אני לא מצליחה להכיל כל כך הרבה כאב. אני חוששת שאני משתגעת. למה אני צריכה לבכות כל כך? מה עשית רע. רק רציתי לעשות טוב. רק טוב, אני מבטיחה. נמאס לי.
נמאס לי.

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת