זה אחד מהשירים האחרונים שלה, אבל לא האחרון. לא בדקתי על מה זה מדבר בדיוק.
רחל מורפרגו ממשפחת לוצאטו (הרמח"ל, שד"ל וכדו')

ש-מאצל הסיר רחקתי מרוב זעם. נשמע כמו אשה שלא מוכרת בכשרונותיה ומתוסכלת ממעמדה בעולם גברי ושובניסטי שהיא חיה בו.

השיר מתקדם לכיוון של ייחול מוות כיום נישואין כשמחה אידיאלית, זה קשה.
היא מקווה אל החבל אבל הקב"ה מציל אותה ממנו.
ההצלה הזו לא מתוארת כדבר חיובי בעיניה. היא פונה למוות אך לא בצורה אקטיבית כמובן... היא פונה לציבור ואומרת לו שתמורת לבוש שק ילבשו ביום מותה לבוש נאה.

כלומר
כולם כאן מתאימים לזה *חוץ* ממני

כולם פה מאד אוהבים שירה.
אתייג-
@חן,
@בא לי בירה
@פסידונית

#בדיחות פנימיות

@כישוף כושל
כולם אוהבים שירה!!!

עם טיפול מתאים הכל אפשרי...

ועולה לקרוא את השיר..

אגב גם @געגוע.. חובב שירה ומעלה פינה יומית

לא חושב עליו כלום ספציפית ואישית. פוליטית צריך להיות חכם אולי סמוטריץ הוא דוגמה טובה

מה משמעות חבל בצירי?

(@חובבי שופי שימו לב לבית האחרון)

אבל אני חושב שאני טועה במה שכתבתי קודם.

השיר הוא של רחל מורפורגו ונתקלתי בו במקרה לאחרונה.

גם חבל במובן של חוט
וגם חבל במובן של ציר
לדעתי מנוקדים באופן זהה



עריכה: הלכתי לבדוק והופתעתי
חבל בסגול סגול : חבלי משיח, חבלי לידה
חבל בצירה סגול : חוט עבה וחזק או אזור

וואי למדתי

הזכרת לי פסוק:
"כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, למען לא ישלחו הצדיקים בעוולתה ידיהם"

איך את מבינה את הפסוק?

שבסופה אתה אומר איך אתה מבין את הפסוק ולמה זה קשור למה שדיברתם עליו קודם

אפשר במבט ראשון לפרש לשני כיוונים הפוכים.
1- לא ינוח שבט הרשע- לא ינוח מלהכות בצדיקים.
למען שהצדיקים יישארו צדיקים. אדם שמגיע למנוחה ונחלה בטוח בעצמו ובצדקתו וחוטא. אז למען זה שיישאר צדיק אין לו מנוחה ושבט הרשע לא נח מהכותו.

2- לא ינוח שבט הרשע- לא יצליח הרשע להכות בצדיק.
למען וכו'- כשלאדם טוב הוא לא חוטא אלא משיב טובה.

לשני הכיוונים יש חיזוקים בתור דרכים לגיטימיות בעבודת ד'.
אבל... אם מסתכלים בניקוד רואים שיש רק פירוש אחד נכון או הוא הפשט והשני יכול להיחשב כדרש או רעיון אך איננו הפשט.

המילה "ינוח" משנה את משמעות הפסוק. יוד' עם קמץ או פתח. ישנה הנחה במקום, עם קמץ וישנה מנוחה עם פתח.
הפסוק הזה הוא ינוח עם קמץ כך שהפירוש הפשוט הוא 2.


תסתכל באורח חיים כה סעיף ז'.
@סביון שלא תגיד שלא תייגתי

וכן "כי חיות הנה"

אין לי כוח לפתוח שם אז אני אניח (הא הא) שהתכוונת למשנ"ב (או שזה לא משנ"ב, לא זוכר מי מעיר את זה) הידוע על ברכת להניח תפילין, אבל שמעתי שהחלוקה החדה בין שתי המשמעויות לא מדויקת. אני צריך לברר את זה

הייתי מפנה למשנה ברורה אחרת. ברכת הנחת תפילין היא בקמץ ולא בפתח ויש להיזהר בזה.
אמנם אין שינוי בהברה לספרדים וגם מוכח כך מהרמב"ם אבל בכל זאת יש להיזהר.

אבל זה לא אומר שההבדל בין קמץ לפתח+דגש הוא משמעותי.
עכשיו הרצתי חיפוש בתוכנה ומסתבר שאכן קשה להבדיל. את מסקנותיי אפרט כשיהיה לי כוח

באוזן היטב לעומת נון דגושה.
אך חבל וחבל עם צירי אין הבדל נשמע.
הניקוד תורם המון ידע והרבה דיוק לפירוש.

בין חֶבֶל לחֵבֶל יש הבדל מובהק במשמעות
בין להניח ללהניח אין הבדל מובהק, ובתנ"ך תמצא את שני השורשים משמשים בערבוביא

ועתה הַנּיחה לי

פתח זו מנוחה לא הנחה פיזית במקום.
קמץ הנחה פיזית כמו הנחת תפילין או להניח ברכה בביתך.

לא תמצא סתירות בזה, זה ניקוד. אולי תמצא טעויות של מהדורות לא מדויקות.

אם זה מה שאתה טוען אז יש מלא דוגמאות סותרות. לפרט?

לא לא, לשון שולחן ערוך עצמו - נסיון בתקווה לאיכותי

כאן טענתי שברכת הנחת תפילין היא בקמץ. הנחה על היד.
וכמובן בתגובה הפותחת.

זה מתקשר לניקוד, כן. - נסיון בתקווה לאיכותי
"ישנה הנחה במקום, עם קמץ".

כל הפסוקים כאן סותרים את מה שאמרת. וזו רק ההתחלה, יש עוד המון בהמשך

חומשי התורה ובנביאים הראשונים שעד אליהם הגעתי.
אציע לך הצעה אחרת, לך עם כללי הדקדוק ותראה אם ישנו פירוש מסתבר.

ככלל אעיר שהנחה מלשון מנוחה יכולה לבלבל. הנחה כמנוחה נמצאת כשעוזבים דבר סתם כך ללא כוונה של מקום ספציפי.
למשל האם לא ניתן לברך על הנחת תפילין עם פתח? הנחנו את התפילין, עזבנו אותם על היד.
למשל- "את אחיכם האחד הניחו אתי" זה בפתח אך הוא מונח אצל יוסף.
הכוונה היא שהם עזבו אותו שם, שים לב.

לך בכיוון הפוך ותראה. גם התרגום עוזר. שבקו למשל זו מנוחה הנחה שהיא עזיבה.

באפר הפרה גם כן נראה כמוך לכאורה "והניח את אפר הפרה במקום טהור" עם פתח. אבל הוא מניח אותו פיזית.
הכוונה היא שהוא עוזב אותו שם ללא רצון וכוונה.
אתה צודק שזה מבלבל אבל זה לא כמו שטענת.
קמץ זו הנחה פיזית עם כוונה רצויה להנחה זו.
הנחה עם פתח זו מנוחה או הנחה פיזית ללא כוונה כמו השלכה או עזיבה שגם היא לעיתים פיזית אך ללא כוונת רצון של הנחה אלא כוונה להיפטר מאותו דבר.

ועתה הניחה לי, לעומת
פני ילכו וַהֲנִחתי לך
המשמעות זהה, והשורשים שונים

ישנם שני שורשים שונים י.נ.ח והשורש נ.ו.ח
אחד מלשון הנחה רצונית במקום והשני מלשון מנוחה, עזיבה.
זה אכן יכול לבלבל אם ניגשים ללא הכלל הדקדוקי שמכריע, על פי הניקוד מה הייתה הכוונה.

למשל במחלוקת לגבי ברכת הנחת תפילין יש כאלה שרצו לומר שמברכים בפתח. כשכוונתם היא לעזוב את התפילין במנוחה על היד. החולקים חולקים על המשמעות ולכן הניקוד משתנה, לא להפך.
אם אני רוצה להניח את התפילין הנחה רצויה על היד הניקוד מקומץ.

אז מכאן אם נתקלת בפסוק שאומר "ויניחהו בגן עדן" הניקוד פתח. זאת אומרת שהקב"ה עזב אותו במנוחה בגן עדן ולא הניח אותו שם. מכאן תוכל להבין שהאדם היה שם מלפני כן אך עכשיו נעזב במנוחה לעבדה ולשמרה.

לגבי "והניחותי לך" אם התכוונת שזה סותר מכיוון שאין דגש בנון אז כמובן שאין סתירה והניקוד הוא פתח. לאחר חטף לא יופיע דגש, ראה את התרגום. כמו בשמואל ב פרק ז "והניחותי לך מכל אויביך מסביב".
חטף פתח ללא דגש בנון והכוונה מנוחה.

אין מחלוקת בזה, זה לא חידוש שלי. זה כלל דקדוקי. הניקוד מדייק משמעות וקובע אותה לא הפוך. לכן לפי הניקוד תחפש את הפירוש הנכון כמו בפסוק מבראשית שהזכרתי ויניחהו וכו'.

והניחותי זה משורש נוח (השווה: והריקותי, והביאותים, וגם הקימותי). אני לא חושב שיש לזה מקביל בשורש ינח.

ייתכן שאין מחלוקת בהבדלי המשמעויות, אבל מ"מ יש חריגים שצריך להתייחס אליהם. אגב, מי עוד כותב את זה חוץ מהמשנ"ב?

חטף פתח ולא יכול להיות שם פתח רגיל. הערתי על זה, אין כאן עוד אפשרות או קמץ או חטף פתח ללא דגש אחריו מחמת החטף. ניקוד כמו שהצעת לא קיים למיטב ידיעתי.
פתח- י.נ.ח
קמץ- נ.ו.ח
(בתגובה הקודמת לא התאמתי בין סדר השורשים למשמעות, חוסר דיוק שלי)
יכול להיות שישנם חריגים, עוד לא נתקלתי בהם. גם אם ניתקל צריך לראות על פי מהדורות מדויקות מה הניקוד המדויק.

לגבי ברכת תפילין זה נידון קדום למשנה ברורה ולכן מרן מכריע בו, כי ישנה מחלוקת. הרב לונזאנו ניקד בפתח, מרן בקמץ ועד היום ישנם סידורים כאלה וכאלה. למשל סידור אוצר התפילות בקמץ וסידור עבודת ישראל בפתח אם אני זוכר נכון, אולי הפוך.

וגם ראיתי בזוית העין עוד אחד או שניים, אם יהיה לי כוח אבדוק יותר לעומק.
ואני לא זוכר אף מקביל לאפשרות הניקוד שהצעתי בתצורה הזאת, לכן ערכתי. בכל אופן מהמקבילות אתה רואה שהשורש כאן הוא ודאי נוח.

לגמרי ומה בדיוק טענתך. בכל אופן תראה בספר השורשים לרדק בשורש י.נ.ח ושורש נ.ו.ח
שם אכן והניחותי מופיע בשורש נ.ו.ח. מה שהערתי כוון לניקוד ולדגש. אינני חושב שזה ייקרא סתירה או יוצא דופן כי כאן זו הטיה של הבנין, והפעיל.

אתה טוען שישנה מילה שהשורש שלה הוא נ.ו.ח, שורש זה אמור להיות מקומץ ולהורות על הנחה פיזית רצויה אך כאן היא מנוקדת בפתח במקום בקמץ?

אם זו השאלה, אז כללי הניקוד של חטף והטיית הבניין מתרצים אותה. זוהי אכן מנוחה אך אין ניקוד מקומץ להטיה כזו. קשה להביא את זה כסתירה לכלל דקדוקי.
(החזרת אותי לעבודה שכתבתי על זה, אשריך)

ההבדל בין שתי המשמעויות הוא לא בין קמץ לפתח, אלא בין שורש נוח לשורש ינח. הקמץ והפתח הם רק סימן זיהוי באיזה שורש מדובר.
"ועתה הניחה לי" - משורש ינח
"והניחותי לך" - משורש נוח
קשה להגיד שהמשמעויות כאן שונות, ולפי דבריך שניהם היו אמורים להיות בשורש ינח, וכאן קושייתי.

ואפשר לקרוא את העבודה שלך?

ועוד. אך לא כולם קיבלו אותה וכיום לא מחלקים כך אלא ישנו שורש יחיד, נ.ו.ח בלבד. בדרך כלל כללי האקדמיה נלמדים ומסתמכים על המקרא ולשון חזל.
אני קיבלתי איתך בשרשור את חלוקת השורשים, עכשיו אני רואה שהרבה לא חילקו כך בין במובהק בין בהתעלמות מהחלוקה הזו.
לכן, כנראה, הסתמכתי על הניקוד יותר מהשורש.
אם תסתמך על ניקוד והבדל משמעות על פיו הבעיה כבר פחות חמורה ואכן נראה כך מתוך הניקוד. נחי ע"ו בשורש נ.ו.ח.
יוצא הדופן שאני ציינתי לי הוא ישעיה, "ינוחו על משכבותם הולך נכחו". ינוחו עם קמץ אך מורה על מנוחה.

בכל אופן החלוקה על פי ניקוד היא מדויקת יותר לדעתי וקובעת משמעות שונה. כמו חבל וחבל וכמו להניח ולהניח וכדו'.
חטף פתח ללא דגש אחריו הוא כפתח ואז אין קושי כי מורה על מנוחה. חלוקת השורשים היא שמעירה בעיה אך היא לא מוכרחת, או נכונה כאמור.

והניחותי בחטף פתח דומה ל"להניח" בקמץ, כי אין כאן את הדגש המשלים. המשמעות שאתה נותן אך ורק לפי קמץ/פתח בלי להתחשב בתצורה של המילה תמוה בעיני.
אגב, המילה ינוח לעולם לא תופיע בפתח ודגש, מה שקצת מרים גבה על רעיון הפירושים הנבדלים. בניין קל הוא בלעדי לשורש נוח ורק בניין הפעיל משותף לשניהם.

את הדיון. אולי אענה בהמשך, בכל אופן העלית נקודות טובות, תודה.

אבל בתנאי שתתן לי לקרוא את העבודה שלך!

אלא בטוח.

מאחל רק טוב גבר

מאחל שתהיה שנה טובה בהרבה

מה שלומך?

מה שלומך???

לסדרות או תוכן כלשהו קליל ומצחיק...

סרטונים קצרים - אנדרדוס, ברדק, אלה של האקדמיה ללשון העברית

מקווה שהשבת איכשהו עברה סביר?

הנה עוד אחד