שקט.

זמן לעצמי.

יכולת לקבל החלטות משמעותיות בנוגע לחיי לבד,

בלי שיש עוד מישהו שמושפע מהם באופן ישיר ולכן צריך להתחשב

בדעתו ולקחת בחשבון את ההשפעה שתהיה להחלטה הזאת עליו.

שלא צריך לבדוק באיזו מברשת שיניים להשתמש.

סתם. בתכלס יש הרבה כיף, אבל לרוב זה כיף מזויף.

בוודאי שיש בתקופה הזו הרבה קשיים,

אבל בעיני זה לא נכון להתייחס אליה בתור תקופה

שכל המטרה זה רק "לעבור" אותה.

הרבה פעמים כשמדברים עם נשואים,

גם כאלה שהזוגיות שלהם נהדרת,

הם מדברים בגעגוע על תקופת הרווקות ועל כל

הזמן והחופש שהיו להם ושהם לא ניצלו מספיק

כי הם לא העריכו את זה באותה תקופה.

לכל תקופה בחיים יש חסרונות ויתרונות,

אבל צריך להיות בהווה, בכאן ועכשיו. לנצל

את המקסימום במקום שבו את נמצאת ולא רק

לחכות למה שיקרה בעתיד.

כשמתחתנים זה לא שכל הקשיים נעלמים ומתחילים

חיים ורודים. עכשיו קשה לך לראות את כל החברות מסביבך

מתחתנות מולך, אבל מה עם נשים נשואות שקשה להם

לראות את כל החברות מסביב עם ילדים ולהם עדיין אין. 

לכל תקופה יש קשיים ואם נהיה עסוקים כל הזמן רק בלחכות

שהם יעברו והתקופה הזאת תסתיים, לא באמת נצליח לחיות.

יש אמרה מוכרת, שכשאתה רווק את רק מחכה להתחתן,

ואז כשאתה נשוי אתה רק מחכה לתינוק,

וכשיש תינוקות אתה רק מחכה שיגדלו,

וכשהם גדלים אתה רק מחכה שיתחתנו,

וכשהם מתחתנים אתה רק מחכה לפנסיה,

ובסוף החיים נגמרים וכל מה שעשית זה לחכות...

בעיקר הקטע הזה שבתור רווק אתה עוד יכול לדמיין ולקוות שהחיים אחרי זה יהיו טובים ומאושרים ושכל מה שחסר זה למצוא את האחד/אחת. מה שאין לך כנשוי.

תכלס יש משהו משוחרר, כשאתה יודע שאין אף אחד שדואג לך או יודע מה איתך.

אבל כמו שאמרו הרוב דמיון.

עדיין לחלום על בן זוג מהוליווד...

כנ"ל @והוא ישמיענו @חייל7 @מחודש כאן.

למה שלא תנסו להנאות מהעכשיו ולמצוא את הכיף בו/ לשמוח בחלקכם?

בטוח יש בזה משהו טוב!

אבל כבר אין שום כיף בזה, כבר אין חשק לחופש הזה שכולם פה מדברים עליו כי מה שווה החופש הזה כשאתה לבד..

כשהיא! חסרה בחופש שלך...

אבל נראה לי בשביל להיות מוכנים להתחתן ולהשלים ביחד למשהו אחד שלם.

קודם כל אחד(האיש והאישה) צריכים להיות שלמים עם עצמם. אחרת הקשר יהיה תלותי ברמה לא בריאה

צריך להיות גם כייף לנו לבד. עם עצמנו. רק את הניתוק מה' אנחנו לא אמורים לסבול, ורק בו אנחנו אמורים להתלות 

זה לא נכון שדבר כל שהוא יגרום לנו למציאות שאנחנו ממש סובלים ולא מסוגלים להיות עם עצמינו בלעדיו.

נראה לי פשוט צריך להתחזק על עצמינו ולעשות דברים שכייף לנו ומשמחים אותנו,

וגם לחזק את הקשר התלותי עם ה'. שרק בו אנחנו תלויים לגמרי ורק בלעדיו כלום באמת כבר לא שווה,

וברור שיכול להיות כייף ושמח עם כל מציאות שהוא רוצה ונותן, זה לגמרי עניין של בחירה והסתכלות..!

ב״ה אני שלם עם עצמי ואני לא סובל אבל כשהחוסר הזה מורגש- אם זה לא תלותי הוא לא יימנע ממך לחיות טוב אלא יציק לך ויזכיר לך שיש בך חצי שרוצה להתמלאות ואם מבינים נכון ההרגשה הזאת לא רעה אלא טובה היא מראה שכנראה הגיע הזמן והשלב הזה בחיים (הרווקות) במקום מסויים הסתיים ושואפים עכשיו לשלב הבא, שלב שלם יותר..ממילא כבר לא כיף להיות רווק... בעז״ה שהקב״ה יזכה אותנו להגיע לשלב הבא...

מסכימה איתך ממש. אם זה כך אז מצויין! רק רציתי לחדד שזה שרוצים משהו יותר טוב מעכשיו זה לא אומר שעכשיו לא טוב.

עכשיו שמח וטוב אבל אנחנו רוצים שיהיה שמח וטוב יותר. זה לא אומר שהעכשיו נהיה לנו לא כייף

השמחה תביא את הגאולה- לא הגאולה תביא את השמחה...

אפשר לישון בנחת 

לעשות שבתות אצל חברות 

הלו"ז שלך נקבע על פי הצרכים שלך בעיקר...

אין דאגות ב"ה

אין אחריות יותר מדיי

לבנות את האישיות והרוחניות שלי עוד ועוד

שאתחתן בעז"ה אני חושבת שיהיה לי איזה סוויצ' בראש לגבי כל הנ"ל.

וכמובן שקט. לחשוב. להתבונן. לחלום. לקוות. לצפות. לייחל. 

אם בא לי להשקיע בלימודים, אין לי מחויבויות נוספות.

בא לי לטייל עם חברים, אפשר לתכנן את זה בפשטות וספונטניות.

ויש עוד, אבל זה התחלה טובה

אפשר לעשות מה שרוצים מתי שורצים אם מי שרוצים

 ח-ו-פ-ש!!!

שחרור מחובות 

אין מחויבות מתי לחזור הביתה, אין מחויבות לדווח או לשתף בכל הדברים בחייך

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.