לא יודעת מה לחשוב..מזועזעת
אחרי ריב עם בעלי על משהו שאני עדיין לא מעכלת...
לפני שאספר רק אומר שאנחנו נשואים 3 שנים ללא ילדים.

יצא לי לראות ולקרוא על כול הנושא של גננות/מטפלות מתעללות ואמרתי לבעלי שהוא חייב לקרוא איזושהי כתבה ושזה ממש הזוי וכול זה..הוא פתאום אומר לי- יאללה כולה נתנו לילד סתירה אז מה עושים סיפור מכול דבר, שיהיה גבר ולא "אשכנזי".. אני הייתי המומה... כעסתי עליו אמרתי לו שזה ממש לא רק סתירה ואם הוא היה קורא הוא היה מבין.. לא משנה שהוא אח"כ אמר סתם צחקתי (כאילו מה מצחיק בדבר הזה? זה הזוי ומזעזע...) ולטענתו הוא לא מסוגל בכלל לראות בטלויזיה את כול הכתבות כל ההתעללויות.. אבל אני לא מסוגלת להאמין לו, זה פשוט נחרט לי בראש ולא יוצא.
מה גם שהתגובה הזאת שלו מוכרת לי מסיטואציות אחרות בהן כשהייתי מספרת לו על אנשים שפגעו בי הוא היה אומר לי שאני עושה סיפור מכול דבר וביג דיל ושאני צריכה להגיב כמו "גבר".. בקיצור נפל לי האסימון שזה לא תקין..כאילו מה יהיה כשיהיו לנו ילדים ואחד מהם יחזור מהגן עם מכות, הוא לא יחשוש? ואם נגלה חס וחלילה שזו הגננת שהרביצה לו אז הוא יבליג ולא יעשה עניין? אני יודעת שאני הולכת רחוק..וזה נורא קיצוני מצידי אבל אני מותקפת בפחדים, כועסת עליו ממש ולא יודעת כבר מה לחשוב.
הוא כרגע כועס עליי, כי אני לא בסדר שהגבתי ככה (הגבתי בזעזוע עמוק)
מה אני אמורה לעשות עם זה?
חשוב שתעני לעצמך...לה' המלוכה
- האם את מרגישה לעיתים מאויימת, מפוחדת ממנו?
- יש לו יציאות מוזרות. תוקפניות כלפייך?
- הוא חסר סבלנות אלייך, שאת עושה/ אומרת דברים שלא נראים לו?
-חווית ממנו אלימות מילולית, פיסית מתישהו?

כל אלה יתנו לך אינדיקציה ראשונית, מול מי את עומדת.
זה לא המקרה..מזועזעת
הוא לא תוקפן, לא אלים פיזית.
הוא כן נאטם כשאני אומרת דברים שלא ניראים לו או שהוא עונה בעוקצנות. ובריבים מאוד קיצוניים של פעם ב.. אני מרגישה שהוא מחפש להחזיר לי ולפגוע בי מילולית (לא מרגיש לי משו חריג מידי)
בגלל זה אני מופתעת מכול היחס שלו לאלימות פיזית/מילולית.
הוא במריבותלה' המלוכה
כן פוגע בך מילולית? או מחפש לפגוע?
לא מובן.
כי לפעמים מרוב שאנו נמצאים עמוק שם, לא יודעים להבדיל. לא חד משמעית אצלך, חלילה.
את מתארת כאן משהו שלדעתי הוא המפתחבת 30
נאטם כשאת אומרת דברים שלא נראים לו.
זה שורש הענין, לדעתי.
הוא לא נאטם כי הוא רע, או כי לא אכפת לו, מן הסתם.
אם הוא בנאדם נורמטיבי באופן כללי, אז יש סיבה לזה. כנראה שבלי להיות מודעת לזה, את דורכת לו על איזו יבלת נפשית...אולי אפילו הוא בעצמו לא מודע לזה.
אולי זה קשור לחוסר בטחון עצמי פנימי, אולי לדברים אחרים.

ואגב. שימי לב. הסיטואציה שתיארת עם הכתבה, קצת משקפת מציאות הפוכה. הוא הביע דעה שלא נראית לך ואת הזדעזעת וכעסת. לא שאלת למה הוא התכוון, לא בררת למה הוא חושב כך, ישר פסלת על הסף את דבריו. לא נוצר דיון.
האם הוא אמר דבר כ''כ נורא? לא בטוחה. אני לא יודעת איזו כתבה קראתם. אבל אין ספק שבתקשורת אכן יודעים לעשות הר מעכבר אם יש להם אינטרס בזה.
מה שבטוח הוא- את, בדרכך, נאטמת כשהוא הביע דעה שונה.
למה לקחת את זה לשם?סתם 1...
איך הגעת לבעל מכה וכדו'? היא דיברה על הזדעזעות מאלימות נגד ילדים ותגובות שונות ביניהם. תגובת הבעל לדעתה לא לגיטימית ולכן שאלה.
בעל מכה?
אגב הוא אמר שהוא צחק, הכוונה לא היה רציני אלא מסכים איתה (לא באמת צוחק...)
ועוד אגב זה שאין להם ילדים עדיין, הכל תיאורטי ובדרך כלל משתנה עם המציאות הממשית.
סליחה- לא תמיד אלימות היא בידיים!!!לה' המלוכה
יש עוד סוגי אלימות. העלבה, זלזול, הסתכלות מגבוה וכו'.
כשאשה אומרת הרגשתי מותקפת חרדות, זה נשמע לי מעבר לתגובה נורמלית, לבעל שלא מתייחס לכתבה. ועוד ציינה שהרבה מתנהג ככה.
- בסהכ אמרתי שתענה על השאלות לעצמה, ואם הכל בסדר- ברוך השם. אין יותר שמחה ממני.
- וכתבתי שזה לא חד משמעית ויכול להיות מאוד!!! שזה בצחוק.



נכון, אלימות היא לא בידיים ולכן לפי הדברים כאן בשרשורסתם 1...
הגברים מוכים לא פחות ואולי יותר...
לא ראיתי, אפילו רמז למילים כמו תחושות חרדה, איומים וכדו'.
ההגזמה הזו והקפיצה לעבר להיות קרבן לאלימות היא מאוד מטרידה.
אין כאן יותר מסוגיה קלאסית של שלום בית.
כמובן שהיא צריכה לענות על השאלות לעצמה אך על אילו שאלות?
יישר כח
אני לא הייתי מגיבה ככה לדוגמא,לה' המלוכה
אם הגרוש שלי, היה מגיב כך לכתבה כזו.
אז אולי היא חרדתית מדי, ואולי זה מתחבר לה להרבה תגובות והתנהגויות שלו, והיא הסיקה מסרנות מזה, אולי באוויר יותר.
- בהתחלה רשמתי כמה שאלות. אם היא תענה בשלילה עליהן, אני שמחה.
- זה היה מתבקש לדעתי, לענות ככה.
משום מה, התגובה שלה הייתה מאוד נסערת ולא נורמטיבית.

לצערי, הרבה נשים שהבעלים שלהן מתעלל
בהן, הרבה פעמים לא מודעות לכך.
- ויש לי הרבה ניסיון עם הדברים האלה, לצערי.


את לא הולכת רחוקסוסה אדומה
וזה לא קיצוני מצידך.

ואל תתני לכעס שלו לקפל אותך.

מותר לך להגיב איך שבא לך (כל שכן שלא הגבת באלימות אלא תגובה רגשית הגיונית) בלי להרגיש עם זה רגשות אשמה.

האם הוא מרבה להאשים אותך?
למה הוא מחפש "להחזיר לך ולפגוע בך מילולית"?

לא יודעת מה את צריכה לעשות.
אבל היה לי חשוב להגיד לך שזה לא נכון שתשללי את תחושת הבטן שלך רק בגלל הכעס שלו.

מה שהוא אמר בעיניי, מצריך בדיקה.
שיכעס, אל תתרגשי.
אסור לו לכעוס ולה מותר להגיב איך שבא להסתם 1...
ללא התחשבות בכעס שלו?
מוזרה לי הדו פרצופיות הנשית, בדרך כלל. כשאישה כועסת, מתפרצת, לא נעימה, רגשנית וכו' אז זה מוצדק כי ישנם הורמונים, ילדים, חוסר שינה, בעל כעסני, בישולים וכו'
וכשבעל כועס אז הוא מכה בפוטנציה?
רק מפנה את תשומת ליבך להלך המחשבה הנשי כאן בשרשור, רוב הנשים מיד מזדעקות כנגד אלימות או חשש מאלימות. אפילו לא עלה על דעתי כגבר...
רוצות שהגבר יהיה דרוך 24/7 לכל גחמה ורגישות שלהןהתחברתי
ומתייחסות כאילו הגבר "נטול רגשות" ובאותה נשימה דורשות רגישות. מורידות לו את הכתר ורוצות להרגיש מלכות, בעל על תקן רובוט לא הולך ביחד.
אתה צודק!כלה נאה
לא יודעת על מי אתה מדבר, אני לא כתבתי שאסור לו לכעוס.סוסה אדומה
הכי הרבה אמרתי שלא תתרגש מזה.
שתברר את הדברים בקור רוח...

אני לא חושבת שלאישה מותר לכעוס, אבל אין ספק שמותר לה להזדעזע ממשהו שבעיני בהחלט יכול להיות מובן.

(אנחנו לא יודעים מה היה שם).
ניק שבחרה לעצמה 'מזועזעת' , מילה שלא מתפרשת לשני פירושיםהחלק הטוב
אצלנו בבית אני יותר הגבתי, דיברתי, שיתפתי... ואצלו זה הסתכם במילים בודדות שנזרקו לחלל תוך כדי שהוא ממשיך בעיסוקיו...
אבל יחד עם זאת מי שייגע בשיערה מראשם של הילדים או שיפגע בהם מילולית הוא מתהפך בין רגע ללביאה וזה במקרה הטוב ...
מאמינה שרוב הגברים פחות מגיבים ברגשנות לכל מיני חדשות ולו הקשות ביותר וטוב שכך.
חושבת לפי אופי נשים בפורום כאןאורח/ת
שיקחו אותך למקום של: אולי הוא בעל מכה, אולי לא יהיה אבא טוב וכו'..
אני פשוט חייבת להגיד לך שפשוט הזדהיתי בסיטואציה ואני יכולה לראות סיטואציה שאני הייתי מזועזעת מהתעללויות ובעלי היה מגיב בדיוק אותו דבר..
אבל דווקא בגלל שאני מכירה את בעלי, ואני חושבת שבבעלך דיי דומה לבעלי בקטע הזה, הייתי יודעת שזה סתם הערה בצחוק וצינית.. אני מכירה את בעלי יודעת שברגע האמת כשיהיו לנו ילדים, כל הערות הציניות שהיה אומר שמכות מחנכות ילדים וכו'( בצחוק) ישארו בגדר צחוק והוא יהיה אבא מושלם ומחנך!, ואת צריכה לחשוב בתוך תוכך באמת בלי קשר לסיטואציה..
לא צריך להגזים ולקחת את הבעלים ואת העולם לקיצוניות ולחשוב שיהיה בעיה בחינוך חס וחלילה..
וגם אסור לקחת סיכונים ולשלול דברים בלי לבדוק אותם...סוסה אדומה
כבדהו וחשדהו - את החשש, את תחושת הבטן.
לכבד את השאלה שעולה לה ולהשאיר מקום לכל תשובה שתהיה.
מרגיש לי שנקיות פהאורח/ת
יורות חשדות על כל בעל שני..
אני פשוט מכירה את הסוג זוגיות והאנשים האלה..
עודף חשדות על הבעל לא תמיד טוב..
מסכימה, מצד שני, גם השאננות לא תמיד נכונה.סוסה אדומה
אף אחד לא יכול לאבחן אותו לשום צד. (לפחות לא על פי מה שהיא סיפקה עד עכשיו) לא לצד זה שבהכרח הוא אבא אלים, ולא לצד השני.

הכי הרבה לעזור לה לשאול את השאלות הנכונות.

מה שכן, אסור שאישה תשתיק חשש רק בגלל שהגבר כועס עליה - שזה בעצמו לפעמים יכול להעיד על גבר אלים ואישה מוכה.

שוב, לא מתיימרת לדעת מה קורה שם, אבל השאלה בהחלט קיימת ויש לה זכות קיום.
אני באופן אישי לא ראיתי פה גילויים של אלימות מצידו.Orit39
ויכול להיות שהיה מזועזע רק שבחר לא להביע את זה כי הוא בתפקיד ה"גבר.
צריך להבין, כשאנחנו קוראות כתבה כזו אנחנו כבר רואות למול עינינו את הילד המוכה והמושפל יושב בפינה ובוכה... ואח"כ איך הוא המגיע בבוקר לאותו גן עם אותה גננת רשעה... אח"כ מה יהיה איתו כשיתבגר? איך יתחתן ואיך יגדל את ילדיו.....
כשגבר קורא את אותה כתבה (יתקנו אותי הגברים אם אני טועה) הוא מסתכל על הנתונים בעין יבשה. הייתה סטירה, אילו ריאיות היו? מה עשתה המשטרה? מה אומר העו"ד...... יש אולי גם גברים שיזדעזעו (אולי כי יש להם ילדים) אבל לא כמונו.... אני למשל עד היום לא מפסיקה לחשוב על הילדה בת השבע שנאנסה ולא על אורי אנסבכר... וטוב שיש את האיזון הזה בין גברים לנשים. מצד אחד צריך להזדעזע כדי שנדע לשמור על עצמנו ועל ילדינו ונהיה במודעות שהעולם שלנו מסוכן, מצד שני צריך להמשיך את החיים בשמחה ולא ליפול למרה שחורה. אני באופן אישי לא משוחחת עם בעלי על הדברים האלו כי אני יודעת שהוא לא מזועזע או לא מביע את הזעזוע כמוני. אומר משהו כמו "כן, זה נורא.....צריך להזהיר את הילדים...." וזהו, עובר הלאה.
גם אני אישית לא ראיתיסוסה אדומה
אבל זה לא אומר שאין...

יכול להיות שמה שאנחנו מכירות זה ככה, ואצלה זה משהו אחר.

מה שאני אומרת, אני צפיתי מראש שיבטלו אוטומטית את הפחדים שלה.
ואני פשוט לא בעד זה, ואני גם לא רואה איך זה עוזר.
לדעתי בן אדם צריך לגשת לכל תגובה רגשית שלו מצד אחד בכבוד - כי בטוח שיש לזה מקום (ולשאול את עצמו מה המקום שלו בדיוק) ומצד שני בחשד (כי יכול להיות שהוא פרנואיד).

גם היא, אני לא יודעת איך כאנשים בפורום אנחנו יכולים להיות וודאיים יותר ממנה ביחס למה שיש שם.
הכי הרבה לתת כיוונים של מחשבה מתוך החיים האישיים שלנו, או לשאול שאלוות נכונות.

אז זה שאני לא ראיתי משהו שאצלי היה מעלה חשד (הכל תלוי באיך הדברים נאמרו ובאיזה הקשר וכו'), לא אומר שאין מה לבדוק ליתר ביטחון.
יש לה פחד, היא צריכה להרגיע אותו ולבדוק את הדברים בקור רוח. אף אחד לא יפגע מבדיקה שקולה ועניינת.
רוב הסיכויים שהיא תבין שבאמת הוא לא היה רציני בכלל וסתם התחשק לו לעשות איזה קונץ, אבל כשהיא בעצמה תגלה את זה, הפחד באמת יתפוגג.
ואם מצד שני היא תגלה שזאת היתה נורה אדומה, היא לא תבוא למצב שהיא מתחרטת על "רשלנות"...
תראי, היא נשואה 3 שנים ללא ילדיםOrit39
וככזו אני חשבתי שאולי היא חושבת שהוא אמור להגיב כמו שחברות שלה מגיבות לכאלה דברים. ולכן ההיסטריה. כמו שהוא אמר "תתנהג כמו גבר" (לא חכם במיוחד. בשביל זה התחתן עם אישה ולא גבר ב"ה). גם היא חושבת שצריך להתנהג כאישה. אגב, ציניות במצבי לחץ זו אחת הדרכים שלהם להתמודד עם מציאות לא נעימה. חוץ מזה שהם מגיבים בקונטרה מתאימה לתגובות של הנשים שלהם כדי להוריד את מפלס הלחץ. אז אם היא נלחצה יתר על המידה הוא אולי הרגיש צורך להרגיע אותה בכיוון ההפוך.
צריך לתת לגיטימציה להכל, אבל גם לא כדאי להעלות חשדות שלא עולות מתוך הסיפור.
אני לא יודעתסוסה אדומה
האיש שלי לא משתמש בציניות כשאני במצבי לחץ.
קודם כל כי בחרתי גבר לא ציני, וגם כי הוא יודע שלא רק שזה לא יעזור, זה גם יביא התמודדות בשלום בית.

ואם הוא לא היה מזדעזע מזה, גם אצלי זה היה מעורר שאלה.
לא רואה שום דבר שלילי בזה שקיימת שאלה.

לגבי הזעזוע, לכי תדעי... או שהיא רגישה מידי, או שזה מתחבר לה לדברים נוספים.
אי אפשר לדעת בלי שנשאל.
אז הזעזוע צריך לחלוף, והשאלה, טוב שתתקיים ושתקבל מענה שירגיע אותה לחלוטין.

לא צריך לפחד משאלות. לא צריך לבטל אותן.
פשוט לבדוק בנחת ליתר ביטחון.
כמובן! אבל צריך לפרוש בפניה תמונה יותר רחבהOrit39
שתדע שיש דפוסים שונים ותגובות שונות של נשים וגברים לאותה סיטואציה. וברור שיש גם אופי שונה בין גבר לגבר. וזה שגבר לא מביע מילולית את הזעזוע שלו לא אומר שהוא אדיש.... עובדה שאם זה היה קורה לבן שלו הוא היה מרים את הגן ואת משרד החינוך על הרגליים.....
אני לא נגד זה שיפרסו אפשרויות. אני נגד זהסוסה אדומה
שיבטלו אוטומטית חלק מהן - לכאן ולכאן.

זהו, לא נראה לי שאנחנו חולקות.
👍Orit39
אבל למה למשוך לכיוון התחושה הקיצוני ביותר?סתם 1...
היא הזדעזעה, הוא לא. זה הכל. הוא כועס? אני בטוח שגם לה יוצא לכעוס...
גברים הם פרקטיים יותר ולא נוטים להזדעזויות אלא לפעולה מעשית.
יש רבים שמזדעזעים ולא רואים עליהם דבר.
לדעתי כיוון המחשבה הקיצוני שלך לא מועיל לשלום בית בלשון המעטה. כשחיים יחד עוברים יחד שלל חוויות מטלטלות זה לא חיים נטולי רגש.

רק אציין שהיא כלל לא העלתה, אף ברמז, את החששות שאת הצעת. כך שאלה חששותייך בלבד ללא קשר לפותחת השרשור.
אף אחד לא משך.סוסה אדומה
הכל יכול להיות, ויש סקאלה רחבה, מהכי גרוע לעד לא גרוע בכלל.
פשוט צריך לבדוק.

לאנשים יש נטיה לבטל פחדים בלי לבדוק אותם, זה בעצמו אסור כמו שלאנשים יש נטיה לאבחן ולהדביק תארים על אנשים.
גם יכול להיות מאוד...לה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך י"א בתמוז תשע"ט 05:20
שזה ממש בצחוק גמור.
מרוב סיפורים, לצערנו, זה כבר "מצחיק".

אבל הכותבת כתבה, שזה מוכר לה מסיטואציות אחרות, והיא ממש מרגישה "מותקפת בפחדים"!!!
על מה? נשמע נורמלי?
בעיני, שווה התבוננות נוספת.
כמו שכתבתי, לענות על השאלות לעיל.
מותקפת בפחדים? המשפט הזה בלבד גרם לי להבין שהיא מגזימה.כלה נאה
על מה?
לא חסר דימיונות.

מותקפת בפחדים שבעלה יתנהג כמו הגננת היא?
או שהוא ירביץ לילדים??

היא סיפרה לו בכמה סיטואציות על דברים שהיא נפגעה, והוא עונה לה כמו כל גבר שונה לחבר שלו. רק שלאישה לא עונים כך
. תיהיי גבר.. מה את עושה סיפור..


לא הייתי נילחצת..את נכנסת סתם לחרדות מיותרות.כלה נאה
את אומרת שהוא לא רצה לקרוא או שלא מסוגל ליראות בטלויזיה את כל ההתעללות הזאת.

אז הוא עונה לך בלי לדעת באמת. אלא תשובה שמאוד מתאימה לגברים. יותר מהשכל ופחות מהרגש.
ואם הוא היה רואה ומזלזל הייתי יותר נלחצת. אבל פה ניראה שמעדיף לא לדעת וגם להרגיע אותך שאל תעשי סיפור..

ושיהיו לכם ילדים מבטיחה לך שהוא ידבר אחרת. פשוט הוא לא שם ולא מרגיש מה שאת מרגישה.

זה שהוא אומר לך שאת נפגעת. שאת עושה סיפור מכל דבר וצריכה להגיב... זאת תגובה אופיינית לגברים.
לתת פתרונות ולהמעיט את מה שקרה.
הוא צריך ללמוד איך תומכים באישה. ולא לתת עיצות.
הוא מדבר איתך כמו שהוא ידבר עם חבר. ופה הוא טועה.

לא ניראה לי שאת צריכה לדאוג ולעשות סיפור.


סליחה על הפתיחותלב נתיים
בהתחלה הגבתי אותו דבר
קראתי כותרת גננת מתעללת וזהו לא רציתי להכנס לפרטים ופשוט כל פעם שעלתה כותרת גלגלתי הלאה כדי לא להפגש עם הפרטים מכיוון שזה בטח סתם השמצות וניפוח פרטים

הלב לא רצה להחשף ועוד יותר לא רצה להאמין
והיום שאני יודעת יותר מה הפרטים אני לא מסוגלת לראות שום דבר בנוגע לזה יכולה לבכות רק מהמחשבה על הילדים חסרי הישע 😢

