(סיוט סיוט

שייגמר כבר)

(וואי הלוואי

כפרעלייך.

ושתדעי לך שאתמול בלילה דיברנו עלייך ואת מאמי)

(

❤ מהממת אחת

כי ראינו דה וויס ואז ראינו מישהי שממש הזכירה לי אותך)

תוהה לעצמי מי הטמבל שעשה לו הגהה לשונית ככ גרועה

אחת השגיאות הנפוצות בעברית היא לומר "למלות" (במקום "למלא"): "למלות כוס מים" "למלותתפקיד" וכו'.

המילה הזאת נחשבת היום לשגיאה, וההסבר המקובל להווצרות השגיאה הזאת הוא הדמיון בין שתי גזרות: גזרת ל"א וגזרת ל"י. השורש מל"א הוא מגזרת ל"א הנוטה על דרך השלמים, ו◄שם הפועל שלה הוא לְמַלֵּא (כמו לְסַפֵּר, לְבַטֵּא). בגזרת ל"י, שם הפועל הוא: לבלות, למנות, לשנות וכו', וכאנלוגיה לגזרה זו נוצרה כנראה הטעות הרווחת.

מעניין לציין, שבזמן המקרא היתה מקובלת דווקא הצורה ה"שגוייה", שנכתבה בכתיב למלאות או לְמַלֹּאת (האל"ף נחה). הסיבה לזה היא שבעברית המקראית לא היתה קיימת החלוקה הברורה הקיימת היום בין הבניינים והגזרות השונות, ואז הצורה הזאת לא נחשבה לשגיאה:

• וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה (שמות לא ה)
• לְמַלֹּאות דְּבַר-ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ ... כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה (דברי הימים ב לו כא)
• מִסְפַּר הַשָּׁנִים ... לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם, שִׁבְעִים שָׁנָה (דניאל ט ב)

וגם בתקופות מאוחרות יותר של העברית השתמשו בצורה למלאות. היא מצוייה לרוב גם בלשון חז"ל, אצל פרשני המקרא ובספרות החדשה.

 כאמור, בדקדוק העברי של היום, הצורה התקינה היחידה היא לְמַלֵּא. 

כאמור, בדקדוק העברי של היום, הצורה התקינה היחידה היא לְמַלֵּא.

וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת,

שאם הוא לוקח מילה מהמקורות שהיום היא לא מקובלת הוא יכול לקחת רק כשיבוץ ממש ולא רק מילה.

כלומר כשהיא חלק מהמשפט עצמו ולא רק את המילה הבודדה

הקפצה

נסיון פעיל.

מראים כאן מה ההפרש בין הטמפ' בגובה 850 מ"ב הצפויה ביום ראשון לבין הטמפ' הממוצעת ליום זה.

תגובה תגובה תגובה קפיץ

רעש עוצמתי טלטל את מרכז אמריקה: אזהרת צונאמי הופעלה

רעידת אדמה עוצמתית במקסיקו: אזהרת צונאמי בחופי האוקיינוס השקט - וואלה חדשות

את החיצים כאן צריך לתקן ואת כל השאר גם קצת

אבל נראה נחמד, ואכן מהיר יותר ופחות מציק