צריך כל כך הרבה עצבים של ברזל.
ירחם ה'.
צריך כל כך הרבה עצבים של ברזל.
ירחם ה'.
איך יודעים אם לאדם יש באמת דעות יציבות, מבוססות שהוא חי אותם באמת-
כשהן נאמרות בנחת.
כשאדם תוקפני, צועק, מטיח את כל דעותיו בגסות- רק מראה שאין לו דעה יציבה
וכל הדברים הללו הם רק כלי עזר להעצים את הדעה שאינה יציבה,
כאילו שאם יצעק הדבר יהיה נכון יותר ואמיתי יותר.
אז לא, אי אפשר לייצר תדמית של ביטחון עצמי.
ובאמת מתקיים בזה הכתוב של: דברי חכמים בנחת נשמעים.
כי מי שמאמין באמת, למי שיש דעה אמיתית ונכונה- הוא לא מתאמץ לצעוק אותה.
היא נאמרת בפשטות, בנעם, בסבלנות.
ובכל זאת דנים לכף זכות, לכולנו זה יכול לקרות. העבודה היא להפנים את הדברים בלב
לקנות דעות יציבות ולהשמיע אותם בנחת.
יום נפלא.
גם @גיטרה אדומה
ובכ"ז דנים לכף זכות
חכמים בנחת נשמעים לפעמים צריך ללמד ולהוכיח אדם ולא נראה לי שאפשר להוכיח אדם בנחת![]()
אפשר לאמר דברים חותכים, ברורים, מבוססים- וזה יעשה מתוך דרך ארץ.
נחת זו לא איזה חלישות או רפיון.
אדם שאומר דברים בנחת הוא לא איזה 'נעבעך'.
כמו שקראתי פעם שאמרו על הרב אליהו זצ"ל - אמר: "דברים ברורים במאור פנים".
הוא לא התנצל בדעותיו ולא אמר אותן בשקט.
הוא אמר דברים חותכים וברורים- אבל במאור פנים, באהבה, מתוך אמונה.
זה לא סותר!
נחת זו פשוט רגיעה, סבלנות, חשיבה מתונה.
את לא יכולה להגיד לכל אחד דברים גבוהים כשהוא לא מבין מה המשמעות שלהם
למה להגיד דברים בנחת זה להגיד דברים גבוהים?
אפשר לדבר בכל מצב
כי הוא לא רוצה להבין הוא רוצה להוכיח שהוא צודק.וזהו. צריך לשבור את החומה שלו בדברים פשוטים אי אפשר בדברים גבוהים
ובדיוק בגלל זה אני לא טורחת לענות ולדון איתו על כך.
כי המטרה שלו היא לא להקשיב ולדון- אלא לפרוק עצבים.
לא אמרתי דברים גבוהים- כי אפילו לא הבעתי את דעתי בעניין.
מראש לא עניתי- כי אין לי טעם להאכיל טרולים- לא לשם כך אני פה בפורום ולא לשם כך אני חולקת את דעותיי עם אחרים.
אם רוצים להקשיב באמת- אני כאן.
בשמחה גדולה אביע את מה שאני חושבת.
אבל אם רק רוצים לצעוק ולהוכיח שצודקים- אין לי מה להתערב
בכיף- שיצעקו/יתקפו. אין לי חלק בדיונים מהסוג הזה.
כלומר שלפעמים צריך לשלב בין שניהם
כן, יש מקרים ספציפיים שצריכים להיות קצת יותר תקיפים
אבל זה עדיין בגדר מסוים של דרך ארץ.
גם בתקיפות יש מתינות מסוימת.
לגבי מה שרשמתי למעלה- זו דעתי. זו הגישה שלי לחיי
ואני רואה בזה גם הוכחות במציאות.
אתה יכול לחלוק על זה, בשמחה
לא חייב להסכים איתי
ושוב. צריך לדייק ולהבחין שנחת זה לא בהכרח רפיון.
וצעקה היא לא בהכרח עוצמה ויציבות.
י הוא לא יכול להייתיצב רק עם מילים ריקות מתוכן שמלהיטות את רוח הבריות
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול