נשמע ממש קשה!

בעיניים שלי עד כאן את בוודאי ראויה להערכה. על כל העבר...

מבחינת כיבוד הורים שזו חובה של בעלך- אולי באמת יש לכם דמות תורנית להתיעץ איתה וללבן מה נכון ועד איפה, כשזה על חשבון הבית והילדים?

לפעמים זה עוזר שהשכל יודע בברור מה תקין ומה לא ואיפה יש קו אדום

ואז הלב נרגע קצת..

והוא אמר ששום דבר מזה אנחנו לא חייבים, לא לשלם, ולא לארח. כן לדאוג לה בכל מיני דרכים אחרות

אבל הבעיה ששאר האחים החליטו שחייבים לארח אותה כי זה מה שהיא רוצה

ואם אנחנו לא ניקח את הימים שקבעו לנו אז זה יפול עליהם

ואז זה סכסכוך משפחתי, כי אף אחד לא ממש רוצה אותה

ואני אומללה שנכפה עלי חסד הזה שבכלל אני לא חייבת בו והוא קשה לי מעל ומעבר

בעיניים שלי כאדם מאמין- דעת תורה זה דבר מאד מחזק להשען עליו.

אין לך חובת כיבוד הורים לארח אותה.

יש לך מחויבות אחרת את יודעת מהי.

ואם התורה פוטרת אותך מלדאוג לאשה אלמנה במצבה- זה אומר שזה כנראה ממש ממש לא ביכולות שלך,

כי כיבוד הורים זה ממש 'מהדברים שאין להם שיעור'.

אם היא לא תבוא אליכם, למה היא תהיה אצל האחים ולא בבית?

אתם מתנהלים מולה או מול אופוזיציה משפחתית?

אגב סליחה ממש שאני שואלת, אבל לאחרים היא כן נחמדה?

זה נשמע אופי לא קל, איך הם מתמודדים?

אולי תתמכו זה בזה?

רק הם חושבים שזה לא משנה צריך לסבול את זה

יש כאלו שהיא נוחתת עליהם בהפתעה ומודיעה שבאה לישון שם.

והם מקבלים את זה

אני לא כזאת

היא לא מוכנה להיות בבית ופשוט מצפה שכולם יעשו מה שרוצה. כשעושים גם יש לה תלונות כל הזמן

אז אם אני לא יזמין אותה תנחת על מישהו אחר ותגיד אני פה היום

והוא יכעס עלי למה לא הזמנתי ביום שקבעו

אני חושבת עוד מעט ימאס לכולם ואז יגיעו לאיזה החלטה אבל כרגע כולם עדיין סובלים אותה כי אלמנה ומפחדים מאלמנה והיא היא אם לא עושים מה שרוצה יכולה להתחיל לקלל - התאכזרתם לאלמנה יקרה לכם צרות וזה. מפחידה את כולם

איך נפלנו לדבר הזה לא מאמינה

מסכן חמי כל השני םהיה שקט כמו עכבר עכשיו מבינה למה.

בנות שלה יותר גרועות מכלות. גם אניחשבתי שהולכים יותר לבנות אבל הם לא מוכנות לדעתם אני צריכה לארח אותה יותר מהן אפילו

לא יכולה להיכנס לזה בלי לחשוף יותר פרטים, אבל המצב מסובך כמו ספגטי עם עובש

והיא לא מוכנה לשלם על דברים קטנים

הלוואי דיור מוגן

אז עכשיו שהיא עוד מצפה שנעשה הכל בשבילה??

את מבינה מה זה סבתא שבחיים שום ילד בשום גיל לא היה איתה לבד אפילו עשר דקות?

זו האשה

וזה לא מענין אותה

היא לא יודעת מתי ימי הולדת שלהם ואם הם חולים מענין אותה רק שלא יתקרבו אליה שלא תידבק היא.

חילקו את הימים בין הילדים אבל אני לא מוכנה. פשוט לא מוכנה שהיא תישן אצלי. אני לא מורה, אני עובדת במשרד ויש לי ממש מעט ימי חופשה בשנה, אז בימים האלו אני צריכה לארח את החמות בתוך הבית שלי? המקום האישי החם והנעים שלי שאני מחכה כל השנה להיות עם הילדים ובעלי בכמה ימי חופשה העלובים שלי?

אני צריכה לשלם לה על יציאות במשכורת שאני מוציאה עליה את הנשמה עם בעל אברך ואנחנו גם ככה חנוקים מחשבנים כל שקל, והיא יש לה מלא מלא כסף ולא מוכנה לשלם על כלום. 

ממש ממש כלום. יש לי מלא דוגמאות מפחדת לכתוב שיזהו. 

נכון למי שכתבה שהיא מסכנה היא מאד מסכנה

אבל גם אני מסכנה כבר. ודי.

בגלל שיש קשר טוב עם האחים, והילדים בני דודים קרובים ביחד מאד, אני לא רוצה שכולם יכעסו עלי, אבל איך שמים לזה סוף

מה עושים כשיש אחים שחושבים שכיבוד הורים זה לעשות כל מה שהורה רוצה 

זה לא נכון, לא כתוב ככה

ואם מחר היא תרצה לגור איתם אז יגידו לי גם חייבים כי זה כיבוד הורים

אוף

זה סוג אנשים שיקבלו כזה דבר?

אם גם להם קשה אולי תציעו להם ללכת ליעוץ כלשהו (תורני או לא תלוי באנשים)

אם שאר המשפחה בקשר טוב באמת חבל לאבד אותם...

אבל חלק יצחקו עלי. 

אני אדבר על זה עם בעלי, זה רעיון טוב. תודה רבה

הלוואי שתבוא כמו שאת אומרת. לא אכפת לי

ושלא תחשבי אני מארחת שבתות וגם חגים

אבל חופש זה מוגזם כבר. 

אני לא מוכנה שהיא תישן אצלינו שלושה לילות (זה מה שהחליטו) וזה מרתיח שמחליטים עבורי מה לעשות ואני נתקעתי עם זה

הלוואי שהייתי מרגישה שאני יכולה לעמוד ולומר את זה מולם. ממש מפחדת מהתגובות

אבל בעלי אומר שהוא יעשה את זה

ה' יעזור לנו שנעשה מה שנכון ונצליח

את נקלעת לסיטואציה כ"כ מתסכלת!

את לא סובלת את חמותך ואת צריכה להתמודד איתה פעם בחודש! ועכשיו גם בחופש! וואי... זה כ"כ מעצבן..

ואת סוג של מגנה עליה פה, כשאת לא נחשפת עם פרטים,

וגם מתחשבת בבעלך ובמשפחה הקרובה...

וואו, יש לך כנראה גם עצבים חזקים מאוד.

אני לא חושבת שהייתי מצליחה ככה לראות הרבה מעבר לתסכול של עצמי.

שאפו לך.

לדעתי, כמו שאמרת-

אין כ"כ עצות מעשיות. בוודאי חשבתם על הכל. כל תוכנית אפשרית שיכולה להקל עלייך.

הבעיה היא שאין משהו מעשי שנראה באופק בגלל שכל צעד כזה תביא תגובה לא רצויה-

1. או שהיא תיעלב ואז פגעתם באלמנה

2. או שהמשפחה תיאלץ לשאת אותה ואז פגעתם שמפחה.

אז נשאר לך רק להיפגע בעצמך... זה ממש לבחור בין הגרוע יותר ליותר גרוע.

קשה מאוד.

תראי,

עוד מעט את תצאי לחופש, ובמקום שהימים האלו יהיו ימים שאת מצפה להם,

הם נהפכים לך לימי עצב ויגון בגלל כל המתח מחמותך והמשפחה.

מה דעתך, אולי, לנפוש בחלק מהזמן יחד עם חברה ולהשאיר את בעלך והילדים איתה? זה אפשרי?

או לקבוע לעצמך משהו ממש כיפי לימים האלה שהיא תהיה?

משהו שתפנקי את עצמך בו.. שייתן לך טעם טוב בפה בכל זאת.

זה כל כך חשוב שתצאי באיזשהי הרגשה טובה מהחופש.

הרי את עובדת, ויש לך גם את הבית. כבר זה מצב לא כזה קל. אז גם חמות מסרטי האימה של היצ'קוק?

תארגני לך שבכל מצב ובכל מקרה את מתפנקת. 

אחר כך תחשבי עם בעלך איך הוא לוקח את הפיקוד ככה שתהיה לך כמה שפחות אינטרקציה איתה.

הוא חייב בכבודה והוא הבן שלה.

לדעתי הוא צריך לעזור לך בזה כמה שיותר. לתמוך בך ולשאת בעול יותר ממך.

הוא יסכים לזה?

כמובן-כמובן,  

להסביר לה מה המגבלות הכספיות שלכם.

לא לתת לה כסף מעבר למה שאתם קבעתם מראש. היא הרי לא תגנוב מכם, נכון?

ועל כל הרגשי והפרצוף חמוץ,

תפתחו סוג של אדישות. 

מילא, היא תבין עם הזמן שאין לה את מי לנצל.

ותחשבו תמיד על בעלה. הוא היה צריך לספוג את זה יום-יום!

תחשבי רגע מה זה..

ותקבלי ממנו את הכוחות.

אין אנחנו חושבים עליו הרבה. כזה מסכן, לא ידענו. נכון שידענו שיש זוגות יותר מוצלחים , אבל אני לא הבנתי עם מה הוא מתמודד

הוא היה מאד שקט ולא דומיננטי כל כך

את כל כך צודקת שחיכיתי כל כך לנופש הזה עם המשפחה שלי אני עובדת כל כך קשה והחופש כמו אויר 

לא רוצה לצאת עם חברות רוצה את הבית הנעים שלי עם בעלי, גם ככה אנחנו בתקופה רגישה הלידה האחרונה הוציאה המון תסכולים ואנחנו עובדים קשה על זוגיות. כל כך צריכים את הביחד לבד, והילדים גם צריכים אותי, אחד במעבר של מקום לימודים, אחד בתקופת גמילה. די. אני רוצה להיות איתם

בעלי מאד מבין ותומך ומוכן לצאת איתה בלעדי כמה שצריך, רק הלינה הזו הורגת

בינתיים דיברנו קצת על הנושא

כולכן נותנות לי הרבה כח פה, נקודות למחשבה, וחיזוקים. ממש ממש עוזר

באמת אנחנו נגיע למחשבה מה אנחנו מוכנים ומה לא, ואיך הכי טוב להעביר את זה מול כולם

תודה על התגובה וההשקעה!

מקובל באמת שלא משאירים אישה אלמנה מבוגרת ללון לבדה - אבל מי אמר שהיא צריכה דווקא לבוא ללון אצל ילדיה? דווקא יותר הגיוני שהיא תישאר ללון בבית, ויבואו להיות איתה בלילות.

מי יבוא?

או שעושים תורנות בין האחים (בין הילדים שלה, לא כולל החתנים והכלות),

או שאם יש נכדים גדולים מספיק - מצרפים אותם לתורנות,

או (וזו האפשרות שנשמעת הכי טובה לכם) - למצוא בחורה שמעוניינת ללון תמורת תשלום פעוט או אפילו רק בשביל מקום לינה.

כל השאלה אם היא תסכים לאפשרות כזו...

ואולי גם לא כ"כ עצמאית - אבל שמעתי/קראתי בכל מיני מקומות שיש משפחות שכך עושות...

אבל היא רוצה לישון אצל הילדים וישארחו אותה ויעשו לה ויעסיקו אותה

והיא מבוגרת אבל לא זקנה עצמאית ומתפקדת לחלוטין

זה לא נורמלי. באמת שלא.

לא בשמחה, בגלל שהיא מי שהיא, אבל לגמרי עושה ומארחת ומשתדלת לתת לה הרגשה מכל הלב, לפנק באוכל שהיא אוהבת. באמת משתדלת

אבל חופשים זה נראה לי מוגזם מאד. יש לה בית, יש לה אפילו מישהי שישנה איתה, אני מקבלת שצריך לעשות לה קצת נחמד בחופש ולצרף אותה נניח כל משפחה לטיול או ליציאה אחת שתרגיש חופש וזה

אבל לישון אצלי ממש לא. אני לא חושבת שזה נצרך וזה בעיני מאד מאד נצלני מצידה לצפות שהילדים שלה יארחו אותה בכל ימי החופשה 

היא אומרת שזה לבד. רוצה לישון איתנו בבית

והיא גדלה אותם עד שהתחתנו ואז ניתקה איתם כל קשר. אבל באמת

אני לא מזלזלת בכל השנים עד החתונה, היא גידלה ומגיע לה כיבוד הורים. אבל מעל עשר שנות נישואים שלנו ולא תפקדה כאמא. לא התעניינה לא באה, לא שאלה, לא מתנה. כלום. 

זכותה, אבל לצפות עכשיו שנתנהג אליה הכי חם בעולם נפתח לה את הבית כל השנה מתי שבא לה. מאיפה זה הגיע

אני אומרת אם ככה כשבריאה והכל טוב מה יהיה הלאה. אני חרדה מאד מזה

לכן כל פעם שמבקשים עוד משהו אני נכנסת ללחץ גדול שזה נהיה יותר ויותר גרוע

אמא שלי עזרה לי המון. בלעדיה לא יודעת מה הייתי עושה

הלוואי שיכולתי לומר שאין מקום, היא כבר ישנה פה בחג האחרון (יומיים!! איזה סיוט זה היה) אז זה לא יעבוד

התייעצנו עם רב לגבי מה חובתינו, באמת רוצה להתייעץ איתו שוב איך ליישם את זה

חשוב לי מאד שהילדים יראו שמכבדים והכל. ובדברים שנראים לי נורמלים ונחוצים כמו חגים אני משקיעה כמה שיותר

ומנסה להתעלות מעל עצמי

את צודקת שזו אשה שלא ידעה לחיות נכון את החיים, אבל את מבינה שמה שהבאתי זה דוגמאות של קצה הקרחון בגלל שלא יזהו. תאמיני לי אם היית מכירה לא היית חושבת ככה. 

לגבי מה שאמרת על הכלכלי, אין מצב. אמרנו פעם והיו בכיות וצעקות וצרחות איך אנחנו מעיזים לקחת כסף מאלמנה מסכנה חסרת פרוטה (יש לנו ידיעה ברורה על מצב חלק מנכסים שלה, בוודאי שיש לה יכולת לקנות חלות לשבת)

אני עייפה כל כך ועצובה מאד

רוצה לכבד הורים

רוצה שהילדות שלי יראו יחס מכבד

עושה עושה עושה ואז היא מביאה איזה זפטה לפנים בצעקות משהו שלא עשינו בדיוק כמו שהיא רצתה

או שמציבים לי עובדה לארח אותה

אין לי כח למשפחה הזו

כן הם לא צריכים להרגיש מאיתנו כלום, ואנחנו מאד מאד משתדלים

ב":ה אני חושבת גם יש הצלחה כי הנה הגדול מציע ביוזמתו ללכת לבקר את סבתא שלא תהיה לבד, לעשות לה קניות. אז חושבת שהצלחנו קצת

אבל מה נראה לך, ילדים לא מרגישים שיש סבתא אחת שבאה לבקר, מתקשרת כשהם חולים, מאחלת הצלחה במבחנים, מביאה שוקולד כשבאים לבקר (בכוונה לא כותבת מתנות וכו כי זה לא הענין. אלא ההתעניינות יום יומית) יודעת אם הם נפלו ומה כואב מחבקת ומנשקת ומתפעלת מכל ציור

וסבתא שניה באים אליה הבית לפעמים בקושי שלום, לא מחמיאה בחיים על בגד, לא נתנה קובית שוקולד בחיים, לא יודעת באיזה כתה הם בכלל. לא מעניינים אותה

ברמה שבכתה לנו בהתחלה שנבוא לאכול איתה צהרים שלא תהיה לבד אבל כשאמרתי בשמחה אני אבוא עם שתי הקטנים מיד אמרה אה, לא צריך. מבינה?

אז את חושבת שהם לא מבינים ומפנימים למי אכפת מהם?

ובטח שיש לשני הגדולים צורך בפרטיות, לא נעים להם הכל לעשות לידה, כי היא לא סבתא נחמדה. זה כמו שתבוא איזה דודה קפדנית שכל היום צריך לשרת אותה ולהתנהג יפה לידה ולא לעשות רעש לא להביא חברים הם ממש לא רוצים שתבוא לגור פה לא חודשיים ולא יומיים. לא שדעתם קובעת כמובן אבל אכפת להם זה כן.

דווקא זה שכשהיא מגיעה כן עושים הכל בשבילה זה מרגיש לי ניצחון שלנו כי לילדים אין שום רצון טבעי להיות נחמדים אליה הם אוויר מבחינתה (עד שצריך שמישהו יעזור לה בקניות) והם מרגישים את זה ממש ממש טוב

ואת יודעת משהו, לא אני אומרת את זה אלא בעלי. כן, על אמא שלו.

רב הזמן אני זאת שאומרת לו שבכל זאת צריך לכבד אותה ולעשות בשבילה וזאת אמא שלו

לא שאני צדיקה, אמת שאני לא סובלת אותה, אבל מאד אכפת לי כיבוד הורים ואני מנסה מאד ולפעמים צריכה להכריח אותו לכבד את אמא שלו. יש לו בטן מלאה עליה והוא בן אדם טוב ועדין כל כך

פעם אמרתי לו אבל אם אתה כזה מקסים בטח יש לה יד בזה ואז הוא התפוצץ וישב וסיפר לי כל מיני דברים שהיו בילדותו ואיך שהוא מקסים למרות האמא שלו. ואחרי זה אין לי מילים. 

ולמרות זאת גם הוא משתדל, וגם אני וכרגע בשביל שיהיה לנו יותר קל אנחנו מנסים להזכיר שהיא אלמנה, היא מסכנה וזה מה שעוזר לנו אבל זה מאד מאד קשה.

נתתן לי המון חיזוק וגם כל מיני רעיונות וכיוונים מעניינים לחשוב עליהם

אתמול ישבתי עם בעלי ודיברנו איך נמשיך מפה

החלטנו שאנחנו נעשה מה שכן יכולים והשאר יצטרכו להתמודד עם זה. בסוף לדעתי יתפוצצו דברים ונצטרך לדבר כל המשפחה

בינתיים הוא לא רוצה לעמוד מול האחים שלו מאד קשה לו, יש לו תוכניות איך להעביר את זה ואני החלטתי לא להתערב

הוא אמר לי מי שאומר לך משהו תגידי לו אני מחליט זה אמא שלי ואת לא קשורה ותשלחי אלי

אז בינתיים זה מה שנעשה

מקווה שלא יהיה מריבה גדולה אבל באמת אני לא יכולה יותר. מרגישה שאם לא נשים גבול היא לא מבינה שהיא שואבתאת החיים שלנו לתוך שלה וחייבים לשים גבול

אני אולי לא הכלה הכי טובה בעולם, יש יותר צדיקות ממני. אבל לא כזו גרועה. באמת מנסה מה שאני יכולה

להיות טובה במיוחד לאשה שכל החיים התיחסה אלי כמו אויר ויותר מעשר שנים אני לא יכולה לספר על מקרה אחד, אפילו אחד, קטן, של חמש דקות, שעזרה לי במשהו, זה מאד מאד קשה

אבל אני אמשיך לומר לעצמי שאת מה שאני מחויבת אני צריכה לעשות וכמה שאפשר בצורה טובה שהילדים לא ידעו

בדיוק אתמול שמעתי אותם אומרים משהו לחברים על סבתא שאמרה להם, ומיד אמרתי להם לא מדברים ככה על סבתא , נכון שהיא אמרה לכם ככה אבל לא התכוונה, היא מסכנה ובודדה עכשיו ואנחנו צריכים לדאוג ולא להתרגש מדברים שהיא אומרת

אני אשתדל לעשות מה שאני יכולה שלא יפגע בזוגיות ובשפיות שלי

תודה על הפורום המקסים הזה עם הנשים החכמות והצדיקות שלו.

תקראי עד הסוף לפני שאת מתפוצצת, כי הרעיון הראשוני מפוצץ אבל יכול להיות ששווה את ההשקעה. הרעיון הוא לפתח לה את הרגש. ואני אסביר ואתן דוגמא:

היא פשוט (?) לא יודעת לתת ולאהוב.(ואולי גם נתקלת בתוצאות אצל בעלך...). תלמדי אותה כמו שמלמדים ילד קטן.

תני לה חפיסת שוקולד כשהיא אצלך ותבקשי ממנה לחלק לילדים.

צאי איתה לקניות במכולת ותגידי לה:"הנה , אני לוקחת חבילת עדשים, שתוכלי לתת לילדים שיגמרו ארוחת ערב יפה..

אל תתבישי לבקש ממנה בקשות קלות כמו (אם זה רלוונטי) תחזיקי את "משה" כמה דקות כי אני רוצה לגמור לבשל לנו ארוחת צהרים טעימה.

יש פה ספר קליל, בא לך לקרוא ל"שמעון" ספור ממנו?

"מחר יום ההולדת של 'חיים' , את רוצה שאני אקנה מתנה בשמך??

לאט לאט (!!!) הנושא יחדור וגם אם לא יגיע ל100% --בכל אופן מדובר במבוגר שקשה לחנך--- 

המון חיבוקים והמון הצלחה

תראי, הדרך הכי בטוחה לעשות שהיא לא תדרוך בבית שלי יותר לעולמים זה לעשות מה שאת מציעה. היא אשה חכמה, לא ילדה ולא זקנה איטית או משהו. היא לא נותנת כי היא לא רוצה

אמנם להחזיק תינוק ביקשתי ממנה פה ושם. לא ראיתי שזה שינה כלום

אבל אם אני אציע לה לקנות מתנה בשמה היא תיעלב עד עמקי נשמתה ולא תדבר איתי יותר (דווקא רעיון לא רע) 

אפשר לחנך מישהו שלא מודע. מישהו שמודע ובכח לא עושה, אי אפשר

אחד הבנים שלה הביא לה חבילת סוכריות ואמר לה קניתי לך שתחלקי והיא התפוצצה עליו

עזבי

צריך להתמודד איתה כמו שהיא בלי ציפיות לכלום

תודה בכל מקרה על התגובה והרצון לעזור, אין על הבנות פה. בחיי!

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

וממש מתאים לחנוכה!

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי