ואין איך להרגיע
והנפש מתענה בכבלי'ה
ואי אפשר עוד שאת,
ולשאול,
ולבקש,
כל, ימי, חיי,
ושוב להכבש בגלי הכאב ההומים עד דום הפחד
ודי, נמאס כבר, להחריב,
להרוס הכל בידינו.
אותם ידיים הפשוטות לקבלה,
נמנעות מהקבל וחוזרות לבקש.
וקשו עלינו הגשמים בסתם כך בוקר של אב,
וקשו עלינו הגשמים שלא זכו למעונם.
(ואיך אמרו בשקט, זה צום, אז ביום אח"כ,
וביום אח"כ גם אין רקיע בטהרתה)
(להתחתן תחת כיפת שמיים, בטהרתה)
(געגוע))
- לקראת נישואין וזוגיות