הכי חשוב - להשקיע בלימוד יומי של מוסר ובחשבון נפש, שיהיה תהליך נפשי במקביל לתורני.

כתוספת - להשקיע בעולם הרוחני והאמוני, לימוד מחשבה (וגם חסידות אם אתה בעניין, אבל לא במקום).

בפן התורני:

לשים דגש על היקף - לצבור ידע רחב בבקיאות, מומלץ להקפיד על דף יומי ופרק/שלושה ברמב''ם לפחות עם חזרות.

ללמוד עיון בצורה שמשמחת - כשלומדים עיון לא להתמקד בהיקף הסוגיה אלא בהבנה של הדברים לעומק, כמה זמן שייקח, אפילו אם לא מספיקים הכל.

שתזכה לגדול בתורה, במידות וביר''ש!

תודה רבה

אני לוקח לתשומת ליבי.

למה לא ללכת אחרי רבותיי בעיניים עיוורות? אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכו'

עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר...לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם...

זה מודגש שם שוב ושוב בכל הפרשייה.

יש מחלוקת ראשונים אם סמכות הסנהדרין קיימת רק בלשכת הגזית, אבל לכ''ע איסור 'לא תסור' וזקן ממרא שייכים רק בסנהדרין ולא בכל רב.

אמנם כאמור נחלקו לגבי גדולים שבכל דור או רוב חכמי הדור (ובזמן שדנים ביניהם) אבל אף אחד לא טוען כמו שאתה רומז שכל אחד חייב לשמוע לרבו משום 'לא תסור'.

"אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו"?

אני רק אעיר שהמסלול של הישיבה שאני הולך אליה הוא הסדר מוארך טיפה יותר, כלומר מתגייסים במרץ שיעור ג'

תודה ענקית!

ברשותך, שמרתי לעצמי ושיתפתי עם כמה חברים שהתגובה שלך תועיל להם לדעתי...

אבל איך מורידים את זה ליישום בפרקטיקה?

אני פשוט בתקופה עמוסה יחסית.

כשיהיה לי פנאי בע"ה אשב לכתוב בצורה מסודרת (מקווה)

סליחה...

פשוט תהיה שם.

להיות להיות להיות.

השאר כבר יקרה מאליו.

ובסוף נשברו במרץ שיעור א ויצאו לסיירות...

עזוב, ראיתי יותר מדי.

השם לא מחפש שתחרוש הלוך חזור את התורה. הוא מחפש שתגדל, שתהיה בן תורה, אדם עם מידות ויראת שמים. ואת זה לא מתכננים, את זה פשוט חווים כשנמצאים בסביבה של תורה.

לא מטיף לבזבוז זמן, ההיפך, אבל גם לא ללימודים אקדמאיים.

בוא בראש פתוח, תדרוש מעצמך, תהיה. פשוט תהיה. והשאר יקרה לך מאליו.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל