נשמע ממש קשה!

בעיניים שלי עד כאן את בוודאי ראויה להערכה. על כל העבר...

מבחינת כיבוד הורים שזו חובה של בעלך- אולי באמת יש לכם דמות תורנית להתיעץ איתה וללבן מה נכון ועד איפה, כשזה על חשבון הבית והילדים?

לפעמים זה עוזר שהשכל יודע בברור מה תקין ומה לא ואיפה יש קו אדום

ואז הלב נרגע קצת..

והוא אמר ששום דבר מזה אנחנו לא חייבים, לא לשלם, ולא לארח. כן לדאוג לה בכל מיני דרכים אחרות

אבל הבעיה ששאר האחים החליטו שחייבים לארח אותה כי זה מה שהיא רוצה

ואם אנחנו לא ניקח את הימים שקבעו לנו אז זה יפול עליהם

ואז זה סכסכוך משפחתי, כי אף אחד לא ממש רוצה אותה

ואני אומללה שנכפה עלי חסד הזה שבכלל אני לא חייבת בו והוא קשה לי מעל ומעבר

בעיניים שלי כאדם מאמין- דעת תורה זה דבר מאד מחזק להשען עליו.

אין לך חובת כיבוד הורים לארח אותה.

יש לך מחויבות אחרת את יודעת מהי.

ואם התורה פוטרת אותך מלדאוג לאשה אלמנה במצבה- זה אומר שזה כנראה ממש ממש לא ביכולות שלך,

כי כיבוד הורים זה ממש 'מהדברים שאין להם שיעור'.

אם היא לא תבוא אליכם, למה היא תהיה אצל האחים ולא בבית?

אתם מתנהלים מולה או מול אופוזיציה משפחתית?

אגב סליחה ממש שאני שואלת, אבל לאחרים היא כן נחמדה?

זה נשמע אופי לא קל, איך הם מתמודדים?

אולי תתמכו זה בזה?

רק הם חושבים שזה לא משנה צריך לסבול את זה

יש כאלו שהיא נוחתת עליהם בהפתעה ומודיעה שבאה לישון שם.

והם מקבלים את זה

אני לא כזאת

היא לא מוכנה להיות בבית ופשוט מצפה שכולם יעשו מה שרוצה. כשעושים גם יש לה תלונות כל הזמן

אז אם אני לא יזמין אותה תנחת על מישהו אחר ותגיד אני פה היום

והוא יכעס עלי למה לא הזמנתי ביום שקבעו

אני חושבת עוד מעט ימאס לכולם ואז יגיעו לאיזה החלטה אבל כרגע כולם עדיין סובלים אותה כי אלמנה ומפחדים מאלמנה והיא היא אם לא עושים מה שרוצה יכולה להתחיל לקלל - התאכזרתם לאלמנה יקרה לכם צרות וזה. מפחידה את כולם

איך נפלנו לדבר הזה לא מאמינה

מסכן חמי כל השני םהיה שקט כמו עכבר עכשיו מבינה למה.

בנות שלה יותר גרועות מכלות. גם אניחשבתי שהולכים יותר לבנות אבל הם לא מוכנות לדעתם אני צריכה לארח אותה יותר מהן אפילו

לא יכולה להיכנס לזה בלי לחשוף יותר פרטים, אבל המצב מסובך כמו ספגטי עם עובש

והיא לא מוכנה לשלם על דברים קטנים

הלוואי דיור מוגן

אז עכשיו שהיא עוד מצפה שנעשה הכל בשבילה??

את מבינה מה זה סבתא שבחיים שום ילד בשום גיל לא היה איתה לבד אפילו עשר דקות?

זו האשה

וזה לא מענין אותה

היא לא יודעת מתי ימי הולדת שלהם ואם הם חולים מענין אותה רק שלא יתקרבו אליה שלא תידבק היא.

חילקו את הימים בין הילדים אבל אני לא מוכנה. פשוט לא מוכנה שהיא תישן אצלי. אני לא מורה, אני עובדת במשרד ויש לי ממש מעט ימי חופשה בשנה, אז בימים האלו אני צריכה לארח את החמות בתוך הבית שלי? המקום האישי החם והנעים שלי שאני מחכה כל השנה להיות עם הילדים ובעלי בכמה ימי חופשה העלובים שלי?

אני צריכה לשלם לה על יציאות במשכורת שאני מוציאה עליה את הנשמה עם בעל אברך ואנחנו גם ככה חנוקים מחשבנים כל שקל, והיא יש לה מלא מלא כסף ולא מוכנה לשלם על כלום. 

ממש ממש כלום. יש לי מלא דוגמאות מפחדת לכתוב שיזהו. 

נכון למי שכתבה שהיא מסכנה היא מאד מסכנה

אבל גם אני מסכנה כבר. ודי.

בגלל שיש קשר טוב עם האחים, והילדים בני דודים קרובים ביחד מאד, אני לא רוצה שכולם יכעסו עלי, אבל איך שמים לזה סוף

מה עושים כשיש אחים שחושבים שכיבוד הורים זה לעשות כל מה שהורה רוצה 

זה לא נכון, לא כתוב ככה

ואם מחר היא תרצה לגור איתם אז יגידו לי גם חייבים כי זה כיבוד הורים

אוף

זה סוג אנשים שיקבלו כזה דבר?

אם גם להם קשה אולי תציעו להם ללכת ליעוץ כלשהו (תורני או לא תלוי באנשים)

אם שאר המשפחה בקשר טוב באמת חבל לאבד אותם...

אבל חלק יצחקו עלי. 

אני אדבר על זה עם בעלי, זה רעיון טוב. תודה רבה

הלוואי שתבוא כמו שאת אומרת. לא אכפת לי

ושלא תחשבי אני מארחת שבתות וגם חגים

אבל חופש זה מוגזם כבר. 

אני לא מוכנה שהיא תישן אצלינו שלושה לילות (זה מה שהחליטו) וזה מרתיח שמחליטים עבורי מה לעשות ואני נתקעתי עם זה

הלוואי שהייתי מרגישה שאני יכולה לעמוד ולומר את זה מולם. ממש מפחדת מהתגובות

אבל בעלי אומר שהוא יעשה את זה

ה' יעזור לנו שנעשה מה שנכון ונצליח

את נקלעת לסיטואציה כ"כ מתסכלת!

את לא סובלת את חמותך ואת צריכה להתמודד איתה פעם בחודש! ועכשיו גם בחופש! וואי... זה כ"כ מעצבן..

ואת סוג של מגנה עליה פה, כשאת לא נחשפת עם פרטים,

וגם מתחשבת בבעלך ובמשפחה הקרובה...

וואו, יש לך כנראה גם עצבים חזקים מאוד.

אני לא חושבת שהייתי מצליחה ככה לראות הרבה מעבר לתסכול של עצמי.

שאפו לך.

לדעתי, כמו שאמרת-

אין כ"כ עצות מעשיות. בוודאי חשבתם על הכל. כל תוכנית אפשרית שיכולה להקל עלייך.

הבעיה היא שאין משהו מעשי שנראה באופק בגלל שכל צעד כזה תביא תגובה לא רצויה-

1. או שהיא תיעלב ואז פגעתם באלמנה

2. או שהמשפחה תיאלץ לשאת אותה ואז פגעתם שמפחה.

אז נשאר לך רק להיפגע בעצמך... זה ממש לבחור בין הגרוע יותר ליותר גרוע.

קשה מאוד.

תראי,

עוד מעט את תצאי לחופש, ובמקום שהימים האלו יהיו ימים שאת מצפה להם,

הם נהפכים לך לימי עצב ויגון בגלל כל המתח מחמותך והמשפחה.

מה דעתך, אולי, לנפוש בחלק מהזמן יחד עם חברה ולהשאיר את בעלך והילדים איתה? זה אפשרי?

או לקבוע לעצמך משהו ממש כיפי לימים האלה שהיא תהיה?

משהו שתפנקי את עצמך בו.. שייתן לך טעם טוב בפה בכל זאת.

זה כל כך חשוב שתצאי באיזשהי הרגשה טובה מהחופש.

הרי את עובדת, ויש לך גם את הבית. כבר זה מצב לא כזה קל. אז גם חמות מסרטי האימה של היצ'קוק?

תארגני לך שבכל מצב ובכל מקרה את מתפנקת. 

אחר כך תחשבי עם בעלך איך הוא לוקח את הפיקוד ככה שתהיה לך כמה שפחות אינטרקציה איתה.

הוא חייב בכבודה והוא הבן שלה.

לדעתי הוא צריך לעזור לך בזה כמה שיותר. לתמוך בך ולשאת בעול יותר ממך.

הוא יסכים לזה?

כמובן-כמובן,  

להסביר לה מה המגבלות הכספיות שלכם.

לא לתת לה כסף מעבר למה שאתם קבעתם מראש. היא הרי לא תגנוב מכם, נכון?

ועל כל הרגשי והפרצוף חמוץ,

תפתחו סוג של אדישות. 

מילא, היא תבין עם הזמן שאין לה את מי לנצל.

ותחשבו תמיד על בעלה. הוא היה צריך לספוג את זה יום-יום!

תחשבי רגע מה זה..

ותקבלי ממנו את הכוחות.

אין אנחנו חושבים עליו הרבה. כזה מסכן, לא ידענו. נכון שידענו שיש זוגות יותר מוצלחים , אבל אני לא הבנתי עם מה הוא מתמודד

הוא היה מאד שקט ולא דומיננטי כל כך

את כל כך צודקת שחיכיתי כל כך לנופש הזה עם המשפחה שלי אני עובדת כל כך קשה והחופש כמו אויר 

לא רוצה לצאת עם חברות רוצה את הבית הנעים שלי עם בעלי, גם ככה אנחנו בתקופה רגישה הלידה האחרונה הוציאה המון תסכולים ואנחנו עובדים קשה על זוגיות. כל כך צריכים את הביחד לבד, והילדים גם צריכים אותי, אחד במעבר של מקום לימודים, אחד בתקופת גמילה. די. אני רוצה להיות איתם

בעלי מאד מבין ותומך ומוכן לצאת איתה בלעדי כמה שצריך, רק הלינה הזו הורגת

בינתיים דיברנו קצת על הנושא

כולכן נותנות לי הרבה כח פה, נקודות למחשבה, וחיזוקים. ממש ממש עוזר

באמת אנחנו נגיע למחשבה מה אנחנו מוכנים ומה לא, ואיך הכי טוב להעביר את זה מול כולם

תודה על התגובה וההשקעה!

מקובל באמת שלא משאירים אישה אלמנה מבוגרת ללון לבדה - אבל מי אמר שהיא צריכה דווקא לבוא ללון אצל ילדיה? דווקא יותר הגיוני שהיא תישאר ללון בבית, ויבואו להיות איתה בלילות.

מי יבוא?

או שעושים תורנות בין האחים (בין הילדים שלה, לא כולל החתנים והכלות),

או שאם יש נכדים גדולים מספיק - מצרפים אותם לתורנות,

או (וזו האפשרות שנשמעת הכי טובה לכם) - למצוא בחורה שמעוניינת ללון תמורת תשלום פעוט או אפילו רק בשביל מקום לינה.

כל השאלה אם היא תסכים לאפשרות כזו...

ואולי גם לא כ"כ עצמאית - אבל שמעתי/קראתי בכל מיני מקומות שיש משפחות שכך עושות...

אבל היא רוצה לישון אצל הילדים וישארחו אותה ויעשו לה ויעסיקו אותה

והיא מבוגרת אבל לא זקנה עצמאית ומתפקדת לחלוטין

זה לא נורמלי. באמת שלא.

לא בשמחה, בגלל שהיא מי שהיא, אבל לגמרי עושה ומארחת ומשתדלת לתת לה הרגשה מכל הלב, לפנק באוכל שהיא אוהבת. באמת משתדלת

אבל חופשים זה נראה לי מוגזם מאד. יש לה בית, יש לה אפילו מישהי שישנה איתה, אני מקבלת שצריך לעשות לה קצת נחמד בחופש ולצרף אותה נניח כל משפחה לטיול או ליציאה אחת שתרגיש חופש וזה

אבל לישון אצלי ממש לא. אני לא חושבת שזה נצרך וזה בעיני מאד מאד נצלני מצידה לצפות שהילדים שלה יארחו אותה בכל ימי החופשה 

היא אומרת שזה לבד. רוצה לישון איתנו בבית

והיא גדלה אותם עד שהתחתנו ואז ניתקה איתם כל קשר. אבל באמת

אני לא מזלזלת בכל השנים עד החתונה, היא גידלה ומגיע לה כיבוד הורים. אבל מעל עשר שנות נישואים שלנו ולא תפקדה כאמא. לא התעניינה לא באה, לא שאלה, לא מתנה. כלום. 

זכותה, אבל לצפות עכשיו שנתנהג אליה הכי חם בעולם נפתח לה את הבית כל השנה מתי שבא לה. מאיפה זה הגיע

אני אומרת אם ככה כשבריאה והכל טוב מה יהיה הלאה. אני חרדה מאד מזה

לכן כל פעם שמבקשים עוד משהו אני נכנסת ללחץ גדול שזה נהיה יותר ויותר גרוע

אמא שלי עזרה לי המון. בלעדיה לא יודעת מה הייתי עושה

הלוואי שיכולתי לומר שאין מקום, היא כבר ישנה פה בחג האחרון (יומיים!! איזה סיוט זה היה) אז זה לא יעבוד

התייעצנו עם רב לגבי מה חובתינו, באמת רוצה להתייעץ איתו שוב איך ליישם את זה

חשוב לי מאד שהילדים יראו שמכבדים והכל. ובדברים שנראים לי נורמלים ונחוצים כמו חגים אני משקיעה כמה שיותר

ומנסה להתעלות מעל עצמי

את צודקת שזו אשה שלא ידעה לחיות נכון את החיים, אבל את מבינה שמה שהבאתי זה דוגמאות של קצה הקרחון בגלל שלא יזהו. תאמיני לי אם היית מכירה לא היית חושבת ככה. 

לגבי מה שאמרת על הכלכלי, אין מצב. אמרנו פעם והיו בכיות וצעקות וצרחות איך אנחנו מעיזים לקחת כסף מאלמנה מסכנה חסרת פרוטה (יש לנו ידיעה ברורה על מצב חלק מנכסים שלה, בוודאי שיש לה יכולת לקנות חלות לשבת)

אני עייפה כל כך ועצובה מאד

רוצה לכבד הורים

רוצה שהילדות שלי יראו יחס מכבד

עושה עושה עושה ואז היא מביאה איזה זפטה לפנים בצעקות משהו שלא עשינו בדיוק כמו שהיא רצתה

או שמציבים לי עובדה לארח אותה

אין לי כח למשפחה הזו

כן הם לא צריכים להרגיש מאיתנו כלום, ואנחנו מאד מאד משתדלים

ב":ה אני חושבת גם יש הצלחה כי הנה הגדול מציע ביוזמתו ללכת לבקר את סבתא שלא תהיה לבד, לעשות לה קניות. אז חושבת שהצלחנו קצת

אבל מה נראה לך, ילדים לא מרגישים שיש סבתא אחת שבאה לבקר, מתקשרת כשהם חולים, מאחלת הצלחה במבחנים, מביאה שוקולד כשבאים לבקר (בכוונה לא כותבת מתנות וכו כי זה לא הענין. אלא ההתעניינות יום יומית) יודעת אם הם נפלו ומה כואב מחבקת ומנשקת ומתפעלת מכל ציור

וסבתא שניה באים אליה הבית לפעמים בקושי שלום, לא מחמיאה בחיים על בגד, לא נתנה קובית שוקולד בחיים, לא יודעת באיזה כתה הם בכלל. לא מעניינים אותה

ברמה שבכתה לנו בהתחלה שנבוא לאכול איתה צהרים שלא תהיה לבד אבל כשאמרתי בשמחה אני אבוא עם שתי הקטנים מיד אמרה אה, לא צריך. מבינה?

אז את חושבת שהם לא מבינים ומפנימים למי אכפת מהם?

ובטח שיש לשני הגדולים צורך בפרטיות, לא נעים להם הכל לעשות לידה, כי היא לא סבתא נחמדה. זה כמו שתבוא איזה דודה קפדנית שכל היום צריך לשרת אותה ולהתנהג יפה לידה ולא לעשות רעש לא להביא חברים הם ממש לא רוצים שתבוא לגור פה לא חודשיים ולא יומיים. לא שדעתם קובעת כמובן אבל אכפת להם זה כן.

דווקא זה שכשהיא מגיעה כן עושים הכל בשבילה זה מרגיש לי ניצחון שלנו כי לילדים אין שום רצון טבעי להיות נחמדים אליה הם אוויר מבחינתה (עד שצריך שמישהו יעזור לה בקניות) והם מרגישים את זה ממש ממש טוב

ואת יודעת משהו, לא אני אומרת את זה אלא בעלי. כן, על אמא שלו.

רב הזמן אני זאת שאומרת לו שבכל זאת צריך לכבד אותה ולעשות בשבילה וזאת אמא שלו

לא שאני צדיקה, אמת שאני לא סובלת אותה, אבל מאד אכפת לי כיבוד הורים ואני מנסה מאד ולפעמים צריכה להכריח אותו לכבד את אמא שלו. יש לו בטן מלאה עליה והוא בן אדם טוב ועדין כל כך

פעם אמרתי לו אבל אם אתה כזה מקסים בטח יש לה יד בזה ואז הוא התפוצץ וישב וסיפר לי כל מיני דברים שהיו בילדותו ואיך שהוא מקסים למרות האמא שלו. ואחרי זה אין לי מילים. 

ולמרות זאת גם הוא משתדל, וגם אני וכרגע בשביל שיהיה לנו יותר קל אנחנו מנסים להזכיר שהיא אלמנה, היא מסכנה וזה מה שעוזר לנו אבל זה מאד מאד קשה.

נתתן לי המון חיזוק וגם כל מיני רעיונות וכיוונים מעניינים לחשוב עליהם

אתמול ישבתי עם בעלי ודיברנו איך נמשיך מפה

החלטנו שאנחנו נעשה מה שכן יכולים והשאר יצטרכו להתמודד עם זה. בסוף לדעתי יתפוצצו דברים ונצטרך לדבר כל המשפחה

בינתיים הוא לא רוצה לעמוד מול האחים שלו מאד קשה לו, יש לו תוכניות איך להעביר את זה ואני החלטתי לא להתערב

הוא אמר לי מי שאומר לך משהו תגידי לו אני מחליט זה אמא שלי ואת לא קשורה ותשלחי אלי

אז בינתיים זה מה שנעשה

מקווה שלא יהיה מריבה גדולה אבל באמת אני לא יכולה יותר. מרגישה שאם לא נשים גבול היא לא מבינה שהיא שואבתאת החיים שלנו לתוך שלה וחייבים לשים גבול

אני אולי לא הכלה הכי טובה בעולם, יש יותר צדיקות ממני. אבל לא כזו גרועה. באמת מנסה מה שאני יכולה

להיות טובה במיוחד לאשה שכל החיים התיחסה אלי כמו אויר ויותר מעשר שנים אני לא יכולה לספר על מקרה אחד, אפילו אחד, קטן, של חמש דקות, שעזרה לי במשהו, זה מאד מאד קשה

אבל אני אמשיך לומר לעצמי שאת מה שאני מחויבת אני צריכה לעשות וכמה שאפשר בצורה טובה שהילדים לא ידעו

בדיוק אתמול שמעתי אותם אומרים משהו לחברים על סבתא שאמרה להם, ומיד אמרתי להם לא מדברים ככה על סבתא , נכון שהיא אמרה לכם ככה אבל לא התכוונה, היא מסכנה ובודדה עכשיו ואנחנו צריכים לדאוג ולא להתרגש מדברים שהיא אומרת

אני אשתדל לעשות מה שאני יכולה שלא יפגע בזוגיות ובשפיות שלי

תודה על הפורום המקסים הזה עם הנשים החכמות והצדיקות שלו.

תקראי עד הסוף לפני שאת מתפוצצת, כי הרעיון הראשוני מפוצץ אבל יכול להיות ששווה את ההשקעה. הרעיון הוא לפתח לה את הרגש. ואני אסביר ואתן דוגמא:

היא פשוט (?) לא יודעת לתת ולאהוב.(ואולי גם נתקלת בתוצאות אצל בעלך...). תלמדי אותה כמו שמלמדים ילד קטן.

תני לה חפיסת שוקולד כשהיא אצלך ותבקשי ממנה לחלק לילדים.

צאי איתה לקניות במכולת ותגידי לה:"הנה , אני לוקחת חבילת עדשים, שתוכלי לתת לילדים שיגמרו ארוחת ערב יפה..

אל תתבישי לבקש ממנה בקשות קלות כמו (אם זה רלוונטי) תחזיקי את "משה" כמה דקות כי אני רוצה לגמור לבשל לנו ארוחת צהרים טעימה.

יש פה ספר קליל, בא לך לקרוא ל"שמעון" ספור ממנו?

"מחר יום ההולדת של 'חיים' , את רוצה שאני אקנה מתנה בשמך??

לאט לאט (!!!) הנושא יחדור וגם אם לא יגיע ל100% --בכל אופן מדובר במבוגר שקשה לחנך--- 

המון חיבוקים והמון הצלחה

תראי, הדרך הכי בטוחה לעשות שהיא לא תדרוך בבית שלי יותר לעולמים זה לעשות מה שאת מציעה. היא אשה חכמה, לא ילדה ולא זקנה איטית או משהו. היא לא נותנת כי היא לא רוצה

אמנם להחזיק תינוק ביקשתי ממנה פה ושם. לא ראיתי שזה שינה כלום

אבל אם אני אציע לה לקנות מתנה בשמה היא תיעלב עד עמקי נשמתה ולא תדבר איתי יותר (דווקא רעיון לא רע) 

אפשר לחנך מישהו שלא מודע. מישהו שמודע ובכח לא עושה, אי אפשר

אחד הבנים שלה הביא לה חבילת סוכריות ואמר לה קניתי לך שתחלקי והיא התפוצצה עליו

עזבי

צריך להתמודד איתה כמו שהיא בלי ציפיות לכלום

תודה בכל מקרה על התגובה והרצון לעזור, אין על הבנות פה. בחיי!

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו