bickeringמיואשת******

זו מילה באנגלית שטרם מצאתי לה מקבילה בעברית, ומשמעותה argue about petty and trivial matters

כלומר להתווכח על דברים קטנוניים לא משמעותיים לא חשובים ובקצרה שטויות

 

אוף

אני לא יודעת מה קורה לנו בזמן האחרון אבל ככה היום יום שלנו

אני עצובה מזה

אני עיפה מזה

אין לנו דקה לעצמינו, וכשאני מנסה ליצר זמן זוגי בכוח אז יוצאים להליכה והכל בסדר כזה, אבל סתם מלמעלה ואיכשהו כבר בתוך זה או אחרי שחוזרים שוב ויכוחים שטוטיים חסרי פשר וקשר

מרגיש לי שרק אני צריכה לחשוב על זמן זוגי וזה בכלל לא חסר לו

אינטימיות על הפנים ולא אפרט

ולא בא לי לכתוב באנונימי. אני לא אשמה, לא עשיתי שום דבר לא בסדר

לא מבינה מה קורה בכלל ובא לי שתענו לי אישית, כמו שאני וכמו שאתן מכירות אותי וירטואלית

חשוב לי נורא הזוגיות. והוא מהמם, אבל נראה שזה חשוב רק לי

וברגע שאני מציעה הוא משתף פעולה בכיף אבל לא יוזם כלום

וכן, אמרתי שזה חסר לי

אמרתי שמפריע שאנחנו מתווכחים כל היום

לא קרה מזה כלום

הוא עמוס מאד מאד מאד

גם אני

אז מה

לא טוב לי ואני אפילו לא יודעת להסביר מה קרה

<נא לא לצטט>

 

חיבוק גדולפרלין
יכול להיות שזה בגלל החופש הגדול? הילדות הרבה יותר נוכחות בבית, אין שגרה, אווירה יותר מבולגנת שפחות מאפשרת שקט ואינטימיות?
רק זורקת כיוון..
ואם זה הכיוון, אז השגרה הברוכה תביא לזה מזור מסוים..
ושוב חיבוק.
אני תמיד אומרת לבעלי שהזוגיות שלנו היא כמו ים. גלים גלים. ואין לי באמת דרך לשים את האצבע המדויקת מה גורם לנו להיות בתקופה טובה ובעליה ומה גורם לנפילה גדולה ולתקופה סוערת.. זה פשוט קורה כך. וזה אולי היופי שבזה.. רק צריך למצוא את הכוחות ובדרך בתקופה של ירידה לפלס את הדרך למעלה.
איתך.
לא קשור לחופשמיואשת******

אני לא יודעת מה זה וממה זה ולמה זה

מרגישה מדוכדכת ביותר

יש לו תכונה מאד מעצבנת שאם אני מדברת איתו על משהו- יפה ורגוע - שמפריע לי, הוא אומר שמבין וישתדל וכו. בפועל לא עושה כלום ופשוט מחכה שזה יעבור לבד איכשהו

זה משגע אותי ברמות על

וגם על זה דיברתי איתו

וכלום

הוא פסיבי מאד ומחכה שבעיות תיעלמנה במקום לדבר ולנסות לפתור. 

הרבה פעמים אני דוחפת ודוחפת ואז בסוף פותרים את זה אבל אין לי כח עכשיו, ונמאס לי לסחוב את העגלה לבד, ולמה לא אכפת לו והוא לא עושה כלום והכל טוב לו ככה והוא לא מבין מה הבעיה בכלל

יש מצב שהוא גבר?שלומצ'

זה פשוט נשמע מאוד מוכר, אז ישר חשדתי... צוחק

 

 

לצערי אין לי משהו מועיל להגיד, רק לשלוח חיבוק ותקווה שהדברים יתאזנו בקרוב פרח

חחחח. לפחות שמת לי חיוך, תודה!מיואשת******


^^^אפונה
בתור גבר, בעלי ממש מעדיף שלא אדבר על הבעיות שלי. בקשות ספציפיות מתקבלות בברכה (או שלא, תלוי)
עדיף שתשדרי לו שהוא אביר ויכול להציל אותך לו רק יעשה כך וכך.
אבל אמרתי!מיואשת******

אמרתי בוא נצא יותר להליכות, תסחב אותי בכח כי קשה לי

 

אמרתי עוד כמה דברים

והוא אמר כן

וזהו, שם זה נגמר

מטורלל

התכוונתיאפונה
בוא תצא איתי להליכה הערב.
איך לגרום לו ליזום? לא מכירה דרך ישירה. רק להראות לו כמה את מרוצה ממנו ואיתו, עובד ביעילות של בערך 80%.

אבל מאד מאד קשה לי לצאת להליכהמיואשת******

כל הזמן אני מחפשת תירוצים למה לא,נורא קשה לי

ואני מבקשת תיקח אותי בכחל, תזכיר לי שזה חשוב, שאני חייבת. תגיד לי היום יוצאים

נאדה

 

בא לי לכתוב לך משהו אחראפונה
אמיתי יותר. (מחשבות מעובדות חלקית)

לפעמים כשאת מרגישה שהבעל לא שם בשבילך, זה כי את צריכה דברים שהוא לא יכול לספק (בכלל או באופן זמני).
או שיש לנו אקסיומות על איך דברים צריכים להיות בזוגיות, והן פשוט לא מתאימות למצב כרגע. אנחנו מנסות לתכנת את הבעל (ולפעמים הבעל מנסה לתכנת אותנו) וזה לא מקדם במקרה הטוב, או מדרדר במקרה הרע.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מתאמצת להיענות לכל מיני בקשות של בעלי - כי הזוגיות חשובה - ואח"כ מתחרטת כי לי זה לא היה מתאים.

אז מה כן?
לדעת שאי אפשר לשנות מישהו אחר. וגם אי אפשר לשמח מישהו אחר וגם לא שישמחו אותי.
אפילו בזוגיות, לכל אחד יש אחריות על עצמו. ביקשת ממנו להשתנות? לא הולך? רדי ממנו. הוא אוהב אותך, הוא היה נותן לך את זה אם היה ביכולתו.
את מה שחסר לך תמלאי בעצמך - תעשי לך טוב. לכי לריקודי עם, תקבעי הליכות עם חברה, צריכה שיקשיבו לך? לכי למאמנת אישית או למטפלת שישמעו אותך ויעזרו לך לשמוע את עצמך. את עייפה? לכי לישון. תאהבי אותך.

ואל תילחמי על הזוגיות. לא כי את מוותרת עליה ולא מתוך כעס עליו, אלא כי היא שם, ותמשיך להיות שם, ויש בכל זוגיות טובה תקופות של קירוב וריחוק. זה כמו גלים מישהי כתבה כאן ועדיף להוריד את הראש מתחת למים במקום להלחם.

אבל מה שמפריע לי זה הזוגיותמיואשת******

אני צריכה תמיכה ממנו, לא מחברה

אני צריכה אהבה ממנו, לא מאמא שלי

אני צריכה אותו ואת הזוגיות שלנו

 

מבינה מה את אומרת אבל זה לא מה שיעשה לי טוב כרגע

את צודקתאפונה
אני ממש מבינה אותך
ומזדהה מכל מיני בחינות.
מוזמנת לאישי אם בא לך.
הדבר שהכי שבר אותי בתחילת הנישואיםחלק ממש
היה שאמא שלי אמרה לי (אחרי שבכיתי לה שהוא לא מבין אותי) ''אל תצפי ממנו להעניק מה שהוא לא מסוגל, הוא לא יבין אותך כמו חברה/אמא, אבל הוא קשוב אלייך ורוצה שיהיה לך טוב ואוהב אותך וזה הכי חשוב''.. הבנתי שהוא לא יהיה מסוגל להבין ולהזדהות עד הסוף אבל לא הייתי מסוגלת לקבל את זה! אתה בעלי! הבנאדם הכי קרוב אלי! בבקשה תבין (ורצוי בלי שאסביר ..)
כל מילה!אבל קשהמחכה עד מאוד
קודם כל חיבוקמק"ר

אין לי הרבה מה להגיד, אני לא מצאתי לזה פתרון כשזה קורה אצלנו.

אבל יעזור לך לדעת שזה קורה לכולם? יש תקופות בחיים... מנסים לגמור אותם כמה שיותר מהר, לתת לגל לעבור מעלינו, ולהיות בטוחים שזה יסתדר מתישהו...

איך? אין לי מושג מה היה הטריגר כל פעם, אבל יודעת להגיד שזה תמיד עבר...

 

זוגיות, גם אחרי 80 שנה צריך לעבוד עליה והיא עדיין מטלטלת

תודהמיואשת******

אני מרגישה שמאז הלידה אני צריכה הרבה יותר צומי אבל מקבלת הרבה פחות מאשר לפניה. 

לא באשמתו, תקופת חיים כזו של עומס באמת,

אבל במקום לקבל יותר צומי יש את המריבות המטופשות ואז ריחוק ועוד ריחוק 

ונמאס לי לומר אני צריכה צומי, אני צריכה יחס, אני צריכה שנצא. לא רוצה, רוצה שהוא יציע מדי פעם

וכל הזמן יש לי הרגשה שמשהו אישי מפריע לו והוא לא מספר לי ואולי זה הגורם

אולי אני מדמיינת

אוף אוף אוף

נאחס לי.

מק"ר

לגבי ההרגשה שיש משהו שהוא לא מספר - אולי כן לנסות לדובב אותו בעניין, אבל לשאול דוגרי, כי כמו שכתבו מעלי, הוא גבר

 

לגבי כל השאר, רק חיבוק מזדהה, המון תיסכולים היו לי על הקטע של ההתעניינות וההשקעה שלו בזוגיות, הרגשה כאילו רק אותי מעניינת הזוגיות שלנו, רק אני צריכה ליזום הפתעות וכל מיני דברים נחמדים... המון המון דיברנו על זה, להגיד לך שיש התקדמות? מינורית אולי, ואולי זאת אני שלמדתי לא לצפות...

 

אבל באמת זה רק תקופות, יש זמנים שהוא הרבה יותר איתי. ובכללי הוא מהמם! אבל זה נקודה שרק נשים יבינו

 

חיבוק גדול, מקווה בשבילך שאוטוטו זה מאחורייך!

 

ועוד נקודה, כתבת שהוא עמוס מאוד, זה תמיד? או משהו מיוחד בתקופה האחרונה? (ראיתי שבזמנים שיש משהו שתופס להם את הראש, הוא פשוט תופס, במאה אחוז. לנו הנשים יש יכולות מופלאה לחלק את עצמנו לטריליון חתיכות, להם פשוט לא!)

הוא התחיל משרה חדשה לפני כמה חודשים, וגם אנימיואשת******

ושנינו מתזזים ומגנגלים ועמוסים וחושבים

ובאמת החיים עמוסים מאד

ותינוקת חדשה

אבל אני צריכה אותו כל כך. רגשית, כי פיזית אנחנו מאד תומכים אחד בשני בעבודות החדשות

פשוט לא נשאר מקום לנו

מזדהה כל כךmiki12

ככ מרגיז להרגיש שרק את דוחפת בעניין הזוגיות.

מרגישה שגם אצלי זה כך לפעמים.

 

יוצא לא מעט ששומעת מחברות שיוצאות עם הבעל למסעדה ,הליכה..פה שם.

ואני ...

אפס.

בעלי סגנון מאוד כבד ולא אוהב לצאת. תני לו לנוח כל היום. (עובד משעות הבוקר המוקדמות עד הערב -7)

וזה קשה.

אני הפעילה בבית.

זה מביא אותנו לויכוחים על ימין ועל שמאל. על שטויות. למה אמר כך ולמה עשיתי כך ...שטויות בקיצור.

מבינה אותך. זה מעיייייף.

גם אצלי אנחנו יושבים לדבר (כמובן רק כי אני דוחפת) 

ו....הוא משתדל מאוד...אבל לפעמים שוכח שדיברנו.

יש לו גם את הקטע של "לתת לזמן לעשות את שלו בלי לדבר" מה שנקרא להעביר אותה...ואצלי זה לא ממש עובד.

 

אין לי פתרון...רק עובדת על עצמי מאוד לא להתרגז ולא יודעת עד כמה מצליחה...

יוצאת עם חברות קצת...מנסה לדבר איתו...

באינטמיות אין לנו בעיה בכלל הוא מדהים. נססססססססססס.

 

אני קוראת המון בפורום הזה ..נותן לי הרבה כוחות.

כי תכלס האיש שלי הוא האדם המדהים עלי אדמות...נשמה טובה ממש. משתדל לעשות רק טוב.

פשוט מנסה להבין שהוא עשוי "מחומר אחר" צוחק

ויודעת שרק לדבר ולדבר ולדבר איתו עושה לי טוב....להוציא קצת מהעצבים והתסכול. (אע"פ שהוא לא ממש משנה דברים)

אבל עצם זה שהוא מקשיב מכל הלב עושה לי טוב...

חיבוק ענק

אין לי איך לעודד מעבר לזה שאני איתך

נשמע שאת זו אני ;)להרות כוחות
תודה על התגובה... אני די מזדהה...
זה יכול להיות נורא מעצבןשוקולד פרה.
אבל נשמע שיש כאן כמה נושאים שמקשים:
שהוא לא טיפוס יוזמתי- דבר שמתבטא גם הזוגיות וגם ב.. (השלימו לבד).
נשמע שהוא טיפוס "משחרר" וזורם יותר מאשר מקדם דברים. יכול להיות שהוא גם לא לוקח אחריות בעצמו, אלא מצפה שיגידו לו, או שיראה לבד מה צריך אבל כשהכל כבר יהיה לחוץ.

זה הטיפוס. לנסות לשנות אותו זה יהיה קשה.
יש לזה יתרונות. אני בטוחה שהוא לא מלחיץ אותך יותר משאת מלחיצה אותו. בטוחה שהוא משרה בבית אווירה מקבלת. שאולי גם הילדים נהנים מהצד הזה שלו.
טבעי שהוא לא ממש יזום בזוגיות. גם בגלל שהוא כזה באופן כללי וגם בגלל שרוב הגברים הם כאלה- מחכים לדעת מה את רוצה ואז עושים.
יכולה להגיד לך שאני נשואה רק שנתיים. ויום הנישואין שלנו היה לפני שבועיים +. ואני בהריון מתקדם.
ציפיתי. לא אגיד לך שלא.
בהתחלה אמרתי לבעלי מפורשות שאני רוצה נופש. לא קרה.
לא התבאסתי יותר מדיי.
מאז יצא לי כמה פעמים לדבר אתו על זה שלא עשינו משהו ליום הנישואים אבל המשכנו בשגרה.
ביום חמישי האחרון אמרתי לו שאני רוצה של כבוד יום הנישואין נשב באיזה בית קפה על עוגת גבינה וקפה טעים..
והוא ארגן בהפתעה עוגה גדולה מקונדיטוריה (לא גבינה אבל מילא) והפתיע אותי בשבת כשהיינו אצל אחותו.

כמובן שהנשק הזה של "אנחנו נשואים כולה שנתיים.. ואני גם בהריון.. אז איך לא השקעת עד עכשיו וחיכית עם זה??"- כמובן שזה איפשהו בראש.
אבל אם בסה'כ טוב עם הבן אדם-
תבחרי מה חשוב לך ועם זה תלכי.
מישהי פעם אמרה בפורום אחר- תבחרי את המלחמות שלך.
אי אפשר בבת אחת הכל.
תבחרי בכל פעם על מה את רוצה לעבוד אתו, ותעבדי.
יש לכם עוד ככ הרבה שנים להתפתח ביחד!
הגבר שלך הוא גבר טוב, אני בטוחה בזה,
אבל הוא צריך גם דלק ממך.
שתחמיאי לו, שתשתובבי איתו,
ופרצוף שבסהכ מראה שטוב לך אתו.
ואם גם תגידי לו את זה,
עד כמה שפר מזלך (נגיד מאז הרווקות.. או ביחס לאחרות.. כל דבר שתמצאי),
וכמה הוא גבר נדיר,
וכאלה...
מבטיחה לך שהוא יירגע, ייהנה, וייתן לך יותר.

תעצימי אותו איפה שאת מרגישה שאפשר.
אפילו בתכונה הזאת, שהוא לא יוזם- תגידי לו שטוב שהוא לא הפוך- קפדן, לא זורם, אחראי יתר...

את מתארת פה מצב שאתם רבים על שטויות.
נסי לחשוב מה גורם לך לא להעביר הלאה ולהחליק.
למה את מרגישה ככ מלאה עליו, עד שאת תופסת אותו בדברים הקטנים.
אולי זה קשור ביחסים?
אולי כי את מרגישה ככ אחראית על הבית, שאין לך זמן לעצמך?
אולי כי את מרגישה שהזנחת את עצמך קצת?

הדברים הם תמיד יותר עמוקים...
לי זה נשמע שאת לוקחת על עצמך בעוד שהוא משחרר, ושמרוב מטלות גם הזוגיות נראית משימה.
טיפול זוגי נראה לי ממש יכול לעזור פה,
אבל גם להתחיל לחשוב איך לטפח את עצמך.
שהוא יזרום איתך על זה (הוא הרי טיפוס זורם, לא?)
ושתכייפי יותר מאשר למלאי חובות.

זה מה שנראה לי.. יצא ארוך.
תודה על התגובה המושקעתמיואשת******

אני צריכה לקרוא עוד כמה פעמים ולעבד את זה

יש הרבה מן הצדק במה שאת אומרת, אבל על טיפול זוגי הוא הכי לא יזרום איתי

ובאמת שהוא מדהים

אבל יש דברים שהוא ע'קשן בהם כמו אבן, למשל טיפול זוגי... יצטרך להיות משבר עולמי לזה.

כן אני מרגישה קצת מלאה עליו , את צודקת. אני צריכה לחדד לעצמי למה וכמה ולדבר איתו על זה

יש באמת משהו עמוק יותר שאני לא יכולה להעלות פה שנוגס בי בפנים כל הזמן ומפריע לי מאד

 

דווקא אני כן מעצימה אותו הרבה, והוא באמת גבר מדהים

אני פשוט מרגישה קצת זנוחה, ושמנה, ולחוצה, ובא לי שהוא יראה אותי, מבינה? מרגישה שהוא לא רואה אותי וכמה אני צריכה אותו . קשה לי

אולי תנסי לשנות את זה ?ה' אלוקינו

את ה - "זנוחה , שמנה ולחוצה" ? לחוצה- תפני לטיפול דרך הקופח זה בחינם
"זנוחה- "תקבעי לך תור לקוסמטיקאית ותשקיעי בעצמך
והשלישי- דיברנו על זה 

אין לי זמן. באמת חייבת לקבוע לקוסמטיקאיתמיואשת******

וגם לטיפול

זמןןןןןןןןןן

אוף אוף

את צודקת כל כך. אוף

אם זה חשוב לך , תנסי למצוא את הזמן. את חייבתה' אלוקינו

בשבילך , בשביל בעלך , בשביל הילדים שלך !

נכון נכון נכון! תמשיכי לדחוף אותי תודה!מיואשת******


תגידי שעכשיו את עושה אתזה.ה' אלוקינו

תקבעי תור עכשיו לרופא משפחה שלך , שיביא לך הפניה לטיפול 
תקבעי תור עכשיו לקוסמיטקאית לטיפול פנים או מה שאת צריכה.. 
ותראי סרטונים ביוטיוב מעוררי מוטיבציה יש מלא ! 

אני חושבתאנייי12
שלפני שאת מתפוצצת ובאמת באמת שבצדק אולי תדברי עם מישהי שאת מכירה ממש טוב ותראי מה היא תמליץ..

ומאידך אולי להתייעץ עם סמכות שתוכל להשפיע עליו,.

לגברים קשה לזום.. וזו בעיה
משו אחר.. תודה!שוקולדד ציפס

תודה שפתחת כזה שרשור

והכנות הנעימה שלך גורמת לכולנו להיפתח כאן מסביב

עושה לי טוב לדעת שלא רק אני מרגישה ככה מלא פעמים

שאולי באמת כאלה הם הגברים

וגם לקרא את כל המגיבות שכתבו כאלו מילים טובות

עשיתן לי טוב בלב.

 

כן גם אני מוצאת את עצמי יוזמת ועוד פעם ועוד פעם.. הכל...

(לפחות הוא טורח להראות ולהגיד שהוא נהנה מזה)

וויכוחים קטנוניים כאלו שלדעתי באים מהאויר 

סתם, כי אנחנו לא ברגעי השיא שלנו

אז על הדרך הדיבור הלא נעים הזה מתפשט...

והבעיה שהוא כזה איש מדהים וטוב

וקשוב

(אבל רק אני יוזמת בבית הזה שיחה על משהו גם אם הוא מפריע לך ולא לי!!!!!!!!!!)

שאני אפילו לא מעיזה להאשים

אבל כן הוא אשם...

 

 

רק מזדהה.

חיבוק. תודה על התודה מיואשת******

גם אני מופתעת מכמות המזדהות

 

לא כותבת כמעטצבעי התכלת
אבל קוראת את תגובותייך החכמות המון.

יש המון פעמים בזוגיות מצב שבו אנחנו לכאורה נמצאות באזור הנוחות שלנו.
למה לכאורה? בגלל המוכר והידוע למרות שלא תמיד נעים שם בפנים.
זה מתבטא בוויכוחים קטנים ובחוסר השקעה ועדיין ואולי בגלל שזה המקום הבטוח שלנו.

הייתי שם ולפעמים אני ברוורס...
אבל משהו אחד לימדתי את עצמי- אני מחזיקה מאמנת אישית וזוגית כמו שיש לי רופא משפחה.
כל פעם שאני במצב כזה אני אומרת לעצמי
ש...רגע יש לך ווירוס לכי לטפל.

והאמת, שהתחלתי לטפל לבד בלעדיו אבל כשהתקדמתי ועמוד השידרה שלי התייצב. משהו בו נפתח והסתקרן
עד שממקום של "עזבי אותי" הוא ביקש לבוא איתי.
החיים שלנו השתדרגו!

זו המתנה הכי גדולה שאי פעם הענקנו לעצמינו

וואומיואשת******

תפסת אותי חזק.

אוליבאמת אני  צריכה כזה דבר

באמת הזוגיות שלנו בסדר גמור

אבל בהרגשה שלי את צודקת, אנחנו באיזור נוחות ויכול להיות כל כך הרבה יותר טוב וזה מתסכל

יש מצב להמלצה על המאמנת הזו? איך מוצאיםכזה?

בשמחה.צבעי התכלת
מותר בפורום?
אני אמנם ירושלמית.
אבל נסעתי למשהי מדהימה במבשרת
אשמח באישימיואשת******

מבשרת זה סבבה לי

תודה רבה!!!

מצטרפת למזדהותאורוש3
אני מרגישה שהריבים הקטנים והמטופשים מגיעים באמת כשפחות טוב יחד. כאילו בתקופה טובה הדברים הקטנים פשוט לא יזיזו לנו. ובתקופה מעפנה הם יגיעו כל שניה על שטויות...
מה יוצר תקופה מעפנה? הרבה פעמים עומס, עייפות, חוסר שיח ודיבור וכן, גם ירידה בחיי האישות. אני מרגישה שזה משפיע על כל מעגלי הזוגיות.
וכל המעגלים משפיעים ומושפעים.
מה עושים?
שואלת את עצמי גם בימים אלה... בעלי מגיע מאוחר, אני מחוקה ועייפה, תמיד יש דברים טכניים.. וגם בעלי מהמם ואני מרגישה שאנחנו לא ממצים את הםוטנציאל הזוגי ושיכול להיות טוב.. אני מרגישה שהבעיה שלי היא שאני בתקופות האלה נחסמת. והוא באמת פחות ייזום וידע איך להוציא אותי ולי קשה להוציא את עצמי ובא לי שהוא יעשה משהו והוא לא יודע מה, ואני לא יודעת איך בעצמי ולא יודעת איך לעזור לו לעזור לי. מסובך.
מניחה שבסוף אני אפרוץ את זה איכשהו. אולי מכתב, שיחה אמיתית וכינה. וכן, צריך לשפר את תחום האישות. זה סופר משפיע... תחשבי על זה.
בהצלחה לך! ולי, ולכולנו...
הי....בתי 123
גם אני בזמן האחרון רבה עם בעלי על שטויות וזה פשוט מתסכל
נראה לי שזה עדין מהורמונים חוסר שעות שינה אכילה גרועה לחץ
שואלת בעדינות...דיברת על זה שבערך בתקופה הזו תתחילו לחשוב על עוד... יכל להיות שזה קשור?
אולי זה בכלל לא קשורה' אלוקינו

אבל שמתי לב שזה קורה גם לי הריבים השטותיים האלה , ואת יודעת מה ? 
שמתי לב שיש נושא שמעסיק אותי המון שהוא זה שגורם לי להיות עצבנית .
וזה -אני 8 קילו מעל מה שהייתי אחרי הלידה (עברו 5 חודשים)  (רוצה לרדת 10)
אז החלטתי שאני לא אהרוס את כל החיים שלי בגלל תאווה לבורקס או קרואסון או לאפה. 
וזהו , נגמרו השטויות , ואני הולכת להציל את עצמי , את הזוגיות שלי , את המשפחה שלי .
שמתי לב שאני מלא עצבנית , מלא מסתכלת על הלא טוב , מלא שופטת .גם את עצמי .
והגעתי עם עצמי למסקנה שזה בגלל שאני לא אוהבת את המשקל שלי.
וזה לא משנה אם בעלי אוהב אותו, מספיק שאני לא. זה מספיק בשביל להתעצבן על כל העולם 
כדי להציל . את עצמי בין היתר. 

אוי. מאד מתחברת את צודקת לגמרי. אבל אני לא מצליחהמיואשת******


שומרי משקל .ה' אלוקינו


ניסיתי כבר. ניסית הכל. זה הכל בראש והראש שלי מסרבמיואשת******


ניסיתבתי 123
חלי ממן?
כן <אייקון בוכה> הייתי חודש וחצי וירדתי מאה גרם....מיואשת******


סיון אופירי?אפונה
התכוונתי 8 קילו יותר ממה שהייתי לפני ההריוןה' אלוקינו


אם זה מנחם אותלמיואשת******
אני שמונה קילו יותר ממה שהייתי אחרי הלידה
אוי
למות
Bickering- זאת המילה שחיפשתי!חלק ממש
זה בדיוק מה שאני עסוקה בלעשות בזמן האחרון 😫
כשהוא לא בבית אני חושבת כמו בנאדם איך אני אסביר יפה כל מני דברים שמפריעים לי, יש לי הסברים מעולים ומובנים ..בפועל אני פשוט מתבלגנת עם זה, הופכת לצינית ומתעצבנת שהוא ציני...
ומרגישה הכי לבד בעולם בתוך מורכבויות זוגיות.. לפעמים נראה לי שזה פשוט לא מפריע לו והכל נראה לו תקין .זה מחרפן אותי! מה, ככה הוא רוצה שזה יהיה? לא בא לו לשפר ולהעצים?? הוא אומר על כל מני קשיים ''מה לעשות? ככה זה ואני מקבל את זה'' ארררררר אז למה לא לדבר? לשפר?
בקיצו.. לא עודדתי..רק הזדהתי... אבל כן שולחת לך חיבוק גדול גדול, את תמיד מחזקת פה את כולן ומגיע לך להיות מאושרת💞
יקירהאני זה א
קודם כל אני תמיד נהנת לקרוא את ההודעות שלך הבהירות שלך להסביר דברים בעיני מדהימה..
ואני שולחת לך חיבוק שתצליחי למצוא את המקום הפנימי שלך שבו את מרגישה טוב עם עצמך ותלמידי להעריך את עצמך יותר. כולנו רוצות צומי בעיקר מהבעל אני יכולה להגיד לך שאם יש משהו שבעלי ואני יכולים לריב עליו זה שאני טוענת שלא מתייחס אלי מספיק ולפעמים העיתוי שזה קורה נראה לו כל כך מוזר ואז הוא לא מבין מה אני רוצה מחייו כי הוא לפעמים לא מתכוון לתת פחות צומי וכשאני באה כאילו בתלונות כאלו הוא אפילו מרגיש קצת מאוימים אז שמתי לב שלפעמים אני צריכה ללמוד איך ומתי להגעד את הדברים לפעמים אפילו כותבת לו בזמן שאני רגועה וככה מלבנים את הדברים ביותר קלות.. ולפעמים לוקח לדברים זמן לחלחל אבל הכי חשוב שתזכרי כל תקופה כזו שקצת קשה בונה אח"כ קטנה יותר טובה בקשר אני ממש מרגישה את זה בהרבה דברים שעברנו יחד.
בהצלחה ושוב חיבוק
ממש מזדהה ומשתפת..באר מרים
היתה לנו לא מזמן תקופה כזאת..

אחרי כל התסכולים והנסיונות הלא מוצלחים מצידי להשיג יחס ואכפתיות, בשלב מסויים החלטתי ממש להרפות.
החלטתי שאני לא מבקשת ממנו כלום. אבל לגמרי כלום. מה שאני צריכה אני דואגת לעצמי. ומצד שלי לא מפגינה מרירות או כעס, בענייני הבית והילדים ממשיכים כרגיל..

אחרי בערך שבוע הוא התחיל להתעניין מה קורה ואם אני כועסת על משהו ואמרתי שלא.

ואז הגיע יום הנישואין שלנו.

לא הכנתי כלום ולא רמזתי לכלום.
הוא התחיל להתעניין האם עושים משהו.. אמרתי לו שאני לא יודעת כי יש לי עומס בעבודה... ונוצר מצב שבמקום שאני אהיה היוזמת והוא המגיב במשך שלושה ימים הוא ניסה להבין ממני מה קורה והוא היה זה שרודף אחרי..
בסוף ביום הנישואין הוא ביוזמתו הזמין את אמא שלי לשמור על הילדים כבר מהצהריים ויצאנו יציאה ממש ארוכה מהצהריים עד הלילה, ופתחנו את הדברים והסברתי לו שקשה לי עם התחושה שהזוגיות חשובה רק לי ושהוא לא מנסה ליזום אז גם אני הפסקתי.. וניסינו לברר הלאה.
בסוף יצא שממש היתה שיחה טובה והוא שיתף במשהו מאוד אישי שלו מהעבר (והוא טיפוס שאף פעם לא פותח דברים אישיים!!) וגם הצליח להסביר לי נקודה בהתנהגות שלי שחוסמת אותו מלתת לי (והוא בדרך כלל ממש נמנע מביקורת אז ממש שמחתי שהרשה לעצמו לומר את זה..)
ומאז העניינים חזרו למסלול..

ובהקשר שרמזת עליו.. לא יודעת אם לכם זה קשור אבל אנחנו ממש מקפידים על יום קבוע שיוצאים לסיבוב בלי הילדים, ובנוסף אליו על ערב אינטימי שלנו ביום מוגדר בשבוע. אלה שתי נקודות מקובעות שהפכו להיות מובנות במערכת ולא צריך שמישהו יזום.. אני מרגישה שאלה שתי נקודות עוגן שמקרינות על כל השבוע..

וחייבת להוסיף עוד משהו:
לפני שהחלטתי ''להתנתק'' הייתי בטוחה שרק אני יוזמת בקשר.באותו שבוע שנמנעתי מליזום, והשתדלתי גם להימנע מלבקש יחס, פתאום גיליתי כמה הרבה יוזמה ויחס כן מגיעה מצידו רק בצורה אחרת ממה שציפיתי..
ומריגשה שזה עזר לי מאוד: לשים לב לנתינה שלו אלי אפילו שהיא בצורה אחרת מהנתינה שאני הייתי מבקשת לעצמי.. וללמוד לקבל את מה שהוא מעניק ולא לדרוש את מה שאני רוצה שיתן (אם את מכירה לרחל ארבוס יש קטע שהיא מסבירה מה ההבדל ''שבין לקחת ולקבל..'')

בהצלחה!
מה שמכירה אותך מהפורום יש לך המון כוחות ובעל מעולה ובטוחה שתתגברו ותתחזקו מזה בע''ה..
אני פה על הכדור פיזיו ככה שקצת קשה לי לסדר את המחשבות, רק רצכי לעולם חסדו
לשלוח לך חיבוק וכוח♡
את אלופה ותמיד יש לך מילים טובות לכולן, גם כשהן קשות.
תחבקי את עצמך ואל תוותרי לעצמך כשצריך.
מגיע לך להיות הכי מאושרת
תודה ! שמחת אותי מאדמיואשת******

כיף לשמוע מילים חמות

 

כדור פיזיו? צירים???? מה קורההההההה?

קודם כל- מזדהההריון ולידה2

גם אותי מבאס שלפעמים אני היוזמת והוא פחות...

 

מנסה להעלות כמה נקודות שאולי יעזרו.

 

כשאת יוזמת הליכה, את יוזמת הליכה כי *את* צריכה לצאת להליכה? או כי זה הבילוי המשותף שלכם?

לפי דעתי יציאות זוגיות צריכות להיות רק לכיף.

בלי ניסיון לפתוח נושאים מעיקים, ובלי "להעמיס" מטרות נוספות.

משהו ששניכם אוהבים לעשות ביחד, נטו בשביל הכיף שלכם, בשביל החוויה ובשביל אווירה נעימה בשבילכם.

הרבה פעמים, מטרות נוספות מעמיסות, לא עוזרות להגיע למטרה ויכולות גם להרוס את המפגש שכל כך חיכינו לו.

כמובן שזה בסדר לצאת להליכה ביחד בשביל כושר, אבל אם זו המטרה, אז זה נכנס תחת הכותרת של "כושר" לא תחת הכותרת של "זמן איכות עם בעלי".

אם את מחפשת רעיונות לדברים קלילים ונחמדים, חלקם מושקעים יותר וחלקם פחות, אני ממליצה על הספר "לעורר אהבה" של יסכה ויהונתן שומר. יש שם כל מיני רעיונות מסגנונות שונים, חלקם גם בבית, חלקם בחוץ.

 

לגבי היוזמה, אני אגיד על עצמי, אולי תזדהי. לפעמים אני מרגישה שבעלי לא מספיק מתייחס אלי, אני רוצה יותר תשומת לב. וזה מבאס, כי אני מרגישה שאני יוזמת, ומפרגנת וכו' וכו' ולא מרגישה בחזרה. אבל כשחשבתי על זה שוב, תהיתי לעצמי האם זה בגלל שאני רוצה שהוא יתנהג בצורה מאוד ספציפית, ואם הוא לא נותן תשומת לב בדרך ש*אני* רוצה, אז לא נחשב מבחינתי.

ולפעמים כן, אני מצפה שהוא יתנהג בדרך מסוימת ואם לא, אז זה לא נחשב. אבל בעצם, הוא כן התייחס, פשוט בדרך שלו. אז זה לא אומר שלא אכפת לא, זה לא אומר שאני היחידה שיוזמת זה רק אומר שיש לנו דרכים שונות להביע את עצמנו וזה בסדר גמור.

אז אני משתדלת לשים לב יותר ולקבל גם צורות שונות של יחס ממה שנמצא בחלום שלי.

מצד שני, אני עדיין הייתי שמחה אם יש דברים שהוא היה עושה בדרך שאני עושה, אז אפשר להגיד, אבל זה כבר לא מגיע ממקום כועס, אלא ממקום רגוע יותר.

 

רק לגבי הסעיף האחרון-שוקולדד ציפס

זה כ"כ נכון!!

לפעמים אני אומרת לו 

מה אתה עושה בשביל הזוגיות שלנו

ומסתבר שהוא עושה

רק לא מה שרציתי

ואני אפילו לא ידעתי להעריך

(שזה כידוע המנוע הכמעט יחיד..)

 

הייאנייי12
אולי במקום לנסות להוציא את בעלך אולי בכוח לעשות משהו שלא ממש זורם לו תנסי עם הבת הגדולה או חברה טובה..

או אולי סתם תצאי לך להתרענות גם לבד זה ממש עוזר לשבת על כוס קפה או טיול
כוס קפה וטיול לבד? מדכא..ה' אלוקינו
לאו דווקא לבדאנייי12
אבל לפעמים גם לבד זה טוב
תודה לכל העונות המעודדות והמזדהות- מעדכנתמיואשת******

שאתמול הייתי יותר רגועה בזכותכן, וגם הוא, לא יודעת למה , והיה לנו ערב נחמד, ובעצת כמה מתוקות פה אמרתי לו כמה שאני מעריכה כל מיני דברים ואני חושבת שזה היה טוב

@ה' אלוקינו בזכותך קבעתי גם תור לקומסטיקאית חיוך גדול

 

טוב, יש עוד המון על מה לעבוד אבל נתתן לי דחיפה ותודה תודה!

אם תרצי אוכל להמליץ בפרטי על מישהי שממש עזרהחלק ממש
לי עם ענייני אכילה ומצב נפשי שקשורים בזה...
משלבת רפואה קונבנציונלית עם רפואה אלטרנטיבית. מקבלת בירושלים.
תודה, אשמח מאדמיואשת******אחרונה


יאו איזה כיף !! ב"הה' אלוקינו

תהניייי  

ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

בעיקרוןבשורות משמחות

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

לדייק: אין תחנת רכבת קלה בממילא. רק אוטובוסים.אלישבע999

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

למה מסוכן?רקאני

ערבים וכוניק חדש2

לא זה לא איזור בעייתי...טארקו

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2

היום הפנגו חכם כבר חחח

הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבת

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

חניה בהר הרצל חינם.יהושבעט7אחרונה

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

איך פוגשים משפחה כ"כ קרובה אבל כ"כ רחוקה?אנונימית בהו"ל

שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל

בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים

הרבה בבתי חולים

והם-מתעלמים.

לא טלפון,לא הצעת עזרה

זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.

ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע

ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.

כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.

כמה אפשר להיות מגעילים?

רק מעירה בזהירותדיאט ספרייט

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

לא! הם יודעים זו תקופה ארוכה מאודאנונימית בהו"ל

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אני מבינהדיאט ספרייט

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

הם מבינים עד הסוף את המשמעות? שצריך עזרה?ירושלמית במקור

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

כן מבינים מאודאנונימית בהו"ל

נוח להם להתעלם. אופי כזה

וואו. דבר ראשון חיבוק ענק על התקופה!!!אוהבת את השבת

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אפשר תשובה קצת אחרת?דיאן ד.

אני מהצד השני,

גיסתי עוברת תקופה מאוד מורכבת עם הרבה בדיקות ואשפוזים חוזרים ונשנים.

אני בעצמי מתקשרת 'יחסית' הרבה להתעניין ולשמוע מה שלומה.

אני יודעת ששאר המשפחה פחות. אבל אני מבינה אותם.

גיסתי הזאת לא מתקשרת כמעט בחיים לאף אחת מהגיסות.

היא לא מתעניינת באחרים והיא גם לא משתפת על ההתמודדות שלה.

היא ובעלה בחיים לא משתתפים באירועים משפחתיים, תמיד מבריזים, לפעמים עם תירוצים, לפעמים אפילו לא טורחים לתרץ את עצמם.

פשוט לא מגיעים ולא עונים אח"כ לטלפונים.

פעם דיברתי איתה ואמרה לי מה כולם יודעים...

אמרתי לה שממש לא. אף אחד לא יודע.

כי אם היא לא מתקשרת לספר ולשתף אז לא יודעים.

חמותי לא משתפת וגם בעצמה הידע שלה די מוגבל, כי הם לא משתפים אותה.

אז הם מתמסכנים ומרגישים שכולם מתעלמים מהם

אבל סליחה הם די הביאו את זה על עצמם.

סליחה שנפלתי על השרשור שלך,

אם זה לא המצב אצלכם אז אני אמחק...

רק רציתי להאיר נקודת מבט קצת שונה מהצד השני.

בעיניי אם את רוצה שיתעניינו אז בכל פעם שאתם מאושפזים תכתבו בקבוצה המשפחתית,

אנחנו בבית חולים X עם Y.

Y מאוד ישמח לטלפונים וביקורים.

את תראי שפתאום יתקשרו אלייך וישלחו הודעות התעניינות.

פשוט תזמינו את זה ואל תהיו פסיביים.

אני יודעת שזה הפוך על הפוךבשורות משמחותאחרונה

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

לוח חופשאונמר

הילדים בני 5 ו2 וחצי.

אני רוצה לעשותלהם ליתרת החופש לוחופש שיהיה כל יום משהו אחר.

אז יום אחד יהיה מתנפחים פה בישוב ונלך.

יום אחר קיטנת סבתא.

יום אחר בנודודות יגיעו ויעשו ארוחה ביחד.

אשמח לעוד רעיונות מהמנוסות פה, שאתן עושות (או שלא חח) דברים פשוטים שמשמחים ילדים...

תודה!!

רעיונות124816

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

תודה!!אונמר

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

רעיונותרק טוב!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

וואי מעולה! תודה רבה!!אונמראחרונה

דברים שקונים לפני לידה- משאבת הנקה?הרמה

אני יודעת שיש בבית החולים אםיש צורך

אבל אין כמו משהו שהוא משלך נקי

השאלה אםכדאי להשקיע כל כך הרבה כסף ולקנות מראש ולבוא עם זה לתיק אשפוז.

אין צורךמקקה

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לא. קונים אם רואים צורך בהמשךיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

לדעתי לא כדאי לקנות מראששלומית.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

אני רק מוסיפה כיוון אחרכנה שנטעה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

לדעתי שווה שתהיה משאבה ידנית למקרה הצורךרק לרגע 1

כן כדאיבשורות משמחותאחרונה

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפת

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא חושבת שאת צריכה להפחית רק לסנןעל הנס

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

אצלי אישית כןשלומית.

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

נכון.אונמראחרונה

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

לשתף את אמא, רלוונטי?באתי מפעם

אמא יודעתמדפדפת

היא לא רוצה להתערב בינינו

חיבוק. נשמע כואב מאוד ❤️באתי מפעם

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

את השראה שתדעיאורוש3

המון המון בהצלחה

חיבוק גדול!!!

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnut

עונה מניסיוןבשורות משמחותאחרונה

יש לי של בוש התלהבתי בהתחלה ממש אבל בקושי השתמשתי כי זה ככ לא יעיל השטיפה השימוש...

ואז קניתי מנדולינה וזה כ"כ פרקטי הרבה יותר!

גם בשימוש, באחסון, בניקוי במחיר

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימי

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

חודש זה כלוםםםםםאוהבת את השבתאחרונה

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

אולי יעניין אותך