וואוו.
זה מטלטל.
כאילו את כל העליות את רואה שכל עליה היא גם ירידה, וגם אם היא לא אז היא לא מספיק עליה. או שאין כלום. את חווה את האכזבה כחוויה גדולה וההצלחות נראות לך מנוריות, לא מספקות, משעממות. צריך לדעת להסתכל בעיני פליאה על העולם, בעין טובה על עצמנו. אני לא אומר את זה כבקורת, אלא כ"שנזכה", משהו שגם שם אותי בסירה הזו. איכשהו.
ועדיין- מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות! להבין את זה, להפנים את זה. כמה טוב השפעת בעולם, גיוואלד.
שנזכה.
האמת היא שהוא היה ממלכתי
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר