתי בכלל. 

אין לי אפשרות לא לעבוד. באמת. 

אין לי אפשרות כלכלית לקחת מנקה/עוזרת. 

האפשרות היחידה זה להוריד את הרגל מהגז בכל ענייני הבית אבל פשוט מרחמת על הילדים.. 

לדחות את הקורס.. אפשרות, אבל מה, יותר קל לעשות את זה עם 3 קטנים? עדיף 2 קטנים, לא?! 

היה נוראי, הרגשתי בהישרדות יום יומית. כל תקופה נשברתי ולמרות זאת המשכתי. היום אני כבר 3.5 שנים אחרי ועדיין סובלת מהשלכות של התקופה ההיא.

סליחה שלא מעודדת.

סיימתי תואר ראשון כשהבן שלי היה בן שנתיים וחצי. ילדתי בתחילת סמסטר ב' של שנה א'.

תמיד עבדתי במקביל, באיזור ה60% משרה. לפני שהוא נולד אפילו עבדתי יותר - הייתי עושה משמרות בשעות שלא למדתי. נגיד בימים שלמדתי בבוקר - עבדתי ערב עד הלילה. ביומיים שלא היו לימודים עבדתי משמרת בוקר, וכמובן שישי או מוצש.

אחרי הלידה עבדתי רק בוקר, 3-4 ימים בשבוע. בהמשך עברתי למשרת סטודנט במשרד ממשלתי שזה בדיוק 60% משרה(120 שעות בחודש), אבל היה לי תוספת מעונות ופרמיה למשרד שלנו שזה יצא עוד כמה מאות שקלים בחודש.

בגדול מה שהנחה אותי זה -

לתעדף מה עיקר מה תפל, מה דחוף עכשיו ומה יכול לחכות, במה אני משקיעה ובמה עושה את המינימום או לא עושה.

1. ציונים - מבחינתי שאפתי לעובר, לא היה לי צורך ביותר. בסוף סיימתי עם ממוצע מעל 80 ובחיים התעסוקתיים ידעתי שאף אחד לא מסתכל ויודע בכמה ציון ממוצע סיימתי את התואר לכן לא ראיתי עניין להתאמץ. מחריגה תחומים מסויימים שכן יש ערך בציון ממוצע בתואר - תבררי איך מקובל בתחום שלך.

מאמינה שאם הייתי רווקה ולא עובדת, או רק נשואה ולא עובדת הייתי יכולה להוציא מעל 95 מבחינת היכולות שלי..

2. עבודות הבית וטיפול בילד - להתחלק עם הבעל.

נשמע שבגלל שהוא לא בבית בצהרים ובערב הכל נופל עלייך עם הילדים. יש אפשרות שהוא יהיה יותר נוכח בצהרים ובערב? גם במחיר של עזיבה חלקית/מלאה של הכולל לתקופה זמנית..

בסוף זה גם חשוב שלילדים יהיה קשר עם אבא, וגם בשבילך לזוגיות..

3. להחזיק בראש שזה זמני, ולעשות ספירה לאחור מתי זה נגמר.

במיוחד אצלך שמדובר בכמה חודשים בודדים ולא בכמה שנים..

מבינה שאצלך זה במקביל להריון אז ספירה ביחד.

4. למקסם זמנים וסדר יום מאורגן - להחליט איך את מחלקת את הזמן בין הלימודים, לעבודה, לבית, לבעל ולילדים, ולתמרן בתוך זה.

בשעתיים של הלימודים - להיות רק בלימודים. פלאפון בצד, לא חושבת על הילדים ועל כלום.

בשעתיים של הילדים - נטו להיות איתם. לשחק, לטפל, וכל מה שצריך.

5. לפנק את עצמך מידי פעם. מגיע לך.

לצאת עם חברות/משפחה, לראות עולם שהוא מעבר ללופ של עבודה-לימודים-בית-ילדים.

זה מכניס קצת אנרגיות וכוחות.

בהצלחה

מציעה שיטה שאני השתמשתי בה -

תבדקי כמה שאלות יש לך במבחן, וכמה בערך מכל נושא.

תבדקי מה ציון עובר שאת צריכה בשביל לעבור את המבחן הזה, ואז תוכלי להתמקד בללמוד טוב טוב כמה נושאים עיקריים שיספיקו בשביל לעבור, במקום ללמוד את כל הנושאים אבל לא לעומק ולא בצורה שבאמת תהיי בטוחה שאת מצליחה ועוברת.

ככה לפחות אני עשיתי.. למדתי שלושת רבעי מהנושאים בדכ. 

קודם כל לנשום... לנשום לנשום!

זה מלחיץ זה מציף וככה אץ לא מצליחה בכלל לחשוב על כלום. 

תנשמי תרגעי ומחר תחשבי מה לעשות זה יהיה יותר יעיל. 

ב. תתייעצי עם כאלה שעשו את זה ספציפית כמה באמת איך למדו? כמה זה דורש וכמה זה קשה? ואם מספיק לך לעבור, גם מה צריך רק כדי לעבור ולא לקבל 100.

ג. האם זה עושה לך טוב? למה את באמת רוצה את זה? זה שאלות חשובות. כי הם המניע. כשיש מה אפשר כל איך...

ד. בגדול זה להוריד עומס שאפשר במקומות אחרים. הרבה להתפלל על זה, ולא לשאוף לעשות את מה שאת יכולה בלי האמהות כי היא מאד שואבת ואי אפשר להיות 100 אחוז בהכול. תחשבי שש80 אחוז פה ו80 אחוז פה זה כבר 160  אחוז...

ה. ניהול זמן. לחשוב מראש מתי את לומדת מה ולהשתדל לעמוד בזמנים שהספקת. לעזוב טלפון בזמן כזה הופך את הלמידה להרבה יותר יעילה. אם אפשר להביא אלייך חברה יכול גם לעזור. לתכנן לא רק את הלמידה אלא בכללי יותר את הלוז. כי זה משפיע אחד על השני. כמה שאפשר להכין אוכל במרוכז להרבה זמן, או לתכנן אוכל שבוע מראש. להביא יותר ביביסיטר לילדים. ולראות מה נותן לך כח.

ו. כשאין כח ללמוד- רק להתחיל נגיד 10 דק עם טיימר. אחרי זה תראי שהלימוד כבר יזרום וימשיך מעצמו... 

זה מה שעולה לי בשלוף.

הרבה בהצלחה!!

בד"כ לקורסים האלו יש נטיה להיות בגישת מרתון.

לדחוס הרבה חומר בזמן קצר ולצפות מהתלמידים להתיישר לפי הקו הזה.

ואז התלמידים רואים שתי אפשרויות:

1. קורס כסח

2. לדחות את מועד הקורס ואז שוב קורס כסח.

אבל יש אפשרות שלישית והיא תלויה בעיקר בך.

את יכולה להחליט שהדרך של מרתון לימודי זה לא בשבילך,

ולבנות תוכנית אישית שמבוססת על הקורס, אבל המטרה שלה להספיק רק 60-70% מהחומר.

זה עדיין המון, אבל זה לא במטרה לעבור במועד הקרוב,

אלא המטרה שלה היא להיות מסוגלת לעבור במועד הבא.

יש לי חברה שחזרה ללימודים בדיוק מהסוג הזה אחרי 10 שנים וזה בדיוק מה שאמרתי לה לעשות.

בד"כ בקורסים כאלו יש שיעורים מוקלטים שמקבלים ואפשר לחזור על החומר שוב.

במקרה שלה, היא למדה את הקורס הראשון, השתפרה מאוד, הספיקה כמות חומר יפה, לא השתעבדה על זה, ולא לקחה חופש 3 שבועות.

כן עשתה מה שביכולתה.

ככל הנראה לא עברה את המבחן (זה תואם לתוכנית האישית)

אבל חוץ מההספק הלימודי, גם מיומנויות הלמידה השתפרו. היא יותר מבינה מה עבד לה טוב ומה לא מבחינת החלוקה, היא למדה איך ללמוד, הערפל הזה של לחזור ללימודים שהיא נכשלה בהם שוב ושוב אחרי 10 שנים, זה כבר מאחוריה.

לבינתיים עוד לפני שיש ציונים והקורס הבא נפתח, יש זמן לתחזק את החומר, לעשות דברים שהיא רצתה ולא הגיעה אליהם. להמשיך בחומר דברים שהיא דילגה עליהם, להשתפשף בתרגול איך עונים על השאלות, ולבוא לקורס הבא יותר מוכנה-

גם בהיקף הידע ועוד יותר חשוב, במיומנות הפתרון.

בגישה כזו של ללמוד את כל החומר על פני זמן של שני קורסים+ בין לבין לתחזק+ מבחן אמצע (המבחן האמיתי של הקורס הראשון למעשה שמדמה מבחן אמיתי מבחן עומס מנטלי)

הסיכוי שלה לעבור את המבחן השני לדעתי גבוה.

מה שבטוח, שבתוכנית הזו היא הרבה יותר קרובה למעבר מאשר מה שהיה בכל השנים האחרונות.

אני מבינה שאצלך זה 3 קורסים אז אם מכפילים כל אחד מהם זה 6 קורסים. זה באמת הרבה וכדאי לפרוס.

אבל כדי להזיז הר צריך להתחיל ממשהו, וכל אבן שהזזת מקרבת אותך להשגת היעד הסופי.

צריך בגרות והתמדה כדי להצליח לשלב עם חיי משפחה מלאים ובקרוב יהיו 3 קטנטנים ואין ספק שזה מאתגר ממש. אבל זה אפשרי, תלוי בך כמה רצינית תהיי לפי התוכנית שלך ללמוד מהקלטות וסיכומים בלי מסגרת זמנים מחייבת.

לגבי העניין הכלכלי, את בלופ. המצב הכלכלי לא מאפשר לך את התנאים ללימודים, ובלי התנאים את לא תעברי את המבחנים מה שמונע ממך להתקדם כלכלית בחיים.

הפתרון ללופ הזה הוא שתי אפשרויות:

1. להקפיד לחסוך מעט כסף כל פעם עד שיצטבר הסכום הדרוש לצורך מימוש התוכנית (עלות קורסים+ אובדן הכנסה+ מיקור חוץ למשימות בבית כמו ניקיון, אוכל מוכן ובייביסטר)

2. לקחת הלוואה תוך חישוב של כמות הכסף שצריך עכשיו, מתי תוכלו להתחיל להחזיר אותה, וריביות סבירות.

את ההלוואה אפשר להחזיר מתוך עליית השכר שתגיע בעקבות סיום הלימודים.

לשתי האפשרויות יש סיכונים ויש יתרונות וחסרונות. אפשר לשלב בין האפשרויות.

אבל לפחות יש להם היתכנות לצאת מהלופ שאת נמצאת בו כבר כמה שנים.

לשלם על קורס ולא לשלם על מה שיאפשר לך ללמוד זו השקעה לבטלה.

התשלום על הקורס לא יגרום לך לדעת את החומר. את צריכה לתכנן את עצמך נכון שיהיה לך הזמן ללמוד

גם אם זה דורש ויתורים מסביב.

מניסיון שלי למרצים יש נטיה לא לדעת כמה זמן באמת לוקח לתלמידים ללמוד, לפעמים כלפי מעלה לפעמים כלפי מטה (בדיוק עכשיו מרצה אמר לנו להתחיל לחרוש למבחן שיהיה עוד שבועיים, כשלדעתי אחרי שעברתי על החומר ומה צריך ללמוד לא יקח לבן אדם ממוצע יותר משלושה ימים ). זה נשמע שהוא ממש ממש מגזים בהערכה שלו של החומר, אני ממש ממליצה לברר עם תלמידים שעברו את הקורס מה זה באמת דרש מהם

ויש לי חמישה ילדים ועבודה עד 16:00

לא קל אבל אפשרי!!!

הכנסתי לראש שהברירה היחידה שיש זה להצליח

וזה לטובתי ולהתקדמות שלי.

ביום של שיעור אני מגיעה מהעבודה ומיד מתחברת לשיעור(לומדת בזום)

כל שיעור הוא 4 שעות אז עושה הפסקות ומנשנשת בין לבין אבל מסיימת את השיעור באותו היום ולא דוחה כי אחרת זה נמרח....

גם שיעורי בית- אני ננעלת בחדר ועושה

אל תוותרי לעצמך, הסיפוק של אחרי שווה את זה

בהצלחהההה🥰

הוא הולך למורה מתקנת? או שהיא נותנת לך כלים לעבוד בבית?

הייתם באיבחון כלשהו? קלינאית תקשורת? קשב? איבחון דידקטי?

מומלץ להתחיל לבדוק בכיוון. בד"כ הכתובת זה יועץ בית הספר.

שווה לגשת לוועדה לקבל סל או שילוב בבית הספר.

זה קשה, מאתגר ולפעמים גם מאייש😔 אבל יש דרכים להתמודד עם זה, וכל הכבוד לך שאת על זה!!

הרבה ילדים חולמים. להרבה יש פערים. הרבה ילדים מתקשים. עד כאן זה לא סוף העולם.

אם הוא מפריע בכיתה בגלל שקשה לו - זה משהו אחד.

אם הוא לא מפריע, הכל בסדר, הפערים היו שם גם לפני, פשוט עכשיו אתם מודעים להם ובדרך לגשר עליהם. זה יקח זמן והוא יהיה בקצב של כולם.

השאלה אם מבחינה התנהגותית וחברתית המקום הזה מתאים לו וכמה הצוות אכפתי.

בעיניי אלה הדברים שצריכים להיות המכריעים בנוגע למקום החדש.

אם היה לו טוב במקום הקודם וקיבלו אותו למה העברתם בעצם?

יש היום הרבה אנשי חינוך שאין להם כח להתעסק ומנסים להלחיץ הורים ולגרום להם לעזוב רק כדי שיהיה להם שקט תעשייתי. אל תבהלי וגם ההגדרה של קצת היפר יכולה להיות כאן כדי ליצור סיבות יש מאין למה הוא לא מתאים להם. היה הרבה יותר מדאיג אותי היחס של המנהל מאשר הפער הלימודי..

לא יודעת אם רלוונטי לבדוק עוד מקומות, אבל אם כן אז כדאי לעשות את זה עכשיו, ולא אחרי שכבר יתחיל להתאקלם

עשינו לו פסיכודידקטי (ומוקסו) הוא יצא גבולי בקשב וריכוז. אבל ברמה הלימודית הוא ממש נמוך. כנראה יש לו איזשהו לקות למידה אבל המאבחנת לא הסבירה לי , ככה אני מרגישה. עובדת איתו מלא והוא עדיין מתבלבל או שוכח . ילדים גדולים שלמדתי איתם בבית קלטו הרבה יותר ממהר ממנו. רואה שזה לא משהו הגיוני.

המורה בכיתה א אמר שהוא לא רואה שהוא צריך עזרה של כדורים.

הוא ילד טוב שלא היה רגע בשיעורים. מקשיב למורה בכיתה א וב' כל הזמן המורה היה אומר שהוא ילד מושלם ומחמיא עליו ראיתי שהוא אהב אותו מאוד.

הסיבה שהעברנו כי לא ראיתי שמקדמים אותו שם מבחינה לימודית בכלל והבנתי שבביהס החדש שעבר אליו כן יש סל של שעות שיכולים לעזור לו.

יכול להיות שעכשיו בכיתה הוא הפריע כי לא מבין את החומר? לא יודעת עדיין .

לא אכפת לי לנסות לתת לו ריטלין ודומיו אבל צריך הפניה לזה ועוד פרוצדורה.  יש דרך להשיג מרשם בקלות כדי לראות אם זה יעזור לו? 

חשוב שתהיה לכם דמות מקצועית שתוכלו להתייעץ איתה, וממה שאת כותבת, למרות שניסיתם, עוד לא מצאתם דמות כזו וזה באמת ממש מתסכל😕

הסיבה שבגללה חשוב מישהו מקצועי, זה כדי שתוכלו לקבל הכוונה נכונה מה נכון ובאיזה סדר, ולא לנסות "לירות" לכל הכיוונים.

בקשיי למידה, יש משמעות גם לחוויה של הילד, לתחושת הביטחון שלו (שכנראה מתערערת) ולדרך שבה מקבלים את הקושי שלו ומבינים אותו ואת ההתנהגויות שלו.

לכן הייתי מתמקדת בזה,

אם עשיתם אבחון ואת מרגישה שלא קיבלת הסבר מספק, הייתי פונה שוב למאבחנת. רושמת על דף שאלות כדי לא לשכוח, ואפילו לכתוב לעצמך את התשובות שהיא נתנה.

בדרך כלל מי שאחראי על זה בבית הספר זה היועצ/ת. יש לכם קשר איתו/ה? זה חשוב.

גם עבורכם, חשוב להבין שיש דבר כזה קושי לימודי שמקשה ממש על הקריאה. את כותבת על ההשוואה לילדים אחרים. וזה בדיוק הקושי, שגם אחרי הרבה חזרות הוא לא בהכרח יודע. בניגוד לילדים בלי קושי, שאחרי כמה חזרות, מצליחים. הוא כנראה צריך משהו אחר (כמו שאתם כבר מנסים).

ועכשיו לפן הרגשי, תחשבי על התסכול שלך, ואז תחשבי איך הוא מרגיש. אני לא יודעת לכוון מבחינה מקצועית מה השלב הבא הנכון, אבל כאמא, הייתי מנסה לחשוב על דרכים נוספות לחזק אותו (כמו פיתוח תחביבים, להתעסק בדברים שהם לא רק לימודים וכו')

ובערך פעם בחודש גולש בים עם מדריך

כרגע נראה שמצאנו שיטה עם מורה מתקנת בשם יעל חדד . נשמע שהיא ממש מקצועית

כן התסכול גם שלו גדול אני רואה את זה

הייתי מנסה להבין כמה הם באמת רוצים לעזור לו, ואז אולי אפילו מחזירה למקום הקודם ודואגת לקדם לימודית בעצמי. בעיניי ביטחון עצמי ותחושה שאתה אהוב במסגרת שווה הרבה יותר מקידום לימודי

אני יכולה להמליץ לא מניסיון אלא מדברים שלה שאני קוראת על אורה פולק. נשמעת גם רצינית בתחום וגם עם לב גדול...

צריך לעבור וועדת שילוב, וגם אז זה תקף רק לשנה הבאה.

אם הם הגיעו לביה''ס השנה, ולא עברו שום וועדה, הוא באמת לא יקבל שעות כי הוא לא זכאי לכך.

לק"י

אז תנו לזה צ'אנס.

ואולי כדאי לדבר עם היועצת ולשמוע מה היא מציעה, איך לקדם אותו. מניחה שהיא תדע לראות בסיכום של האבחון אם יש שם אבחנה/ המלצות.

בהצלחה!!

אני קוראת את השרשור ופשוט מודהמת שכמה שאת אמא אלופה ולביאה!!

באמת וואו!!!

אני חושבת שהצעד הראשון שלך הוא עבודה עם עצמך:

הילדים שלנו הם יוצאי חלצינו, אבל הם לא המראה שלנו.

אם יש לילד שלנו בעיה - זה לא אומר שום דבר עלינו. ה' נתן לו את הבעיה, והתפקיד שלנו הוא רק לעזור לא ככל יכולתנו - וזהו. מה שיצליח - תודה לה', מה שלא - גם כן תודה לה'. ואנחנו לא אשמים אם לא יצליח.

הצעד השני לדעתי הוא לערוך לו אבחון. בקשו מבית הספר המלצות למאבחנים לקשב וריכוז ולקשיי קריאה או שתחפשו בקבוצות באזורכם.

אחרי שהוא יאובחן ותדעו על מה יושב הקושי - תדעו באיזה כיוון לעזור לו.

הצעד השלישי הוא לשתף את בית הספר ולבקש מהם שיתוף פעולה. לא יכול להיות שהם יאמרו שאין לו מקום אצלם... בית ספר נורמלי אמור להכיל גם ילדים שיש להם קצת קשיים (הרי לא מדובר פה בחינוך מיוחד - אף שגם ילדי חינוך מיוחד יכולים להשתלב לפעמים בבית ספר רגיל).

אם הם ממש לא משתפים פעולה, אז כנראה שיהיה צורך לשקול מעבר שוב לבית ספר אחר...

ובכל השלבים והצעדים האלה תמשיכי לחזק את עצמך/עצמכם - אתם הורים מצוינים ומשקיעים, לילד שלנו יש קושי שלא תלוי בנו (וגם לא בו), אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו - והשאר בידי הקב"ה...

הרבה כוחות והצלחה!❤️

ברגע שהוא ירכוש את הקריאה יוכל להצטרף למה שעושים בכיתה. אין לך מה לדאוג בקטע הזה לדעתי.
 

הבן שלי הצליח לקרוא ממש ספר רק בכיתה ג' לדעתי. והיום הוא תולעת ספרים, קורא כל היום.

זה לא כמו בחשבון שאם הוא מפסיד חיבור/חיסור ואז נוחת באמצע כפל זה בעייתי...
 

ומה זה המנהל לא רוצה אותו? לא הבנתי זה כיתה ב' לא אוניברסיטה שיש תנאי קבלה.

תגידי למנהל שהוא זכה שקיבל ילד טוב עם מידות טובות. והתפקיד שלו זה לחזק לא להוריד.

אגב ממליצה לך לבדוק על שיטת חמוטל שהינו

הילד ברמה של אמצע א',

קשה לו בשיעורים,

עבר אבחון פסיכו-דידקטי ואבחון קשב.

קשה לו בשיעורים בוודאי- כי הוא לא ברמה. ממליצה לשוחח עם המורה, ולקנות לו חוברת מותאמת לרמה שלו. ככה הוא יתקדם גם בשיעור, ויהיה עסוק ולא יפריע.

הגיוני מאוד שכרגע הוא משועמם, כי הוא פשוט לא מבין.

מרגע שמסייעים קמץ-פתח, שאר הקריאה יכולה לרוץ. זה דורש תרגול, תרגול, ותרגול. לתרגל קריאה כל יום.

בנוגע לאבחונים- קשב גבולי אז הגיוני בשלב זה לא יזדקק לטיפול תרופתי.

פסיכודידקטי- מה ההמלצות של האבחון?

צריך להיות כתוב לך בסוף...

ממליצה לך ליצור קשר עם יועצת בית הספר, ולברר מולה על תהליך של וועדת שילוב כדי שיוכל לקבל עזרה בשנה הבאה.

עד אז, כמו שכבר כתבתי, זה לתרגל קריאה.

אם יש אפשרות לקחת מורה להוראה מתקנת- מומלץ.

הרבה פעמים מנהלים מנותקים מהשטח. הם לא נמצאים פיזית בכיתה. מומלץ יותר לשוחח עם המורה שלו, שרואה אותו יום-יום.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי, יועצת ביה''ס מבינה יותר המנהל בכל תהליך השילוב והזכאות.

שאלה שכדאי להתייחס אליה-

איל הוא בחשבון? גם בפער לימודי?

אם כן, אז הבעיה מקיפה יותר מהקניית קריאה...

היו קשיי קריאה גם בגיל יותר גדול

ולא ידענו לטפל בצורה מיטבית

(גם אני הייתי מתוסכלת מאד מזה)

עד שקבלנו המלצה מעולה

לתת עזרה במקביל לכל התחומים שהוא צריך

הוא קבל

הוראה מתקנת (מקצועית) לקריאה במשך כמה שנים

מורה פרטי למקצוע שהוא מתקשה בו (גם חזרה על הנלמד וגם הכנה לשיעור שעתיד להלמד)

גם היום כשהקשיים נגמרו

הוא עדיין מקבל שיעורים פרטיים לחיזוק

לשמור שהקושי לא יהיה העיקר.
כלומר כמובן שלנסות לטפל, הוראה מתקנת, אבחונים, שיטות קריאה שונות,
אבל במקביל להשאיר מספיק זמן ואנרגיות לעשות עם הילד ולתת לילד לעשות דברים שהוא אוהב ושהוא טוב בהם. 
עוזר מאוד כדי לשמור שהילד וההורים לא יגיעו לתחושת יאוש.

מבחינת צבירת פערים, אם מצאתם שיטה ומורה שזה עובד איתה, אי"ה תשלימו את הפער בקרוב.
אם זה עדיין לא עובד מבחינת הקריאה הטכנית, חשוב לא להתקע על הקריאה הטכנית ולהקריא לו טקסטים שנלמדים בכיתה וגם ספרי קריאה ברמת הכיתה כדי לשמור על אוצר מילים וידע, תואמי גיל. 
במקביל כדאי גם לעבוד על מיומנויות של הבנת הנקרא בעזרת מורה מתקנת (או שאולי כיתה ב זה עוד קצת מוקדם).