(עם מישהו שיודע להסביר כמו שצריך ולא אומר דברים שהוא חושב עליהם באותו רגע)

(לא שבד"כ אתה לא מכבד או משו ח"ו. סתם אומרת מראש)

ובאת לשיעורים בגישה מסוימת? אם אמרו דברים שלא היו נראים לך שאלת שאלות וחיפשת תשובות או שפשוט המשך את חייך בהנחה שאין לדת תשובות לשאלות?

אני אפילו מאמין שיש בורא עולם ודברים כאלה...

מי שמאמין שיש עולם הבא ולא רק מאמין בה' מבין בד"כ שכדאי לו לנצל את החיים לקראת הדבר העצום הזה שהוא העיקר.

 

למקרה שלא הייתי מובנת אני יסביר שוב..

 

מי שמאמין בה' לא טועה אבל הוא מפספס משו.

העניין זה גם להאמין שיש עולם הבא שאנחנו בדרך אליו ושהוא העיקר ולא תוספת לחיים האלו.

מי שמאמין בזה ישתדל בד"כ לקיים מצוות ולעשות את רצון ה וישנה את כל ההשקפה והחיים שלו כדי שהנשמה שלו תזכה בעולם הבא לעולם שכולו טוב ולא לגיהנום חס וחלילה! אנחנו רק בפרוזדור לקראת העולם הזה. העניין כאן הוא לצבור זכויות לקראת הדבר הלא נתפס הזה

 

מקווה שהבנת.. אם לא תגיד אני ינסה להסביר כי חשוב לי להגיד אתזה

 

(אגב, אני @מילי דשטותא)

אני יודע. אבל גם אמונה בעולם הבא לא מחייבת לקיים מצוות. אתה יכול להחליט שאתה מוכן לקבל גהינום כתשלום על הכיף שלך פה...

באמת מעניין אותי איזה כיף ניתן להשיג בלי עבודת ה׳?

ללכת לים עם חברים, זה כיף.
לנסוע על אופנוע להרגיש את הרוח בפרצוף, זה כיף.
וזה לגמרי שווה את זה אם זה מה שאתה אוהב.

מלבד זאת שאין דבר יותר כיף מקרבת ה׳...

לא יודע. אני אישית לא נהנה מזה כל כך. זה סובייקטיבי

זה עשוי להיות קשור למי שאתה שם במרכז...

אבל זה תלוי בך לגמרי.

ברגע שתחליט שזה הכיוון אתה יכול להפוך אתזה לכיף אמיתי.

 

כיך כמו שאתה דיברת עליו זה כיף אולי אבל זה לא באמת מספק.

נשאר לך מיזה משו אחרי יומיים? לא. כל הזמן רוצים עוד ושוב ולא באמת מתמלאים מיזה.

לחיות רק עם דברים מהסוג הזה זה לחיות חיים בלי משמעות כשאפשר לחיות חיים עם משמעות (יעני חיים עם מטרה וגם ידיעה שהם לא נגמרים ביום שמתים)

 

מהמטרה של קרבת אלהים.

חיי תורה (כלול בתוך זה קרבת ה') זה לא מטרה, זה דרך חיים. זה התנהלות. (ברור שקרבת ה זה גם רצון של הרב אנשים, להרגיש כמה שיותר קרובים לה'. אבל זה לא המטרה.) 

 

חיי תורה (שוב, כולל קרבת ה') כוללים בתוכם גם גשמיות. (ה' שם אותנו בעולם גשמי לא כדי שנתחמק מהיותנו קיימים בו..) ומטרה של לנסוע על אופנוע היא מטרה גשמית.. היא יכולה גם להיות כלולה בתוך קרבת ה'. פשוט עם גבולות קצת.. אם בוחרים בגבולות האלה ומאמינים שיש להם משמעות יותר עמוקה מלנסוע על אופנוע באותך רגעים זה גורם סיפוק בזמן שמבצעים אתזה.

 

זה אולי מסביר למה יש גשמיות בתורה, זה לא מסביר למה לי לחיות חיי תורה...

אבל בגדול אני אומרת מה הסיבות הכלליות שיכולות להוביל בנאדם לחיות חיי תורה מבחירה חופשית.

 

הראשונה זה אמונה שה' קיים (שזה דורש בירור, ולא ניסיתי לתת אותו. רק שאלתי אם למדת ואמרת שכן)

 

אחרי שיש את השלב הראשון מגיע השלב השני. אמונה שיש עולם הבא (שגם זה דורש בירור, ובזה אמרת שאתה לא בטוח אז אמרתי שאני ממש ממליצה לך לבדוק אתזה כי זה הדבר שתכלס יגרום לבנאדם להתחיל לשנות את המעשים לדעתי.)

 

אחרי שמאמינים שיש עולם הבא שהמיקום שלך בו תלוי במה שתעשה כאן בעולם הזה, לא נעלמה הבחירה החופשית. מכאן זה בחירה שלך (גם לפני, רק שלפני אין שום סיבה שתבחר בחיי תורה) אם להינות רק מגשמיות כאן ואז הנשמה שלך תישלח לגיהנום ותסבול שם לנצח או אם להתאמץ ולהשתדל (ולהינות גם מגשמיות, אמנם עם גבולות, וגם מעבודת ה'.) ואז לקבל עולם שכולו טוב בלתי נתפס בעתיד.

 

(לגבי הכיף שבעבודת ה', אינלי בעיה לדבר עלזה אבל זה לא מה שאני מנסה להגיד. ואני כן יכולה להגיד שאני לרגע לא סובלת מהיותי עובדת ה'. זה בהחלט כיף עצום שאי אפשר להסביר. אבל זה ממש תלוי באיך עובדים את ה'. אפשר לקיים מצוות בצורה יבשה ואפשר גם באמת לעשות בצורה כיפית. זה תלוי בך)

אתה באמת יכול. יש לך בחירה חופשית.

אבל השאלה מה כדאי לך? תרחם על עצמך. זה קשה אולי וזה דורש המון. וזה באמת לשנות את כל התפיסה והמחשבה והכוחות והעשייה והדיבור והכל הכל. אבל זה ממש שווה אתזה כשזוכרים שזה למען משו. זה למען כל הטוב שמחכה לך שמה

הרי בסוף גם כאן יש הנאה.
וכמו שאומרים "ברי ושמא, ברי עדיף".
כלומר, לך תדע מה יהיה בעולם הבא, הרי יש דעה שאומרת שבעולם הבא כולם עושים אותו דבר, רק שהצדיקים אוהבים את זה וזה כיף להם והרשעים לא... עדיף לך ללכת על הכיף שכאן, שהוא בטוח יהיה...

סיגריות, סמים, אלכוהול ומשם הדרך לעולם הבא קצרה...

הרי אם זה לא נותן הנאה בטווח רחוק בחיים למה לחיות ככה?

וניתן לדעת מה יקרה מחר במסגרת שהקב״ה מאפשר, ברור לכל שקפיצה מגובה 30 מטר לרצפת בטון תגרור מוות, כך גם התמכרות ושאר השיעבודים הנפשיים והגופניים, והחכם עיניו בראשו ורואה את הנולד.

מכיר את המשפט?
תחשוב על זה...

וחוו הנאות גופניות בצורה מוקצנת...

אני מדבר על להיכנס להיי כי אתה נהנה מזה...

לא לפסול מהיסוד

אם מישהו משלם על כניסה לקולנוע כדי לראות סרט שהוא לא ראה, זה בזבוז כסף לשיטתך?

כי הוא השקיע בשביל משו שהוא לא הכיר..

 

לדעתי התפיסה הזאת לא נכונה.

אני נגיד בכלל לא יודעת מה זה הטוב שמחכה בעולם הבא, אבל אני יודעת שאני רוצה אותו.
למה? כי הוא בטוח טוב. זה טוב עצום לא נתפס.

 

 

וגם אם הוא קיים זה שאלה *למי* הוא טוב

והוא טוב לכל מי שיהיה בתוכו.

אבל לא כולם מגיעים אליו.

זה תלוי במה עושים כאן בעולם הזה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(אגב- העולם הבא לא חייב להיות אחרי המוות. בעזה ה' אחרי תחית המתים כולנו נחיה בגן עדן בעולם הזה. אחרי חטא האדם הראשון זה נהיה שני דברים שונים)

זה לא אומר שיהיה לי תשובה אבל

שלמי הדעת, פחותים, המון העם?

אבל אני גם לא עובדת את ה' רק בצורה של שכר ועונש. בכלל לא.

 

אני בקשר איתו הרבה מעבר לקיום מצוות בצורה יבשה.
משתדלת לפחות (את שניהם. גם לקיים מצוות וגם לחיות את הקשר עם אבא)

אינה חזקה די כאשר אדם מפתח את עצמו בכיוונים מסויימים, גם ביינישים עם עולם מוסרי של שכר ועונש עלולים להיפגע מכך...

אם הרצון שלך כרגע הוא בכלל לא הכיוון של הדת אז מה מביא אותך לנושא של המקדש? |תוהה| זה סתם מסקרנות, לא קריטי לי מה תענה

חוץ מזה, המקדש חשוב גם ללאומיות של ישראל...

@אוויל מחריש
אני רוצה להתייחס לעניין יסודי בשיטה שלך, הכיף שבעבודת ה'.
אני לא יודע אם זה באמת כיף, אתה טוען שכן, סבבה. מקבל. נראה לי ששנינו יודעים טוב מאוד שבאנלוגיה מוחלטת למה שאמרת לגבי הנאות העולם, כך גם בעבודת ה'. אתה לא עוצר במקום ונהנה ממה שיש לך, אתה רק מנסה לרדוף אחרי עוד קצת קרבת אלהים. "זהירות מביאה לידי זריזות וזריזות מביאה לידי נקיות וכו'". גם פה, כמו בסיגריות וסמים, אתה באיזשהו שלב מגיע לרמה של ניתוק מהמציאות (רוח הקודש ונבואה).
וזה יכול להרוג אותך, כן.
התורה לא נותנת לך סטטיסטיקה של כמה אנשים התאבדו בתהליך בדרך אל הנבואה. ואני יכול לגלות לך סוד, יש אנשים שמתאבדים בגלל הדרישות הגבוהות בעבודת ה'.
זהו.

העיקר זה לא אם זה כיף או לא. זה אם זה נכון או לא ומה ההשלכות שלזה לגבי העולם הבא (בהנחה ואתה תאמין שהוא קיים והוא יהיה חלק מהשיקולים שלך)

בדיון הזה אני סובר שמה שטוב אובייקטיבית הוא גם מה שממלא את האדם אושר, שמחה וכיף בצורה פנימית ומהותית.
גם אם בהתחלה זה לא כיף, לאחר עמל זה מתחיל להיות כיף עמוק, עם תוכן. במצב זה גם כשלאדם לא כיף אזי הוא חש את הקרבת אלוקים שמטיבה גם את החוסר כיף הנקודתי.

בשביל שאדם יגיע לנבואה הוא צריך שיהיה לו כלים מתאימים לכך, לא כל אחד הופך לנביא סתם ככה, זה קורה כשיש כלים להכיל את זה.

וכשאדם מתאבד בגלל עבודת ה׳ בתקופה נורמלית (דהיינו לא שמד) אז זה כנראה בגלל בעיות נפשיות, לא בגלל העבודה עצמה. (באותה מידה זה יכל לקרות בצבא, בהייטק, בתקופת בגרויות וכו׳)

ב. זו הנחה טיפשית מאד, אין סיבה שזה יהיה כך.
ג.לא נכון בהכרח. עובדה שלי זה לא כיף, ויש עוד הרבה אנשים שזה לא כיף להם.
ד. אבל אתה צריך להיות בדרך הזו בשביל לקבל את הכלים.
ה. צבא והייטק זה לא תובעני ברמה של עבודת ה'

עובדתית מה שאני אומר נכון, יכול להיות שאתה לא חווה את זה כי כרגע אתה לא מספיק רגיש רוחנית, אבל אני בטוח שגם אתה חושב שיש ייסורי מצפון על רצח ועבירות של מוסר בסיסי.
ייתכן מאוד שאותם אנשים עובדים את עצמם ולא את ה׳, הם מחפשים חוויה רוחנית לעצמם, וזה בעצם סוג של עבודה זרה...
אחד הדברים הנצרכים להגיע לנבואה זה מידת שמח בחלקו, אם אדם לא כזה אז ממילא הוא לא בדרגה לנבואה.
וכנראה שאתה לא יודע מה זה צבא והייטק, ובמידה ואדם מגיע לרמה אינטנסיבית שמצריכה להוריד שעות לימוד אז כנראה שזו עבודת ה׳, אבל צריך לשקול עם רב כי זה תלוי בגיל...

אז סבבה. יש לי בעיה. אז לי אישית אינדיבידואלית אין סיבה לקיים מצוות ולעבוד את ה', כי יש לי בעיה...

הבעיה שלך היא שאתה מתנהג כאילו העולם הערכי שלך סובב רק סביב עצמך, ואם אתה לא תיקח את עצמך בידיים אז גם אתה תתחיל לסבול מזה, פשוט מאוד.
ואיני עונה לטענות כי זה לא דיון ערכי/ שכלי, כשמתמקדים רק בהנאות אז הדיון נשאר ברמה של בהמות וכתוצאה מכך אין שום משמעות למוסר ושכל בדיון הזה. אז מה שאני מנסה לעשות זה לגרום לך להבין שגם אתה למעשה לא אגואיסט כמו שאתה מציג...

וגם אם כן, הוא סטה די מהר, והתקדם מהר יותר ומעבר לדרגתו.

אשכרה.