סתם לחשוב על היום,על כל הזמן.
לחשוב לחשוב.
אני לא רגילה לחשוב.
אני רגילה לעשות קודם ואז לחשוב.
אני אוהבת להיות לא רצינית,כמו שהייתי אתמול בלילה,כשצבעתי את כל החצאית שעלי בצבעי שמן יקרים ממש.כולה מלאה בקישקושים כמו של ילדה בת חמש.נכנסתי איתה אח''כ הבייתה בשתיים עשרה בלילה ועם חתיכת חיוך סתום ולב ככ שמח.
אמא עשתה מבט של- זה כזה את ילדה...
וזה פשוט היה לי טוב.
באמת.
או הזמן הזה שאני פותחת טונה ומעשנת אותה ישירות על האדמה בלי לחשוב כמה לכלוך ייכנס אליה ואז לאכול אותה כי היא טעימה אש.
או הזמנים האלה שאני נכנסת למעיין עם כל הבגדים ואז שוכחת שאני צריכה לעשות חתיכת נסיעה חזרה הביתה.
או הרגעים האלה שאני נכנסת לשם ושוכחת שיש אוטובוס חזור אחרון ואוטובוסים בדכ לא מחכים לאנשים כמוני ואז אני צריכה לטייל עם חתיכת חיוך בכל ירושלים,למצוא איפה לישון הלילה ובסוף מוצאת את עצמי אצל חברה במכון לב.
אני אוהבת שאני אדם לא רציני,שנאבד כל רגע,שעושה שטויות.אדם שמח ופחות רציני.
סוף פריקה.)