בס"ד

שתיהי בכאן ועכשיו.

עכשיו נעים לך איתו, מעניין, יש רצון להמשיך להכיר- תמשיכי.

אף אחד לא חותם שאחרי מס' מסויים של פגישות זה כבר אומר חתונה. ממש לא!

ולגבי המראה החיצוני- זה יכול עוד להשתנות.

קרה לי גם בעצמי שאחרי מס' מסויים של פגישות, שהחלטתי לשים בצד את המחשבות על כן חתונה לא חתונה, ופשוט החלטתי לחיות את הקשר, כל מה שהפריע לי בחיצוניות שלו פשוט נעלם ואפילו אהבתי איך שהוא נראה... למדתי מזה שלפעמים הפחדים שלנו באים לידי ביטוי במראה החיצוני של הצד השני...!

כי הוא בטוח שהוא רוצה ואני לא יודעת עדיין. אני לא יודעת כמה הוא מרגיש שאני מהססת אם בכלל.. אני לא רוצה שזה יפול עליו משום מקום אם אחליט שלא. ואולי המחשבה שלי תשתנה? כי מבחינת הרבה דברים הוא כן מתאים. מרגישה שטחית כי אני מסתכלת על המראה החיצוני, אני יודעת שזה חשוב אבל לא חשבתי שאתייחס לזה ככה..

ושהכיוון הכללי שלכם דומה פחות או יותר.

שווה לתת צ'אנס עד שהתמונה תתבהר.

אני לא רוצה לא לראות אותו כמו שאחת הבנות כתבה זה עזר לי להבין שקשה לי לסיים..

יש עוד משהו שמפריע לי ואני לא רוצה לכתוב את זה כאן למקרה שהוא גם קורא כאן. מישהי יכולה לעזור לי באישי? מישהי שכבר יצאה ויודעת איך זה אמור להתנהל כי אני לא בטוחה לגבי כמה דברים.. מבטיחה שאני לא טרול אני באמת צריכה התייעצות קטנה..

תודה לכן שוב 

אך לדעתי לא צריך להגזים.הרגש חשוב.כמובן שהשכל בראש,אך בשביל להתחתן צריך תחושת נעימות ורצון להיות יחד.אם אין את זה בגדול-לא מתחתנים.אחרי שהשכל אישר צריך לתת לרגש יותר להשתלב במשחק.

ושאתה עצוב/כועס/ מתרגש/שמח/ חושש

אתה גם משכנע את עצמך שזה דמיונות?

למה שזה מגיע למציאת זיווג פתאום זה דמיונות?

ואגב הנתונים שציינת יש לחברה טובה שלי...

@בוריסה

אולי אתייג עוד מישהו שיוכל להאיר בנושא 

@מר שוקו

הייחודיות של האדם ,הנק' שבה האדם הוא אדם היא התבונה ,השכל. לכן מצופה ממנו שיבטא עניין זה.כלומר 'רגשות' במובנן הרחב יש גם לבהמות.

ישנה אסכולה של הפילוסופים הקדמונים ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו'(אריסטו),כלומר חוש המישוש במובן הרחב,ההרגשות החושניות הנן חרפה לאדם השכלי,שהרי מטרת האדם באופן כללי(לדידם)היא להגיע כמה שניתן לשלימות שכלית.החוש מקשה על זה,לכן לדידם אין שום ערך מהותי בתיקון המידות לדוג' כיוון שהמידות הם רק אמצעי שלא יפריע לנו להשכיל(אדם תאוותן לא יכול לשבת בנינוחות ולהשכיל במדעי הטבע ובאלוקות וכדו').  

הרמב"ם אגב במו"נ מזכיר מספר פעמים קביעה זו ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו' ונראה שמסכים עמה.(הרמב"ן באגרת הקודש והמהר"ל בבאר הגולה באר ה,כלומר המקובלים בקיצור,לא רק בסוגיה זו אגב אלא גם בעוד סוגיות,חולקים על הרמב"ם בצורה חריפה.ע"ש). אפשר אולי לתרץ את הרמב"ם שהוא מדבר ש'חוש המישוש חרפה..' כאשר הוא מכוונן לדברים לא אידיאליים-תאוותניים,כלומר חוש המישוש בצורתו הבוסרית אכן הוא חרפה,אך כאשר מתעלים אותו לכיוונים נכונים(אכילה עם מחשבות נכונות,פריה ורביה עם מחשבות נכונות.וכן על זה הדרך.כמובן שיש בזה אינספור מדרגות) הוא יורד מפחיתותו(אמנם אולי לא בדיוק כמו המקובלים שלשיטתם ניתן לקדש את החומר.סוגיה מעניינת.צריך לעיין ולדייק יותר).

רק נדייק את מה שכתבתי בהתחלה-כמובן שהרגשות של האדם הן לא *בדיוק* כמו של הבהמות,וישנן רגשות עדינים במיוחד שהאדם יכול לבטא וכו'(ר' שמונה פרקים פ"א שההרגשה שנאמרת בסוס וההרגשה שנאמרת באדם היא בשיתוף השם בלבד..).

רגש משתנה לפי הרשמים שהנפש מקבלת,בשעה מסוימת האדם שמח,כעבור שעתיים פחות והדברים ידועים.. את השכל לא משנה איך אתה מרגיש..הרי 2+2=4 גם אם בדיוק היום נפרדת מפגושתך רח"ל ואתה ממש מבואס..כלומר השכל קבוע,הרגש משתנה.בוודאי שגישת היהדות היא לשייך את כל כוחות הנפש למה שאנו עושים ,עד כמה שניתן(ר' פסקת 'בכל דרכיך דעהו' המפורסמת של הרב קוק במוסר אביך ב,ב). 

הקיצר למה אני חופר?רציתי פשוט להדגיש נק' מסוימת.ברור שלא מתחתנים רק עם שכל.ברור שלא מתחתנים רק עם רגש.אלא אני מבין שהשכל צריך להיות בראש,הוא המוביל,והרגש אחריו.אם אין רגש -לא מתחתנים. השאלה היא אם כבר איזה רגש צריך להרגיש ומה מינונו. ברור לי שלא חייב רגש של זיקוקים בשביל להתחתן.  אחד מרבותיי סיפר לי שבזמנו היה פולמוס בין הרב אבינר לרבנים נוספים האם אפשר להתחתן בלי רגש,אלא רק על סמך השכל(כמובן לא מדובר שיש דחייה) ולסמוך על זה שהרגש יבוא אחרי החתונה?הרב אבינר אמר שכן,אחרים אמרו שלא..הרב אבינר חזר בו כיוון שהתוצאות בשטח אמרו אחרת.. בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   

ברור שהשכל אמור להוביל. והבאת מקורות יפים על חוש המישוש אבל זה בכלל לא מה שהתכוונתי.

ואני מאוד אוהבת שאומרים דרשות יפיפיות על השכל. 

אבל שורה תחתונה תשמע מה אנשים אומרים בשטח, מה אנשים כותבים בנשואים טריים וכו'

הרבה אנשים טעו בחושבם שהשכל שלהם ראה בחורה טובה בסה"כ עם מידות בסה"כ.

וראו איזה פלא. 

התחתנו ומרגישים כמו שותפים לדירה.

כמובן שותפים לדירה עם מידות טובות

הרי זה מה שאמרנו לנו כל חיינו.

אבל שוכחים את המרכיב של רצון הלב לקשר, לקרבה, 

הרגשת הלב לחיבור של נשמות וכו'.

לסיום אנחנו מסכימים: "בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   "

לא נכנסת למקום של מינונים. זה כבר באמת תלוי מקרה ותלוי זוג.

אבל לחלוטין לא הייתי סומכת על זה שזה יבוא אחרי החתונה. הייתי מצפה שזה יתגבר ויתעצם אחרי החתונה זה כן.. בהחלט.

חוש המישוש האמור כאן הוא בהקשר הרחב כמו שהזכרתי..כלומר במובן של ההרגשות החושניות,שבאות מהחוש ,קרי כולל כל התחושות שלנו.

יישר כח. הדוגמאות שהבאת מהנשואים טריים וכו' נכונות. ולהפך,הרבה פעמים אנשים (במיוחד בדורותינו.וכולנו כמדומני חוטאים בזה)מאדירים יתר על המידה את הכח ההרגשי. יפה מאמרו של הרב קוק  'רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון. ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל..'(שמונ"ק א,ריג ).זה אמנם די לא העניין הנידון שם,אך מ"מ מתאים במידה כזו או אחרת להקשרנו.  

אני לדוגמא לא כ"כ מתחבר לזה שבנות אחרי פגישה אחת אומרות שה'אינטואיציה' שלה אומרת שזה לא זה..קצת מוזר לי. ניתן לומר 'אני לא מתחברת למראה בצורה טוטאלית' או 'ודאי לי שזה לא זה'..אך לומר את המילה אינטואיציה וע"פיה להחליט קצת לא לעניין אני חושב..כמו שנראה לי כבר כתבתי כאן פעם אם בפגישה הראשונה השכל מאשר את הכיוון,והרגש מעומעם (שברגש כלול מראה,זרימה,שדר כללי וכו'),לתת עוד צ'אנס לודא את הדברים לכאן או לכאן.אם השכל בהתחלה אמר שלא-אז לא ממשיכים. אם הספק הוא שכלי וחושב שניתן לברר בהמשך הפגישות-לתת צ'אנס לברר לכאן או לכאן.אם הרגש אמר לא אך השכל אישר-להמשיך לפחות לפגישה נוספת לבירור העניין.(לכל הפחות אצלי מספר פעמים לדוגמא שלא 'התחברתי' בפגישה הראשונה(מילה זולה היום..) למראה ,אך השכל אישר ובאמת כשהכרתי עוד היא נראתה לי לטעמי..) .

אגב 'הרגשת הלב לחיבור של נשמות'..נראלי קצת גבוה מדי לומר את זה..(לפחות לי..).כלומר קודם כל בכלל צריכים לברר מה זה נשמה..וכו' וגם את זה אתה מבין שאתה לא באמת מבין.. 

באופן כללי הודרכתי וכך מסתבר לא להגיע לפגישות מתקדמות יחסית(5-6) עם ספקות שכליים /רגשיים.

כל טוב!

הרגשות מצד החושים?

אני מתכוונת להרגשת הלב. 

וחבל שאינך מאמין באינטואציה, שאגב היא לא רק נחלת הנשים, למרות שבאמת הרבה נשים מזוהות איתה אולי יותר משגברים. 

אינטואציה אגב יכולה להיות משהו שקשורה לסיבה שבאה מהשכל בשילוב הרגש. זה מורכב. 

ואגב אפשר לחדד אינטואציות, ולאמן אותם.. 

ואכן מסכימה שלהרגיש את הצד השני מבחינת חיבור גבוה יותר, לא תמיד הוא במודעות, ולא תמיד קיים.. 

(וגם לפעמים יכול להיות שיש קשר בנשמות, אבל תכלס בפועל החיבור לא מצליח מסיבות טכניות...)

אני מאמינה בצ'אנסים רק אם יש סיבה לתת אחת כזאת. אם יש תשובה שלילית לפגישה (לא משנה אם נובע מהשכל, רגש, אינטואציה וכו') אז לא רואה טעם לפגישה נוספת.

אני ממש בעד לא לחספס את הרגשות שלנו, ולא לחשוף את עצמינו ואת האישיות שלנו לאנשים שבסופו של יום נחליט לא להתחתן איתם. ולפעמים זה קשה, כי אתה כן רוצה לשתף, או לפרוק, אבל צריך לשים את המטרה של חתונה מול העיניים... 

חייבת לשתף שנפגשתי עם בחור עם אנטואציות חזקות (זה היה כזה יפה לראות את זה..) ושנינו הרגשנו שזה פשוט לא. ולא הייתה סיבה ברורה מצד השכל למה לא (יכלנו להתעמק בזה, אבל לא היה טעם)... והיה קשה להסביר את זה למשדך...אינטואציות זה דבר נפלא.. 

חושים במובן הרחב.כלומר קליטה של רשמים מבחוץ.זה חושים.יש חושים יותר גסים,יש יותר עדינים.כולם כלולים בחושים.

לא אמרתי שאני לא מאמין באינטואיציה.מאמין במידה כזו או אחרת.אך לא אחרי פגישה אחת על סמך זה..ודאי שאפשר לחדד אינטואיציות.אכן אינטואיציות זה דבר נפלא במקומן הראוי.מסכים.

לגבי קשר נשמות.אנחנו לא כ"כ שייכים לשם.לא להשלות את עצמנו..(אגב יש לי סיפור מעניין עם זה.אך לא אפרטו כאן מחשש אאוטינג).

אוקיי..אז אולי בצ'אנסים לפגישה אנחנו חלוקים..אני חוויתי על בשרי שנתתי צ'אנסים(במקומות הראויים.כמו שכתבתי בהודעה הראשונה..) והמצב השתפר.זה נחתך מסיבות אחרות .

גם אני בעד לא לחספס את הרגשות.צריך את האיזון.בין לא לחספס לבין לא להיות עם יד קלה על ההדק של 'לחתוך'.

אם לשני האנשים יש אינטואיציה כזו על הפגישה הראשונה אז גם אני הייתי חותך.וזה קרה גם לי.

תודה על החידוד!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!