לבגרות של מועד חורף קטע ושיר ממש יפים!

אני מקווה שאת מתכוונת למטמתיקה.

מלאך המוות הגיע ראשון, כהרגלו. הוא סקר במבטו את הלשכה הסודית שבמדור השישי בגיהנום. היא היתה ריקה למדי. "שוב אני היחיד שמגיע בזמן", סינן בכעס, "לכל הרוחות והשדים".
"לקרוא להם?" שאלה אותו המזכירה. "חשבתי שאמרת שזאת ישיבת חירום, בפורום מצומצם..."
מלאך המוות לא התייחס. "תעשי קפה", אמר, שתי כפיות רעל"
כעבור מספק דקות כבר ישבו סביב השולחן כמעט כל בכירי הגיהנום, ולמאך המוות פתח את הישיבה בקולו הרועם. "רבותי, כזכור לכם, החלטנו בישיבה הקודמת לנסות תכנית חדשה שתסייע לנו להשתלט על העולם, במקום התכנית הלא-מוצלחת שלפיה פעלנו עד כה. הניסיונות לשתול בכדור הארץ סוכנים שלנו, החל מפרעה, דרך אנטיוכוס ועד לגרגמל, כשלו בזה אחר זה. כעת אנו מנסיים ליישם את הרעיון שהציע חברנו הייאוש: במקום לשתול רשעים חזקים, נייאש ונחליש את כוחם של האנשים הקיימים, וכך נוכל לשלוט בעולם באין מפריע. כולכם הכנתם דו"חות על יישום התכנית בשטח?"
"אל תדאג", אמר אשמדאי, "הכל בשליטה. התרבות החדשה שפיתחנו הולכת ומתקדמת. הקניונים והמותגים צוברים תאוצה, והכנסנו גם לטלויזיות כל מיני תכנים שיעזרו לצופים להתייאש מתיקון המציאות שמסביב, או לשכוח ממנה לגמרי ולשקוע ב..."

דפיקה בדלת קטעה את דבריו.

"מה זה אמור להביע?!" נזף מלאך המוות בשטן שנכנס פנימה. "לא די שאתה מאחר, אתה גם מעז לדפוק בדלת?!"
"ועוד באמצע הדיווח שלי", הצטרף אשמדאי. "שיקח אותך האופל!"
"למה תמיד אני?" הגיב האופל בכעס.
"מצטער על האיחור", אמר השטן והניח את קלשונו על המתלה שבפתח הלשכה. "זה עתה שבתי משוט בארץ ומהתהלך בה. המצב פשוט נורא, אל תשאלו מה ראיתי. אירגוני חסד, מבצעי התרמה, פעילים חברתיים... אמרת שהתכנית החדשה חייבת להצליח. איך אתה מסביר את זה?"
"איך אני מסביר?" שאל מלאך המוות. "השד יודע למה!"
"אה... טוב, האמת היא שאני יודע..." גמגם אשמדאי במבוכה. "ובכן... שכחתי לספר לכם על בעיה קטנה. עם רוב המבוגרים אנחנו די מסתדרים. הם צריכים לעבוד לפרנסתם, והראש שלהם די מקובע ורציני. גם הילדים לא מהווים סכנה, אבל עדיין נשארו הרבה בני נוער אידיאליסטים הצלחנו לנטרל את חלקם באמצעות טלויזיות ומועדונים למיניהם, אבל עדיין יש הרבה מתנדבים, ותנועות נוער... אני לא יודע מה אפשר לעשות נגדם..."

שתיקה מביכה השתררה בחדר. שוב נשמעה דפיקה בדלת.
"מה זה הנימוס הזה היום, השתגעתם?!" הרעים מלאך המוות בקולו. האיש שעמד בחוץ פירש זאת כ"יבוא", פתח את הדלת ונכנס פנימה. "שלום, מצטער על ההפרעה. קוראים לי בני. במקרה עברתי במדור שמתחתיכם כדי להדפיס את הספרים שלי, ושמעתי את הדיון שלכם, ובפרט את השתיקה המביכה. רק רציתי להגיד שאין לכם מה לדאוג, הנושא בטיפול".
"מה זאת אומרת?" התעניין האופל.
"אנחנו עובדים כבר הרבה שנים על פיתוח ´התכנית להסחת דעתם של בני הנוער מהאידיאלים ומהמציאות שסביבם´, או בשמה המקוצר: ´בגרויות´. הרעיון הוא פשוט: שכנענו את בני התמותה המבוגרים, לקבל אנשים לעבודה או ללימודים האקדמיים על-פי ´תעודות בגרות´, שמשקפות ידע, כישרון, יכולת חרישה, טחינת חומר וכיוצא באלו. מבוגרים רבים קנו את זה, משום מה, וכך, לפחות במשך חודשיים-שלושה, בני הנוער נאלצים לנטוש את האידיאלים לטובת הבגרויות".
"זה נשמע די מסובך", אמר השטן.
"נכון", אמר בני, "סיבוכים הם המומחיות שלנו. שכרנו עובדים מיוחדים שישבו במשרד החינוך וימציאו תוכניות חדשות מדי שנה, כדי שהמבחנים ילכו ויסתבכו. בסופו של דבר, כל המדריכים, הפעילים והמתנדבים שדיברתם עליהם, משתעבדים לנוסחאות, טבלאות וסיכומים"
"כל הכבוד", אמר מלאך המוות, "אבל תגיד לי, באמת שופטים אנשים בכדור הארץ על פי פיתרונות של תרגילים מתמטיים?"
"על זה אני כבר לא יודע לענות", אמר בני, "זה ירד במיקוד".


אריאל הרים את ראשו מהספר. שוב הוא נרדם באמצע תרגיל בגאומטריה. הוא הביט בשעון. 20:00. אריאל ניסה להיזכר מאיפה השעה הזאת מוכרת לו. אה, הוא אמור ללכת עכשיו לישיבת צוות בסניף. אפילו דף הנוסחאות המונח לפניו, והמחשבון שלצידו, לא יכלו לעזור לו לפתור את השאלה הכי קשה: ללכת לסניף, או להמשיך לחזור על החומר?

כתב: חיים אקשטיין, גבעת שמואל.

במנגינת רבות הדרכים)

שוב משוואות שלא פתורות על הנייר שלי
מוחקת את כל התרגיל שלא מצליח לי
ובספרים יש פתרונות בלי קשר לתרגיל
מתגעגעת לסתם נעלם אחד רגיל...

ובבדיקה חוזרת כל תשובה יוצאת הפוך
הסינוס מתבלבל - יוצא יותר מדי נמוך

ההסתברות ל-100 במבחן היא מזערית
כי במקום n שלם - יצא לי n עם שארית...
אתה ודאי רוצה שאתקן את שגיאַתִי
אך אני זו שצודקת, הספר טועה, אנ´לא חוזרת בי

הדפים שלי במתכונות ישארו ריקים
במילא הם תמיד ישארו חלקת הגאונים...

רבות הדרכים לקבל נכשל
ארוכה ביותר הדרך למאה
חרשנו המון אך האפס בטוח
המגן גרוע, כמעט כמו בלשון...

בכל סִדרה צריך למצוא ת´קיו ואת הסכום
נתון ה a1 אבל זה לא עוזר בכלום
והדפים עם הנוסחא כל כך לא יעילים
ככה זה כשהמוח מתנוון יוצא מהכלים -

הטעויות מאחורי השאירו בי סימן,
הלוואי והבוחנים יקחו גם צ´ק, ולא מזומן...

רבות הדרכים לקבל נכשל
ארוכה ביותר הדרך למאה
חרשנו המון, אך האפס בטוח
המגן גרוע, כמעט כמו בלשון...

בברכת 1+1=3 ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם!

וזכרו-אין שכל-אין דאגות!!!!

שפירסמת את זה שנה שעברה...

וכמו שנה שעברה- זה ממש חמוד.

בצלב"א.

אבלא מצאתי איםה כתבתי אתזה... ניראלי שכולם מדמיינים...

חיפוש קצר (עאלק קצר... משה מקרה לחיפוש של הפורום?..) מצאתי אתזה...

/Forum.aspx/t9244#51995

זה מראה על רמת הסניליות שלי... לונורא... זה בכ"ז חמוד=)

היה היה ילד ושמו בנימין.

בנימין היה תלמיד מצטיין, והיה מקום ראשון במתמטיקה.

חוץ מהעובדה שבכל יום אחרי הלימודים היו טובלים אותו באסלה, בנימין נהנה מבית הספר.

למעשה, הוא גם לא נהנה במיוחד ממהקנטות, ההשפלות, הקללות, הרדיפות וההלקאות, ומכך שלא היה לו אף חבר.

לא רק שהתלמידים המקובלים דחו אותו, אפילו הקבוצות הדחויות לא רצו בחברתו, אפילו החנונים שבכיתה חשבו שהוא יותר מידי חנון בשבילם.

במשך כל ילדותו הוא נאלץ להתמודד יום יום מול כל ההקנטות עד שבשלב מסוים הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו לחשוב שיום אחד הוא ימצא חברים, נמאס לו לחשוב שאחת הבנות תדבר איתו, אפילו לרגע. נמאס לו מהכל. הוא החליט לנקום!

וכאן מקבל סיפורינו תפנית דרמתית ומפתיעה, עד עכשיו הסיפור לא היה שונה מכל סיפור של חנון, הרי בכל כיתה יש את הילד הזה שכולם נטפלים אליו.

אבל אצל בנימין נתגלתה תכונה חדשה, כשהוא נוקם, אז הוא נוקם עד הסוף!!

בהתחלה הוא חשב על נקמה טובה בביריונים של הכיתה.

ואז הוא חשב לעצמו, הרי כל הכיתה התנהגה אלי כך, מגיע להם גם!

וכשחשב עוד טיפה, הוא הגיע למסקנה שכל הילדים שהוא אי פעם פגש התנהגו אליו הצורה מגעילה!

הוא החליט לנקום בכל הילדים במדינת ישראל.

הוא תיכנן תוכנית קרה ומחושבת עד שלבסוך התוכנית הגיעה למימושה. מאות אלפי ילדים סובלים מידי יום מבנימין, בלי לדעת שהוא נוקם בחברה במכוון.

רוב הילדים שאני מכיר אינם יודעים שהסיבה לכל הנקמה הזאת של בנימין, היא בגלל שבילדותו הציקו לו כל הזמן.

בנימין חש סיפוק.

כיום, הוא אדם מבוגר, והוא החליט שנקמתו הושלמה.

הוא כבר הוציא הרבה ספרים (שבאמצעותם נקם את נקמתו) ואמלל את חייהם של ילדים רבים.

דרך אגב, בנימין זה רק השם שמופיע בתעודת הזהות שלו, כל מי שמכיר אותו יודע שקוראים לו בני.

בני גורן...

רחלי זה ממש פנטסטי!!!

זה המצאה שלך?

האמת, זה די מוכר...

שיהיה לכולם בהצלחה!

בצלב"א.

אני לא הכרתי...

תקשיבו, אני חייבת לשתף אתכם בברוך שנכנסתי אליו...בגללי הולכים ליפול לשני חברות שלי המגנים!

המורות עשו לי מצפון...אין מגנים...חחח

מועד ב' אלק...

פשוט המצפון הוא לגבי שני חברות שלי כי לי גם ככה הלך דפוק...

אבל להם הלך בסדר-לא משהו... ובגלל שאנחנו רק 3 בנות בהקבצה אז יש מצב שיפלו המגנים רק בגללי...

אסימפטוטה שלי

הלילה אני מרגיש כמו נעלם

וליבי כקבוצה ריקה

ניסיתי להעלות את עצמי בריבוע

הייתה זו מעין זעקה

חשבתי שתאלס איתנו לנצח

ופיתגורס לא יאכזב

אבל כשהפונקציה צנחה אל המינוס

הכה בי אותו הכאב.

הו אסמפטוטה שלי-

חכי שאשוב וחבקיני ברוך

את כל צרותי זה ישכיח

גלי לי את סוד החילוק הארוך

את מה שהיה להוכיח.

בצר לי, חפפתי, ובלי כל פרופורציה

עלתה מציאות על דמיון

אך בסיוטי שוב הופיעה נגזרת

פוסעת לצד אי שיויון

היה זה משבר שהגיע בסתיו

ומאז אין ביננו סודות

ואת תחפשיני, דעי שעכשיו

אני כאן בשלוש יחידות

הו אסמפטוטה שלי-...

 זה כולה מבחן אז –

לא להילחץ יותר מידי...

שיהיה לכווווווווולם בהצלחה

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...