טיסהשמרית31
אני ובעלי טסים השבוע לחו׳ל (כמעט שבועיים).
קשה לי מאוד להשאיר את התינוקת מאחור (אפילו שזו סבתא שלה).

אנחנו יכולים לקחת אותה איתנו אבל זה יהיה מאוד קשה כי היא סך הכל בת מספר חודשים (עדיין אין לה חצי שנה).

בעלי הולך איתי (לא משנה מה אחליט)..
זמן איכות לבד רק שנינו? או לקחת את התינוקת?..
לא מצליחה להחליט.
החלטה שלך כמובן. אבל אני אישית בעולם לא משאירה תינוקתחדשה ישנה
בגיל כזה לכ''כ הרבה זמן.
אין סיכוי!!
לדעתי זה מידי הרבה זמן לעזוב תינוקת קטנהפרח חדש
לא הייתי נוסעת בגיל הזה לשבועיים...באורות
או לדחות טיסה לגילאים יותר מאוחרים, או לקצר את משך הטיול, אפשר להתאוורר גם לשני לילות..
לי זה היה קשה מידי
לא הייתי משאירה בגיל הזה שבועיים.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ט 19:26
זה המון זמן.

או לוקחת איתי או מוותרת על הנסיעה.
לא הייתי משאירה תינוקת בת פחות מחצי שנה לשבועייםציפור גן עדן

זה המון המון זמן.

זמן איכות זה נורא חשוב אבל אין מה לעשות בגיל הזה לא הייתי משאירה.

ברור שליסוע איתה זה אחרת לגמרי אבל זה עדין יותר טוב מכלום

לא הייתי עושה את זה. אכזרי לדעתיליאן
אני הייתי מתגעגעת נורא...אמא יקרה לי*

מצטרפת לכולם- קחי אותה איתך.

אין תחליף לאמא, בטח שלא לכ"כ הרבה זמן...

זה תלוי רק בך אני לא הייתי משאירהבתי 123
פשוט כי לא הייתי נהנת מרוב הדאגות אבל מכירה אמהות שמשאירות חופשי
משאירות חופשי בגיל כזהאפונה
לשבועיים? אמיתית?
אמיתיבתי 123
ההיתי לוקחת*כוכבית*
לא חושבת שאוכל להשאיר בגיל כלכך קטן
בחיים לא הייתי עוזבת.כתר הרימון
ולמה זמן איכות שווה להתנתקות של שבועיים מהילדים (ועוד תינוקת!)?
אני אישית לא הייתי משאירה אבל חושבתאני זה א
שלא מתפקידו של אף אחד או אחת לשפוט..
נשמע שקצת קשה לך האימהות המחויבות המוחלטת הזו לתינוקת שדורשת ויתור על חלק מהעצמאות והחופשיות שהיתה לך קודם(תקני אותי אם אני טועה) ככה לפחות אני מבינה מכל מיני פוסטרים קודמים שלך ואני חלילה לא באה לשפוט או לומר שזה לא בסדר אבל כן חושבת שאם הנקודה הזו נכונה כדאי לטפל בה ולראות איך את כן מאפשרת לך דברים בלי לחנוק אותך ובלי לפגוע בקשר שלך עם הקטנה. עכשיו תראי יש לפעמים תהליכים שבאים עם הזמן ולפעמים צריך לתת לזמן באמת לעשות את שלו אבל לפעמים צריך גם לעזור לדברים לקרות ואם את מרגישה שאת זקוקה לקצת חופש או לדברים שמרגיש לך שלולא היתה תינוקת היית רוצה לעשות אז צריך למצוא איך ומה. לא כל אישה מתחברת לאימהות מאותה נקודה אבל כן צריכה תמיד להיות מחשבה והבנה איך אני נותנת מעצמי לילדים בלי לוותר על האני שלי ולמחוק אותו אלא איך זה מעצים אותי דוקא האמהות ודוקא הנקודות שבאמת קשות לי.. ואיך אני מרגעשה מסופקת עם עצמי. בהצלחה יקירתי שיהיו החלטות טובות
עונה שמרית31
תודה על הדאגה, אני חוששת שהבנת לא נכון.

מדובר על נסיעה מתכוננת מצד בעלי (היא לא יוזמה שלי)
בין היתר לביקור קרובים בחו׳ל.

מאוד קשה לי להשאיר אותה בארץ. הייתי רוצה לקחת אותה איתי אבל בעלי חושש שההתנהלות איתה תהיה קשה מידי (היא כל כך קטנה ואני באמת לא יודעת איך נצליח ליסוע איתה במוניות ואוטובוסים).

כשמוציאים אותה לגינה היא בהלם (הרבה דברים חדשים) אז גם לי קשה לראות איך נעלה אותה על טיסה.

לגבי הנסיעותאורוש3
קחו איתכם סלקל, ברור. מעלים אותו עם המטען. ומנשא. וטיולון קליל (תשאילו אם אין לכם או אולי זו הזדמנות טובה לקנות שם, לא יודעת לאן אתם טסים, שווה בדיקה). מסתדרים כמו שמסתדרים בארץ בנסיעות. לא כולם עם רכב צמוד
שמחה לשמועאני זה א
את התשובה ושהחשש הוא בעצם מהנסיעות עצמן..
אני לא יודעת לאיזו מדינה אתם טסים אבל אני טסט עם בן 4 חודשים לאומן בחורף והיה ממש טוב החלק היחיד שקצת הקשה זה הטיסה עצמה שהיה עלי כל הזמן אבל הבאתי מנשא וזה הקל עלי קצת וגם בעלי התחלק איתי והטיסה היתה יחסית קצרה. בנסיעות במונית הוא ישן כל הדרך הבאתי לו את העגלה עם האמבטיה והוא פשוט ישן בה כמו מלך. נסענו בקבוצה אז היה לנו טנדר גדול וזה היה ממש הצלה האמבטיה. חברה שלי גם באה עם תינוקת ובלי אמבטיה וסבלה נורא כי גם עשו לפה פנצ'ר עם הכיסא בטיחות אז הילדה היתה כל הזמן בידיים. לכן אם מתארגנים טוב מבחינת ציוד נלווה זה ממש לא נורא תשמעי מאנשים שטסו עם תינוקות לאזור שאת טסה אליו מה צריך ובעזרת ה מאמינה שתצליחו להנות ממש
מניסיוןבת הרים

דווקא עם תינוקות בגיל כזה יותר קל לטוס.

טסתי כבר כמה פעמים עם תינוקות. הגיל של חודשים בודדים הוא קל יותר כי הם לרוב לא זוחלים, ורק ישנים ואוכלים. ה"טרחה" במטוס היא האכלה (הנקה/בקבוק) והחלפת חיתולים.

כמה טיסות יש לך? מה אורך הטיסה? בגילאים האלה לקחתי מנשא, וככה התניידתי בשדה התעופה. לא אומרת שזה קל כי לפעמים יש תורים ארוכים, אז צריך מנשא איכותי או עגלה. 

אני אישית לא מסוגלת לעזוב תינוקת אפילו לכמה שעות אז לשבועיים בטח ובטח שלא. לא מסוגלת לחשוב כמה היא תתגעגע אליי ולא תבין איפה אני. 

סליחה על החריפותאורוש3
מתי תלכי לטפל בעצמך?
נראה מכלל שאלותייך שאת לא מפנימה שאת אמא! אני חושבת על טובתך, טובת משפחתך וטובת התינוקת הנוכחית. מבקשת סליחה אם זה פוגע. מבינה שטיפול זה עול כלכלי, אפשר דרך קופת החולים, ויש לו חשיבות רבה יותר מאשר טיסה...
ולשאלתך, טוסו עם הקטנה (אני לא הייתי עושה את זה כי הייתי פוחדת מחצבת במטוס אבל זה כבר דבר אחר). ומקסימום תצאו ללילה בארץ בלעדיה (גם על זה לא הייתי חולמת בגיל כזה, אבל זה עוד ברמת השפוי. שבועיים בלעדיה, בלי אפשרות לחזור אם לא הולך, זה לא)
כל מילהאפונה
חוששת שלא הבנת נכון..שמרית31
הנסיעה היא נסיעה מתוכננת מצד בעלי (ולא יוזמה שלי)
בין היתר לביקור קרובים שמתגוררים בחו׳ל (אך לא נשהה אצלם).

