עלתה לי מחשבה. שכל עניין הכתיבה והתיעוד הוא בעצם בשביל לתת אישור ותוקף לחיים האלו.
כל העניין הזה שאנשים מתעדים את עצמם לדעת, בנסיו"פ, בyoutube, בfacebook, בשירה, בספרות.
אנחנו פשוט לא יכולים להשלים עם העובדה שהחיים האלו כ"כ שבריריים ומתנדפים ברוח.
שהמחשבות שלנו הם כלום, סתם רגעיות.
בתוך כל התיעוד הזה, אולי מסתתרת בעצם מן הרגשה פנימית, עמוקה ועדינה, שכל מחשבה של האדם היא משהו חשוב.
שאין מאורע שקורה סתם.
"שכל הדיבורים שהלב אומר, הם דברי השי"ת ממש" (רבינו ז"ל)
(כמובן שיש לזה עוד סיבות, כמו הזמינות והנוחות למשל, והאנונימיות כמובן.
אבל לדעתי זה אחת הסיבות המרכזיות).
@יחידי
@רק בשמחה.
@גיטרה אדומה
@כולם...
- לקראת נישואין וזוגיות