שהן רוצות שנעשה דברים בלי שיגידו לנו מה לעשות.

הן רוצות שנבדוק בעצמנו אם יש או אין כביסה ולא שהן יצטרכו להגיד לנו.

אישתך היא לא היחידה, תהיה רגוע.

פשוט זה קטע מוכר וידוע. בהחלט בית צריך להיות בניהול משותף.

אנחנו הבנים התרגלנו להיות עצלנים חח

אופי זו לא תכונה ביולוגית.

בניגוד למבנה גוף למשל, ששם יש הבדלים ביולוגים מובנים, תכונה זה דבר שנרכש עם חינוך וסביבה חברתית.

נכון שהיום רוב הנשים מתעסקות עם ענייני הבית, אבל זה כי במשך אלפי שנים האנושות הורגלה בדבר הזה.

אם האנושות הייתה פועלת הפוך, אז היינו מורגלים במצב הפוך מהיום.

מה שתיארת לגבי היכולות הנשיות זה מציאות אבל לא טבע.

שוב, כל מה שתיארת אלו הבניות חברתיות של אלפי שנים ועד היום.

אם ממחר העולם פתאום ישנה את ההנהגות האלה למשך אלפי שנים קדימה, אז ההנהגות יהיו הפוכות. כלומר, גברים יהיו יותר בבית ונשים יהיו יותר בחוץ.

אין ספק שאחד מהשינויים הטבעיים זה מבנה גוף. גברים עובדים יותר טוב בתעשיה כבדה כמו מפעלי פלדה וכאלה, אבל בכל מה שקשור בהנהגות הבית אלו הכל הבניות חברתיות שנרכשו במשך אלפי שנות אם לא עשרות אלפי שנים אחורה.

ואני לא מדבר איתך על פרספקטיבה של שנה. תחשבי בפרספקטיבה של 5,000 שנה.

לגבי תורת האבולוציה - בעיני לא חייבת להיות סתירה בין היהדות לבין התיאוריה הזאת.

האבולוציה לא בהכרח סותרת את האמונה היהודית או אפילו נוצרית/מוסלמית.

הכוונה שבגלל היתרון הגופני של הגברים הם אלו שהובילו את העולם לטוב ולרע. מלחמות למשל זה תחום גברי מובהק.

וזכרים חייבים נקבות בשביל להתרבות והתרבות זה חלק מהאבולוציה.

לדעתי נראה שיש לך חוסר ידע (בתמימות) לגבי התיאוריה עצמה.

לא מספיק לשמוע רב שמדבר על התיאוריה הזאת ממעוף הציפור. התיאוריה הזאת עד עכשיו לא הופרכה בצורה מוחלטת ואפילו הולכת ומתקבעת.

בכל מקרה, זה תחום רחב ונרחב וצריך ללמוד אותו כמו שצריך ללא משוא פנים. ושוב, גם אם תגיעי למסקנה שיש היתכנות לתיאוריה הזאת, את יכולה להיות רגועה כי היא לא סותרת כהוא זה את האמונה שלך.

אבולוציה היא הרבה מעבר לאיזה קורס במכללה.

כמו שמישהו יגיד על היהדות שזה שטויות כי הוא למד קורס ביהדות באוניברסיטה.

צריך להתייחס עניינית לתיאוריה. אם ישנן נקודות ענייניות שלא עומדות לדעתך במבחן המדע או האמונה אז אפשר לדבר וללמוד.

עצם הכתיבה שלך "איזה לוויתן שהגיע לחוף ובטעות התפתח" וכו' זה לא רציני, בחייך. או שלא הבנת את הנלמד או שזה קורס בחפיף כזה בבחינת "אבולוציה להמונים". מה שאת מתכוונת הוא שתחילת הופעת התא היחיד של מיקרו אורגניזם היה בים. משם בתהליכי אבולוציה של מיליארדי שנים הלך התא היחיד הזה והתפתח ליצורים מימיים ומשם החל תהליך של יציאת היצורים ליבשה. לזה אני חושב שהתכוונת.

אני מעריך את הרגש שיש לך לאמונה התמימה וזו זכותך אבל צריך קצת יותר להשקיע בלימוד האבולוציה כדי להסכים או לא להסכים איתה.

שהבת שלי, שבאה אחרי בן, ידעה להסיע מכוניות עוד לפני שלמדה להיעמד... 

אבל כשהיא רואה בובות? היא הכי בת בעולם! דואגת מלטפת ומחבקת..

לבן שלי גם קניתי בובה כשהיה קטן.. הוא באמת התייחס אליה יפה..אבל לא מעבר... 

וגם- כשהייתי שמה לבן הגדול כיפה או כובע- ישר היה זורק את זה.

היא - על הפעם הראשונה ששמתי לה סרט (בגיל שזורקים מהראש את הכובע ...) היא התלהבה וחייכה והרגישה הכי יפה בעולם! עד היום היא מתלהבת מסיכות וקשקושים. והיא הבת הראשונה אחרי הבן...אין לה עוד ממי ללמוד (וגם לא ממש ממני...)

אז אני מסיקה מכך -שבנות הן באופי של בנות כי הן נולדו כך.

וכנל בנים.. בובות זה נחמד..אבל לא מעבר.. טרקטורים זה ה-דבר. עוצרים ליד כל אתר בניה לשעות רק כדי לצפות ולא לפספס אף סוג של טרקטור או משאית...

עם הבת שלי זה לגמרי לא עניין...

מה שהיא תארה זאת מציאות לא רק של היום, אלא שהוכיחה את עצמה אלפי שנים. כי זה הטבע.

אבל ככל שאנחנו בדורות האחרונים מנסים לשנות את הטבע - אנחנו רק מגלים שאי אפשר ללכת נגדו...

נראה מה יהיו הדעות של הדור הבא - הם יהיו חכמים מאיתנו.

כבר עכשיו לפי סקרים שנערכים בארה"ב - הרבה נשים שדגלו בפמיניזם - נוט אנימור...

לא יודע לגבי ה"הוכיחה את עצמה". את לא יכולה לדעת אם זה הוכיח את עצמו כשלא הייתה שום מציאות אחרת.

אני חושב שפשוט יש ערבוב עם המונח "טבע". אנשים תופסים כדרך טבע את מה שהם הורגלו אליו אבל זה לא בהכרח טבע. 

טבע זה ביולוגיה. לידה זה טבע. פוריות זה טבע. אבל זה לא בהכרח טבע שאישה היא בעלת תכונות יתרות למטלות בית. זה לא טבע, זאת הבניה שאנחנו רגילים אליה.

את טוענת שיש הבניות חברתיות של הדור של היום. מסכים חלקית. הדור של היום מנסה פשוט לשנות את ההבניות שהיו קיימות עד היום ולהנחיל הבניות חברתיות אחרות. אבל הניסיון הזה הוא רק ב 100 שנים האחרונות לעומת70,000 שנה שהומו - סאפיינס קיימים.

ולבעלי דוקא יש אצבעות דקות...

יש את ענין האחריות- ואנחנו יותר לוקחות אחריות מהם, כנראה זה גם אופי וגם הבניה חברתית.

ככה עשינו לפני מלא מלא שנים

קודם כל כתבנו מה כל אחד מסכים ורשמנו

אחכ נשארו דברים פתוחים ששנינו לא הסכמנו. ויש דברים שעד היום נשארו פתוחים ואף אחד לא לקח עליהם אחריות.

כמו למשל כלים, שנינו לא מוכנים לשטוף באמצע שבוע. אני מוכנה רק לשבת. בסוף קנינו מדיח אז הבעיה נפתרה

סידור הבית באמצע השבוע גם לא הגענו להסכמה ולכן כל השבוע הבית פוגרום. אני הסכמתי רק לסדר לשבת

אבל מה !!!!!!! לפחות מאז אין מריבות!!!!! אני לא מעירה לו הוא לא מעיר לי. מה שחילקנו והסכמנו חולק. מה שלא חולק לא מדובר. ואם אי פעם בהתחלה מישהוא אמר משהוא על כלים או על בלאגן אז אמרנו בבקשה בא נישב לחלק ואז נזכרנו ששנינו לא מוכנים להוסיף עלינו עוד עול אז עזבנו.

מה שכן, מה שמחולק זה כיף, כמו שאני כביסה והוא קניות ועוד חלוקות שהגענו למסקנה ,זה כל אחד אחראי לעצמו ועושה את זה.

אני חושב שיש אחריות של גבר ואחריות של אישה

ולא ניכנס אם זה נכון או לא.

אני מבין שקשה לה  ואפילו שאני חושב שזו לא אחריות שלי אני בשביל שלום בית ובשביל להקל על אישתי

אני מוכן לעשות.

אבל אני לא רואה את מה שהיא רואה.

אני מאוד שובניסט אבל למרות זה אני מוכן לתת מעצמי אבל זה כאילו היא מוכנה רק ל 100%

אז אולי לא הורדתי ממנה את האחריות אבל הורדתי את ההתעסקות הפיזית...זה לא מספיק??

זה חייב להיות הכל או כלום?

כאילו אני נותן מעצמי אבל אני צריך עוד תמיכה ממנה הקטע שלה?

כשאתה יודע   בוודאות שיתנפלו עליך בעוד 3......2.......1.......

היא עובדת למרות שמבחינה כלכלית אמרתי לה שלא צריך

היא עובדת בשביל עצמה ובשביל הקריירה שלה ולא בשביל פרנסה ואם יהיה לה רע בעבודה היא תעזוב

בלי לחשוב פעמיים -

אני עובד בשביל כסף היא קודם כל עובדת לעצמה.

זה סוג של קושי נפשי

תן לי לעבוד 20 שעות ביום אני יכול תתן לי לתלות מכונה קשה לי...אין מה לעשות כמו שיש הבדל פיזי בין נשים לגברים ככה גם הבדל מנטלי.

ושוב אני יגיד בשבילה אני מוכן אבל היא רוצה שאני ישנה את המנטליות וזה אני לא יכול..

להגיד לאישה שהיא עובדת קשה חוזרת מעולפת. שהיא בעצם חזרה כרגע מטיול כי היא יצאה לכיף שלה ולכן אסור לה להתלונן.

זה שהיא אומרת שזה קריריה וכו זה יפה אבל ברור שזה גם כסף.

אישה פשוט מסתכלת שונה על עבודה. היא לא תעבוד ותסבול כי חשוב לה גם הצד הנפשי. גבר לא הולך להנות בעבודת. אישה זה חלק מהעבודה. ברור שאני גם אעזוב אם יהיה לי רע. אבל לא רוצה לדמיין אם אי פעם בעלי יגיד לי שאני יוצאת לכיף שלי כשאני חוזרת מעולפת.

אני מעדיפה לעבוד יותר ושבעלי יעבוד פחות ויחזור יותר מוקדם. ממש מממש לא מעוניינת שבעלי יעבוד עשרים שעות יעלם מהבית מהמשפחה ויביא עוד כסף. להפך ככל שמגדיל את ההכנסה ומגדיל את שעות העבודה אני הרבה יותר מבזבזבת. כי אני לא מעוניינת שהוא יעדר מהבית!!!!! רוצה אותו כמה שיותר מהבית. לא רוצה כסף רוצה בעל

אבל אם הוא כבר מביא כסף אז כמה שיותר אהנה מהכסף!! אז מה יצא???? עבודה לחינם. נעדר הרבה והכסף הולך יותר

ככל שהוא נעדר אני מרגישה יותר צורך לפנק את עצמי בקניות. אבל עדין זה לא נותן את החוסר של הבעל

אבל שלא תשתמש בזה כאילו "אני עובדת בחוץ אז אתה צריך לעזור לי"

כי זה בחירה שלה

כמו שאני יגיד אני יוצא עם חברים עד מאוחר בלילה ואת צריכה לעזור לי כי אני עייף.

אז שוב פעם זו אישתי והיא חשובה לי ואני יעשה מה שאני יכול לתמוך בה אבל היא חייבת להבין את המגבלות שלי..

אז כן זה חלק מיזה שהוא יצא אתמול ושאל אותי והסכמתי, אז חלק מיזה הוא עייף. זה העיסקה

אם אתה מתנגד בתוקף שהיא תצא לעבוד אז קודם תפתרו את הבעיה הזאת

אבל אם היא יוצאת לעבוד כי הגעתם למסקנה שהיא רוצה, אז חלק מהעבודה זה העיפות ולכן צריך חלוקה בבית

אני צריך לעזור לה מקובל...

אבל למה היא לא מוכנה לעזור לי לעזור לה???

הרי בלי העזרה שלה אני לא יצליח.. אז למה ההתעקשות שלה?

שאף אחד פה לא עוזר לשני ואף אחד לא עושה טובה לשני

של שתיכם הבית. שתיכם אחראים עליו.

תבוא תגיד לה את מוכנה לעזור לי. להגיד לי איזה עזרה צריך. אם אתה צריך עזרה בלדעת מה צריך לעשות תגיד.

אם בעלי יבוא יגיד לי איפה הארנק שלי??? הבית מבולגן לא רואה כלום למה את לא מסדרת. או מספיק שהוא יסנן מבין שיניו אווף איזה בלאגן לא רואים כלום לא מוצא ארנק. אין סיכוי בחיים שאגיד לו. גם אם זה מול עיני. הוא ילך בלי ארנק על עצם הגישה

אבל היום הוא למד . את מוכנה לעזור לי לחפש את הארנק. וזה בדר"כ תמיד מול הפרצוף שלו.חחחחחחח

אבל הגישה זה לא שלי הבלאגן וזה אל אחריות שלי. באלגן של שתינו.

תקשיב

אם אתה עושה וזה עדיין אחריות שלה- זה כמו שהיא תבקש מעוזרת בית לעזור לה...

זה לא נחמד.

וזה לא נחמד להרגיש כמו מפקדת כלפי בן הזוג.

הכי נחמד וטוב זה להרגיש שותפים. לא- בוס ועובד/מפקד וחייל/וכד'

כאילו- אתה שואל מה יש לעשות וזה נחמד, ומאד יפה מצידך- אבל בכלל לא הורדת שום עול ממנה.

אתם צריכים לנהל את הבית שלכם מתוך הסכמות ולא מתוך אילוצים..

אם עושים דברים רק מתוך רצון לשלום-בית, זה לא יעשה את האפקט של שלום-בית.

הרצון אמור להיות מתוך שאתה אוהב את אשתך, מתוך הסכמה עם אשתך.

אתם צריכים לשבת יחד ולתאם את העמדות וההשקפות שלכם,

למצוא את המשותף וללכת זה לקראת זו באיזורים הפחות משותפים.

היא תהיה בע"ה אשתך עד עולם,

אין טעם עכשיו להתבצר בעמדות והשקפות שלא מתאימות לכם כזוג.

כי אני מקווה שאתה לא הולך לחפש מישהי אחרת.

נפלו על זה?

שמתי לב שיום אחד התעצבנתי על בעלי ואז בליבי אמרתי שהעצבים שלי בכלל לא על זה ,

אלא על משהו אחר הרבה יותר מהותי ...

אני יום אחד אחרי כמה ימים של בית מבולגן, אמרתי לבעלי שלפמעים אין לי כח לסדר כי הכל עלי, ולא נעים לי לבקש ממנו כי סך הכל זה מפריע לי בעיקר והוא יכול להמשיך לחיות עם הבלאגן הזה...

אז הוא שאל מה הוא יכול לעשות, אמרתי לו שאם אני אדע מראש שאני לא צריכה לסדר הכל אלא רק חלק, יהיה לי יותר קל להתחיל, אז שיבחר על מה לקחת אחריות באופן קבוע... והוא בחר - לשטוף כלים.  כבר כמה חודשים אני יכולה לספור על יד אחת כמה פעמים שטפתי כלים...  כשאני רואה את נקודת הסיום של מה שאני צריכה לסדר, ולא שמחכים לי אחרי זה ערימות כלים - אז הרבה יותר קל לי לסדר.

אבל, וזה אבל גדול, אני בחיים לא מעירה לו אם יש כלים (אפילו כמה ימים בכיור...) זה לגמרי אחריות שלו. אם אני צריכה כלי כלשהו שנמצא בכיור - אני שוטפת רק אותו, ולפעמים אחרי שהוא מרוקן את הכיורים - אני מנצלת את ההזדמנות לנקות אותם ואת השיש באקונומיקה כדי לרענן מידי פעם.

בקיצור, אין כמו שהאחריות מוסרת לגמרי. 

אני פשוט כמו שאמרת, יכול לחיות עם קצת בלאגן. והכלים הם לגמרי התחום שלי גם בלי לבקש.

נראה לי כלים כבר נהיה סימן היכר לבעלים חח

מצד שני, אישתי חולת ניקיון. לפעמים היא באה ביציאות הזויות כאלה של מקומות לניקוי שאני לא מבין מאיפה זה בא לה.

"תעזור לי לנקות את המסילות של החלונות".

ואת האמת, המסילות של החלונות מעניינות אותי כקליפת השום ומכאן מתחילות מצידי כל מיני התנהגויות ילדותיות חחח

"אוף, מה עכשיו, אין לי כוח, רגע אני הולך לשירותים" וכאלה.

האמת?? יש לי טיפ בשבילך - בעלי לפעמים (נדירות ביותר) מנקה את המסילות, וזה עושה לי כל כך טוב. במיוחד שאני יודעת שגם אותו זה מעניין כקליפת השום! הוא עושה את זה נטו כדי לשמח אותי, וכן, זה מצליח לו.

וככה אני גם אף פעם לא מבקשת ממנו לנקות את המסילות!

כדאי לנסות.

ונראה לי שאני יודעת למה בעלים בוחרים בכלים. פשוט זה לעמוד במקום אחד בלי לזוז עד שמסיימים... אין יותר מידי החלטות עם שיקול דעת. אפילו אחרי שהוא שוטף כלים אני לפעמים באה ומפרידה קעריות שפשוט אין מצב שיתייבשו אם הן אחת בתוך השניה או אם הן לא הפוכות והמים נצברים בתוכן... אז אפילו בזה הוא לא משקיע מחשבה. גברים עמכם הסליחה.

(לעומת זאת אני לא אספר איזה פירמדות מסובכות אני עושה על האלמגוב, ככה שהכלים גם יתייבשו מהר וגם יעמדו יציב, זה כמעט משתווה למשחק מחשבה מאתגר)

"בעלים בוחרים בכלים כי זה לעמוד במקום בלי לזוז עד שמסיימים" חחחחח זה גדול ומדוייק!

הלוגיסטיקה הזאת מוציאה אותנו מדעתנו.

בעלך אחלה גבר, אני מחבב אותו מאוד אפילו שלא מכיר אותו.

אני לא בורר (אורז) פחות מעשרים קילו.

בזמנו הייתי בורר בקצב של כ-60 קילו לשעה או משהו כזה, אז לתת לי לברור כוס או שתיים זה היה עלבון.

הוא לא אוהב להתרוצץ

וגם... יש לכם מדיח?

אה סליחה, קודם שאלת מה עשית לא נכון, אז בוודאי שכמו שענו לפני - זה בגלל שהיא לא רוצה להיות זאת שיושבת לך על הכתף ומנדנדת לך שתעשה דברים. היא רוצה שתהיה אחראי על משהו שהיא לא תצטרך לדאוג להגיד לך ולהעיר לך.

לגבי הפיתרון פיצוץ שלי - נכון אתה אומר שאתה יוצא לעבוד כי הפרנסה היא התפקיד שלך? אז אתה ממלא אותו טוב.

ונכון אתה אומר שהיא יוצאת לעבוד לא מתוקף זה שהיא אחראית על הפרנסה אלא בשביל ההרגשה שלה? אז שתיקח את הכסף שהיא מרוויחה (לא ממש משנה של מי הכסף, זה כאילו העודף מזה שהיא עובדת...) ובכסף הזה תשלמו לעוזרת שתעשה את עבודות הבית - ככה היא כאילו תלך לעבוד כדי למלא את האחריות שלה על הבית בדרך שהיא יותר אוהבת. 

אני: תגידי לי מה שאת צריכה אני יעזור

אני: לא יכול.. כל מה שאת רוצה תגידי לי ואני ישתדל לעשות הכל...

זה מה שהכלים מייציגים

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?