אומנם היו קשיים במהלך ההריון, אבל אני מאוהבת בבת שלי. להפך.. מאוד קשה לי עם הרעיון של להשאיר אותה בארץ אבל אני חוששת שזה יהיה קשה מידי (גם עבורה) בגיל כזה.
יהיה לה יותר קשה להיות בלעדייךמצפה להריון.
בעיני בעיות לוגיסטיות קל יותר לפתור מאשר בעיות רגשיותתפוחים ותמרים
לא הייתי נוסעת בלעדיה בלב כל כך כבד.
לטיסה בקשו את המושבים הראשונים ליד הדלת, שם ניתן לחבר עריסה עבורה.
את העגלה מטיסים כמטען. לוקחים חפצים מוכרים (סדין, שמיכי, דובי, מוצץ ודומיהם) והכי חשוב - תארזו גם בטחון עצמי.
אתם לא הראשונים לטוס עם פצפונת, תמצאו פתרונות תוך כדי תנועה.
נסיעה נעימה!
שמחה לשמוע שטוב לכןאורוש3
סליחה אם נפגעת.. ממליצה ברור ברור לקחת אותה איתכם!! קחו מנשא, תחפשי באנטרנט עצות לגבי טיסה עם תינוקות, תצטיידו היטב, תבינו שבהחלט יהיה שונה ויותר איטי ומסורבל. אבל יכול עדיין להיות מאוד כיף! שבועיים בשבילה זה נצח ואי אפשר לדעת איזה טראומה רגשית זה ייצור לה. וגם את סביר שלא תהני... בהצלחה
אל תשכחי לקחת אותה לקבל חיסון סביל לחצבתמיואשת******
הסכנה במטוסים גדולה
להשאיר שבועיים בגיל הזה בשום אופן לא
אישית פשוט לא הייתי נוסעת
אבל בין לנסוע עם ולהשאיר- ברור שלקחת
לא מחסניםבית חלומתי
לפני גיל חצי שנה לחצבת
אנחנו דחינו טיסה בגלל זה
אבל שבועיים בלי התינוקת נראה לי נצח
היא תחפש את היד הרכה האמהית
זה תקופה ארוכה מאוד
וזה לא שאת קרובה ויכולה לחזור אם קשה
למה יהיה קשה לקחת אותה?מצפה להריון.
מבחינת הטיסה והלוגיסטיקה?
אני הייתי לוקחת , כמו שאני מכירה את עצמי אם לא הייתי לוקחת רק הייתי דואגת וחושבת ובכלל לא נהנית.
מה גם שלהשאיר תינוקת כזו קטנה לשבועיים זה המון המון זמן,
ואפילו שהם קטנים, הם מבינים ורוצים את אמא , את הריח שלה הקול שלה המגע והדופק
השרשור הזה גורם לי לבכות😢

קצת יותר מדי זמןדעה נוספת

כשהגדול שלי היה בן חצי שנה יצאנו לשלשה וחצי ימים כאן בארץ, ולמרות שנהננו מאד וזה היה ממש נחוץ לנו מאד התגעגעתי אליו. לא נראה לי שהייתי נהנית אם זה היה זמן ארוך יותר ואני ממש לא טיפוס של אמא תרנגולת שקשה לה להיפרד מהילדים. אני בהחלט זקוקה לפעמים לזמן איכות רק עם הבעל אבל לתינוק כל-כך קטן ולכל כך הרבה זמן אני חושבת שלא הייתי מסוגלת

כמובן שלא שופטת אף החלטה היו מספיק שהרימו גבה גם על מה שאנחנו עשינו.

אולי תנסו למצוא שם איזו מטפלת לכמה שעות היום? חבל שתבלי חצי מהזמן בגעגועים.

בכל אופן-מה שלא תעשי-תהנו!!!

מסכימה עם כל השארברצינות
רק מוסיפה כדי לעודד אותך
שאני טסתי פעמיים עם תינוקות בגיל חודשיים
והן בכלל לא הפריעו
ברור שזה אחרת מאשר לבד עם הבעל
אבל זה גיל שהצרכים שלהם עוד מאוד בסיסיים - אוכל (במקרה של הנקה - כמו שאצלי - זה בכלל לוקסוס), טיטול נקי, ושינה. קצת משחק וכו אבל אם מטיילים במקומות מעניינים זה מספיק להם.
עם הגדולה ממש יכלנו לטייל ולהנות והיא השתלבה ממש יפה
הכל בראש!!
ואם תחליטו שאפשרי אתם תהנו מכל רגע..
השאלה אם בכלל תצליחי להנות או שתתגעגעיאורי8
ובכלל, בשבילה שבועיים זה נצח, היא לא תבין לאן נעלמתם. אני הייתי לוקחת איתי.
ארוך מדי. אני חוזרת מחר בצהרים לתינוקת/פעוטה בת שנה+9תפוחים ותמרים
אחרי חופשה משפחתית (בארץ, שעה וחצי נסיעה אליה במקרה חירום) ואני (וגם היתר) חולים מרוב געגועים. והיא אצל סבא וסבתא מקבלת איפול של 10****
בגיל ממש קטן (כמו אצלך) היינו עושים מדי פעם 'צימר בבית' , מקפיצים את הפיצפון התורן (לפעמים שניים) לסבא וסבתא ובורחים חזרה הביתה, לפעמים היינו עושים משהו לא רגיל (מסג', ארוחה במסעדה) ולפעמים סתם נהנים מהביחד הרגוע שלנו.

שבועיים זה המון. אני כאמא לא עזבתי מעולם אף ילד (בשום גיל) לפרק זמן ארוך כזה (הבכורה תהיה בת 9 בחורף) - כי גם הגדולים צריכים אותי מאד במליון היבטים של החיים שלהם.

אני חולמת על חופשה ארוכה זוגית (שבועיים/שלושה) מניחה שכשהכי הכי קטן יהיה בגיל שבו הוא מבין נוכל לנסוע (6 שנים ככה... )

לקראת סוף הקיץ אנחנו נוסעים ללילה אחד ומשאירים את *כולם* עם בייביסיטרית ומאד מאד מחכים.
הורים שלי טסו עם תאומים!!הריון ולידה
בגיל 4-5 חודשים לארצות הברית! (12 שעות)

היה אפשרי לגמרי
אני עדיין לא אמא, בע"ה שיקרה בקרובלהיות בשמחה1

אז אולי אני רואה את המצב בצורה שונה ( ואולי תזרקו עלי עגבניות;) )

 

לדעתי נכון שזה לא הכי אידאלי להשאיר תינוקת קטנה, מצד שני, בגיל הזה מה שחשוב זה חום ואהבה וטיפול טוב ולדעתי אם היא תקבל את זה מסבתא היא תיהיה בסדר גמור.

 

אתם באמת חושבים שיכולה להיות טראומה לתינוק בגיל כזה? 

 

מה פתאום?!יהודיה ב"ה
אף אהבה לא תשתווה לאהבה של אמא.
בעה שתזכי בזרע קודש ותביני על מה מדטבר...

להשאיר תינוקת ככ קטנה שבועיים בלי אמא בעיני זו התעללות....
אני ממליצה מאוווווווד לקחת אותה אתכם, אפילו שמבחינה טכנית לא ככ נוח.

אני בטוחה גם שהפותחת ככ תתגעגע כבר אחרי יום (מניסיון של יציאה לצימר קרוב ללילה סהכ... היה לי קשה ממששש. התגעגעתי מאוד!)
יש לנו נטייה לחשוב שתינוקות לא מבינים, ולא מרגישים..אנונימית לרגע1

ולכן יש מקומות שבהם הם לא כל כך יבחינו בהבדל.

אני ממש לא מסכימה עם הגישה הזו. 

תינוקות בהחלט מרגישים ומבינים, אלא שהם לא מביעים את זה באופן שנוכל להבין

 

עשו מחקר על תינוקות בבית יתומים

ובדקו איזשהו הורמון שגורם להם לחרדה

וראו- שתינוקות שלא נענים מהר 

בשלב מסוים אכן מספיקים לבכות

אבל הורמון החרדה נשאר גבוה!

 

ועוד מחקר שעשו - בדקו את הדופק ורמת החרדה של תינוקות בני יומם בזמן ביצוע חיסון

וגילו שאצל האמא הם הכי רגועים

אח"כ אצל האבא

ואח"כ אצל מישהו זר.

 

אז כן בוודאי שכל מאורע שהם עוברים נחרט להם בנפש, ומשפיע.

בין אם זה טוב, ובין אם לא

 

 

 

 

בכל מקרה לדעתכם לא כדאי להשאיר תינוק?להיות בשמחה1

ואם האמא קורסת, קשה בזוגיות והחופשה היא ממש הצלה לנפש ואולי אחרי החופשה היא תחזור עם כוחות מחודשים ויהיה לה הרבה יותר סובלנות לתינוק..

אני לא מדברת על פותחת השרשור אלה שואלת שאלה עקרונית.

 

 

אפשר למצוא פתרונות אחרים,אנונימית לרגע1

למה חייבים טיסה?

ועוד לשבועיים?

לחופשה של שבועיים בארץ אחרתחדשה ישנה
האמא בכלל לא תהנה לדעתי..
הרבה דאגה, געגוע, חרדה... באמת שאי אפשר להנות ככה.

יש פתרונות אחרים כמו-

לצאת ללילה אחד בארץ.

להביא מטפלת שתקום לתינוק בלילות או בעל או אמא

לצאת ליציאות קטנות ולא לאחת ענקית, נגיד פעם בשבוע לכמה שעות אוורור.

יציאה לשבועיים זה לא קסם שממלאים מצברים וחוזרים פתאום עם מלא כח. אצלי לפחות זה לא כזה עזר, יצאתי עם בעלי, היה כיף והכל אבל לא הרגשתי מלאה באנרגיות. הרבה יותר מטעין זה לצאת בתדירות יותר גבוהה במשך כמה פעמים מאשר פעם אחת ארוכה.

