הריון שני, שבוע 7.
ושוב מתחילים סימנים מדאיגים.
מדאיגים אותנו.
לא את הרופא.
הכל בסדר.
הכל בסדר,
חוץ מהדמיון המובהק להריון הקודם.
שהסתיים בשבוע 9.
אין לי טיפת כח לעבור את זה.
אין לי טיפת כח להיות אופטימית.
לא עושה כלום בבית.
גם בחילות, וגם מותשת נפשית.
בעלי עושה הכל הכל הכל.
וגם תומך בי.
ולעזעזאל עם הבחילות האלו יהיו סתם.
כי אני סובלת ומגעיל לי.
ובשביל ילד- אני מוכנה.
אבל לא רוצה לסבול סתם.
זה לא פיר.
אני מפחדת.


), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️