אני שונאת לשמוע את השיר הזה, הוא עושה לי רע. אני שונאת שלא עונים לי על הודעות חשובות ואז אני מרגישה מעיקה וחופרת. ובכלל אני שונאת לשנוא.
קשה לי, ואין לי כח ליפול. כי עד שעליתי למעלה ויש לי אוויר באלי להישאר במצב מאוזן.
אני מתגעגעת לכל האנשים שעושים לי טוב.
(אני מתגעגעת אליו. שוש. מותר לי.)
קצת כואב לי כל הגוף כי כל היום עבדתי, וקצת נמאס לי שלא מעריכים כלום ותוך שניה הכל מבולגן.
היה לי טוב היום אבל בסהכ, נכון? נכון. צריך ללמוד להגדיל את הטוב. בסך הכל הרווחתי היום הרבה כסף. וגם, היה לי מצחיק. וגם יש אנשים שאוהבים אותי. וגם, אני מחייכת רוב הזמן. וחוץ מזה, מותר לבכות. מותר

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת