bickeringמיואשת******

זו מילה באנגלית שטרם מצאתי לה מקבילה בעברית, ומשמעותה argue about petty and trivial matters

כלומר להתווכח על דברים קטנוניים לא משמעותיים לא חשובים ובקצרה שטויות

 

אוף

אני לא יודעת מה קורה לנו בזמן האחרון אבל ככה היום יום שלנו

אני עצובה מזה

אני עיפה מזה

אין לנו דקה לעצמינו, וכשאני מנסה ליצר זמן זוגי בכוח אז יוצאים להליכה והכל בסדר כזה, אבל סתם מלמעלה ואיכשהו כבר בתוך זה או אחרי שחוזרים שוב ויכוחים שטוטיים חסרי פשר וקשר

מרגיש לי שרק אני צריכה לחשוב על זמן זוגי וזה בכלל לא חסר לו

אינטימיות על הפנים ולא אפרט

ולא בא לי לכתוב באנונימי. אני לא אשמה, לא עשיתי שום דבר לא בסדר

לא מבינה מה קורה בכלל ובא לי שתענו לי אישית, כמו שאני וכמו שאתן מכירות אותי וירטואלית

חשוב לי נורא הזוגיות. והוא מהמם, אבל נראה שזה חשוב רק לי

וברגע שאני מציעה הוא משתף פעולה בכיף אבל לא יוזם כלום

וכן, אמרתי שזה חסר לי

אמרתי שמפריע שאנחנו מתווכחים כל היום

לא קרה מזה כלום

הוא עמוס מאד מאד מאד

גם אני

אז מה

לא טוב לי ואני אפילו לא יודעת להסביר מה קרה

<נא לא לצטט>

 

חיבוק גדולפרלין
יכול להיות שזה בגלל החופש הגדול? הילדות הרבה יותר נוכחות בבית, אין שגרה, אווירה יותר מבולגנת שפחות מאפשרת שקט ואינטימיות?
רק זורקת כיוון..
ואם זה הכיוון, אז השגרה הברוכה תביא לזה מזור מסוים..
ושוב חיבוק.
אני תמיד אומרת לבעלי שהזוגיות שלנו היא כמו ים. גלים גלים. ואין לי באמת דרך לשים את האצבע המדויקת מה גורם לנו להיות בתקופה טובה ובעליה ומה גורם לנפילה גדולה ולתקופה סוערת.. זה פשוט קורה כך. וזה אולי היופי שבזה.. רק צריך למצוא את הכוחות ובדרך בתקופה של ירידה לפלס את הדרך למעלה.
איתך.
לא קשור לחופשמיואשת******

אני לא יודעת מה זה וממה זה ולמה זה

מרגישה מדוכדכת ביותר

יש לו תכונה מאד מעצבנת שאם אני מדברת איתו על משהו- יפה ורגוע - שמפריע לי, הוא אומר שמבין וישתדל וכו. בפועל לא עושה כלום ופשוט מחכה שזה יעבור לבד איכשהו

זה משגע אותי ברמות על

וגם על זה דיברתי איתו

וכלום

הוא פסיבי מאד ומחכה שבעיות תיעלמנה במקום לדבר ולנסות לפתור. 

הרבה פעמים אני דוחפת ודוחפת ואז בסוף פותרים את זה אבל אין לי כח עכשיו, ונמאס לי לסחוב את העגלה לבד, ולמה לא אכפת לו והוא לא עושה כלום והכל טוב לו ככה והוא לא מבין מה הבעיה בכלל

יש מצב שהוא גבר?שלומצ'

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

חחחח. לפחות שמת לי חיוך, תודה!מיואשת******


^^^אפונה
בתור גבר, בעלי ממש מעדיף שלא אדבר על הבעיות שלי. בקשות ספציפיות מתקבלות בברכה (או שלא, תלוי)
עדיף שתשדרי לו שהוא אביר ויכול להציל אותך לו רק יעשה כך וכך.
אבל אמרתי!מיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

התכוונתיאפונה
בוא תצא איתי להליכה הערב.
איך לגרום לו ליזום? לא מכירה דרך ישירה. רק להראות לו כמה את מרוצה ממנו ואיתו, עובד ביעילות של בערך 80%.

אבל מאד מאד קשה לי לצאת להליכהמיואשת******

כל הזמן אני מחפשת תירוצים למה לא,נורא קשה לי

ואני מבקשת תיקח אותי בכחל, תזכיר לי שזה חשוב, שאני חייבת. תגיד לי היום יוצאים

נאדה

 

בא לי לכתוב לך משהו אחראפונה
אמיתי יותר. (מחשבות מעובדות חלקית)

לפעמים כשאת מרגישה שהבעל לא שם בשבילך, זה כי את צריכה דברים שהוא לא יכול לספק (בכלל או באופן זמני).
או שיש לנו אקסיומות על איך דברים צריכים להיות בזוגיות, והן פשוט לא מתאימות למצב כרגע. אנחנו מנסות לתכנת את הבעל (ולפעמים הבעל מנסה לתכנת אותנו) וזה לא מקדם במקרה הטוב, או מדרדר במקרה הרע.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מתאמצת להיענות לכל מיני בקשות של בעלי - כי הזוגיות חשובה - ואח"כ מתחרטת כי לי זה לא היה מתאים.

אז מה כן?
לדעת שאי אפשר לשנות מישהו אחר. וגם אי אפשר לשמח מישהו אחר וגם לא שישמחו אותי.
אפילו בזוגיות, לכל אחד יש אחריות על עצמו. ביקשת ממנו להשתנות? לא הולך? רדי ממנו. הוא אוהב אותך, הוא היה נותן לך את זה אם היה ביכולתו.
את מה שחסר לך תמלאי בעצמך - תעשי לך טוב. לכי לריקודי עם, תקבעי הליכות עם חברה, צריכה שיקשיבו לך? לכי למאמנת אישית או למטפלת שישמעו אותך ויעזרו לך לשמוע את עצמך. את עייפה? לכי לישון. תאהבי אותך.

ואל תילחמי על הזוגיות. לא כי את מוותרת עליה ולא מתוך כעס עליו, אלא כי היא שם, ותמשיך להיות שם, ויש בכל זוגיות טובה תקופות של קירוב וריחוק. זה כמו גלים מישהי כתבה כאן ועדיף להוריד את הראש מתחת למים במקום להלחם.

אבל מה שמפריע לי זה הזוגיותמיואשת******

אני צריכה תמיכה ממנו, לא מחברה

אני צריכה אהבה ממנו, לא מאמא שלי

אני צריכה אותו ואת הזוגיות שלנו

 

מבינה מה את אומרת אבל זה לא מה שיעשה לי טוב כרגע

את צודקתאפונה
אני ממש מבינה אותך
ומזדהה מכל מיני בחינות.
מוזמנת לאישי אם בא לך.
הדבר שהכי שבר אותי בתחילת הנישואיםחלק ממש
היה שאמא שלי אמרה לי (אחרי שבכיתי לה שהוא לא מבין אותי) ''אל תצפי ממנו להעניק מה שהוא לא מסוגל, הוא לא יבין אותך כמו חברה/אמא, אבל הוא קשוב אלייך ורוצה שיהיה לך טוב ואוהב אותך וזה הכי חשוב''.. הבנתי שהוא לא יהיה מסוגל להבין ולהזדהות עד הסוף אבל לא הייתי מסוגלת לקבל את זה! אתה בעלי! הבנאדם הכי קרוב אלי! בבקשה תבין (ורצוי בלי שאסביר ..)
כל מילה!אבל קשהמחכה עד מאוד
קודם כל חיבוקמק"ר

אין לי הרבה מה להגיד, אני לא מצאתי לזה פתרון כשזה קורה אצלנו.

אבל יעזור לך לדעת שזה קורה לכולם? יש תקופות בחיים... מנסים לגמור אותם כמה שיותר מהר, לתת לגל לעבור מעלינו, ולהיות בטוחים שזה יסתדר מתישהו...

איך? אין לי מושג מה היה הטריגר כל פעם, אבל יודעת להגיד שזה תמיד עבר...

 

זוגיות, גם אחרי 80 שנה צריך לעבוד עליה והיא עדיין מטלטלת

תודהמיואשת******

אני מרגישה שמאז הלידה אני צריכה הרבה יותר צומי אבל מקבלת הרבה פחות מאשר לפניה. 

לא באשמתו, תקופת חיים כזו של עומס באמת,

אבל במקום לקבל יותר צומי יש את המריבות המטופשות ואז ריחוק ועוד ריחוק 

ונמאס לי לומר אני צריכה צומי, אני צריכה יחס, אני צריכה שנצא. לא רוצה, רוצה שהוא יציע מדי פעם

וכל הזמן יש לי הרגשה שמשהו אישי מפריע לו והוא לא מספר לי ואולי זה הגורם

אולי אני מדמיינת

אוף אוף אוף

נאחס לי.

מק"ר

לגבי ההרגשה שיש משהו שהוא לא מספר - אולי כן לנסות לדובב אותו בעניין, אבל לשאול דוגרי, כי כמו שכתבו מעלי, הוא גבר

 

לגבי כל השאר, רק חיבוק מזדהה, המון תיסכולים היו לי על הקטע של ההתעניינות וההשקעה שלו בזוגיות, הרגשה כאילו רק אותי מעניינת הזוגיות שלנו, רק אני צריכה ליזום הפתעות וכל מיני דברים נחמדים... המון המון דיברנו על זה, להגיד לך שיש התקדמות? מינורית אולי, ואולי זאת אני שלמדתי לא לצפות...

 

אבל באמת זה רק תקופות, יש זמנים שהוא הרבה יותר איתי. ובכללי הוא מהמם! אבל זה נקודה שרק נשים יבינו

 

חיבוק גדול, מקווה בשבילך שאוטוטו זה מאחורייך!

 

ועוד נקודה, כתבת שהוא עמוס מאוד, זה תמיד? או משהו מיוחד בתקופה האחרונה? (ראיתי שבזמנים שיש משהו שתופס להם את הראש, הוא פשוט תופס, במאה אחוז. לנו הנשים יש יכולות מופלאה לחלק את עצמנו לטריליון חתיכות, להם פשוט לא!)

הוא התחיל משרה חדשה לפני כמה חודשים, וגם אנימיואשת******

ושנינו מתזזים ומגנגלים ועמוסים וחושבים

ובאמת החיים עמוסים מאד

ותינוקת חדשה

אבל אני צריכה אותו כל כך. רגשית, כי פיזית אנחנו מאד תומכים אחד בשני בעבודות החדשות

פשוט לא נשאר מקום לנו

מזדהה כל כךmiki12

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

נשמע שאת זו אני ;)להרות כוחות
תודה על התגובה... אני די מזדהה...
זה יכול להיות נורא מעצבןשוקולד פרה.
אבל נשמע שיש כאן כמה נושאים שמקשים:
שהוא לא טיפוס יוזמתי- דבר שמתבטא גם הזוגיות וגם ב.. (השלימו לבד).
נשמע שהוא טיפוס "משחרר" וזורם יותר מאשר מקדם דברים. יכול להיות שהוא גם לא לוקח אחריות בעצמו, אלא מצפה שיגידו לו, או שיראה לבד מה צריך אבל כשהכל כבר יהיה לחוץ.

זה הטיפוס. לנסות לשנות אותו זה יהיה קשה.
יש לזה יתרונות. אני בטוחה שהוא לא מלחיץ אותך יותר משאת מלחיצה אותו. בטוחה שהוא משרה בבית אווירה מקבלת. שאולי גם הילדים נהנים מהצד הזה שלו.
טבעי שהוא לא ממש יזום בזוגיות. גם בגלל שהוא כזה באופן כללי וגם בגלל שרוב הגברים הם כאלה- מחכים לדעת מה את רוצה ואז עושים.
יכולה להגיד לך שאני נשואה רק שנתיים. ויום הנישואין שלנו היה לפני שבועיים +. ואני בהריון מתקדם.
ציפיתי. לא אגיד לך שלא.
בהתחלה אמרתי לבעלי מפורשות שאני רוצה נופש. לא קרה.
לא התבאסתי יותר מדיי.
מאז יצא לי כמה פעמים לדבר אתו על זה שלא עשינו משהו ליום הנישואים אבל המשכנו בשגרה.
ביום חמישי האחרון אמרתי לו שאני רוצה של כבוד יום הנישואין נשב באיזה בית קפה על עוגת גבינה וקפה טעים..
והוא ארגן בהפתעה עוגה גדולה מקונדיטוריה (לא גבינה אבל מילא) והפתיע אותי בשבת כשהיינו אצל אחותו.

כמובן שהנשק הזה של "אנחנו נשואים כולה שנתיים.. ואני גם בהריון.. אז איך לא השקעת עד עכשיו וחיכית עם זה??"- כמובן שזה איפשהו בראש.
אבל אם בסה'כ טוב עם הבן אדם-
תבחרי מה חשוב לך ועם זה תלכי.
מישהי פעם אמרה בפורום אחר- תבחרי את המלחמות שלך.
אי אפשר בבת אחת הכל.
תבחרי בכל פעם על מה את רוצה לעבוד אתו, ותעבדי.
יש לכם עוד ככ הרבה שנים להתפתח ביחד!
הגבר שלך הוא גבר טוב, אני בטוחה בזה,
אבל הוא צריך גם דלק ממך.
שתחמיאי לו, שתשתובבי איתו,
ופרצוף שבסהכ מראה שטוב לך אתו.
ואם גם תגידי לו את זה,
עד כמה שפר מזלך (נגיד מאז הרווקות.. או ביחס לאחרות.. כל דבר שתמצאי),
וכמה הוא גבר נדיר,
וכאלה...
מבטיחה לך שהוא יירגע, ייהנה, וייתן לך יותר.

תעצימי אותו איפה שאת מרגישה שאפשר.
אפילו בתכונה הזאת, שהוא לא יוזם- תגידי לו שטוב שהוא לא הפוך- קפדן, לא זורם, אחראי יתר...

את מתארת פה מצב שאתם רבים על שטויות.
נסי לחשוב מה גורם לך לא להעביר הלאה ולהחליק.
למה את מרגישה ככ מלאה עליו, עד שאת תופסת אותו בדברים הקטנים.
אולי זה קשור ביחסים?
אולי כי את מרגישה ככ אחראית על הבית, שאין לך זמן לעצמך?
אולי כי את מרגישה שהזנחת את עצמך קצת?

הדברים הם תמיד יותר עמוקים...
לי זה נשמע שאת לוקחת על עצמך בעוד שהוא משחרר, ושמרוב מטלות גם הזוגיות נראית משימה.
טיפול זוגי נראה לי ממש יכול לעזור פה,
אבל גם להתחיל לחשוב איך לטפח את עצמך.
שהוא יזרום איתך על זה (הוא הרי טיפוס זורם, לא?)
ושתכייפי יותר מאשר למלאי חובות.

זה מה שנראה לי.. יצא ארוך.
תודה על התגובה המושקעתמיואשת******

אני צריכה לקרוא עוד כמה פעמים ולעבד את זה

יש הרבה מן הצדק במה שאת אומרת, אבל על טיפול זוגי הוא הכי לא יזרום איתי

ובאמת שהוא מדהים

אבל יש דברים שהוא ע'קשן בהם כמו אבן, למשל טיפול זוגי... יצטרך להיות משבר עולמי לזה.

כן אני מרגישה קצת מלאה עליו , את צודקת. אני צריכה לחדד לעצמי למה וכמה ולדבר איתו על זה

יש באמת משהו עמוק יותר שאני לא יכולה להעלות פה שנוגס בי בפנים כל הזמן ומפריע לי מאד

 

דווקא אני כן מעצימה אותו הרבה, והוא באמת גבר מדהים

אני פשוט מרגישה קצת זנוחה, ושמנה, ולחוצה, ובא לי שהוא יראה אותי, מבינה? מרגישה שהוא לא רואה אותי וכמה אני צריכה אותו . קשה לי

אולי תנסי לשנות את זה ?ה' אלוקינו

את ה - "זנוחה , שמנה ולחוצה" ? לחוצה- תפני לטיפול דרך הקופח זה בחינם
"זנוחה- "תקבעי לך תור לקוסמטיקאית ותשקיעי בעצמך
והשלישי- דיברנו על זה 

אין לי זמן. באמת חייבת לקבוע לקוסמטיקאיתמיואשת******

וגם לטיפול

זמןןןןןןןןןן

אוף אוף

את צודקת כל כך. אוף

אם זה חשוב לך , תנסי למצוא את הזמן. את חייבתה' אלוקינו

בשבילך , בשביל בעלך , בשביל הילדים שלך !

נכון נכון נכון! תמשיכי לדחוף אותי תודה!מיואשת******


תגידי שעכשיו את עושה אתזה.ה' אלוקינו

תקבעי תור עכשיו לרופא משפחה שלך , שיביא לך הפניה לטיפול 
תקבעי תור עכשיו לקוסמיטקאית לטיפול פנים או מה שאת צריכה.. 
ותראי סרטונים ביוטיוב מעוררי מוטיבציה יש מלא ! 

אני חושבתאנייי12
שלפני שאת מתפוצצת ובאמת באמת שבצדק אולי תדברי עם מישהי שאת מכירה ממש טוב ותראי מה היא תמליץ..

ומאידך אולי להתייעץ עם סמכות שתוכל להשפיע עליו,.

לגברים קשה לזום.. וזו בעיה
משו אחר.. תודה!שוקולדד ציפס

תודה שפתחת כזה שרשור

והכנות הנעימה שלך גורמת לכולנו להיפתח כאן מסביב

עושה לי טוב לדעת שלא רק אני מרגישה ככה מלא פעמים

שאולי באמת כאלה הם הגברים

וגם לקרא את כל המגיבות שכתבו כאלו מילים טובות

עשיתן לי טוב בלב.

 

כן גם אני מוצאת את עצמי יוזמת ועוד פעם ועוד פעם.. הכל...

(לפחות הוא טורח להראות ולהגיד שהוא נהנה מזה)

וויכוחים קטנוניים כאלו שלדעתי באים מהאויר 

סתם, כי אנחנו לא ברגעי השיא שלנו

אז על הדרך הדיבור הלא נעים הזה מתפשט...

והבעיה שהוא כזה איש מדהים וטוב

וקשוב

(אבל רק אני יוזמת בבית הזה שיחה על משהו גם אם הוא מפריע לך ולא לי!!!!!!!!!!)

שאני אפילו לא מעיזה להאשים

אבל כן הוא אשם...

 

 

רק מזדהה.

חיבוק. תודה על התודה מיואשת******

גם אני מופתעת מכמות המזדהות

 

לא כותבת כמעטצבעי התכלת
אבל קוראת את תגובותייך החכמות המון.

יש המון פעמים בזוגיות מצב שבו אנחנו לכאורה נמצאות באזור הנוחות שלנו.
למה לכאורה? בגלל המוכר והידוע למרות שלא תמיד נעים שם בפנים.
זה מתבטא בוויכוחים קטנים ובחוסר השקעה ועדיין ואולי בגלל שזה המקום הבטוח שלנו.

הייתי שם ולפעמים אני ברוורס...
אבל משהו אחד לימדתי את עצמי- אני מחזיקה מאמנת אישית וזוגית כמו שיש לי רופא משפחה.
כל פעם שאני במצב כזה אני אומרת לעצמי
ש...רגע יש לך ווירוס לכי לטפל.

והאמת, שהתחלתי לטפל לבד בלעדיו אבל כשהתקדמתי ועמוד השידרה שלי התייצב. משהו בו נפתח והסתקרן
עד שממקום של "עזבי אותי" הוא ביקש לבוא איתי.
החיים שלנו השתדרגו!

זו המתנה הכי גדולה שאי פעם הענקנו לעצמינו

וואומיואשת******

תפסת אותי חזק.

אוליבאמת אני  צריכה כזה דבר

באמת הזוגיות שלנו בסדר גמור

אבל בהרגשה שלי את צודקת, אנחנו באיזור נוחות ויכול להיות כל כך הרבה יותר טוב וזה מתסכל

יש מצב להמלצה על המאמנת הזו? איך מוצאיםכזה?

בשמחה.צבעי התכלת
מותר בפורום?
אני אמנם ירושלמית.
אבל נסעתי למשהי מדהימה במבשרת
אשמח באישימיואשת******

מבשרת זה סבבה לי

תודה רבה!!!

מצטרפת למזדהותאורוש3
אני מרגישה שהריבים הקטנים והמטופשים מגיעים באמת כשפחות טוב יחד. כאילו בתקופה טובה הדברים הקטנים פשוט לא יזיזו לנו. ובתקופה מעפנה הם יגיעו כל שניה על שטויות...
מה יוצר תקופה מעפנה? הרבה פעמים עומס, עייפות, חוסר שיח ודיבור וכן, גם ירידה בחיי האישות. אני מרגישה שזה משפיע על כל מעגלי הזוגיות.
וכל המעגלים משפיעים ומושפעים.
מה עושים?
שואלת את עצמי גם בימים אלה... בעלי מגיע מאוחר, אני מחוקה ועייפה, תמיד יש דברים טכניים.. וגם בעלי מהמם ואני מרגישה שאנחנו לא ממצים את הםוטנציאל הזוגי ושיכול להיות טוב.. אני מרגישה שהבעיה שלי היא שאני בתקופות האלה נחסמת. והוא באמת פחות ייזום וידע איך להוציא אותי ולי קשה להוציא את עצמי ובא לי שהוא יעשה משהו והוא לא יודע מה, ואני לא יודעת איך בעצמי ולא יודעת איך לעזור לו לעזור לי. מסובך.
מניחה שבסוף אני אפרוץ את זה איכשהו. אולי מכתב, שיחה אמיתית וכינה. וכן, צריך לשפר את תחום האישות. זה סופר משפיע... תחשבי על זה.
בהצלחה לך! ולי, ולכולנו...
הי....בתי 123
גם אני בזמן האחרון רבה עם בעלי על שטויות וזה פשוט מתסכל
נראה לי שזה עדין מהורמונים חוסר שעות שינה אכילה גרועה לחץ
שואלת בעדינות...דיברת על זה שבערך בתקופה הזו תתחילו לחשוב על עוד... יכל להיות שזה קשור?
אולי זה בכלל לא קשורה' אלוקינו

אבל שמתי לב שזה קורה גם לי הריבים השטותיים האלה , ואת יודעת מה ? 
שמתי לב שיש נושא שמעסיק אותי המון שהוא זה שגורם לי להיות עצבנית .
וזה -אני 8 קילו מעל מה שהייתי אחרי הלידה (עברו 5 חודשים)  (רוצה לרדת 10)
אז החלטתי שאני לא אהרוס את כל החיים שלי בגלל תאווה לבורקס או קרואסון או לאפה. 
וזהו , נגמרו השטויות , ואני הולכת להציל את עצמי , את הזוגיות שלי , את המשפחה שלי .
שמתי לב שאני מלא עצבנית , מלא מסתכלת על הלא טוב , מלא שופטת .גם את עצמי .
והגעתי עם עצמי למסקנה שזה בגלל שאני לא אוהבת את המשקל שלי.
וזה לא משנה אם בעלי אוהב אותו, מספיק שאני לא. זה מספיק בשביל להתעצבן על כל העולם 
כדי להציל . את עצמי בין היתר. 

אוי. מאד מתחברת את צודקת לגמרי. אבל אני לא מצליחהמיואשת******


שומרי משקל .ה' אלוקינו


ניסיתי כבר. ניסית הכל. זה הכל בראש והראש שלי מסרבמיואשת******


ניסיתבתי 123
חלי ממן?
כן <אייקון בוכה> הייתי חודש וחצי וירדתי מאה גרם....מיואשת******


סיון אופירי?אפונה
התכוונתי 8 קילו יותר ממה שהייתי לפני ההריוןה' אלוקינו


אם זה מנחם אותלמיואשת******
אני שמונה קילו יותר ממה שהייתי אחרי הלידה
אוי
למות
Bickering- זאת המילה שחיפשתי!חלק ממש
זה בדיוק מה שאני עסוקה בלעשות בזמן האחרון 😫
כשהוא לא בבית אני חושבת כמו בנאדם איך אני אסביר יפה כל מני דברים שמפריעים לי, יש לי הסברים מעולים ומובנים ..בפועל אני פשוט מתבלגנת עם זה, הופכת לצינית ומתעצבנת שהוא ציני...
ומרגישה הכי לבד בעולם בתוך מורכבויות זוגיות.. לפעמים נראה לי שזה פשוט לא מפריע לו והכל נראה לו תקין .זה מחרפן אותי! מה, ככה הוא רוצה שזה יהיה? לא בא לו לשפר ולהעצים?? הוא אומר על כל מני קשיים ''מה לעשות? ככה זה ואני מקבל את זה'' ארררררר אז למה לא לדבר? לשפר?
בקיצו.. לא עודדתי..רק הזדהתי... אבל כן שולחת לך חיבוק גדול גדול, את תמיד מחזקת פה את כולן ומגיע לך להיות מאושרת💞
יקירהאני זה א
קודם כל אני תמיד נהנת לקרוא את ההודעות שלך הבהירות שלך להסביר דברים בעיני מדהימה..
ואני שולחת לך חיבוק שתצליחי למצוא את המקום הפנימי שלך שבו את מרגישה טוב עם עצמך ותלמידי להעריך את עצמך יותר. כולנו רוצות צומי בעיקר מהבעל אני יכולה להגיד לך שאם יש משהו שבעלי ואני יכולים לריב עליו זה שאני טוענת שלא מתייחס אלי מספיק ולפעמים העיתוי שזה קורה נראה לו כל כך מוזר ואז הוא לא מבין מה אני רוצה מחייו כי הוא לפעמים לא מתכוון לתת פחות צומי וכשאני באה כאילו בתלונות כאלו הוא אפילו מרגיש קצת מאוימים אז שמתי לב שלפעמים אני צריכה ללמוד איך ומתי להגעד את הדברים לפעמים אפילו כותבת לו בזמן שאני רגועה וככה מלבנים את הדברים ביותר קלות.. ולפעמים לוקח לדברים זמן לחלחל אבל הכי חשוב שתזכרי כל תקופה כזו שקצת קשה בונה אח"כ קטנה יותר טובה בקשר אני ממש מרגישה את זה בהרבה דברים שעברנו יחד.
בהצלחה ושוב חיבוק
ממש מזדהה ומשתפת..באר מרים
היתה לנו לא מזמן תקופה כזאת..

אחרי כל התסכולים והנסיונות הלא מוצלחים מצידי להשיג יחס ואכפתיות, בשלב מסויים החלטתי ממש להרפות.
החלטתי שאני לא מבקשת ממנו כלום. אבל לגמרי כלום. מה שאני צריכה אני דואגת לעצמי. ומצד שלי לא מפגינה מרירות או כעס, בענייני הבית והילדים ממשיכים כרגיל..

אחרי בערך שבוע הוא התחיל להתעניין מה קורה ואם אני כועסת על משהו ואמרתי שלא.

ואז הגיע יום הנישואין שלנו.

לא הכנתי כלום ולא רמזתי לכלום.
הוא התחיל להתעניין האם עושים משהו.. אמרתי לו שאני לא יודעת כי יש לי עומס בעבודה... ונוצר מצב שבמקום שאני אהיה היוזמת והוא המגיב במשך שלושה ימים הוא ניסה להבין ממני מה קורה והוא היה זה שרודף אחרי..
בסוף ביום הנישואין הוא ביוזמתו הזמין את אמא שלי לשמור על הילדים כבר מהצהריים ויצאנו יציאה ממש ארוכה מהצהריים עד הלילה, ופתחנו את הדברים והסברתי לו שקשה לי עם התחושה שהזוגיות חשובה רק לי ושהוא לא מנסה ליזום אז גם אני הפסקתי.. וניסינו לברר הלאה.
בסוף יצא שממש היתה שיחה טובה והוא שיתף במשהו מאוד אישי שלו מהעבר (והוא טיפוס שאף פעם לא פותח דברים אישיים!!) וגם הצליח להסביר לי נקודה בהתנהגות שלי שחוסמת אותו מלתת לי (והוא בדרך כלל ממש נמנע מביקורת אז ממש שמחתי שהרשה לעצמו לומר את זה..)
ומאז העניינים חזרו למסלול..

ובהקשר שרמזת עליו.. לא יודעת אם לכם זה קשור אבל אנחנו ממש מקפידים על יום קבוע שיוצאים לסיבוב בלי הילדים, ובנוסף אליו על ערב אינטימי שלנו ביום מוגדר בשבוע. אלה שתי נקודות מקובעות שהפכו להיות מובנות במערכת ולא צריך שמישהו יזום.. אני מרגישה שאלה שתי נקודות עוגן שמקרינות על כל השבוע..

וחייבת להוסיף עוד משהו:
לפני שהחלטתי ''להתנתק'' הייתי בטוחה שרק אני יוזמת בקשר.באותו שבוע שנמנעתי מליזום, והשתדלתי גם להימנע מלבקש יחס, פתאום גיליתי כמה הרבה יוזמה ויחס כן מגיעה מצידו רק בצורה אחרת ממה שציפיתי..
ומריגשה שזה עזר לי מאוד: לשים לב לנתינה שלו אלי אפילו שהיא בצורה אחרת מהנתינה שאני הייתי מבקשת לעצמי.. וללמוד לקבל את מה שהוא מעניק ולא לדרוש את מה שאני רוצה שיתן (אם את מכירה לרחל ארבוס יש קטע שהיא מסבירה מה ההבדל ''שבין לקחת ולקבל..'')

בהצלחה!
מה שמכירה אותך מהפורום יש לך המון כוחות ובעל מעולה ובטוחה שתתגברו ותתחזקו מזה בע''ה..
אני פה על הכדור פיזיו ככה שקצת קשה לי לסדר את המחשבות, רק רצכי לעולם חסדו
לשלוח לך חיבוק וכוח♡
את אלופה ותמיד יש לך מילים טובות לכולן, גם כשהן קשות.
תחבקי את עצמך ואל תוותרי לעצמך כשצריך.
מגיע לך להיות הכי מאושרת
תודה ! שמחת אותי מאדמיואשת******

כיף לשמוע מילים חמות

 

כדור פיזיו? צירים???? מה קורההההההה?

קודם כל- מזדהההריון ולידה2

גם אותי מבאס שלפעמים אני היוזמת והוא פחות...

 

מנסה להעלות כמה נקודות שאולי יעזרו.

 

כשאת יוזמת הליכה, את יוזמת הליכה כי *את* צריכה לצאת להליכה? או כי זה הבילוי המשותף שלכם?

לפי דעתי יציאות זוגיות צריכות להיות רק לכיף.

בלי ניסיון לפתוח נושאים מעיקים, ובלי "להעמיס" מטרות נוספות.

משהו ששניכם אוהבים לעשות ביחד, נטו בשביל הכיף שלכם, בשביל החוויה ובשביל אווירה נעימה בשבילכם.

הרבה פעמים, מטרות נוספות מעמיסות, לא עוזרות להגיע למטרה ויכולות גם להרוס את המפגש שכל כך חיכינו לו.

כמובן שזה בסדר לצאת להליכה ביחד בשביל כושר, אבל אם זו המטרה, אז זה נכנס תחת הכותרת של "כושר" לא תחת הכותרת של "זמן איכות עם בעלי".

אם את מחפשת רעיונות לדברים קלילים ונחמדים, חלקם מושקעים יותר וחלקם פחות, אני ממליצה על הספר "לעורר אהבה" של יסכה ויהונתן שומר. יש שם כל מיני רעיונות מסגנונות שונים, חלקם גם בבית, חלקם בחוץ.

 

לגבי היוזמה, אני אגיד על עצמי, אולי תזדהי. לפעמים אני מרגישה שבעלי לא מספיק מתייחס אלי, אני רוצה יותר תשומת לב. וזה מבאס, כי אני מרגישה שאני יוזמת, ומפרגנת וכו' וכו' ולא מרגישה בחזרה. אבל כשחשבתי על זה שוב, תהיתי לעצמי האם זה בגלל שאני רוצה שהוא יתנהג בצורה מאוד ספציפית, ואם הוא לא נותן תשומת לב בדרך ש*אני* רוצה, אז לא נחשב מבחינתי.

ולפעמים כן, אני מצפה שהוא יתנהג בדרך מסוימת ואם לא, אז זה לא נחשב. אבל בעצם, הוא כן התייחס, פשוט בדרך שלו. אז זה לא אומר שלא אכפת לא, זה לא אומר שאני היחידה שיוזמת זה רק אומר שיש לנו דרכים שונות להביע את עצמנו וזה בסדר גמור.

אז אני משתדלת לשים לב יותר ולקבל גם צורות שונות של יחס ממה שנמצא בחלום שלי.

מצד שני, אני עדיין הייתי שמחה אם יש דברים שהוא היה עושה בדרך שאני עושה, אז אפשר להגיד, אבל זה כבר לא מגיע ממקום כועס, אלא ממקום רגוע יותר.

 

רק לגבי הסעיף האחרון-שוקולדד ציפס

זה כ"כ נכון!!

לפעמים אני אומרת לו 

מה אתה עושה בשביל הזוגיות שלנו

ומסתבר שהוא עושה

רק לא מה שרציתי

ואני אפילו לא ידעתי להעריך

(שזה כידוע המנוע הכמעט יחיד..)

 

הייאנייי12
אולי במקום לנסות להוציא את בעלך אולי בכוח לעשות משהו שלא ממש זורם לו תנסי עם הבת הגדולה או חברה טובה..

או אולי סתם תצאי לך להתרענות גם לבד זה ממש עוזר לשבת על כוס קפה או טיול
כוס קפה וטיול לבד? מדכא..ה' אלוקינו
לאו דווקא לבדאנייי12
אבל לפעמים גם לבד זה טוב
תודה לכל העונות המעודדות והמזדהות- מעדכנתמיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אם תרצי אוכל להמליץ בפרטי על מישהי שממש עזרהחלק ממש
לי עם ענייני אכילה ומצב נפשי שקשורים בזה...
משלבת רפואה קונבנציונלית עם רפואה אלטרנטיבית. מקבלת בירושלים.
תודה, אשמח מאדמיואשת******אחרונה


יאו איזה כיף !! ב"הה' אלוקינו

תהניייי  

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !