ימים עוברים
וחיים מספרים את סיפורם.
חיים נבנים
והכל הרבה יותר רגוע.
ילדים משחקים
וקולם נשמע מהחלון.
מביט החוצה
עולם סובב סביב.
אבל הגעגוע לא מרפה
הוא לא מרפה
ממקום אחר
זמן אחר
לא זוכר
לא יודע.
כולם הלכו
ואתה עובר בשקט בין המסדרונות
שומע צחוק
ונזכר שלכל זמן ועת.
אבל הגעגוע לא מרפה
הוא לא מרפה
ממקום אחר
זמן אחר
לא זוכר
לא יודע.
הרב אמר שבעולם הזה
אתה תמיד במרחק
תמיד תהיה שואף וחסר.
אני זוכר
שכשהייתי קטן
תמיד בשקיעה
הייתי מרגיש
איזה...
געגוע
שלא מרפה
לא מרפה
ממקום אחר
זמן אחר
הלוואי שהייתי זוכר
ממקום אחר
זמן אחר
הלוואי שהייתי זוכר.
ימים עוברים ו...
חיים מספרים את סיפורם
עננים חולפים ו...
הכל הרבה יותר רגוע .
~~~~
(יש לי הרגשה שזה הולך ללוות אותי הרבה בזמן הקרוב.)
ימים עוברים וחיים מספרים את סיפורם,
ובתוכנו חי געגוע שלא מרפה
געגוע שאין לו הסבר רציונלי.
געגוע שלא תמיד אפשר לשים עליו את האצבע ולאמר- אני יודע למה אני מתגעגע.
פשוט תחושה כללית של כיסוף, כמיהה למשהו שלא נמצא לידנו כרגע.
ואולי הגעגוע הוא טוב, כי ככל שכוספים יותר- הרגשת השלמות משמעותית יותר כשתמצא האבדה שאליה התגעגענו.
זה לוקח אותי לבית המקדש.
או למציאת החצי השני
או בחיפוש אחרי קרבת ה'
או געגוע אל עצמינו.
ואפשר לשוט על זה כיד הדמיון....
לילה טוב יקרים.
