לא מזמן, נפגשתי עם כמה חברות מהיסודי,
דיברנו כרגיל
ריכלנו קצת על כל מני בנות מה הן עושות בחיים וכו כרגיל
(אני לא רכלנית בכלל, רק איתן אני כזאת)
ואז כשהגענו ל2 בנות ספציפיות ושאלתי מה איתן,
הם סיפרו שהן במקום לא טוב בחיים בלשון המעטה, מקום לבנות הרוסות או משהו כזה
שאלתי למה, כי לא התאים לי עליהן,
והן אמרו לי שזה היה צפוי שזה יקרה כי ממש מיררו להן את החיים בביהס (עשו עליהן חרם וכו)
הרגשתי ככ רע.
אני לא הייתי הגורם לזה, אבל לצערי היה לי חלק קטן, היתי אולי אחת מתוך 10 שעשו אתזה
אני לא מפסיקה לחשוב על זה
לדעתי לא נראה לי שאפשר להאשים משהי בגיל קטן בתוצאות החיים שלך,
והאשמה יותר על ההורים והצוות ילדים בגיל כזה (10) לא באמת מבינים מה הם עושים
וגם לשתיהן יש משפחות עם סיפורים לא פשוטים
אבל עדיין מרגישה רע ממש.
מה אומרים? יש טעם להתנצל?
דיברנו כרגיל
ריכלנו קצת על כל מני בנות מה הן עושות בחיים וכו כרגיל
(אני לא רכלנית בכלל, רק איתן אני כזאת)
ואז כשהגענו ל2 בנות ספציפיות ושאלתי מה איתן,
הם סיפרו שהן במקום לא טוב בחיים בלשון המעטה, מקום לבנות הרוסות או משהו כזה
שאלתי למה, כי לא התאים לי עליהן,
והן אמרו לי שזה היה צפוי שזה יקרה כי ממש מיררו להן את החיים בביהס (עשו עליהן חרם וכו)
הרגשתי ככ רע.
אני לא הייתי הגורם לזה, אבל לצערי היה לי חלק קטן, היתי אולי אחת מתוך 10 שעשו אתזה
אני לא מפסיקה לחשוב על זה
לדעתי לא נראה לי שאפשר להאשים משהי בגיל קטן בתוצאות החיים שלך,
והאשמה יותר על ההורים והצוות ילדים בגיל כזה (10) לא באמת מבינים מה הם עושים
וגם לשתיהן יש משפחות עם סיפורים לא פשוטים
אבל עדיין מרגישה רע ממש.
מה אומרים? יש טעם להתנצל?
- לקראת נישואין וזוגיות