אבל זה אולי ישמע אגואיסטי אבל אני צריך ממנה מילה אחת- סליחה. כל פעם שאנחנו רבים היא אומרת שאני לא אומר שאני לא אוהב אותה, עוזר לה, תמיד היא משווה אותי לילדים של חברות שלה, ואיכשהו בסוף השיחה אני מבקש ממנה סליחה על אלוהים יודע מה. אני צריך מילה אחת- סליחה. קשה לי לריב איתה כל כך הרבה ובזמן הריב להיות זה שמבקש ממנה סליחה. כל הזמן אני אומר לה שאני אוהב אותה, ותודה על הכל. אבא שלי לא תמיד בבית כי הוא עסוק מהעבודה, אח שלי בצבא והקשר בינינו לא משהו, הוא מעדיף את חברים שלו על פניי. ואחותי הגדולה, היא שהכי כיף לי איתה, היא מאירה את החדר עם החיוך. הצחוק שלה יכול להאיר את כוכבי השמיים ולפתוח אותם מחדש. אנחנו מדברים פתוח אבל לא על אמא.
ואני צריך פעם אחת לשם שינוי לבכות לאמא שלי ולשמוע ממנה סליחה. לדעת איך זה מרגיש שאני בוכה והיא מבקשת התנצלות ולתת לדמעות לכסות את פניי בשכבה של עצב. לדעת איך זה מרגיש- אני צודק והיא יודעת את זה. לטעום קצת מהפרי האסור ולהשתכר ממנו. ולבסוף, חיבוק אימהי.
תודה על פריקה שהייתי זקוק לה.


