העשרה ימים בפגיה היו גיהינום וקריעה בין הקטן לילדים שבבית בחופש גדול.
אני זוכרת שבקושי ישנתי בקושי אכלתי כל היום רק סביב הקטן..
והשאיבות?! כמעט מוטטו אותי לחלוטין..
הזמנתי יועצת שלא ממש עזרה למרות שהיתה מומחית לפגים והלכתי להתיר לשון קשורה ובין לבין מעקבי משקל ומיליון בדיקות..
אז אחרי חודשיים החלטתי שזהו אני לא שואבת כל היום ומנסה להניק הכי טבעי שיש בלי כל העצות של כולם וכשייגמר הסטוק של הקפוא אני לא ממשיכה לשאוב בכלל ועוברת למטרה במידה ולא יצליח לינוק בצורה אפקטיבית. אפילו קניתי מטרנה
ואז באופן פלאי הוא פשוט ינק כמו שצריך..
ועדין השנה הראשונה היתה קשה נורא עם כל הבדיקות ומעקבים וכל פעם משהו חדש וכשחשבתי שכבר נרגע ואפשר להנות ממנו בבית כל פעם צץ עניין חדש.
תודה ל ה הוא בריא והכל זה רק קצת עיכוב התפתחותי אבל כל יציאה מהבית זה זמן יקר ויש עוד אחים אז עשינו פיזיו ועכשיו ריפוי בדיבור...
ובאמצע עברתי הריון לא קל שכלל כמה אישפוזים של צירים מוקדמים וזרעקות ומעקבים של הריון בסיכון ששוב לא אלד מוקדם בקיצור תודה ל ה שאלו ה"צרות" שלי אבל בהחלט תקופה מאתגרת.
ואני חושבת שלמדתי בה המון שהיום אני אמא אחרת בזכותו למדתי להעריך את מה שחשוב ולראות כמה טוב ה נתן לי..
להנות מהדברים הקטנים ולהיות עם הילדים ולשמוח בזה כי זה אושר עצום ושום דבר לא מובן מאליו
(אל דאגה אני לא אמא מושלמת גם אני לפעמים צועקת וכועסת) ובכלל עצם זה שנכנסתי להריון מהר עם שני הגדולים לקח 3 שנים כל אחד..
אז תודה לך ילד שגידלת אותי ועשית ממני אמא טובה יותר
אוהבת...

