לפעמים צריך להדגיש דברים, ולשם כך מפרידים אותם מהרעיון הכללי ומהענין השלם. וחייבים מיד לאזן ולחזור להשתוקק לאחד ולאהוב. כי באמת אנחנו דבר אחד. אורגניזם אחד. גוף אחד.
ואני אוהב את עם ישראל (לפחות שואף..) אהבת נפש. גם את כל מי שאני מבקר, וכותב בחריפות לפעמים, בע''פ וכן, גם פה בפורומים...
ואולי, אולי אני צריך לפעמים ליטול לעצמי את מידת השתיקה. אך לא שתיקה חיצונית, אלא, בעיקר שתיקה פנימית. אמיתית. לחדור לתוכיות הדברים, להקיף במבט כולל יותר ואז לראות מתוך מבט מצמיח של אהבה ענוה ולב טוב (לב טוב זה הרצון.. והענוה זה הסבלנות שבאה מתוך אהבה). מתוך רצון עז למצוא את הנקודות הטובות ולגדל אותם, לפתחם ולשכללם. שלא יהיה לי שום צורך לבקר. רק לבנות ולראות את הדברים בעיניים של חסד ולא של דין, ולהתפעל מהיופי האלוקי, שממלא כל עלמין וכל דעה. וכל אדם. ואין לך אדם שאין לו מקום.
כל הפרדה חייבת שתבוא ביחד עם חיבור יותר שלם שיגיע מיד אחרי זה. ואם אני לא עושה את זה, אני חוטא כי אני מפריד בין הדבקים...
אסור לקצץ בנטיעות.
- לקראת נישואין וזוגיות