ובכללי אני בטבע שמי שרק יעז להסתכל על הילדים שלי בצורה לא נכונה לגמרי התעסק איתי

- כן עובדת על זה לשחרר אותם יותר (הם רק מתחילים לגדול ואין להם באמת אויבים..)
לי נשמע כמו בעל עם פשוט חוסר טאקט.Orit39
זה לא שהוא רע, הוא פשוט לא מזדהה עם כאב של אחרים כמונו....
לא חושבת שאם יכו את הילד שלו הוא יגיב כך. כשזה הילד שלך זה סיפור אחר...
נשמע שאתם פשוט מדברים בשפות שונותלצמוח ולהצמיח
לא נשמע שהוא טיפוס אלים או בעל לב רע חלילה,
אלא שאת נשמעת מאד רגשנית והוא טיפוס יותר אדיש או מחוספס. גם מתוך הדוגמאות הנוספות שהבאת בפתיחה זה נראה כך.
וכנראה כששיתפת אותו בכתבה זה היה במלל ובטון בעלי רגישות גבוהה וזעזוע ואולי קצת היסטרי כדרכן של נשים, וזה גרם לו להגיב כפי שהגיב...
יש אנשים (בעיקר גברים) שזהו דפוס תגובה שהם סיגלו לעצמם כהגנה לנפש או שהתחנכו אליו. לא להתבכיין, לא להיות היסטרי, להשאר יציב על מקומך, לא לקחת ללב דברים, לא להתרגש מכל דבר, או בלשונו "להיות גבר"...

לא נשמע בכלל שיש לך סיבות לחשוש לאבהות שלו. הוא יגן עליהם וידאג להם ולך בעז"ה.
ובאמת חבל לריב על זה ולהכנס לסרטים.

ואגב, אולי השוני וההשלמה באופי זה אחד הדברים שגרמו לכם להמשך זל"ז, לפחות בתת מודע, כדי לאזן את המידה הזו בכל אחד מכם.

לדעתימירבי34

יש דברים שלא מתבדחים עליהם או מתייחסים אליהם בקלות ראש.

אלימות כלפי ילדים היא אחת מהם.

זה לא כמו חינוך שניתן להתווכח על שיטות שונות

 

מתיאור הפותחת לא נשמע שהוא התבדח על אלימות כלפי ילדיםלצמוח ולהצמיח
הוא בכלל לא קרא את הכתבה וכנראה גם לא ממש הקשיב לתוכן הדברים, אלא נשמע שהתגובה שלו היתה כתוצאה מהטון הרגשני של דברי אישתו...
זה כנראה פער בעולם הרגשות ובביטוי שלהם שיש ביניהם ובא לידי ביטוי בעוד אירועים.
הוא גם הביע זעזוע מהנושא ושלא מסוגל לראות כתבות כאלו והתנצל, אבל היא סירבה להאמין לו.
אני בטוחה שאם הם ישוחחו בנחת על הנושא הם יראו שיש הסכמה מוחלטת ביניהם שאסור לנהוג באלימות כלפי ילדים ובכלל.
לכן נראה שמה שהקפיץ אותו להגיב כך זה התגובה הרגשנית שלה כנראה.
יתכןמירבי34

בכל מקרה זה לא דיון בפורום הפתוח, 

מה ואילו ואיך

אם היה רואה את הסירטון או קורא את הכתבה, את צודקת.כלה נאה
ולכן הוא לא בעלך..אורח/ת
יש אנשים צינים שכן צוחקים על דברים כאלה..
האם הם אנשים פחות טובים מאנשים לא צינים? לא..
האם זה יגרום להם בפועל לפעול כך? לא בטוח..
האם מי שלא מבין את הציניות הזאת יכול להיות בשוק? כן..
קודם כל אבהיר שאני מוטרד מהתגובות הנשיות שהגיעו לבעל מכהסתם 1...
וחשדות איכשהו.
כעס הוא טבעי, לגיטימי לעיתים וקיים. חילוקי דעות גם הם קיימים, טבעיים ולגיטימיים.
האיזון והמינון הוא החשוב. חשוב שתלמדו כיצד לחלוק בכבוד אחד על השני. פחות להזדעזע ויותר לנסות להבין ולעמת את השני מול דעתו.

למשל בדוגמה שהבאת. הוא סירב לראות את הכתבות אך טען שסטירה קטנה איננה התעללות.
את יכולה לענות לו בשוויון נפש שהוא לא ראה ושהיה שם הרבה יותר מסטירה. לאחר מכן תטעני שלדעתך סטירה לילד קטן היא השפלה והיא דבר חמור.

עוד דבר- הוא טען שהוא צחק. אין הכוונה שהוא צוחק...(נראה לי שאת יודעת את זה) אלא שהוא לא היה רציני. תוכלי לשאול אותו, אז אתה מסכים עם דעתי? כנראה שכן.
אין לכם עדיין ילדים. כמו שאמרה אורית כשיהיו ילדים המצב מן הסתם ישתנה וגם השקפותיו.

מה שכן לי נראה שהוא מתגונן. הוא מפחד לפגוע ולהיפגע ויש בו ציניות והתבטאויות לא רציניות. תראי לו שאת לא מאיימת עליו ועל דעתו ושביניכם השיח מכובד.
בשליפה- הוא אינו טועה.העני ממעש
וואו לא ציפיתי להר של תגובות..מזועזעת
אנסה לענות לרוב..
דבר ראשון, גם אם הוא לא קרא את מה שקראתי הוא בכול זאת שמע ויודע על מה מדובר..(הוא היה לידי כשהיתה על זה כתבה בטלויזיה ושמע על המעשים של הגננת..) ואם נגיד במקרה הכי קיצוני שלא ידע בכלל כלום, אז גם סטירה זה לא לגיטימי בכלל בעיני.. למה שבן אדם זר יחטיף לפעוט שעוד לא בן 3? למה לקבל את זה בכזו קלות ראש?

דבר שני, לגבי התגובה שלי, אני לא חושבת שהגבתי בצורה רגשנית מידי יחסית לדברים המזעזעים מאוד שקראתי. לא בכיתי, לא צעקתי בסך הכול אמרתי בטון רגוע כמו שמנהלים שיחה, את דעתי על הכתבה ועל איך שהגיב. הוא יכל להסביר את עצמו, הוא יכל לתקן את הניסוח שלו הוא יכל המון דברים. אבל להגיד סתם בצחוק ואחרי זה לכעוס עליי..זה ניראה לי כאילו הוא ניסה לצאת מזה ולא הלך לו אז זה כניראה באמת מה שהוא חושב.

אני לא חושבת שבעלי אלים או שאפשר להסיק מזה חלילה על ההתנהגות שלו, בסך הכול מה שמטריד אותי זה שבאיזשהו מקום זה לגיטימי בעיניו שתיהיה התנהגות אלימה כולשהי כלפי הסובבים אותו ואין לו אינסטינקט גברי של להגן על מי שקרוב אליו ברמה שציפיתי... (הייתי מצפה שיגיד שוואלה אף אחד לא יגע בילד שלי, יש המון דרכים לחנך אבל לא ככה ובטח לא בן אדם זר, אולי אני חיה בסרט שזאת הדרך...)

אני לא יודעת מה הוא עבר בילדות, ממה שכן זכור לי, בגן הוא לא ספג אלימות. אולי בבית הוריו כן נתנו לו סטירה וזה ניראה לו לגיטימי. בכול אופן, הריב היה על זה שמטפלת לא אמורה להכות בשביל לחנך, לא דיברתי על מה ההורה צריך לעשות כי וואלה אני עדיין לא שם ואלוהים גדול..
מבינה אותך...סוסה אדומה
כמו שאמרו פה, יתכן שכשיהיו לו ילדים, הדברים יראו אצלו אחרת.
(ויכול להיות שלא, ואז תדוני איתו על זה בקור רוח (בלי ה"מזועזעת" אם סטירה זו באמת שיטת חינוך שהוא מאמין בה או לא... וגם אם הוא מאמין בה, את תמיד יכולה לנסות לגרום לו לשנות את דעתו).
קודם כל אני חושבתאמא וגם
שגבר שלא היה לו ילד לא דומה בשום צורה למי שכבר אבא.
זה משנה אותם ברמות אחרות.
עם זה–לא הייתי מזלזלת וכן בודקת הזדמנויות לבחון את הנקודה הזאת לעומק, כי בכל זאת אם הוא אמר משהו ברצינות זה לא צחוק ולא דבר להקל בו ראש
בעלי בול כך! אחד כזה שלא מתרגש מכלום..אשת נעורים
אבל כשזה נוגע לו באמת הוא חלומה של כל אישה😋 הוא דואג לילדים שלנו כמו איזו סבתא דאגנית. וגם לסתם ילדים ברחוב, לא מסוגל לראות ילדים רבים בלי ללכת להפריד..
אבל על כתבות וסיפורים הוא תמיד ימציא בדיחות שחורות🙈
מעדכנת לאחר שיחה איתו..מזועזעת
האמת היא שאני שבורה.. וזה המקום היחיד שאני יכולה לפרוק..
הוא טוען שזה באמת נאמר בצחוק, אבל אם הגננת באמת היתה רק מחטיפה לו סטירה אולי הוא היה מתכוון לזה ברצינות.
הסברתי לו שגם אם זה בצחוק הוא צריך להבין שזה נושא שממש לא אמורים לצחוק עליו ובטח איתי שהוא יודע כמה אני רגישה ובטח בטיימינג הזה שבדיוק סיימתי לקרוא על זה כתבה קשה..
ואז הוא ענה שאני לא אסתום לו את הפה, ושהוא יגיד מה שהוא רוצה ושזה בעיה שלי שאני רגישה ושאני חופרת, ונפגעת מכול דבר ומה אני עושה מזה סיפור ושהוא מתעלם ממני כבר ...ועוד דברים נחמדים.
ניסיתי בהתחלה להסביר לו שזה לא קשור ללהיפגע..זה קשור לזה שזה היה חסר טאקט ורגישות ואני מצפה ממנו ליותר רגישות אבל הוא טוען שזה הוא והוא לא רגיש ובעיה שלי שאני כזאת ועוד ועוד... מה לעשות שאני לא רובוט ויש לי רגשות...
אני באמת גמורה נפשית מזה.
אני באמת חשבתי שזה הגיוני וסביר לשאול אותו על מה שאמר גם אם זה היה בצחוק אבל בעולם שלו עצם זה שאני שואלת זה אומר שאני חופרת, רגישה ומנסה להחליט לו מה להגיד.
הוא לא מבין שאיך שהוא מתנהג זה בדיוק איך שהוא אומר שאני מתנהגת- מחליט לי על מה להיפגע ועל מה להגיב. באמת שאני לא יודעת מה לעשות אני לא מפסיקה לבכות.. והוא הלך...
כמים הפנים לפניםלב נתיים
את מכתיבה לו איך להתנהג איתך הוא מכתיב לך..איך להתנהג איתו..

שחררו הכל בסדר היצר הרע רק מנסה לתכך ביניכם
לא לעודד ביטויי אלימות זה להגיד לו מה לעשות??מזועזעת
להיות עם טאקט ורגישות לאישתו זה להכתיב לו מה לעשות?? באמת??
מה נסגר...
שיעשה מה שהוא רוצה ושלא יתפלא שהדבר האחרון שאני רוצה זה לראות אותו או לדבר איתו.
וואי נשמהלב נתיים
לא מכירה אותכם אבל זה בעלך סה''כ אני בטוחה שאתם זוג אוהבים מידי פעם יש אי הבנות שחררי הכל עובר בחיים תדברו על זה כששתיכם רגועים

..את כנראה באמת יותר מידי רגישה תעבדי על זה מול עצמך
כואבת בשבילך, רק אומרתאיזה יום שמח

שתמיד בזוגיות כשאחד הצדדים מאשים את בן הזוג הוא יקבל התקפה חזרה ולא משנה מה נאמר,

שימי לב בשיחות איתו לא להאשים אותו אלא לספר איפה זה פגש אותך, איפה לך קשה עם זה לא איפה הוא לא בסדר

שאלת אותו איך היה מגיב לו היה מגלה שח"ו היכו את הילד שלו?

אולי זה נראה לו רחוק ולא מציאותי?

 

תראימופאסה
הסיפור הזה פוגש אותך כנראה במקום מאוד רגיש ועמוק.
יש הרבה רע בעולם, דברים הזויים לחלוטין. ב''ה שאנו מודעים רק למה שמתפרסם בתקשורת.
פשוט תני לזה לעבור. ברגע שתבקשי ממנו עוד הבהרות וכדו' תכניסי אותו למקום של הצטדקות ולעוד תגובות לא רצויות. תעברו את הסערה ותדברו על הדברים בנחת ובשלווה.
תראי, את מעלה פה משהו אחרOrit39
יש פה בעיה בתקשורת ביניכם.
אני במקומך הייתי מניחה לזה. לא הייתי מעלה את זה שוב. יש מספיק צרות ובעיות, לא צריך לחפש בעיתון.... אבל לאחר שהעלית את זה שוב, הוא באמת ענה לך לא יפה ובחוסר רגישות.
אם הוא היה כותב הייתי אומרת לו את זה, שהשפה שלו איתך צריכה להיות יותר עדינה ורגישה, אבל מכיוון שאת כותבת אני יכולה לייעץ לך שני דברים:
1. לא להפגע ממנו על הבוטות. בטח ידעת שזה הסגנון שלו כשהתחתנתי, קשה לי להאמין שזה חדש. בשביל לשנות את זה הוא צריך ללמוד הרבה מוסר ודרכי תקשורת בזוגיות.
2. לא ללחוץ עליו בדברים שאת יודעת מראש שלא יועילו. אם הוא לא הזדעזעו כמוך מהכתבה, לא קרה כלום, לכי תשתפי חברה או בת משפחה, זו הכתובת. צריך לעשות סינון גם בנושאים שכדאי לדבר עליהם עם הבעל ודברים שסתם גורמים לקצר.....
בהצלחה!
בקיצור, כל האופציות הדרמטיות שנכתבו בשירשוריהלומאחרונה
מסתיימות בקשר זוגי שדורש שיפוץ בחלק התקשורתי בינכם.
כמו של כולנו.

הכי סטנדרט בעולם עובדים על זה ומתקדמים כל החיים.
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממניאחרונה

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...