נראה לי שאדם עם הסתכלות בריאה מפתח טוב לב בסיסי. עם זה הוא גם מפתח תמימות שמה שהוא נותן ככה הוא גם מצפה לקבל.
אחר כך זה נשחק, אתה לא מקבל כגמולך ומרגיש רע ומנוצל.
ספציפית קרה לי, נחלצתי, לא נקמתי בצורה הפשוטה אבל כן השתניתי מול עצמי.
הבנתי שזה יותר מורכב מיחסי גומלין. היום אני מנסה לחיות מול עצמי. להיות ישר ולהיות מה שאני בלי סיבות חיצוניות.
זה לא מראה על חולשה. זה מראה על טוב לב, רגישות (לא מבחינת רגש אלא יותר שימת לב לסביבה, לאנשים, למצבים וכדו'), על המנצלים שהם לא רואים לא רגישים (אם זה לא נעשה בכוונה) וכו'.
בכל אופן אדם צריך להכיר את עצמו. כמה לתת, למי ואיך בלי שירגיש מנוצל. להיות נדיב ונחמד כמו משה רבינו זו מדריגה לא פעילות טכנית של לתת. אם אתה נותן ומרגיש פראייר אז זה לא נכון.