הרגע הזה שיש אנשים שהם אתה, לו היית מוצלח

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

הרגע הזה שיש אנשים שהם אתה, לו היית מוצלחבוז

ולחזות בזריחתם הופכת אותך למצוברח
כזה לא יוצלח

לגמרי, אחד הדברים שקשים לי ברמה היום יומיתבא לי בירה

תודה שכתבת את מה שלא העזתי לכתוב

אבל אתה יודע, זה לא תלוי בנובוז

לפעמים זה פשוט עניין של מזל.
אנשים שנולדו למשפחה הנכונה עם הקשרים הנכונים וכמות כסף שמספיקה
ואנשים שהיו בזמן הנכון במקום הנכון

לפעמים אני מסתכלת על אנשים בזרקור הציבורי וחושבת לכל הרוחות למה לא עומד שם אדם חכם יותר כי ממש לא חסר, אני יכולה להביא חמישה אנשים בלי למצמץ ורק מהפורום הזה

אבל ככה זה

ולפעמים זה מה שמתסכל כי חוסר האיזון הזה שיש אנשים בשוליים שראויים לכל המרכז
ואנשים במרכז שהם כל כך שוליים

ואתה רואה את זה ובא לך למות כי איזו משמעות יש ללהיות אדם טוב וחכם אם זה לא זוכה לשום הערכה או לא תורם לאף אחד

נכון?

אז זהו שלא

כי תחשוב על זה. כל כך הרבה גאונים היו ויהיו. אבל מה מייחד את אלו שהתפרסמו? שהיתה להם בעיה לפתור
והם פתרו אותה

לא כל אחד יכול לתרום משהו משמעותי כי אין הרבה דברים בעלי משמעות בכמות שתספיק לכל החכמים
וגם לא לכל בעיה יש פיתרון

תראה את כמות הגאונים שעובדים על תרופות למחלות ולא שמענו עליהם כי לא כולם פרצו דרך בהישגים מרהיבים

ולגבי סתם חכמה של שירים, או כתיבה,
אני בהחלט חושב. שגם אם שימחת במילים שלך אדם אחד זה המון

זה מזכיר לי שפעם חשבתי שללכת לבית חב''ד שווה לי רק אם יש שם מספיק אנשים
עד שפגשתי את השליח של יפן שיש לו בקושי מניין והבנתי פתאום את הגדולה האמיתית
לא בכמות, באיכות
כל אחד נחשב

אתה משמח פה הרבה אנשים אז מבחינתי אתה עושה המון, למשל
לא חייבים להיות סיוון רהב מאיר וגם אי אפשר, לא לכולם יש את האופציה.

וואו זה היה הרבה מלל מקווה שקלטת את הנקודות שרציתי להעביר

וואי, ממש דייקת לי. החזרת אותי לסרט שראיתי על זלדהבא לי בירה

שהיא יהודיה שעברה כל כך הרבה בחיים

ואף אחד לא היה מקנא במה שהיא עברה

והאור שקרן מנשמתה דרך השירים שהיא כתבה

פשוט מספיג אותך בהשראה, ואופטימיות, ונועם,

ומנוחת נפש שכזאת

היא כל כך חיה את ההעדר

והיא התמסרה להתמודד איתו בעומק

והכירה כל פינה בהעדר הזה

וכתבה שירים נפלאים כדי ללחום בו

תודה רבה על המילים!

איזה כיף שמהתעסקות שאני תמיד חרד

שהיא כזו דלה ושטחית ואולי מביכה בפניכם

יוצא שאתם מפיקים הנאה

זה ממש משמח ומחזק!

לפעמים אני תוהה האםבוז

אנשים שעברו זוועות עולם ויצאו שמחים
ואנשים שעברו את אותם דברים ויצאו צל אדם
מה ההבדל, בעצם
והאם זה עניין של בחירה.

כלומר, האם יש לתבוע מעצמי לבחור לשמוח ולהאיר או שזה עניין של אופי?

וכבר אמרתי לך שאתה חלק משמעותי פה

באיזה שהוא מובן אנחנו צריכים את שניהםבא לי בירה

סרט אחר מאותה סדרה היה על אבות ישורון

שאמנם כמה משיריו היו זוועתיים ממש

אבל הוא מדגים איך אדם שחי את חייו

בצל של טרגדיה שהיתה בילדות

זה גם לימוד גדול בשבילנו

שנדע לאחוז בטוב ובמוסר ובזהירות ובאחריות

גם כשהחיים קצת מעגלים לנו את הפינות

ומרגילים אותנו לכל מיני דברים

זה כמו שהשואה עבור חלק מהאנשים היתה

הוכחה לדבר אחד, והשני להיפוכו המוחלט

ואני תוהה אם כשמדובר בעוצמה כזו של

טרגדיה נוראית אפשר להזיז את האדם מאותו

הכיוון הספציפי שהוא קיבל את זה.

אולי כל אחד ממילא הולך בכיוון מסוייםבוז

והחוויות של החיים מעצימות את זה
וכגודל החוויה גודל הנטייה לכיוון מסוים

למשל אדם משפחתי, אחרי השואה רואה בהקמת משפחה נקמה בנאצים יעשה את זה וישקע בזה כל כולו

האחר, מלכתחילה לא גאה ביהדות, מאשים בכל את יהדותו וילך להמיר את דתו ולהתחתן עם גויה

לגמרי, זה באמת כיוון מרתק ששווה לבדוק לעומקבא לי בירה

לי מאד מאד קשה לקבל את זהחן,

כי אני רוצה להאמין בבחירה

רוצים את המשפט הקלישאתי שאני מחבבת בהקשר הזה?

כןןןבוז

עזבי באישי..חן,

כבד עלי לפתוח את זה פה
אבל זה הולך איתי...

אוקיי שלחיליבוז

יואווחן,

אין לך מושג כמה זה מעסיק אותי

(בטח אחרי שיחתנו השבוע

)

כמאמר הקטע הכי טוב של עוז סימינובסקי:פסידונית

עוז סימינובסקי

כשאני אזכה בפרס הגדול ואעמוד נרגש על הסטנדר הזה של הזוכים שמה על הבמה, אני אלחץ את היד של המנחה ואהנהן למנחה (האישה) כי אני שומר נגיעה, ואז אעמוד בעמידה הנונשלנטית הזאת של הזוכים עם מרפק אחד על הסטנד ואתבייש לרגע יפה יפה ואז איישיר מבט לקהל ואומר לו תראו, עברתי דרך ארוכה עד לכאן. ואני חייב הרבה תודה לאנשים שבלעדיהם לא הייתי כאן ומי יודע מה היה קורה אם הם לא היו נקרים בדרכי.

ואגב, ככה אני אגיד לקהל, אגב אם כבר מדברים על נקרים בדרכי והכל, אז חשוב לי להגיד לכם משהו. לילד הקטן שחולם היום להגיע לכאן. לנער שמבוגרים עייפים מסביבו אומרים לו להפסיק לחלום בהקיץ. לבחור שהתייאש אחרי כישלון ראשון ושני. חשוב לי לומר לכם, שאין לי מושג איך מגיעים לאן שהגעתי. אין לי איך לחלוק את רגע המזל השרירותי הזה שבו מפיק העל מתאהב בך, אין לי איך לחלוק את כמות הכישרון שאיתה נולדתי, ואין לי שום דרך לדעת אם היה מצליח לי שוב. אולי מחר תתרסק לי הקריירה. ומה אתם יודעים, אולי מחר אני אתפס בשחיתות או במיטו. ואם לא אני אז כוכב אחר. קיצור קהל יקר מה באתי, באתי להגיד לכם שלא הכל אפשרי. וואלה לא. אני עומד כאן בזמן שהעולם מלא באנשים שניסו וחלמו ולא הקשיבו להורים שאמרו להם תהיה רופא אף אוזן גרון כמו אחותך תראה איך יופי לה אוטו ובעל וילד קטן וחנון, והלכו עם החלום שלהם כל הדרך יעלה כמה שיעלה, ובסוף עלה להם כמה שעלה ובגיל ארבעים אפילו תסרוקת מגניבה לא היה אפשר לעשות כי לא היה שיער ואחרון האודישנים האמיתיים היה לפני עשר שנים ו'עצמאי' נהיה להם שם מכובס אבל מסריח למובטל והחלום שלהם לא נשבר לא התרסק רק התפורר הבאיש נרקב והסריח ולקח איתו את החיים. והבחור שהיה כזה, שכל זה קרה לו, לא אמר בסוף אחח העיקר עשיתי הכל בשביל החלום ולא וויתרתי, כי היו לו דווקא סיכויים טובים שם בלימודי רפואה, והבחורה החנונית שעזבה אותו בגלל הסמים ממש לא נותרה מאחור אלא יותר הותירה אותו שם ועברה לבחור הבא שלה ההוא עם הסוודרים המכוערים והשעון המוגזם שתמיד רצה אותה והם התחתנו והולידו והוא אמנם רואה חשבון אבל בכל ההופעות הגדולות הוא לוקח אותה לגולדן רינג, והבחוריק שלנו שהפסיד את החיים שלו כבר ככה וככה שנים שהוא רואה את הגולדן רינג רק מהטלוויזיה. של ההורים. שאומרים לו לך תלמד כבר משהו ועזוב את הבירה. והוא מהנהן אבל לא עוזב לא כי הוא לא מסכים איתם, אלא שפשוט מאוחר לו מידי כבר והכישלון דבק בו והרצון שלו התפטר מזמן ביחד עם הסאונדמן ההוא שהיה איתו פעם והיום הוא מפתח אפליקציות מונגשות לקשישים או משהו כזה אולי לא אפליקציות אבל מה שזה לא יהיה זה היה מונגש לקשישים את זה אני זוכר.

ובכן איפה הייתי יא קהל יקר אה הנה. מה ההבדל ביני לבין מיסטר לוזר, יודעים, אני אגיד לכם.
ההבדל שאני קיבלתי במה לתת לכם עצות, והוא לא.
אבל זה מצחיק. כי סטטיסטית, רובכם צריכים את העצות שלכם ממנו, לא ממני. רובכם לא תהיו כמוני כי הרי אם כן הפרס הזה היפה שאני מחזיק ביד (וויהו אני מנופף היי אמא אני בטלוויזיה ובלי תואר אגב בכלום) יהפוך למין מדליית השתתפות כזאת כמו במירוץ של הגן ואת זה אתם ממילא לא רוצים.
ככה שיש לי מעט מאוד מה ללמד אתכם חברה.

כן. הבחור השני הוא בחור מצויין, לא פראייר. האמת אולי מיסטר לוזרמובטל אפילו יותר מוכשר ממני. זה ממש לא משנה וגם לא ידוע. ומי מביניכם שיוצא לדרך בהחלט לוקח את הסיכון לגמור כמוהו. אולי זה שווה, הסיכון הזה, ואולי לא. אני באמת לא יודע. לי הצליח, אבל אם אני הייתי הלוזר והוא היה מצליח בטח היינו מדברים אחרת. וגם היתה לו אלפא רומיאו אדומה שזה מגניב וממש באסה לי בשבילו שאין לו. ולכולכם אגב למי שאין ממש תנחומים ממני. אלפא רומיאו אדומה זה כיף. לא מתנגד אגב לעוד סוגים של מכוניות כן אבל מה שיש לי ניסיון זה מה אני מדבר כי אני איש מפורסם אמנם אבל הגון מאוד סורי.

בשלב זה הקהל יהיה ממש מבולבל ודי מדוכדך ואני אגיד להם טוב תודה להוריי וכו כפיים ביי וארד מהבמה ויהיו כאלה התלחשויות כי לא הייתי בנאלי והנאום שלי ייזכר לנצח ורק עליו אני אקבל עוד פרס נפרד.

עוז סימינובסקי כותב נהדר, וואו!בא לי בירה

אליפות.פסידונית

מי זה?רק בשמחה.

עוד סוג של אושית פייסבוק שרק דוסים מכירים?

בהחלט התפתח לשם. כתב וכותב בכל מיני במותבא לי בירה

יהודי יקר ונגיש למדי

הוא דתי, וכותב בפייסבוקפסידונית

לא רק לדתיים, ולא רק שם. אבל בגדול כן.

אני תוהה אם היו לו סדנאות בזמנו, שהיתה לי הזדמנות טובהבא לי בירה

לנכוח בהן ופספסתי לצערי

(גרתי קרוב למקום לימודיו תקופה)

או למשל הסדנאות של יהודה גזבר

גם נראה נפלא ומרתק ומלמד

דיבר בפסיפס פעםפסידונית

ואני יודעת שהוא מעביר סדנאות

אבל דוגרי לא מאמינה בדברים האלה

בטוחה שהוא עצמו לא עבר סדנאות לפני שהתחיל לכתוב

וגם אני הקטנה לא רואה במה הן יעזרו לי.

כתבת בדיוק מה שכתב יהודה ויזןבא לי בירה

המחשבה האישית שלי היתה שזה סוג

מאוד סימפטי של מפגש חברתי שגם מוציא

כל מיני צדדים אנושיים צבעוניים

גם אם לאו דווקא שירה טובה ומוצלחת

מאנשים נחמדים שחובבים שירה

וזה מסקרן אותי

יש אוירה שונה, אחרת,

מסקרנת שכזו באוויר

חבורה מעניינת שכזו שנבנית

תדר מעניין כזה שמשדרים עליו

אין ספק שלא כך התפתחו גדולי משוררינו

כמעט תמיד הם באו מן הבדידות

(שאלה מעניינת למשל, עד כמה המשוררים שישבו בקפה כסיתבא לי בירה

ואררט וקפה תמר, עסקו שם בפיתוח השירה שלהם.

רק עכשיו אני מתחיל לחשוב על זה.

אין ספק שהחבורות והדורות כן מאופיינים בעקרונות בסיס

שמאחדים אותם, והם בטח דיברו על זה שם)

אני לא חושבתפסידונית

אני חושבת שהם קראו אחד את השני ואולי דיברו על הרעיונות שמובעים
אבל בטוח לא על משקלים וטיפים.

בגלל זה אני סקרן איך התפתחו חבורות ואסכולות שונותבא לי בירה

כמו האימג'יסטים, חבורת "יחדיו", חבורת "לקראת"

אין ספק שהיה להם בריח וקו מאפיין בסיסי מאוד איתן

שהם דנו והתווכחו סביבו והשתדלו לכתוב מתוך

נאמנות כלפיו

מענייןחן,

פעם נכחתי בסדנא של אליעז כהן (שלחתי לך שירים שלו.. זוכרת?)

אני חושבת שסדנאות מיועדות לשבור מחסומי כתיבה
לאפשר לך להוציא משהו מעצמך
בעיני זה מתאים דווקא לכאלו שלא כותבים בשוטף ויותר רוצים להתנסות

אליעז כהן?? איך היה??