אמרו לנו שהכל ישתנה וגם הזוגיות יכולה להתערער
ואני זוכרת שעצם הידיעה שזה נורמלי מה שקורה לנו, כבר הרגיעה אותי מאוד.
והרוגע עזר לנו לכעוס פחות, לקבל יותר, לזרום ולהמתין לתקופה שפויה יותר.
אני רואה איך מלידה ללידה הזוגיות שלנו מתחזקת, אחרי הערעור הראשוני.
אנחנו לא נבהלים
מזכירים לעצמנו שככה זה, וזה יעבור
מתייחסים בהומור מטורף לצעקות של אמצע הלילה תוך כדי שינה
מחזקים אחד אצל השני את הנקודות הטובות בהורות - איזה אבא מדהים אתה, איך אתה רגיש לילד, איך טיפלת בילדה בסבלנות, אני צריכה ללמוד ממך את היציבות הנפשית כשהוא בוכה...
לדעת שרוב היולדות חוות בייבי בלוז, תקופה של דכדוך - הרגשת בדידות, עצב, לא רואים אותי
כי זה באמת מאוד מאוד קשה להיות יולדת, שמסורה לצרכי תינוק תובעני בטירוף, כשאת עצמך עברת לידה (!!!) טלטלה פיזית, נפשית, הורמונלית עצומה וטוטאלית. ובאמת אין לך זמן לעצמך ואת צריכה חיבוק ועוד חיבוק ועזרה ועוד עזרה
ולא תמיד גברים מבינים (בלידה ראשונה במיוחד) או יכולים (כשיש עבודה ועוד ילדים...) להיות שם בשבילך מספיק. וגם הם עוברים שינוי עצום, של הורות וזוגיות.
אז מדברים על זה ביחד, שעכשיו אין לנו זמן ואנחנו גם מאוד עסוקים בתכלס, בתפקוד, בלהיות הורים לתינוק.
אבל עוד כמה חודשים נעבד ביחד את מה שקרה פה, נשתף, נתחבר.
ולתת כיוונים לבעלך מה כן יכול לתת לך הרגשה יותר של ביחד- פרחים, להכין לך ארוחת בוקר קלה, לכתוב לך פתקים
תמצאו דברים קטנטנים ולא מעמיסים שיזכירו לך שהוא איתך
ועדיין מותר לך והגיוני שאת מרגישה בדידות כרגע, זו פשוט חוויה מתבקשת של לידה. עברת משהו שאף אחד לא יכול לתפוס.
בהצלחה
והכל עובר... ומסוגל לחשל...