הגענו בחמישי, ובשישי בצהרים חיפשתי אפשרות להתארח. מסתבר שיש המון יהודים טובים ובקלות רבה מצאתי אפשרות כזו (אנחנו 5!!!!!) ומאד התרגשתי. רק שבעלי נורא לא רצה (התבייש), לקח אותנו לבריכה, ויצא למצוא פתרון.
אסף אותנו, התארגנו זריז, הדלקתי נרות, הוא קידש (על מים, שכחתי את היין) ואכלנו שווארמה (הוא קנה מגשית ענקית), הילדים טרפו, היה ממש נעים וחגיגי. כל השבת היתה נעימה מאד, הילדים ממש מחכים לה (כי ככה יש לנו את אבא כל הזמן... מי אמר מכור?) למרות שבעלי די חולה (קצת מבאס בחופש אבל זה מה יש) וגם הוא מאד נהנה, ושר בשמחה את הפיוטים בהבדלה.
מאד התרגשתי שנסע לחפש אוכל חם לליל שבת, ממש טרח הרבה כי ראה שזה באמת חשוב לי. בכלל בזמן האחרון מאד התקרבנו, אני עדיין תולה מדי פעם את המגבות הרטובות ומרימה גרביים מהרצפה, אבל ההתבוננות שלי עליו ממש השתנתה, אני רואה את האיש שאני אוהבת ולא את התפקוד בלבד, אני לא שופטת אותו כל הזמן לחומרה אלא נפתח לי מרווח בלב וכל פעם שאני רוצה לרגוז/להתאכזב יש קול פנימי שבולם אותי ומראה לי שהוא באמת השתדל, שהכעס לא יניב כלום, שעדיף לפנות אליו בעדינות, והמקום הרך הזה מקרב בינינו מאד.
חיזקת אותנו תפוחים ותמרים. את מתוקה!!



מדברים