לגבי התינוק- בגלל שעוד אין לו שכל ודעת אז הוא מורכב כולו מרגש וחוויה. אז כל חוויה קטנה נחרטת אצלו בתת מודע. כל הפסיכולוגים והחוקרים יגידו שעד גיל שנה זה הכי הכי קריטי מבחינת חוויות רגשיות שמשפיעות על הנפש למשך כל החיים.
יש פתרונותאורי8
פחות קיצוניים מטיסה לשבועיים. אפשר לצאת לכמה שעות/ לילה בצימר. אנחנו תמיד יוצאים עם התינוק כי אני מניקה ואין מצב להשאיר תינוק יונק ללילה( אצלי לפחות) וגם אני לא מסוגלת ולא נהנת כשאני משאירה תינוק קטן. אצלי זה נחשב נופש זוגי כי זה בלי שאר הילדים ותינוק קטן לא כ"כ מפריע לי. חוץ מזה שזוגיות טוב לתחזק במנות קטנות, ערב זוגי פעם בשבוע, הליכה / כוס קפה יחד כמעט כל ערב ואז לא קורסים ולא חייבים נופש זוגי של 5 ימים כדי להחיות את הזוגיות. ( כמובן שנופש זוגי זה תמיד טוב, אבל כשלא מתאפשר יש עוד דרכים )
אפשר להשאיר בוודאי ליוםיהודיה ב"ה
אולי יומיים... ובארץ..
לא נראה לי שייך לטוס כשהילדים ככ קטנים..
כן, מבחינתה שבועיים זה נצחאורי8
תינוק הוא לא יצור חסר הבנה שרק צריך חיבוקים ואוכל ממישהו. תינוק מזהה את הריח , המראה והקול של אמו ממש מלידתו. הוא קשור אליה לגמרי, העלמות של האמא לשבועיים, שבשביל תינוק זה נצח ואין לו גם יכולת להבין שהיא תחזור. בהחלט יכולה לפגוע רגשית, באופן שלעולם לא תדעי אותו. בגיל הזה נבנה אמון בעולם. מתעצבת האישיות של האדם. אף פעם לא תדעי מה התינוק הרגיש , אבל בטוח שהוא מרגיש.
גם לגבי האמא, רוב האמהות לא יכולות באמת לעזה תינוק קטן כ"כ לשבועיים, ואם יעשו זאת רוב הסיכויים שהגעגוע יהיה גדול ויהיה קשה מאוד להנות. גם לאמא בתקופה הזו יש הורמונים של היקשרות לתינוק. אני באופן אישי מתקשה בגיל הזה להשאיר תינוק גם לכמה שעות וכשאני חוזרת לעבד , זו קריעת ים סוף מבחינתי . שימי לב שכל האמהות פה אמרו שלא היו משאירות תינוק לשבועיים, מניחה שכשתהיי אמא תביני על מה אנחנו מדברות.
^^^לתינוק אין מושגים של זמןאפונה
או הבנה שישות מתקיימת גם אם הוא לא חווה אותה.

הוא מכיר שני מצבים: "יש אמא" (העולם הוא מקום טוב בטוח ורגוע) ו"אין אמא" (היא לא קיימת, העולם קר ואכזרי)
לשלושה חודשים הראשונים מחוץ לרחם קוראים גם הטרימסטר הרביעיתפוחים ותמרים
התינוק צריך המון חום ומגע, אני אישית גם מניקה, והוא נקשר באופן עמוק (וגם את). לא יכולה לדמיין פרידה באורך כזה בגיל כ"כ רך, והאמת, גם לא בגיל גדול יותר, אבל אולי זו כבר רק אני ולא משהו עקרוני.
דווקא מגיל 4 חודשים זה נראה לי עוד יותר קשהלהשתמח
עד עכשיו הייתי משאירה את התינוק חופשי עם הסבתות או הדודים לשעתיים- שלוש. ועכשיו בגיל 4 חודשים אני רואה שהוא נבהל אפילו אם אני משאירה אותו לכמה דקות אם מישהו חוץ ממני ובעלי.
לא הייתי משאירהחסוי בהחלט

היא פיצית ושבועיים זה המוווון זמן

בגיל כזהאמא וגם

נשמע לי קצת יותר מדי.. לשבועיים תינוקת שלא בת חצי שנה.

סורי אם ביאסתי, מבינה לגמרי את הרצון בחופשה זוגית אבל המחוייבות שלנו כהורים גוברת בעיני.

עוד נקודה -עוקר הרים

לא יודע לאיפה אתם טסים, אבל אתם הולכים לעבור בשדה תעופה עמוס אנשים מכל העולם. ולשהות במטוס סגור למשך זמן ממושך.

זה סיכון גדול לתפוס מחלות בצורה כזו. במיוחד חצבת שמסתובבת בכל העולם ואי אפשר לחסן תינוקת בגיל כזה.

מבחינתי זה שיקול רציני לא לקחת את התינוקת.

ממש לאטובה21אחרונה

אני טסתי עם תינוקת בת 3 חודשים והיה תענוג.

זה הגיל הכי קל.

מה הם צריכים? רק ידיים של אמא, אוכל ועגלה לישון בה.

 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !