מכתב לבורא עולם,
אני כותבת מתוך בלבול חוסר הבנה עייפות. תשישות. כוחות כלים .. לכל בן אדם יש ניסיון... שלא נדע יש כאלה שאיבדו בעל בפיגוע או מחלה. יש כאלה שאיבדו ילד רך בשנים.. יש שאיבדו הוריהם שהיו צעירים. יש שחולים. שרווקים. שמחכים בכליון עינים לילדים... יש כל כך הרבה סוגים של ניסיונות.... תמיד סביבי לכולם קל. ולי נראה שהכי קשה ..ולכולם טוב... יותר ממני. אני עם ניסיון של אובדן... עברתי הפלה לפני שנה וחצי. אחרי 4 ילדים שנולדו בהיריונות תקינים לחלוטין.. חטפתי כאפה... אבל המשכתי כרגיל... ועברו עוד כמה חודשים ושוב היריון ושוב הפלה. ומתחילים כבר לחשוד שמשהו לא בסדר... בודקים קרישיות. אין בעיה. ממשיכים להיריון הבא בתקווה ציפיה וחשש גדול ..ושוב הנורא. עובר שלא שרד. טוב. לבכות סיימתי כמעט... גם הכעס הופחת. לא ציפיתי מסתבר. ציפיתי לגרוע מהכל. והוא הגיע בגדול. ... נורא לי ה' שהתרגלתי. התחושות בקושי מלוות אותי. מן אפטיות מוחלטת. לפעמים יש זעקת שבר. היא נגמרת מהר. כי משהו בי כבה. הכאב נעלם לי. נשאר בי רצון עז לחיות ולהמשיך. לקטוף אהבות ושמחות... לראות ולחוות טוב. להתרגש ממה שקיים.להיות בשגרה ..כי בה כל כך טוב לי אבא אהוב. טוב לי במה שיש. טוב לי. ואני רוצה עוד קצת ומבקשת עוד.... כדי לשמוח ולהתרגש יותר. כדי להגדיל אותך בעולם. אתה עוצר אותי. ונותן לי להרגיש שעד כאן זה מה יש. תשמחי במה שנתתי לך. והרי כל כך טוב לך גם בלעדי זה. טוב לי. טוב לי ה'. אבל אני נגמרת.... מפחדת שלא אעז יותר להביא ילדים מפחד התיסכול והתהליך המתיש שזה מחייב אותי... אתה מצפה שאמשיך לקפוץ.. אני אמשיך.. כמו שאתה מכיר אותי... כי יש בי רצון עז להמשכיות ולאופטימיות לראית הטוב ויש בי רצון עז להביא עוד ילדים רצון מטורף. שלא נותן לי מנוח ואינני יודעת מדוע....... ויש בי עוד אמונה תמימה שאזכה לילד. ולעוד ילד. ושלא אזכור יותר את אשר עברתי כרע אלא כמשהו שחיזק... יש בי המון רגשות. . המון מחשבות. .. לפעמים גם כעס עליך.. ורצון עז לצרוח אליך שתפסיק לעשות לי את זה. זה מאמלל אותי אבל אתה יודע שזה הכי נכון לי ואני לא יודעת כלום. אני בהסתר מוחלט. אז רק אחד ביקשתי עוד כוח. כוח להתמודד עם מה שאתה מביא לי. כח להאמין שעוד אזכה לחבוק ילד. כח להביא בכלל ילד. כח ביקשתי מאיתך.. כח!!!
אני כותבת מתוך בלבול חוסר הבנה עייפות. תשישות. כוחות כלים .. לכל בן אדם יש ניסיון... שלא נדע יש כאלה שאיבדו בעל בפיגוע או מחלה. יש כאלה שאיבדו ילד רך בשנים.. יש שאיבדו הוריהם שהיו צעירים. יש שחולים. שרווקים. שמחכים בכליון עינים לילדים... יש כל כך הרבה סוגים של ניסיונות.... תמיד סביבי לכולם קל. ולי נראה שהכי קשה ..ולכולם טוב... יותר ממני. אני עם ניסיון של אובדן... עברתי הפלה לפני שנה וחצי. אחרי 4 ילדים שנולדו בהיריונות תקינים לחלוטין.. חטפתי כאפה... אבל המשכתי כרגיל... ועברו עוד כמה חודשים ושוב היריון ושוב הפלה. ומתחילים כבר לחשוד שמשהו לא בסדר... בודקים קרישיות. אין בעיה. ממשיכים להיריון הבא בתקווה ציפיה וחשש גדול ..ושוב הנורא. עובר שלא שרד. טוב. לבכות סיימתי כמעט... גם הכעס הופחת. לא ציפיתי מסתבר. ציפיתי לגרוע מהכל. והוא הגיע בגדול. ... נורא לי ה' שהתרגלתי. התחושות בקושי מלוות אותי. מן אפטיות מוחלטת. לפעמים יש זעקת שבר. היא נגמרת מהר. כי משהו בי כבה. הכאב נעלם לי. נשאר בי רצון עז לחיות ולהמשיך. לקטוף אהבות ושמחות... לראות ולחוות טוב. להתרגש ממה שקיים.להיות בשגרה ..כי בה כל כך טוב לי אבא אהוב. טוב לי במה שיש. טוב לי. ואני רוצה עוד קצת ומבקשת עוד.... כדי לשמוח ולהתרגש יותר. כדי להגדיל אותך בעולם. אתה עוצר אותי. ונותן לי להרגיש שעד כאן זה מה יש. תשמחי במה שנתתי לך. והרי כל כך טוב לך גם בלעדי זה. טוב לי. טוב לי ה'. אבל אני נגמרת.... מפחדת שלא אעז יותר להביא ילדים מפחד התיסכול והתהליך המתיש שזה מחייב אותי... אתה מצפה שאמשיך לקפוץ.. אני אמשיך.. כמו שאתה מכיר אותי... כי יש בי רצון עז להמשכיות ולאופטימיות לראית הטוב ויש בי רצון עז להביא עוד ילדים רצון מטורף. שלא נותן לי מנוח ואינני יודעת מדוע....... ויש בי עוד אמונה תמימה שאזכה לילד. ולעוד ילד. ושלא אזכור יותר את אשר עברתי כרע אלא כמשהו שחיזק... יש בי המון רגשות. . המון מחשבות. .. לפעמים גם כעס עליך.. ורצון עז לצרוח אליך שתפסיק לעשות לי את זה. זה מאמלל אותי אבל אתה יודע שזה הכי נכון לי ואני לא יודעת כלום. אני בהסתר מוחלט. אז רק אחד ביקשתי עוד כוח. כוח להתמודד עם מה שאתה מביא לי. כח להאמין שעוד אזכה לחבוק ילד. כח להביא בכלל ילד. כח ביקשתי מאיתך.. כח!!!
